רק ציינתי, שנשמח אם מי שנושא נשק - יביא אותו איתו...

בעזהי"ת.

שכוייח ענק! הלוואי שהייתי יכולה....

שעות מדוייקות ופרטים מדוייקים יותר יהיו מחר..

הפעילות הציונית שצריך לעשות תמיד מקבלת נופח גדול יותר שרוצחים יהודים טהורים, ימח שמם של הערבים.

ומה שעשו הציונים בסזון. קצת לא הגיוני להגדיר פעולה בניגוד גמור לרצון הציונים כ"פעולה ציונית". הלא כן?

נראה שזה נושא שנגע בליבו (זהירות - רוסית)

וזהו מקום אהוד ויקר בארץ ישראל בכלל

ולביטחון תושבי בית חג"י והר חברון בפרט!!!

מאוד חשוב לבוא!!

יש גיטרה!

יש הפרדה!

יש רצון לקדש שם שמיים!

ואין שיתוף פעולה עם מועצת פשע!

נשמח לראות את כולם!!!

מחכים לטלפון מכם - 0527290805!

יאללה תהיו קלילים, כולה לילה...

מצורפים כאן דברים שכתבה טליה אימס הי"ד על טיולים בהר חברון!

שימו לב למשפטים שלה, כמה מצמרר לקרוא את זה עכשיו:

אפשר להספיק לטייל ביום שישי עם ביס"ש סוסיא וגם להכין שבת טליה אימס בית חג"י

מזה כמה שנים אנחנו נמנים עם מועדון חובבי טיולי יום שישי (תודה לבית ספר שדה סוסיא!). אפילו חולצות כבר יש ל"מועדון" שלנו.הטיולים מתקיימים פעם בחודש (בחינם!) בכל יום שישי האחרון של החודש. במשך שנים אלו "חרשנו" שטחים גדולים בהר חברון ברגליים. אין כבר אזור שלא הלכנו בו – מיער יתיר עד שומריה, ממעלה חבר עד אדורה, מסוסיא עד בית חג"י וכו' וכו' – אין אזור שאנחנו לא מכירים מקרוב (ואין ספק שיש עוד הרבה מה לראות בכל מקרה), ואני חייבת להגיד שזה ממש שינה את התחושה שלי ואת היחס שלי לאזור שלנו. אחד הטיולים הראשונים שהתרשמתי ממנו עמוקות, היה טיול ממקום הרצח של אלעזר ליבוביץ הי"ד)

ליד כרמל) עד תל זיף – טיול באזור הציר המזרחי. יום-יום נסעתי בכביש הזה (אז עבדתי במעון) ולא היה לי מושג מה יש מעבר לכביש. ומעבר לכביש היו בוסתנים, חורשות, מעיינות ופסיפס עתיק בשרידים של העיר אריסטובוליה שרק רועי צאן ערבים רואים אותו. אחרי הטיול התחלתי אפילו להרגיש יותר בטוח על הכביש. באחד מהטיולים ירדנו לצומת הכבשים (הגענו אליו מצומת זיף). תאמינו לי – זה ממש דברים

שונים לחלוף בכביש במכונית ולהרגיש ברגליים את האדמה הזאת. לראשונה בחיים שלי התחלתי להבין את הקסם שבטיולי חורף – תחת טפטופים של גשם ( הכלל – טיולים מתקיימים בכל מזג האוויר), עם ריחות מדהימים של דשא ופרחים שמזכירים לי ילדות

ונופים אחרים. ושמורת הטבע של חורשת האלונים ליד נגוהות! וטיולים מאוד מעניינים באזור אדורה (כמה מעיינות יש שם! ) ותלם. באזור תלם יש מסלול ישן של החברה להגנת הטבע – אפילו סימון עוד נשמר (מי הולך שם עכשיו?!) – עמק ציורי מאד עם כביש

מפותל, שמזכיר את שער הגיא (לכן צולמו שם סרטים על מלחמת העצמאות), ובאותו עמק יש גם מערה די גדולה.

ולפעמים כשאני הולכת בין כרמים, בוסתנים מטופחים, גבעות וחורשות, תחושת הקשר העמוק עם האדמה הזאת ביחד עם כאב אוחזים בי – אני

רואה משפחה ערבית עם תינוקות, זקן עובד את האדמה, ילדים משחקים – הם, הם הבעלים פה בפועל. ואנחנו? יושבים מאחרי הגדרות (גם

אלקטרוניות), חולפים על פני הכבישים במכוניות –ונשארים איזו שהיא תוספת זרה ומוזרה פה. אז מה באמת בעיה לפנות אותנו?

ואיך הערבים מגיבים אלינו? צריך לציין שטיולים מתקיימים בתאום עם הצבא, ובמקומות יותר "רגישים" אפילו עם לווי צמוד,

אבל לא תמיד הלווי הוא צמוד, ולפעמים אנחנו סתם עוברים חופשי במקומות שנראה לי שרגל יהודית לא דרכה שם זמן רב (כמובן שיש בקבוצה

מספיק נשק).לפעמים התלהבות הערבים בהופעה שלנו שווה להתלהבות אוהדים איזה קבוצת כדורגל: עוזבים

את עיסוקיהם, במיוחד נוער וילדים, שריקות, צעקות... ערבים בודדים שאנחנו פוגשים בדרך מתנהגים די בידידות (יש להם ברירה?) – שואלים,

רוצים להצטלם, מוציאים מים וכו'.וזכור לי עוד מקרה אחד: היה מתוכנן טיול מעתניאל לחר' רבוד (תל דביר), אבל לא קיבלנו אישור

מהצבא. אנשים בכל זאת הגיעו, אמנם לא היו נציגים מסוסיא, אבל זאב שפירא מבית יתיר היה (הוא המדריך ברוב הטיולים). יצאנו למרות הכל, אבל

שינינו את המסלול, כי המסלול המקורי עבר בין 2כפרים ערבים. הצבא הגיע, זאב אמר להם שאנשים פשוט הולכים מיוזמתם והוא לא רוצה לעזוב אותם.

בלית ברירה הצבא נתן לנו אישור, צירף לנו ליווי ובהתלהבות גדולה חזרנו למסלול המקורי. למי שגם רוצה להצטרף אלינו – המסלולים דורשים קצת מאמץ פיזי, זה לא מתאים לעגלות, וזאב במיוחד מחפש בשבילנו אתגרים – עליות, ירידות, טיפוסים, אבל גם בהתמודדות הזאת יש סיפוק.

ואל תפחדו יותר מדי. להשוואה: מי שעלה פעם מקדומים לחומש ובחזרה – זה היה יותר קשה.

תמיד יש גם ילדים בטיולים, לפחות בגיל בית ספר. לאריאל בני זה ממש לא בעיה, וגם רוחמה ביתי

כמה פעמים הלכה אתנו. ואיך להספיק את ההכנות לשבת? הכל שאלה של רצון! אני גם עובדת 8 שעות

ביום שבוע שלם. אז אין תירוצים, אתם מוזמנים להצטרף לשורות שלנו (נשמח לטרמפים).

התכלת בתמונות וראיתי את התמונה של יצחק איימס ואז חשכו עיני הוא מוכר לי ולא ידעתי מאיפה, עד שאמרו שהוא כל יום רביעי עולה עם הקבוצה של היהודים עולי ברית המועצות שגרים באיזור בית חג"י קרית ארבע, אז אני מכיר אותו משם, אומנם לא הכרות אישית אבל בכל זאת גיליתי מהכרות קצרה בן אדם ממש טהור וקדוש, ה' יקום דמו..........................................ימח שמם וזכרם. 

ממשלת ישראל הורידה את המחסום(ומחסומים נוספים) והתירו את דמם, הדם של היהודים הקדושים על ממשלת ישראל, הם צריכים לתת את הדין.

בעזרת ה' הוקם מאחז חדש בשם מעלה הארבעה ליד בית אל בוואדי

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...