אמנם לא יכול להיות מצב שאדם ייתן אמון בקב"ה בלי להאמין שהוא קיים, אבל אם אדם מאמין שה' קיים אבל לא נותן בו אמון- זה נקרא שאין בו אמונה? נתינת האמון [ביטחון בה',וחשיבה שהוא רוצה בשבילנו טוב] היא הכרחית לאמונה? ידיעה על קיומו של ה' בלי הביטחון היא לא אמונה אמיתית? 

מאמינים במשהו שלא יודעים. אם יודעים את זה אז זו כבר לא אמונה.

אני לא בטוח אבל אולי מה שהתכוונת זה האם צריך להאמין באמונה פשוטה או לחקור ולדעת- 

התשובה היא שזו מחלוקת. (ככה שמעתי. אבל לדעתי לא חייבים לומר שזו מחלוקת אלא אולי אפשר לומר

שצריך את שניהם והמינון הוא אינדיווידואלי)

לפי דעתי יש הבדל בין אמונה בה'- להאמין שהוא קיים , לבין ביטחון בה'- לתת בו אמון.

אלו שני דברים נפרדים כאשר הראשו ןהוא הכרחי ויסודי והשני הוא דבר שנבנה עם ההתקדמות הרוחנית של האדם.

תארי לך הורים שאומרים לילד כל הזמן "כן כן חמודי אנחנו מאמינים בך מתוק" אבל באמת הם לא מצפים ממנו לגדולות, בודקים תמיד שהוא הכין ש"ב וכו', ולא מאמינים בו באמת בלב. אז הם יודעים שהוא קיים, אבל זו לא אמונה.

אפשר להכיר אנשים טוב אבל לא לתת בהם אמון.


[לא נעים,מממצאי השרשור עולות לי מסקנות מביכות למדי..]
 

אם היית יודעת הכל הכל כולל הסיבות למה את כרגע לא נותנת בהם אמון (כי הם כך וכך בגלל שקרה להם כך וכך ואולי הם בעצם בכל מיני מסכות או דברים לא מטופלים וכל מיני דברים קרו להם והביאו אותם למצב הזה שלא מאמינים בהם...) - אז כבר אחרי הכל היית נותנת בהם אמון

ק"ו אצל בורא עולם הטוב והמטיב אם יודעת אותו והנהגותיו לא היה לך שום בעיה

ובעצם זה מקור הבעיות אולי שאנו בעולם המעלים ואיננו "יודעים" הכל

וכתב רמחל שאם היינו יודעים הכל לא היינו חוטאים.

יש מישו שלא מאמין באנשים כי הם איכזבו אותו [ולא משנה אם זה אותו אדם ספציפי או לא. כל האנשים מבחינתו אותו דבר] , אז גם שהוא יודע שזאת הסיבה שהוא לא מאמין בהם- זה לא יגרום לו להאמין בהם יותר. אותו דבר, אם  אדם לא מאמין בה' כי הוא מרגיש שה' כביכול 'אכזב' אותו, זה שהוא ידע את הסיבה לא יגרום לו להאמין יותר,אולי להיפך..

-זה מראה שאינך יודעת מיהו-ואינך מאמינה שהוא מי שהוא באמת

אולי ככה התשובה יותר ברורה?

זה לא לגמרי סותר.

כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך אמא שלי סיפרה לי שהתחלתי להסביר לה למה אני מאמינה בה',למה אני יודעת שהוא קיים אפילו שאני לא רואה אותו.-נתתי בו אמון-כי אני ידעתי שהוא קיים.

יש מצבים היום שאני מרגישה שדברים יוצאים לי משליטה ואז אני מרפה ופשוט מאמינה שמה שה' יעשה זה מה שיהיה,נותנת אמון מלא בקב"ה,לא הייתי עושה את זה אם לא הייתי חושבת ויודעת שה' קיים.  

ראיתי משפט שיאיר לפיד אמר פעם: "אמונה היא כמו רגש- יש אנשים שזה קיים אצלם,ויש אנשים שזה פוסח עליהם." משוםמה, מה שכתבת מחזק אצלי את המחשבה שזה נכון. 

 

אמונה היא לא רגש ולא שכל, היא מעל לזה.

לעניין זה ש-"יש אנשים שהיא קיימת אצלם ויש כאלה שהיא פוסחת עליהם".

גם אני יכול להגיד שיש גזר גמדי במרחף בחלל שברא את כולנו וצריכים להאמין בו.

הבעיה היא לא להאמין שהוא קיים. גם לא שהוא ברא את העולם.
השאלה היא האם זה^ מספיק כדי לומר על אדם שהוא מאמין, או שהשלב של הביטחון [שה' הוא טוב ורוצה להיטיב,וכל מה שהוא עושה לנו טוב] הוא גם הכרחי לאמונה?

תבררי את זה עם מישהו שאת סומכת עליו

קודם כל יש סתירה בתוך השאלה, אמונה צריכה להיות למעלה השכל, הבנה היא קשורה לשכל.

צריך להאמין בה' שטבעו הוא להיטיב, ומכיון שכך כל מה שהוא עושה זה לטובה, גם אם זה נראה אחרת. ואם השכל קצת 'מפריע' לזה אז צריך לחייב אותו להאמין בזה.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום