"לאכול בעלי חיים" של ג'ונתן ספרן פוייר. אני מכירה כמה אנשים שקראו אותו והפכו לצמחונים ברמה כלשהי.

הספר על הרבנית מרגלית יוסף ע"ה (אשתו של  יבדל"א הרב עובדיה יוסף). לבושתי שכחתי את שמו... אני זוכרת רק שהוא נכתב על ידי נכדת הרבנית, כמדומני שמה גם מרגלית.

זה אינו הספר שמגולל את העלילה המרתקת והמפתיעה ביותר שקראתי. זה אינו ספר שכתוב בצורה ספרותית, הוא לא מלהטט בלשון ולא ניתן לתת לעריכה הלשונית שלו את הציון 100. זה גם לא ספר שמביא רעיונות עמוקים ותורות חדשניות ומורכבות.

אך זהו ספר שפורס בפני הקורא סיפור אמיתי, על אישה בת המאה העשרים, שהתעלתה על עצמה והעלתה את מידותיה למדרגת שלמות.

הדבר ששינה אותי, שממש הביא אותי להחלטות משמעותיות מאוד בחיי - היה ההתבטלות המוחלטת שלה לבעלה. זה הראה לי רמות אחרות לגמרי בזוגיות ממה שהכרתי.

כשאני מדברת על "החלטות משמעותיות בחיי" אני לא מתכוונת להחלטות בנוסח "מהיום תמיד אתפלל שלוש תפילות ביום ולעולם לא אתעצבן על בעלי היקר", אלא להחלטות כמו מעבר דירה ושינוי דרסטי של אורח חיים.

הראשון שעלה לי- ספר של מ.ארבל [חרדי] "זמן שאול", יש שם סיטואציה (קראתי מזמן לא זוכרת בדיוק בדיוק)  של שני אנשים שאחד ממש שונא את השני, ואחד מהם יכול להציל את חייו של הבן של השני. והיתי בסיטואציה שונה מאוד, אך דומה במהותה, והייתי בצד של זה שיכול "להציל" וזה העלה לי המון התלבטויות.. כי כשקוראים את זה בספר- ברור לך שהוא (או אתה..) צריך להציל את הצד השני,וכשאתה בתוך זה,זה לא כזה ברור, ומלווה בהמון מלחמות פנימיות.

אבל אני לא זוכרת כרגע שום דוג'..

הספר שהכי שינה בעולם- "האם יש סיכוי לאהבה?"

האם יש סיכוי לאהבה

לאהוב ולחיות-ליאו בוסקאליה (פסיכולוגיה)

האלכימאי- גרם לי ללכת למדרשה במקום שנת שירות שניה..

ועוד ועוד

ומה זה האלכימאי?

מה הסגנון של שתיהם?

יש כמובן עוד כמה ספרים שהוא הוציא,

כולם נקיים ולדעתי די מומלצים.

סגנון מכתבי לעיתים אבל עם תובנות.

הרבה תובנות.

תשימו לב כמה מה שאנחנו קוראים משפיע עלינו אפילו בתת מודע

וזה חשוב במיוחד לאור העובדה שאנחנו לפעמים מרשים לעצמנו לקרוא דברים שסותרים את האמונה שלנו ואת אורח החיים שאנו דוגלים בו).

ולעצם השאלה-

צומת הדרורים,

האם יש סיכוי לאהבה,

ועוד הרבה, בהרבה מהספרים שקראתי והזדהיתי, הם השפיעו עלי (מחשבה, החלטות בסיטואציות מסוימות, אידיאולוגיה). 

למשל ילדי שי, עד היום אני לא זורק עטיפה של סוכריה על הרצפה  בגלל ילדי שי, והיו שם עוד תובנות.

גם הספרים של מ.ברעם, בעיקר מבצע אלול, שעד היום אני זוכר איזה קטע שם על איך מידרדרת מחלוקת, הוא מציד את זה בכזו צורה מוגחכת..

הספרים של שטרייט וורצל מאוד השפיעו עלי,  בנושאים של אהבה ורומנטיקה, אולם לא נראה לי שלטובה, בגלל שבגיל שקראתי אותם זה לא היה מתאים, ונוצר לי הרגשה כאילו כל האבה רק אצל החילונים..

עוד ספרים שחרתו חריץ בליבי אך איני יודע אם לטוב או למוטב, "שלמה מולכו"

"בן חור" היה ספר עוצמתי מאוד, על בת ישראל ועל הנצח של יהודה, הוא העביר את זה בצורה שנשארת לכל החיים.

עכשיו אני חושב על הספר עלובי החיים, על הדמות של השוטר ז'בר שמאוד מחנכת..

הספר "ברצינות" של עליזה ממשפחה, מעביר מסרים מאוד עמוקים בהומור, ואתה לא שם לב כמה שזה משפיע על תפיסות עולם.

בעיקרון אני אוחז שאוטו ביוגרפיות מאוד משפיעות על החיים, בגלל שכל אדם עובר בחיים.. וזה מאוד מקדם לשמוע נסיון של אחרים. (כרגע זכור לי רק ספרו של אדם גדול, היעב"ץ).

וכמו"כ הספר "להישאר יהודי" של ר' יצחק זילבר, ספר מדהים, במיוחד בגלל המסירות נפש שמשולבת עם תמימות ובלי סוף שמחת חיים גם בתוככי סטאלין.

אבל אני לא בטוחה שהשתניתי.. אין דבר כזה ילד רע\אושי גרוס

עכשיו התחלתי לחשוב איזה ספרים כדאי לתת לילדים שלי כשהם ידעו לקרוא.

אין דבר כזה ילד רע
האם יש סיכוי לאהבה
כשאני לעצמי
 

זה מה שעולה לי עכשיו....

של נעמי צוובנר,מ. ברעם,שרה שוורצמן (קראתי פרח בלי גבעול ונעליים ורודות).ועד הרבה,לא זוכרת מדויק.

ז....=]]

הוא מדהים.אהבתי מאד

חברה,את ממש לא מכירה ספרות נורמאלית אם זה מה שמשפיע עלייך..מצטערת..

ספר ילדים עלוב.

כי הראיתי לה את אחד היומנים שלי

בס"ד

בסה"כ בהקשר למה שמישי כתבה פה... אם מישו  מכיר את נעליים ורודות.. ולא! זה לא השפיע עלי...

מכתבים לטליה-ספר שאני מכורה אליו,והשפיע עלי רבות.[יודעת קטעים שלמים ממנו בע"פ ]
מקימי-כנ"ל

בס"ד

אני ממש מושפעת מספרים..

ושני ספרים שבעיני הם כמעט ספרי קודש ושינו בי הרבה אלו "לוחמי התמורות" של הרב ארז משה דורון ו-"מחנה הקיץ של אדון הוא" של נטע סיני (שניהם בהוצאת לב הדברים..)

אני חושבת שזה תלוי באיזה גישה אני באה אל הספר- אם אני קוראת סתם להעביר ת'זמן, אני גם לא כ"כ אזכור אח"כ מה היה מסופר. אבל אם אני קוראת וחושבת ומדברת עם אחרים על הספר- אני משתדלת לקחת ממנו לעצמי ולהבין מה אני יכולה ללמוד ממנו. (אפילו מקטע פצפון..)

ואולי זה סתם הכשרון שלי, להצמיד אידיאלים לכל שטות. או במילים אחרות: לטעון שאני קוראת כי זה חשוב לבניית האישיות שלי וכו', כדי לתרץ למה אני מבזבזת כ"כ הרבה זמן על ספרים.. 

ספר מדהים שאני תמיד שוכחת את השם שלו!

והרבה שפרים שבהם אני נתקלת בהשקפה מעניינת או באיזו תהייה/סברה/סתם מחשבה מעניינת גורמים לי לחשוב..

אני אוהבת להרהר על ספרים מסויימים....

אולי נבגדת זה ההגדרה הלא נכונה אבל עצם העובדה שיש דברים שהיא לא מצאה לנכון להראות לחרדים (קראתי את ההוצאה של החרדים), וכן מצאה להראות לשאר העם- משאירה אותי עם טעם חמוץ בפה.

מקוה שהובנתי

יש דברים שהחרידם לא רוצים לראות,

אני ייתן לך דוגמא, נגיד אהוד ברק הוא אהבל ואף עיתון חרדי לא כתב את זה, אז מה, הוא לא אהבל?.

נזכרתי!!

הספר - "לב מתעורר", של גיל הראבן. לא השפיע עלי לגמרי, יותר נכון שהשפיע על הכתיבה שלי וגרם לי לכל מיני הרהורים על החיים....

אבל בואי הרוח של הרב סבתו, התמימות של הדור הקודם, והעוצמות של פרקש, אני כל פעם בוכה כשאני קוראת את הספר.

האם יש סיכוי לאהבה, אני חושבת גם מאוד השפיע עליי בעיקר באולפנה, ועד היום הוא אצלי בחתיכות

ואני חושבת שהיו עוד כמה ספרים שהשפיעו ובנו אותי, לא זוכרת כרגע.

כעיקרון, בזמן האחרון לא יצא לי כמעט לקרוא, וגם אני מאוד רגישה לספרים, לקטעים לא צנועים וכו' ולכן אני קוראת פחות (כי אני מחפשת משהו נקי)

עכשיו אני נזכרת על עוד 2 ספרים : אנשי פאניפילוב (הוא מוזכר גם במכתבים לטליה)

שמדבר על הרוסים במלחמת העולם השניה , הוא פתח לי את ההסתכלות הכללית על המלחמה ולא רק הצד היהודי, והוא גם עזר לי להבין עד כמה אנחנו באמת עם רחמן, (כיום, די קשה למצוא את הספר הזה)

וגם הקפות ביער, שקראתי לפני חודש בערך, שהוא גם חזק לעניות דעתי ועורר בי הרבה מחשבה

ת'כלס זה רק לימוד זכות ! כי אין כמעט סיכוי שהיא עשתה את זה בגלל זה ( ז'תומרת משהו ערכי גם לחרדים ) מן הסתם זה הפן הכספי

ולכן הספר לא יכול להיות  ערכי עד סוף ! זו סופרת שלא החלטית שמדובר בכסף

( משהו כזה ככה אני מבינה את " ככה... "

ואני מרשה לעצמי להתבטא כך רק בגלל שאת מוציאה שם רע על הסופרת.

הסופרת, או אולי ההוצאה, מעוניינת לפנות גם לציבור החרדי וגם לציבור החילוני, וכדי לענות על הצרכים של כל ציבור בנפרד היא הוציאה את הספר בשתי גירסאות. בדיוק כמו "הבריחה מהודו" ו"צוואה" (חיים גרינבוים).

ודאי שיש כאן גם שיקול מסחרי - כל הוצאת הספר לא היתה מתאפשרת אם לא היו רווחים ממנו, הרי זוהי פרנסתה! אבל מכאן ועד לאמירה שהספר לא ערכי כי היא הוציאה אותו בשתי גירסאות - זה פשוט מגוחך.

הספר מצוין ולמדתי ממנו הרבה. אבל ההתלהבות שלי ממנו קצת פגה כשגיליתי את ההוצאה השניה. (אולי אם הייתי קוראת את הוצאת "לב הדברים" ואחרי זה את ההוצאה השניה, זה היה פחות מפריע לי, אבל אני קראתי את ההוצאה המצונזרת של הדוסים ולכן זה יותר מעצבן.)

כך או כך, זה לא אומר שהספר לא ערכי- הוא ערכי מאד!!!!!!!!! 

כנראה שהגבתי מאוחר מידי ואף אחת לא תקרא את התגובה אבל לא יכולתי להתאפק...

אז קודם כל השאלה לא במקום זה ברור שספר משנה תפיסת חיים כל ספר!!! אבל יש ספרים שיותר

וזה עוד בלי להיכנס לסיפורי צדיקים וכאלה זה כמו לשאול " מי שלומד ספר מוסר נהיה בעל מידות יותר מזוככות ?" ברור!!! או באופן יותר דרסטי " מי שלומד חשבון יודע לספור עד שלוש ???" כאילו ברור שלא!!!( שכן, תיקון טעות )  אז יאלה שיהיה בהצלחה ושנזכה לכתוב תגובות מועילות

( נ"ב כל דבר שאדם עושה בחיים ואני מדגישה כל דבר משנה בו משהו אבל בספרים זה עוד יותר  מודגש יאלה ביי אני חייבת לרוץ )

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.