אני מניקה..נעם בן 8 ח'..

בערב הלכתי להתפלל כל נדרי,חזרתי הנקתי את נעם והלכנו לישון מוקדם ב 20:00

וב 3:00 הפלאפון שלי מצלצל ויצאתי ללידה אחרי שהנקתי את נעם שוב,ואמא שלי הצידיקה שמרה על הילדים..

הייתה לידה פשוט נס לכבוד יום הכיפורים ושבת קודש..אני אכתוב סיפור לידה ויעלה את זה לפורום בע"ה.

התפללתי נעילה,ושמעתי שופר בביה"ח וחזרתי חזרה הביתה.. עייפה אך מרוצה..הצום עבר מהר ועוד היה לי גודש מטורף,ב"ה. איך היה לכן?

אחד מהצומות הפחות נעימים שזכורים לי. צר לי להרגיש ולהתבטא ככה על יום הכיפורים, אבל שיהיה.

הרב התיר לי לשתות 35 סמ"ק כל עשר דקות ולאכול אם אני מרגישה שאני עומדת להתעלף. לפני כניסת הצום מדדנו בכוס כמה זה 35 סמ"ק.

הלכתי לתפילה אתמול בערב (עד שיר הייחוד), והיה בסדר. קצת מעייף, אבל בסדר.

היום לא הלכתי לתפילות בכלל, ורק נחתי בבית. אפילו בבית לא התפללתי כי לא היה לי כוח (פיזי).

וזה היה מייגע למדוד כל הזמן בכוס את מה ששתיתי, ורק אז לשתות. לא אהבתי את החלק הזה בכלל (הרגשתי שאני מאוד מצליחה להתחבר לזה שזה כמות שלא מגיעים באמצעותה ליישוב הדעת, כי זה באמת הרגיש מייגע).

לא אכלתי כל הצום.

אני עדיין חלשה מאוד ובלי יותר מדי כוח, ומחר אני צריכה לקום מוקדם ויש לי יום ארוך.

וזהו, העיקר שעבר.

לפעמיים יותר קשה מלצום..ב"ה שעבר..התאוששות קלה!

בכמות של 35 סמ"ק כמו שלוקים כאלה, מניילון.

ראיתי בביכנ"ס של צאנז, אאל"ט זה ארגון שקשור לצאנז

אני בסוף חודש שמיני, הצלחתי לצום הכל, ב"ה.

הילדים היו מקסימים...

במוצ"ש קצת יותר קשה אבל אני מתאוששת...

שבועמ טוב

עם 2 ילדים כל הכבוד לך!!!

כן,ואין על אמא שלי.. מלאך..

חודש 8 עם  7ילדים שבאמת היו מדהימים!!!

בהחלט ברוך ה' בהתחשב בעובדה שאני בחודש שביעי...

היה בדיוק כמו שתיכננתי, הלכתי לערבית ונעילה וכל שאר הזמן

ביליתי במיטה, היה קצת קשה בנעילה כי המזגן לא עבד

ורתחתי מחום והיה חנוק, אז יצאתי החוצה וישבתי כל התפילה

חוץ מקדושה ותקיעת שופר...

בצהריים חמותי קצת הלחיצה אותי, היא שאלה אם אני מרגישה תנועות

ושמתי לב שלא הרגשתי בערך שעתיים, לא ידעתי איך לגרום לו לזוז

שלא בדרך של אכילה ושתייה ואז בעלי שר לו והופ תנועות זה היה ממש נחמד

  שנה טובה לכולן!

וכל הכבוד לבעלך עם השירים,דרך מצויינת..

שבוע טוב!

לשתות לשיעורים אם לא ארגיש טוב (או צירים), אך ב"ה הרגשתי מצוין, הרבה זמן ישנתי (בעלי והגדולה טיפלו בילדים), לא הרגשתי כמעט את קדושת היום, אך את העיקר עשיתי - צמתי, בסוף שמיני. חג שמח לכולם!

בס"ד 

אני כמעט שבוע 39...ובגלל הסכרת התירו לי אבל היה לי ממש קשה את הרוב מצתי לא הסתדר לי לאכול ביום כיפור.. 

המתוקה שלי במצב עכוז אם יש מישהי שיודעת על איזה שיטה טבעית להפוך אותה אני אשמח!!!אני ממש לא רוצה ניתוח!

שיטה טבעית לצערי לא ידוע לי...מלבד המון תהילים ותפילה..

מה שכן אני ממליצה זה לעבור על כל הספרי קודש בבית ולבדוק שאין ספרים הפוכים...

בהצלחה .

ובעז"ה לידה קלה כתרנגולת -(ללא ניתוחים למיניהם)

תודה רבה

אפשר אולי לנסות היפוך חיצוני אם את בי-ם ע"י ד"ר פולק מביקור חולים או ד"ר קנדסקי משערי צדק.

ויש גם במאיר אחד מצויין לא זוכרת את שמו..

ודברים טבעיים,להפוך את כל הספרים בבית,לעמוד עמידת נר,לשכב במיטה כשפנס דלוק בין הרגליים.

לדבר אליו במקלחת ולבקש ממנה להתהפך..ולהתפלל!!!! תעדכני אותנו,בשורות טובות,ושיהיה בע"ה לידה קלה ושתצאי בידיים מלאות.

עמידת נר?זה לא מסוכן לשבוע כזה??

לא עמידת ראש,רק נר...אם קשה אז לא חובה.

רב מקובל מירושלים, (שאנחנו מכירים אותו טוב מאוד וסומכים על ברכתו)

לפני 7 שנים בהריון של הבת שלי שגם הייתה במצב עכוז (אבל בשבוע צעיר יותר) הרב בירך אותי ואמר לי לטבול במקוה וכשכולי בתוך מי המקווה להסתובב 3 פעמים...

אצלנו ב"ה זה עבד!!  וילדתי בלידה רגילה .

מאחלת לך שבעז"ה תלדי בלידה רגילה תינוק בריא ושלם ותקומי בריאה ושלמה. 

ישועות. לאחותי היה מצב דומה והיא היתה ממש לפני ניתוח ואז היא קראה ספר יונה והתינוק שלה התהפך..

אני הייתי מוסיפה ומנסחת את זה קצת שונה:

איך זה הרגיש לכן לדאוג לעצמכן, לעובר שבבטן, לילדים החמודים

ולא להתפלל נורמלי בביכנ"ס ולהתרגש קצת מקדושת  היום?

אני לא מצליחה להתרגל ליום הכיפור החדש שלי בתור אמא. הוא לא כ"כ מזכיר יו"כ פשוט...

או שאני במיטה משתדלת לא להטריח עצמי בחודש 8, או שאני מטפלת בבן שלי- משחקת/מאכילה/מחליפה/שרה,

-מה שבטוח הוא שאין מצב להגיע לתפילות.

מה עושים? ממשיכים להאמין תיאורטית שזה מה שה' רוצה מאיתנו?

זה הדבר היחיד שמנחם.

השתדלתי לנוח רוב היום כמה שהגדולה -קטנה שלי נתנה לי,

וב"ה עבר עם קצת סחרחורות ולא יותר

זאת לא היתה אמורה להיות תגובה לך רומינה.. אני עוד קצת חדשה בזה..

זה התפקיד שלנו עכשיו לגדל את הילדים שלנו..

והתפילה שלנו גם מתקבלת מהבית..ומצוות היום ביה"כ זה לצום. ב"ה שהצלחת..

בס"ד עברתי את הצום ממש בשמחה.

התייעצנו עם הרב שלנו, שהתיר לי לאכול  ולשתות 30CC כל 10 דק', והדגיש להתחיל כבר מהערב-

בהתחלה היה לי ממש קשה עם זה, ואיך שהרב סיים פשוט בכיתי.. כי זה הרגיש לי נורא מוזר.

אבל "זו ההלכה- פיקוח נפש דוחה הכל".

אז ממש התחברתי לזה, ניסיתי לחשוב עד כמה זה חשוב לעובר ובכלל לא היה צריך הרבה לחשוב כי כבר כשנכנס הצו שעתיים אחרי-יכולתי להרגיש את זה, הרגשתי ממש התכווציות בבטן, אז הייתי חייבת להישאר לעוד קצת מ"מה אשיב לך.."-שרו מהמם!!!ואז רצתי הביתה.. שתיתי(בסתר!!הרגשתי כמו ילדה קטנה..), איזה פעמיים בשיעורים, ואז חזרתי לתפילה.לא אכלתי בכלל בערב.. וגם בבוקר ישנתי הרבה, התפללתי בבית שחרית והלכתי לתפילה בערך ב11 הגעתי למוסף-הרגשתי קצת לא כייף שהגעתי מאוחר לתפילה.. אבל אז ראיתי את כל הנשים עם העגלות מחוץ לישיבה יושבות בחוץ עם ילדיהן משחקות איתם, ואמרתי לעצמי-אני צריכה לדמיין שכרגע בבטן ישלי גם תינוק עם עגלה.. ולכן כמו כל האמהות-גם אני לא חייבת להגיע לכל התפילות בזמן-מספיק ההשתדלות!, אח"כ ממש הייתי צמאה אז חזרתי ישר לנעילה, ב3 ונשארתי עד הסוף!!

ב"ה, בהסתכלות לאחור באמת שלא יכולתי בלי השתייה אפילו בשיעורים.. זה ממש עזר והחזיק אותי(כמובן שהתפילות עוד יותר!!)

היה ממש מרגש, מעייף פיזיץ ונפשית- אבל שווה את ההיטהרות והמפגש עם ה' יתברך.

שתהיה שנה טובה ומתוקהף גדושה בבשורות טובות, מלאת שמחה.. וקריונות שלמים וקלים לכולן!!

אז אני בתחילת שביעי- ועד כה לא היו לי ימי כיפור בהריון רק בהנקה- אז ממש לא ידעתי למה לצפות חוץ משבתשעה באב היה לי ממש קשה ושברתי את הצום כבר לקראת צהריים.

לפני יו"כ התייעצתי עם הרב מה לעשות אם...וב"ה לא הייתי צריכה להעזר  בדבריו.

רוב היום הייתי בשכיבה ובמנוחה,קמתי רק ממש לדברים קריטיים.

2 ילדי היו מקסימים פשוט נס בערב יו"כ הייתי בטוחה שאני משתגעת מהם -יום שכולו נסיונות גם ערב שבת וגם ערב יו"כ ניסיון כפול ללמוד להשתלט על הכעס ושאר מרעין בישין.

בעלי קפץ מידי פעם מהתפילה לראות שאני בסדר ולעזור ( לשים אוכל על הפלטה לעזור לילדים לאכול , לבדוק שאני לא צריכה להתחיל לשתות בשיעורים...).

החולשה העיקרית נראה לי דווקא הגיעה במוצ"ש אבל ב"ה מאז התאוששתי.

מה שהיה לי הכי כייף שה' נתן לי כוחות ממש ברבע השעה האחרונה של הצום והחלטתי לשיר שירים מהתפילה ולהגיד אבינו מלכנו הבן הגדול שלי שבן 5 ישב לידי ובפסוקים של המלכת ה' בסוף התפילה הוא חזר אחרי ושרנו בסוף ביחד לשנה הבאה בירושלים- ושני הבנים רקדו להם בסלון- הצלחתי לקום בנחת ולעשות לי ולילדים הבדלה אכלנו ביחד עוגה והשכבתי את הילדים לישון, בעלי הגיע לסיום הטקס והרדים סופית את הילדים כשאני חזרתי לנוח.

איזה טוב ה'

שנזכה כולנו לחתימה טובה, שנה טובה

ברכה ושמחה והמון טוב 

בחיים לא היה לי צום כזה קשה.

אני בחודש רביעי , אחרי שלושה חודשים רצופים הקאות (8 פעמים ביום לפחות) וכיום אני מקיאה פעם ביום / יומיים

 וכל זה בלי לשכוח את ארבעת הילדים הפשושים שלי ,שאותם לא מעניין אם אמא מקיאה או לא הם חייבים לספר לי בדיוק באותו רגע שאני מקיאה את קורותיהם ומחכים לתשובה.

בקיצור, כל היום לא יצאתי מהספה (חוץ מלחתל) והייתי מבואסת כי זה הפעם הראשונה בחיים שלי שלא הייתי בבית כנסת ביום כיפור (אפילו לא לנעילה) , וגם הייתי עצבנית בטירוף (מסכנים הילדים) וגם חלשה בטירוף (מסכנה אני)

ולא, לא שתיתי לשיעורים , כי זה יום כיפור, ואני לא יכולה לחשוב על זה שאני אשתה/אוכל ביום הזה.

בקיצור , עד עכשיו לא התאוששתי מהצום(מה שלא מונע ממני ללכת לעבוד) אני מרגישה חלשה ועם סחרחורת

למרות ששתיתי 3 ליטר.

לא היה לך עזרה??בעלך הגיע בצהריים או אחרי הצום להשכיב את הילדים?

את חייבת ללמוד להוריד שליטה ולנח..חשוב מאוד במיוחד אחרי לידות..וגם במצב של הריון כמו שאת מתאר.

ואי, מסכנה.. אני מקווה שאת בסדר עכשיו בעז"ה.

לי גם היה ממש קשה עם העובדה שאצטרך לשתות אך אין ספק שאת הרגש צריך לשים בצד במקרים כאלה.. ולהישמע להלכה גם אם זה נוגד את המצפון..

צדיקה

שתיתי ואכלתי הרבה ביום חמישי וגם בשישי ושתיתי איזה 3 ליטר מים. התפללתי לה' שיעבור בקלות וב"ה נשמעה תפילתי. הייתי בבית עם 3 הקטנים, בעלי הלך למנין ראשון בבוקר ועשינו תורנות בשמירה על הילדים.

הלכתי רק לשמוע שופר וחוץ מזה התפללתי בבית.

עשיתי הנקה ותחליף לסירוגין והיה סבבה גם לי וגם לפיצי.

בס"ד

ויש לציין שאני פנתרה בצומות פשוט כמעט התעלפתי, עוד רגע שברתי ת'צום... בכיתי אפילו (ממתי אני בוכה מדברים כאלה?!) קיצר פשוט נורא... הראש כאב הרגליים... הגוף... בכלל תכננתי לא להניק כי גם אני מניקה כבר רק חלקית.. אבל מה לעשות שקמתי עם שני אבנים בלילה, מה שהרבה זמן לא קרה לי... ולא הייתה לי ברירה... פשוט סבלתי... אני מתפללת שאנלא אצטרך להניק יותר בכיפור.. שה' יסדר שאני אלד בתאריכים שיעזרו לי לא להניק אז...

ככל שתניקי יותר ככה יהיה לך יותר חלב,

לאכול טוב,אם את אוהבת חילבה זה מצויין מגביר את החלב

למה לא שברת בסוף את הצום,אם ככה הרגשת מותר כי את מניקה..

בע"ה מאחלת לך צומות קלים יותר..

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה