כבר ענו לך תשובות על איך בעצם אנחנו כן משנים את הדין בתפילה.
אבל יש עוד תשובה:התפילה היא לא רק כלי שבא לעזור לנו בחיים.
והנה כמה נקודות בתפילה שלא קשורות לשינוי שהיא גורמת (או שלא גורמת):
עצם העמידה מול הקב"ה,והדיבור אליו-זה מצווה.
בזה שאני מתפלל,אני מתרגל באופן מעשי את האמונה בה',האמונה שהוא שולט בעולם ומקשיב לנו.
כשאני מתפלל,אני מתעלה מעצם זה שאני נפגש עם ה'.
גם את הבקשות אפשר להסביר,כהכרה בזה שכל פרטי החיים באים מה'.
כשאני מבקש חכמה\תשובה\מחילה\רפואה\גשם\קיבוץ גלויות\משיח,אני לאו דוקא מנסה לשנות את המציאות,אלא לשנות את הרצון שלי-כך שהוא יתישר לפי רצון ה'.כך שהמטרות שלי יהיו המטרות של ה'(קיבוץ גלויות,משיח),ועם כל הכוחות שיש לי(חכמה\רפואה וכו'[ואולי זה מה שנקבע בראש השנה])אני אפעל רק למטרות שהן מטרות ה'.
כשמקיימים איזו מצווה(נגיד סעודת שבת)חלק מהזמן מכוונים למצווה ומקימים אותה,ובחלק עושים דברים שהם לצרכינו(סוף סוף אנחנו צריכים לאכול כדי לחיות.גם זה שאני חותך את העוף זה לא בדיוק מצווה אלא רק הכנה למצווה).המצווה היחידה שבה אנחנו לוקחים זמן ומקדישים אותו לה' בלבד(תוך כדי אכילת סעודת שבת אפשר גם לשחק קלפים,למשל)-היא תפילה[גם בקרבן אנחנו מקדישים משהו לה' בלבד,והתפילה באמת נתקנה כנגד הקרבן].