אני אומנם לא בת להורים גרושים אבל אשמח לשמוח תגובות...
אנחנו 3 אחים. אמי חלתה בסרטן כשהגדול היה בן פחות מבר מצווה. אמי נפטרה אחרי כשנתיים. לפני שנתיים, כעשר שנים אחרי שאמא נפטרה, אבא התחתן שוב. האשה השניה, נקראה לה רינה, נסתה להיות רעיה טובה והחליטה כנראה לנסות לחנך אותנו. למי שלא עוקב, שלושתנו היינו אז יותר מגיל 18. והיא ניסתה לחנך אותנו בדרך הקשה, היינו אם אתה לא מתנהג כמו שרוצים שתתנהג אז לא מדברים איתך.. עברנו 10 חודשים כאלה, שבהם לא דיברו איתנו. סעודות שבת הינו עושים לבד, וחגים משתדלים לא להיות בבית. במהלך העשר חודשים, אחי התגייס, אבא לא היה בטקס השבעה, לטקס סוף הטירונות הוא הגיע, בלי אישתו. אני הייתי י"בית כשהם נישאו, למסיבת סוף שנה שלי הם הגיעו שניהם, היה לי מאוד קשה להזמין אותה אבל לא היתה ברירה זה היה או שניהם או כלום. גם אחי הגיע. חצי שנה אחרי החתונה, התחלתי שירות וגרתי מחוץ לבית. 10 חודשים אחרי החתונה, נולדו התאומים. בן ובת. כשהם נולדו הבנתי שאם אני רוצה שהמשפחה שהם יגדלו בה תהיה מאוחדת אני צריכה להתעלות על עצמי ולוותר על דברים. וותרתי. ותרתי על להיות עם חברות שלי והייתי עם המשפחה. נתקתי קשרים עם אנשים שמאד יקרים לי ולא הלכתי אליהם כדי להיות בבית. כל השבתות חוץ ממבתות נדירות ממש (שבת סוף שנה בשירות וסוף מדרשה) הייתי בבית. חגים-בבית. עד לפני חודש וחצי, שאבא שלי ביקש שאני אוותר על משהו שממש חשוב לי. אז התחצפתי ואמרתי לו במילים גסות ולעגנית שעל זה אני לא מוותרת. שבת אחר כך ביקשתי סליחה דבר שהיה מאוד קשה לי לעשות ואז הוא אמר: "
את לא צריכה לבקש סליחה רק מימני...". בטיול שהיה לשלושתינו במהלך השבוע, שאלתי אותם אם אני צריכה לבקש מהם סליחה והם לא הבינו למה ביקשתי בכלל מאבא. מאז היה עוד פיצוץ אחד שבו אבא טען שאני מסיתה את אחים שלי ושאכרזתי מולם (מול אבא ורינה) מלחמה. מאז אנחנו לא מדברים... אני משחקת עם האחים הקטנים שלי כשהיא לא לידם או שאבא נמצא לידה. כשיש דברים חשובים שאני צריכה לומר לאבא שלי, אני אומרת אותם כשהוא בעבודה או לא בבית ולא לידה. וגם אז הדיבור הוא מאוד תמציתי וקר. השנה, בנתיים אני בבית וגם בחגים. אני משתדלת להיות כמה שפחות, אבל עדיין מאוד קשה לי. אשמח לקרוא תגובות...
