על עצם ההתנתקות אין לאף אחד זכות לסלוח או לא לסלוח, זה חשבון של ה', על נזק אישי ממוני מול אדם שפגע זה שאלה של אנשים שנפגעו מזה.

איזה כיף לשמוע מישהו מגדיר את זה נכון!

אבל דעתי- כדעת הרועה- אין לנו זכות לסלוח, זה התפקיד של ה' להחליט...

אבל..-היום המציאו סטיקר חדש: נזכור ונחזור! לא נשכח= נזכור....

האמת רק  מי שבאמת היה שם יכול לדבר על לשכוח ולסלוח....

  וכעע אפשר להבין  את אלה שלא סולחים...

       חג שמח

באמת ה"לא נסלח" לא כ"כ במקום..

כי, אם אנחנו אנשים ש.. כן באיזה שהוא מקום יש לנו אידיאלים מסויימים כמו להידבק במידות ה',  וזו אחת המידות הבלוטות "אצלו", אז זה די לא מובן לי איך כאלה אנשים אומרים "לא נסלח". ה' סולח לעבירות הכי חמורות שבן אדם יעשה אם הוא יחזור עליהן בתשובה, אז בסדר, אנחנו לא במדרגה של הקב"ה אבל "לא נסלח" זה ממש לא נראה לי שייך, ומתאים בכלל.

אני מסכימה עם קודמי... אני רק מפרטת יותר.

כדי שיהיה ברור- יש אצלינו בנות מהגוש... אז זה לא רק דיבורים של אנשים מבחוץ או שהיו שם חודש ואז חזרו הבייתה.

נכון, לא נסלח, באמת נשמע ממש גדול. ועוד עכשיו, כמה ביקשנו, התחננו לקב"ה לפני קצת פחות משבוע שיסלח לנו, ואנחנו בכזאת עזות מכריזים "לא נסלח" למי? למי??? לחיילים? למפקדים? לרמטכ"ל? לממשלה? לראש הממשלה?? לא משנה, כולם בשר ודם! מי אנחנו שנכריז ככה "לא נסלח!"???

אבל אי אפשר להגיד לבנאדם שהרסו לו את החיים, תסלח. בלב שלם, אי אפשר לדרוש ממנו להגיד מיד סלחתי. זה קשה. באמת, אני ממש נגד ההכרזה הזאת, של לא נסלח, אבל אנחנו צריכים להבין שהיא הגיע ממקום של כאב. לא של רוע ח"ו.

אוף... היה לי עוד משו' להגיד.. לא זוכרת מה מדיוק... כדי לא לסבך סתם, אני מפסיקה כאן... (בכל זאת.. השעה... חחחחח...) בעז"ה, אם זה עוד יהיה רלוונטי אני אמשיך פעם אחרת...

ליל"ט מועדים לשמחה ושבת שלום לכולם!

עוד אמירה שכדאי לוותר עליה.

כדאי לוותר על העמדה הנפשית שעומדת מאחוריה.

גם כשל"ע אדם קרוב נרצח - אף אחד לא הרס לך את החיים.

אתה בוחר אם להרוס אותם בעקבות מה שקרה (=לשקוע באבל), או להתקדם הלאה.

[וזה קשה, מאוד, שלא תבינו לא נכון...]

ההתקדמות הלאה מתחילה בסליחה.

החיים ממשיכים אם סולחים.

(לא תמיד הסליחה היא כלפי האדם המסוים. מספיק שסולחים למציאות ולמצב הקיים, ולא נשארים מלאי טינה לעבר ולמה שעשו לי)

יש הבדל עצום בין מקרה של אדם שנפטר שכמה שזה כואב זה דבר טיבעי וכולנו יודעים שבסופו של דבר גם אנחנו וגם האנשים הסובבים אותנו נמות (מחשבה די מדכאת בשעה כו מוקדמת בבוקר...) לבין דבר שלא טבעי ושבחלומות הכי שחורים לא יכולת לדמיין שיקרה כזה דבר. ולכן כן! אני יכול להגיד שהרסו לי את את החיים! (אם זה לא היה ברור אז גם אני מגורש) אם זה (1) ברמה הפרקטית שבעקבות הגירוש לא יכולתי להמשיך ללמוד במשך תקופה די ארוכה דבר שפגע לי קשות בבגרויות ורק בנס הצלחתי להוציא ציון עובר בקושי (2) ואם זה ברמה הנפשית שמהגרוש ועד לפני חצי שנה בערך הייתי צריך לעבור מפסיכולוג לפסיכולוג בכל מיני סוגי טיפולים כדי להיפטר מהמשקעים של הגירוש עד כמה שאפשר (3) ואם זה ברמה הרוחנית שהגירוש גרם לי ולעוד בני נוער רבים לנפילה דתית מאוד קשה שעד היום לא התאוששנו ממנה לגמרי (מי שניסה יש כאלה שכבר איבדו את האמון הקב"ה ולא מתכוונים לחזור אליו) (4) אם זה ברמה של תרומה למדינה - שאני עכשיו משרת בצבא בתור לוחם קרבי וכל יום שואל את עצמי מה אני עושה פה? בגוף שגירש אותי מהבית? ואם לא היה לי את הכח להגיד לעצמי כל יום שהסיבה היחידה שאני משרת זה כי צריך צבא חזק כדי שיגן על הארץ (בדגש על הארץ ולא על המדינה) אז באמת או שהייתי הולך לג'וב או שבכלל לא הייתי מתגייס והייתה לי האופציה

אז לפני שיוצאים בהכרזות של זה אמירה לא נכונה או שזה אמירה כן נכונה צריך לחשוב האם באמת אני יכול לשים את עצמי במקום האנשים האלה שעברו את החוויה שאסור לאף אחד לעבור אותה. או "שסתם אני חושבת כרגע כך לאחר שהייתי שבח"ית בגוש או בעמונה"... הגירושים משאירים משקעים קשים לכל המגורשים השאלה היא רק עד כמה טוב אנחנו מסתירים את הכאב והמשקעים

בס"ד

שלום,

אין ספק שהגירוש היה מעשה שלא ייעשה. לא הגיוני

שיגרשו אחים מבתיהם שבארץ ישראל.

עם זאת, למרות הקושי לא ייתכן שיהודים אחים

יקרים יאבדו את אמונתם בקב"ה - אבא שלנו שרוצה

רק את הטוב בשבילנו.

מטרת חיינו בעולם הזה חיא להשתדל כמיטב יכולתנו

לעשות את הטוב והישר בעיני הקב"ה ( קיום מצוות

ועשיית מעשים טובים).

לעיתים קרובות בחיים יש קשיים שעליהם יש להתגבר

בעזרת אמונה שלמה וביטחון מלא בקב"ה.

מאמינים ובוטחים בקב"ה בלב שלם שהכל לטובה.

                          בתודה ובברכת

                   חג שמח ומועדים לשמחה

        שיבנה בית המקדש במהרה ולכולם יהיה טוב 

ובחיים אני לא יסלח לאנשים שגירשו אותי מהבית!! כן זה היה רצון של הקב''ה שיהיה גירוש

אבל הם יכלו לבחור עם לעשות את זה או לא לפעמיים על אידילים ועל תורה צריך לותר במקום העבודה שלך..

החיילים האלו יכלו לא לגרש והם גרדו הם הרסו לי את הבית את החיים היפים שהיו לי פעם ועוד המון שבאמת לא

שווה לכם לדעת רק נפני שבועיים אבא של חברה שלי נפטר מממלת סרטן וכניראה זה בגלל הגירוש.. שתי אנשים מהישוב שלי בגוש נפטרו חודש אחרי הגירוש  אחד שהיה סבא של הישוב וגם ככה קראו לו אמר: הייתי מעדיף למות באושוויץ ולא לעבור את הגירוש (הוא היה באושוויץ!). מי שלא חי בגוש קטיף בחיים לא יבין איזה סבל עברנו אחרי הגירוש. ולכן בן אדם שעשה לי כל כך רע בחיים אני בחיים לא יסלח לא!!!!
הקב''ה סולח לבן אדם אפילו עם הוא עשה עברה כל כך חמורה ובזה שהוא חוזר בתשובה. אבל לעברות שבן אדם לחברו הקב''ה לא יכול לסלוח עד שאותו בן אדם יעשה תשובה עד היום אף אחד מהחיילךים שגרשו אותי לא באו לבקש מימני סליחה אז למה שאני יסלח להם על כזה דבר?????????????

יש 3 תנאים לסליחה:קבלה לעתיד,החזרת הגזילה,התנצלות..והם לא קיימו אף תנאי לכן אסור לסלוח!

איך אפשר להמשיך להרוס לעצמך את החיים 6 שנים אח"כ ולא להסכים להתקדם?

ואנחנו רוצים להתקדם.. אנחנו רוצים בית.. ועד שהממשלה נותנת אותו.. לוקח המון זמן.. אז איך אתה יכול להאשים אותנו בזה שאנחנו לא מתקדמים.. אם אנחנו רק כל הזמן מחפשים פתרונות קבע???

בעזהי"ת.

האחד- זה הענין הפרטי, של המגורש בעצמו.

והשני- זה הענין הלאומי.

בענין הראשון-

כל מגורש יכול לסלוח\לא לסלוח, כפי הבנתו.

בענין השני-

אנחנו לא יכולים לסלוח על המעשה הזה! המגרשים צריכים לבקש סליחה מכל דורות עמ"י- אלה שהיו, ואלה שיהיו.

הארץ הזאת לא רק של עמ"י שחי עכשיו. היא של כלללללל העם...

זה בינם לבינו, בואי נניח שזה איסור מדאורייתא להחזיר שטחים ושזה אסור בלאו ושמה שבא לך, איך זה קשור לעמ"י שבכל הדורות?

אם להתקע בגלל המציאות המגבילה, או להמשיך להתקדם למרות זה.

אם את נשארת במקום הרגשי של האבל העצום, את שוקעת ולא מאפשרת התפתחות וצמיחה.

תמיד יהיו לך תירוצים למה "מותר" לך לכעוס ולא לסלוח. עכשיו זה בגלל הבעיות עם הקרקע, אח"כ זה ההשתלבות עם הישוב הותיק, ואז התחרות בין בתי הפאר, או ההגרלה שיצאה דפוק, האולפנא שרחוקה, הפירוד הנוראי שנוצר בישוב... ואינסוף סיבות.

הגירוש היה נקודת מפנה כלשהיא בחיים שלך, ואת בהחלט יכולה לתלות בו הרבה מהדברים שקורים לך ויקרו לך היום ובעתיד.

מותר לך. אף אחד לא מאשים אותך אם תעשי את זה.

אבל את הורסת לעצמך את החיים. נתקעת.

ההתקדמות שלך לא תלויה בבית שתבנו, אלא באישיות שלך. בקבלה שלך את המאורעות.

זה עקרון חשוב שנכון לגבי כל דבר.

[ע"ע המקום שאני מכירה, את יודעת. שהוא להבדיל מהישוב שלך שכישוב ידע לצאת מזה ולא לשקוע באבל.

אבל כמובן שהמעבר לבתי קבע משפר את המצב מאוד מאוד... בקרוב אצלך! ]

אגב, יש הבדל בין סליחה להסכמה, לפעמים אנשים חושבים שלסלוח זה גם להגיד שאני מסכימה עם הדרך, אז לא! ממש לא! זה ממש לא בסדר ולא נכון לבצע את הגירוש, אבל באפן פרטי אני ממש משתדלת לסלוח (וזה מאד קשה), אחד הדברים שעוזרים לכך זה הבנת העמדה של המחליטים בצורה אובייקטיבית.

בהצלחה

דבר ראשון אנחנו כן ממשיכים בחיים בוא תעמוד בניסיון הזה של אנשי גוש קטיף שעברו+מצב בטחוני קשה מאוד 5 שנים שלא היה לנו עזרה מאף אחד+ גירוש מהבית שאתה בכלל לא תבין אף  פעם מה עברנו וגם אף אחד שלא גר בגוש קטיף כמה שנים טובות לא יבין ואז תדבר...

פיי אחד הדברים היותר מסובכים שיש....

אין לי מה להגיד,

למרות זאת אחשוב יותר לעומק, ואם תיקרוץ לי תשובה ... אגיב =]

להוסיף שיש לבקש בכל יום כיפור שלא תהיה להם סליחה לעולם גם בשמים, ויושב גמול שבעתיים לכל השותפים בגירוש.

הנה תפילה שחולקה באירוע משפחתי שלנו.20100927131820.doc

יכול להיות שאותי לא פינו מהבית ואותך כן, ולכן אינלי זכות לשפוט אותך שאתה לא סולח, אבל עדיין הייתי חייבת להגיב:

אין לנו מושג מה החשבנות של הקב"ה, ואין לנו זכות להתערב בהם!

יכול להיות שזאת עברה הרבה יותר גדולה לדבר לשון הרע מאשר לפנות  יהודי מהבית, וכמו שלך היתה הזכות לחזור בתשובה ולבקש סליחה ביום כיפור- ככה גם לו.

כשאומרים ביום כיפור בתפילה "להתפלל עם העבריינים" לכולנו עולה בראש תמונה של רוצח שברח מהכלא, אבל יכול להיות שגם אנחנו- כן, האנשים ששומרים תורה ומצוות אבל פה ושם קצת מפשלים- העבריינים פה. כי לנו יש חטאים.

אם אתה לא רוצה לסלוח- זה חטא אחד, כי היהדות רוצה שנסלח. גם על דבר כזה- בסה"כ הכל מה', וגם הגירוש.

אבל להגיד ולהתפלל שלא יסלחו להם בשמיים?

מאיפה הזכות להתעסק בחשבונות של הקב"ה?????

אין לנו זכות כזאת!

אני לא אומרת שאלו שגירשו היו צדיקים גמורים. מה פתאום.

אני רק מנסה להגיד שאנחנו לא יודעים אם אנחנו יותר רשעים מהם. כי אנחנו לא יודעים את החשבונות של הקב"ה

.

וחוצמיזה- נגיד שהיו אומרים לך שאו שתגיד לשון הרע או שמפטרים אותך מהעבודה ושמים אותך בכלא-הגיוני שהיית בוחר להגיד לשון הרע.

למה? לשון הרע זה לא פוגע באנשים? זה לא עושה להם נזק בחיים?

אז- תסרב פקודה ליצר הרע שלך!!!!!!

פשוט לשון הרע נראלנו עסק פחות חמור מלגרש אנשים מהבית.

אחרי שנהיה צדיקים גמורים- בלי שום חטאים- אז אתה יכול להתחיל להתעסק בסליחות של הקב"ה.

קודם כל צריך לטפל בסליחה של עצמנו.

וגם קצת באהבת ישראל.

ככה שעל מה הם צריכים לבקש סליחה? אם הם עשו עבירה אז שיבקשו סליחה מה'.

הם לא עשו עוול למפונים כי זכותה של המדינה להחליט שהיא לא רוצה לשלוט בשטח מסויים, אבל כאן נכנס השיקול ההלכתי, אז כמו שאמרתי: אם הם צריכים לבקש סליחה ממישהו זה מה' בלבד.

קודם כל זה לאט שאסור לסלוח-אלא לא חייסים לסלוח, ולתושבי הגוש כל אחד עושה את החשבון אם לסלוח על הבית שלו או לא, ועל כל הגירוש בכלל-זה בין אדם למקום.... אז תנו לה' לעשות ת'חשבונות שלו לבד...

בס"ד

לדבריך, אם הממשלה נותנת פקודה לחייל לבזוז והוא בוזז, כל החשבון שלו הוא עם הקב"ה? באופן טכני, החיילים האלה הם שהרסו בתים. זה לא משנה מי אמר להם, אין שליח לדבר עבירה. אם מישהו הרס לי את הבית יש לו חשבון אתי, והוא לא יכול לחזור עד שישיב (או לפחות יפייס אותי ואמחל לו על הנזק)..

החיילים היוצריכים לעשות את זה, כי אם השמאלנים ייראו שמי שלא מתאים לא-מסרב להשתתף בפינוי, אז כל החיילים שבאים מבתים שמאלנ יים יחליטו שלא מתאים להם להשתתף בשמירה על יישובים, וכל החיילים החילוניים יגידו שלא מתאים להם להגן על מקומות של דתיים  וככה הצסא לא יזוז כשאתה בבא אתה חפץ של מדינת ישראל. נקודה. 

ולגבי זה שה' צריך לסלוח ולא אנחנו-נחמד מאד לשמוע שהיית בבית דין של מעלה שאתה אומר לא נסלח.

תסלח ולה' תשאיר את החשבונות שלו.

לא לסלוח=לכעוס.

כל הכועס...-תשלימו לבד(ויש כמה אפשרויות).

ואתה לא יכול לדעת אם הם מתחרטים או לא-לכן מצידך תסלח-כי הם לא יכולים לבקש סליחה.

3 התנאים-הם לחזרה בתשובה ותיקון של החטא מצד החוטא-מותר לסלוח גם אם לא פיצו אותך-ובראיה אובייקטיבית

זה גם לא כ"כ קשה לסלוח-כי כשלא סולחים זה בא מתוך כעס-וכשאתה מבין את הצד השני-אתה בד"כ לא כועס עליו (למרות שאתה בהחלט יכול לא להסכים איתו.)

אבל זה כל אחד על ביתו ועל רכושו שנגזל, על כל הפשע הגדול זה חשבונות שמיים ומי אנחנו שנתערב

וכמו שאמרתי על כל הכועס...-סליחה היא העברת הכעס-שהוא תכונה רעה!

לסלוח או לא על הרכוש הפרטי שנלקח ממנו...

ב''ה

זה הדבר הכי אידיוטי ששמעתי בחי'ים שלי

הוא היה ככל הנראה עבירה מבחינת הסרת ההחזקה בארץ אבל למדינה מותר עקרונית לפנות שטח מסיבות לאומיות ככה שעוול אישי אין פה.

חוץ צזה, שאם הם לקחו רכוש לעצמם אחרי שכל תושבי הגוש יצאו ממנו-אין עם זה שום בעי'ה!!!!

גם פינית יישוב (וזה לא משנה עכשיו אם זה היה מוצדק או לא) וגם התפרנסת מחורבותיו? זה לא לעניין.

עשו לילדים טראומות לכל החיים,למבוגרים גם..אנשים חסרי כסף,אתה יודע כמה אנשים חטפו התקף לב בשנתיים לפחות שאחרי הגירוש?הם הרגו אנשים,פשוטו כמשמעו!

רובם עברו שטיפת מח אבל אלו שלא,היו צכים לקום ולעצור..יש מצבים שחייבים לסרב זה הרס של מדינה..זה לא נמקרא להרוס מדינה כשמסרבים,בדיוק להיפך,זה שלא סירבתי במקרה כזה הורס מדינה,ואנשים שהיו מגרשים בגירוש יצאו עם טראומות ולא חסר סיפורים

אמנם פה מבחינה הלכתית יש בעייה אבל אם לא היתה בעייה הלכתית הרי שחובה היתה לפנות.

המדינה החליטה שזה מה שנדרש לעם ישראל, אפשר להתווכח על זה אבל זו זכותה של הממשלה לפנות אזרחים לצורך ביטחון לאומי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t317813#3963311

אחרי הכל אנחנו לא היינו שם ונדפקנו כמו שדפקו אותם

וחוצמזה צריך לסלוח מתי שאדם מצטער על מה שהוא עשה ומקבל שהוא לא יעשה את זה יותר והממשלה לא ככה!!!!

אבל אם יש חיילים שמצערים על זה באמת רחמנות עליהם

ליליה טוב ח'ברה מועדים לשמחה!

יהיה מעניין מאוד לראות פירושים אחרים לפסוק זה!!!

ולא נראה לי שיש תנאים למצווה הזאת!

קראול לו יוסף בן יעקב, מה שלא כל כך דומה שאותו מכרו לעבד למצרים, ודוקא אחים שלו ממש, ולמרבה הפלא הוא סלח "לא אתם מכרתם אותי הנה כי אם האלוהים"

אולי גם אנחנו נבין שהאלוהים עשה לנו את זה, ונתחיל לחשוב בכיוון האמיתי , מה זאת עשה אלוהים לנו? ואז אולי נגיע למסקנות מפתיעות, למשל שגם אנחנו לא הכי צדיקים בעולם, אולי..

זה הקפדה של מעלה גם אריאל שרון הוא הקפדה של מעלה רק שהוא לא מת בגלל שהוא (לפני שעבר את השטיפות מח מהאמריקאים ) הציל המון המון יהודים!!!

FH VBV AO HUX; XKJ UVATHR KVW T, VJACUBU, AKUׁJU. NZV AHFUK KVHU, AVW FI XKJ-TCK VMSE GSHHI MRHL KVGAU,-G,H GUBA UFPRV

אבל כשסולחים מהר ומדלגים על מאיפה נבע החטא, קשה עד בלתי אפשרי לתקן אותו, החטא הזה הוא כללי והקושי לתקנו גדול במונחים של זמן גדול יותר, אנחנו קרובים לגירוש, צריך ללמוד את הנושא ולא סתם להעלות סיסמאות באינטרנט..

איך נוכל להעלות על דל שפתינו אפשרות לסלוח למי שהשתתף באחד הפשעים הגדולים שנעשו נגד העם היהודי בארצו? היכן הבושה? היכן הזיכרון?

גם ביום הכיפורים לא זו בלבד שאסור לנו לסלוח לכל השותפים, אלא עלינו לבקש שגם בשמים לא תהיה להם סליחה, לא תהיה להם מחילה ולא תהיה להם כפרה, ויושב גמול שבעתיים לכל השותפים: מראש הממשלה ועד אחרון הפקידים, מהרמטכ"ל ועד אחרון החיילים ומהמפכ"ל ועד אחרון השוטרים! ובא לציון גואל.

הנה תפילה שהוכנה לרגל שמחה במשפחתנו.20100927131327.doc

חג שמח

יצחק, גני תקווה

כשאמרת וידוי-התכוונת באמת?

אנחנו מודים שם על חטאים נוראים ואיומים-שנעשו במזיד-ולסיום-מבקשים סליחה,אז למה למפנים אסור?

"לא תיקום ולא תיטור"-ואתה עושה את שניהם?לא מספיק שאתה נוטר-אתה רוצה נקמה?

לא די בכך שאינך מסכים לסלוח-אתה גם רוצה שינזקו?מה עם המוסר דין חבירו לשמים?

וכשאני חושב על זה אז גם-*לטעותך

במיוחד לרבנים האלה שהרימו ראשם נגד גדולי הדור ונתנו למגרשים לגיטימציה לגרש

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...