תגידו, אתם מרשים לי להעלות קטע ולשאול מה דעתכם לגבי הסגנון שלו??
זה סגנון שאני אישית מאוד מתחברת אליו, ואני גם כותבת ככה..
הייתי רוצה להעלות קטע מספר מעולה שקראתי לאחרונה, ולמרבה הצער שוב נעלם השם שלו מזכרוני... אבל ממילא לא הייתי יכולה בגלל שאני חוששת לפגוע בזכויות יוצרים וכד'..
אז השאלה היא, אם אני יכולה להעלות קטע שאני כתבתי ותתייחסו בתגובות שלכם לסגנון הזה?? אני סקרנית לעת, עד כמה אנשים אוהבים את הסגנון וגם הייתי שמחה לקבל המלצות על ספרים באותו סגנון..
מה אתם אומרים?? אפשר? 
לא יגיבו וזה יעבור לדפים אחרים.
בשביל זה יש את פסיפס, לא?
מקסימום נרגום אותך.
סתם....
ברור שתביאי!
מזמן לא רגמו אותי..
סתם, הנה, תגידו מה אתם חושבים על הסגנון.
מנהלים - זה לא אני, זה הם אמרו לי לעשות!!! 
אני בכלל לא דמיינתי שזה יקרה. איך יכולתי??
כשקמתי בבוקר באותו יום לא שיערתי כמה שהכל הולך להשתנות.
לכן, כנראה, רבתי איתה. מריבה כ"כ טיפשית.
וככה נפרדתי ממנה באותו בוקר, בטריקת דלת, והיא צעקה לי, "נועה!" ואני לא הסתובבתי אליה והמשכתי והלכתי לאולפנא בלי לומר שלום,
ואחרי זה צעקתי שלום אחרי מיטה מתגלגלת שבה שכבה דמות מסויימת שכבר לא הייתה אמא שלי, היא הייתה סתם גוף שלא יכול להבין ולסלוח,
וגם לא מסוגל לשוב וללטף את לחיי בהבנה ולמחות דמעה מוזרה ולומר שלא נורא, היה ועבר,
והגוף הזה היה חסר משמעות בלי אמא שלי, שפשוט עזבה אותו כי הוא בגד בה, ולא הצליח להחזיק אותה בתוכו, אולי כי הוא היה עסוק מידי בלנסות לשקם את עצמו, למרות שממילא לא היה לו סיכוי.
אחרי שצעקתי שלום ישבנו שבעה, והדבר הזה, ממושג רחוק של ספרים שקשור בהורים זקנים שנעלמו פתאום, הפך למציאות שחורה סמיכה.
והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים, וישר ניגשה להעיר את הרעש כי היא רצתה שהכל מסביבה יהיה טבעי לגמרי, ככה היא אמרה וככה היא שידרה, וכשכל האנשים דיברו על אמא ואמרו "כמה שהיא הייתה מיוחדת" וסיפרו כל מיני דברים אף אחד מהם לא הזכיר את זה וזה גרם לי לתהות כמה ממנה הם הכירו, וזה אחד הדברים הבודדים שאני זוכרת שחשבתי עליו כי רוב הזמן המחשבות עברו מאוד מאוד מהר או מאוד מאוד לאט, לפעמים יותר מידי מהר ולפעמים יותר מידי לאט, אבל זה לא באמת היה משנה כי כך או כך הן הצטרפו לגוש שהיה כמעט לבן מרוב צבעים.
אני זוכרת שבמשך השבעה ראיתי המון דברים בצורה ברורה, כאילו שהעין שלי היא עינית של מצלמה שמסוגלת להתמקד ולהתמקד עד לפרטים הקטנים מאוד, אבל כשהיא מתמקדת במשהו כל מה שמסביבו נהיה מטושטש, ולא הצלחתי לשלוט על העין, היא התמקדה במה שהיא רצתה ולא הצלחתי להסתכל על הדברים הנכונים. וערב אחד ראיתי את אמא בזמן שהיא ניקתה את המדפים מהאבק שהצטבר עליהם, ותמיד רגע אחרי שהסמרטוט עבר על המדף המדף התמלא שוב בגרגרים קטנים קטנים של אבק שגם אותם ראיתי מאוד ברור ואחרי זה ראיתי את התקרה של החדר שלי ואת הכוכבים הזוהרים בחושך שאמא הדביקה עליה פעם והם לא זהרו כי היה אור, ולא ראיתי אותם כל כך ברור, והראייה שלי הייתה מטושטשת והבנתי שחלמתי וגם שיש לי דמעות בעיניים ולמרות שזה נראה לי טיפשי אני הפכתי מדומעת לבוכה, ואבא הופיע וחיבק אותי ונוכחותו, משום מה, העיקה.
ה"שבעה" היה קצת ארוך, וגם קצת קצר, אני לא בטוחה, ובאחד הערבים אחותי אורה לחשה לי בסוד שהחיוך של דודה חנה הוא בכלל לא אמיתי, שהיא בכלל עצובה וכולם רואים את זה, אז למה היא מחייכת אלינו כל הזמן? וגם יש לה המון דמעות בעיניים. ואחותי הקטנה הוסיפה ללחוש באוזני ואמרה לי שהיא לא מבינה את זה, ושאמא אף פעם לא עשתה "כאילו", היא בכתה אם היא רצתה ובכלל היא לא רצתה לבכות כמעט אף פעם, אבל דודה חנה כל הזמן כן. ולא רק דודה חנה, כולם מדברים הרבה ואחרי זה גם הם מחייכים קצת ויש להם דמעות, ולפעמים הם לא מחייכים ורק יושבים עם דמעות וזה מוזר, ואיך זה שכולם בוכים כל הזמן, ואפילו את, נועה, בכית. ואחותי אורה הוסיפה ושאלה בלחישה, למה אנשים בוכים? אני בוכה כשאני עצובה, למה כולם עצובים? ואף פעם לא ראיתי הרבה כל כך אנשים עצובים. והיא שתקה קצת ופתאום אמרה: אבל אני בכלל רק רוצה שאמא תחזור כבר ותגיד לכולם לא להיות עצובים כמו שהיא אמרה לי לא להיות עצובה כשנפלה לי הסוכרייה מהגן והיא גם קנתה לי חדשה, ולמה היא לא באה כבר?? ולא ידעתי מה לענות לה אז פשוט חיבקתי אותה ואמרתי לה, אמא לא יכולה לבוא ולומר להם את זה, אמא יותר לא תבוא, ואחותי כעסה ואמרה לי שגם כשאמא נסעה בגלל העבודה שלה להמון זמן היא חזרה בסוף וגם הביאה מתנות לכולנו, ואחותי הלכה ממני פתאום וקפצה אגרופים ואני ישבתי וחשבתי על זה שאמא "נפלה" גם היא אבל אותה אי אפשר לקנות מחדש, או סתם לקנות משהו במקומה.
טוב ככה.....
בסה"כ ממש אהבתי!!
אבל יש לי יש נקודה שבכל זאת הייתי רוצה להאיר,
זה התחיל ממש יפה וזה הזכיר גם סגנון כלשהו שקראתי...
אבל כשהסיפור התחיל להתפתח, זה התחיל טיפה לשעמם....
ולמה? לפי דעתי הסגנון היה פשוט נשמע יותר כמו " מסירת מידע "
וזה גם נראה ממש "עצור" כזה ופחות משהו סיפורי בכתיבה קולחת.....
חוצמיזה, נראה שיש פה באמת כישרון יפה שיש לנצלו...!!!
אגב, תנסי להיזכר בשם הספר או הסופר שעליו דיברת.....
קוראים לה "גיל הראבן", זה הספר היחיד שלה שקראתי והבנתי שהספרים שלה לא כתובים בסגנון אחיד...
הכתיבה שלך מבטאת היטב את מה שאת חושבת. שום רעיון לא הולך לאיבוד . רק מה, את צריכה יותר לעשות סדר בדברים. לעשות יותר פסקאות, סימני ניקוד- מה לעשות אנחנו אנשים כבדים.
אם הדיון סובב סביב הז'אנר, טכניקת הכתיבה או היבט ספרותי אחר כפי שהוא מופיע בספרות הכללית ומודגם בקטע שנידבת לנו, הדיון שייך לכאן. אם הדיון עוסק בביקורת בונה וחוות דעת על יצירתך הספציפית, אני ממליצה לך לפנות לפסיפס.
אני הייתי שמחה אם הדיון יהיה סביב הז'אנר \ טכניקת הכתיבה, בשביל זה העליתי את זה לכאן..
אני אוהבת את הסיגנון שלך.
אבל יש משו קטן שטיפה הפריע לי- היו קטעים ששכחת לשים סימני פיסוק...
אני לא יודעת אם כולם יסכימו איתי..
אבל בכל זאת זה קצת הפריע.. כי זה היה נדמה כאילו את רצה לאיזה שהוא מקום..
נגיד המשפט הבא-
"...והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים..."
(הרי אסור לשים את האות וו אחרי פסיק...)
לדעתי היה צריך להיכתב כך:
"...והבית התמלא פתאום בהמון אנשים שקטים מדי, שחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט, אבל אחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי - כי אסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים.."
אבל את לא חייבת לקחת אותי ברצינות אני בסך הכל בת 12 וקצת ובטוח את מבינה יותר ממני בכתיבה..
אבל יש גם ת'קטע של "מכל מלמדי השכלתי..." או משו כזה..
אז אם באלך תקחי ת'משוב ואם לא קחי אותי בקטנה...
אבל זה הסגנון, מבחינת סימני פיסוק..
יענו שהמשפט הוא רצף מתמשך בלי פסיקים והפרעות..
הבנת?? זה מכוון..
(כל פסיק, כל נק' כאן מחושבים!! לא סתם הקלדתי.. )
אבל את ו' החיבור לא נהוג.
ואביב שלי- לא יודעת.. יהיו כאלה שיאמרו כך ויהיו כאלה שיאמרו אחרת.. תלוי בסיגנון=]
והרי זו הכוונה, לא?
מישהו קורא משהו טוב? איכותי?
מישהו קרא משהו מהרשימה שלי?
שבת שלום מאוד!
כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.
סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.
נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.
שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.
גם די עצוב. אבל שווה.
לא מכירה את החתול....
אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.
דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?
אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו שירה!
אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)
אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.
מהו הספר הראשון של חתול נודד...?
קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.
גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד
סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים
כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.
גיט שעבאס לכולם!
יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.
כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.
זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.
אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד.
כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)
על מה הספר?
גיט שעבאס!
כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים
לא קראתי את הספר
ורגישות זו תכונה טובה
עם כל אווזי הבר
היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.
החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!
מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!
וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי
לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!
וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים
בירושלים. האם למישהו יש רעיון היכן אפשר להשיגו?
אפשר יד שניה, אבל במצב טוב.
חן חן.
נדמה לי שניסיתי, אנסה חנות אחרת. זכי למצוות!
של דני ספרים, מרח' יפו, או גלריה לספרות רח' ש"ץ (מקינג ג'ורג) או סיפור חוזר ברח' שמואל הנגיד, ליד רח' בצלאל
או בבניין כלל - 2 חנויות - אחת קומת קרקע ליד רח' יפו והשניה כשסובבים את הבניין לרח' אגריפס - יש גם אחת
בכל אופן, פעם היתה.
גם ברחבה למעלה מהמשביר לצרכן הישן (היכן שהיה), יש חנות ספרים יד שניה.
מרגש ההחלטה שלה למסור את החיים שלה בשביל לתקן העניין הזה, אבל סוף עצוב בשביל החיים האישיים שלה. מבאס.
וכמה הבעיה הזו גדולה ואנחנו לא יודעים אפילו, קשור גם לעניין החוק הנורא של 'מיהו יהודי', כמה פסולי חיתון מתערבים בתוכנו בלי ידיעתנו וכמה סבל זה גורם וגורר בעקבותיו. קשה.
יש למשהו את הספר 'הארי פוטר ואוצרות המוות' בPDF?
אבל של התרגום המקורי, של גילי בר הלל..
מצאתי את כל הספרים, אבל חסר לי את זה..
פליזזזזז..
ויש שם הכל, לא רק חצי ספר
אני רוצה את התרגום המקורי של 'גילי בר הלל', זה תרגום איכותי שאפשר לקרוא איתו את הספר.
התרגום שיש שם לספר 7 זה 'תרגום מעריצים', משהו חלטורה כזה.
אינדיורנס - אמיתי. מתח בקוטב, לא הורגים/שודדים וכו' אף אחד. ההישרדות של מי שנתקע שם בעל כורח.
מסע קונטיקי - אמיתי. תור היידרגל - מסע ברפסודה הזויה (שכולם הזדעזעו מהרעיון) כדי להוכיח דבר מה....יש תמונות. מקסים.
3 כוסות תה - מוריסון (אם אני לא טועה) - מטפס הרים אמריקאי על קיי 2 (?) שנקל בטעות למקום אחר. אמיתי.
לבדו ימות אדם - אמיתי. מלחמת העולם השניה - קבוצה מחרתית שהגיעה לנורבגיה כדי לחבל בגרמנים. מרתק.
אל תיגע בזמיר, הרפר לי. עם עובד. קלאסיקה. סיפור אנושי ורגיש מנקודת ראות של ילדה. גזענות. נפלא. יש סיפור בתוך סיפור. סוג של מתח אבל לא מה שמתכוונים כשאומרים מתח.
משחקת באש - אמיתי. איך מגיעים מכת נוצרית קיצונית, ליהדות. מאלף. נוגע ללב.
היום אינו כלה - ספר טוב. הסופר מקריגיסטן או משהו כזה.
תינוק שנשבה - כרמלה רייס. ממש תינוק שנשבה. נוגע ללב. אמיתי. קרוב משפחה של בעלה של המחברת.
רח' הפרחים הלבנים - מלחמת העולם השניה, מנקודת מבט יפנית.
סודוקו רוצה לחיות - פצצה אטומית - סיפור. נוגע ללב.
עץ המשי - סיפורים של סופר סיני. הרקע קומוניזם סיני. יפה.
סיפור כתוב על מניפה - יפן, אם אני לא טועה.
וספרי שואה אחדים:
לך לך בני - אמיתי. לא יאומן. בברית המועצות, בחור יהודי שנקלע לשם בעל כורחו. המציאות עולה על כל דמיון. חיים שפירא
אריות בשלג - אמיתי. דינה גבל. סיביר.
הרוח שגברה על הדרקון - אמיתי. מחנה השמדה. ספר קשה ומעורר התפעלות - איזו אמונה.
ניחוח פרחי השלג - אמיתי. משפחה יהודית מסתתרת בעזרת גוי הונגרי. מדהים.
תקוות השני. אמיתי. הסתתרות בשואה בעזרת גוי.
בור צלמוות. אמיתי. האם היינו יכולים לגור במשך שנתיים בבור חשוך, טחוב, קטן, עם ידיד עכברוש?!
עריסת הבמבוק - שוורצבאום. אמיתי. אם מישהו אימץ או חושבת לאמת....מדהים.
עדין הוא הלילה - אמריקאי. סקוט פיג'רלד.
התפסן בשדה השיפון - סלינג'ר. אמריקאי. נוגע ללב.
ספריו של ג'ון סטיינבק - הלשון בוטה ולא נקייה, אבל זה לא "לשמה". סופר טוב. אמריקאי
ויליאם פוקנר - עגה קשה, לא קראתי אבל עד כמה שאני יודעת, נחשב לסופר טוב. אמריקאי
לבנות ארמונות עם כפית - אמיתי. איריס. כשמו כן הוא.
הכל עניין של פקסילים. אמיתי. תמר. התעללות נפשית בנישואין. לענ"ד, ספר מאוד חשוב. יש לה גם הערת שוליים באתר בין הזמנים.
לא בלי בתי - אמיתי. בטי מחמודי. אקטואלי.... אירן.
רחוקי שלי. אמיתי. יפה ברוש. הלם קרב. ספר קשה.
יש גם ספרים המתאימים יותר לבנות. מי שרוצה באישי. (לפחות ספר אחד שעולה כרגע בזכרוני).
מקווה שתיהנו.
מתוך ההפיכה - פועה שטיינר (הרב מן ההר - בתו, נראה לי). הרובע היהודי לפני ובזמן שנפל לידי הערבים. אמיתי.
קתרין מנספילד, סיפורים. מצויין. בריטית.
למי שאוהב בעלי חיים:
-כל הספרים של ג'יימס הריוט. אמיתי. וטרינר בריטי. מקסים, רגיש ומשעשע.
-ג'ראלד דארל, חברברי הסוונה ; היער השיכור - מסע צייד בעלי חיים, חלקם נדירים מאוד,לגני חיות בעולם. רק שני הספרים האלה.
-חיות הבר אשר אהבתי. יפה.
-בית ברנ....(לא זוכרת) - תומאס מאן. גרמני. סופר מצוין.
-מאדאם בובארי - פלובר. צרפתי.
-לטובת הילד - בריטי.
-יד באפילה - אידה נודל. מסורבת עלייה. איזו אישה אמיצה! סיביר.
-יש סדרה של סיפורים של עמים שונים. לא פולקלור. סיפורי סופרים. משהו!
-מחפשים את אמא - קוריאה הדרומית.
-פצוע קל - אמיתי. אבי תמר. מלחמת ששת הימים, אם איני טועה. ספר טוב.
-הביתה או החזרה הביתה - אמיתי. חייל שנפצע אנושות בראשו. השיקום שלו. מדהים.
-שרופה - אמיתי. בחורה ערביה מהגדה. רק לבעלי עצבים חזקים.
-ליל הבדולח. אמיתי. ההסטוריון היהודי מרטין גילברט.
-כחש. בן הכט. עיתונאי יהודי אמריקאי שסיקר את משפט קסטנר. לענ"ד - ספר חובה.
- ספרים של הרב חיים סבטו. אהבתי את :תיאום כוונות" - מלחמת יום כיפור.
- אהרן מגד או אפלפלד, מחילה, לא זוכרת. סופר טוב. נוגע בשואה.
-נפשות מתות. גוגול. רוסי. סופר טוב.
-האיש שלא נכנע. אמיתי. ר' ננס. סיביר. אחרי הספר הזה חשים (אני ), הערצה, השתאות, התפעלות וגם...חולשת דעת. לא יאומן.
-להיות יהודי. על הרב יצחק זילבר זצ"ל. סיביר. " " " " "
-מתנת המספרים - יוקו אוגאווה. ספר יפני קטן, יפהפה. יש קשר לאיזו נוסחה מתמטית. לא הבנתי את המתמטיקה, אבל הספר...משהו. היא סופרת מוערכת בכל העולם (AI) . ספרים נוספים באנגלית.
מן הרשימה? בכלל, מעניין אתכם? אם לא, שלחו אותה חזרה!
תודה....
יש המלצה לחנות טובה באזור ירושלים לקנות?
אם זה יד שניה בכלל טוב...
מוצ"ש. הבאתי חנויות אחדות.
ושכחתי את השם האמיתי.
- המינגווי
-טולסטוי
- תומאס הארדי -יריד ההבלים. בריטי
קראתי את "והיום איננו כלה"
נראה לי שאקרא את התפסן בשדה השיפון בהמשך
+ לבדו ימות אדם
רק שלא אשכח
אותך. אינדיורניס - ממליצה; כח החיות של האדם. המאבק להישאר בחיים ולשרוד. מאוד מיוחד.
לך לך בני - קראתי כחמש פעמים ומן הסתם אקרא עוד.... זה ספר הרפתקאות אם אפשר לקרוא
לו כך.....מדהים. לא מחנות ריכוז לא מחנות השמדה. סיביר. יש גם תיאור של מלחמה, מיוחד
למחבר. כדאי.
שבת שלום ומבורך לך ולכולם!!!!
כן אכזרי אבל גם מלא חמלה ותקווה נראה לי
מה לגבי הסיפור שאינו נגמר?
עזבי הכל ורוצי ברגע זה לחנות הספרים הקרובה
מומלץ בחום וגם נקי (למיטב זכרוני)
בהחלט עדיפה ספריה.
התפסן בשדה השיפון לקחתי
למרות שאני מעדיף לכתוב תפשן
בוא נראה
אני אהבתי ממש
יש המלצות לספרים בסגנון?
יעני אחלה ספר (לדעתי)
