למה כל סניף (או רוב הסניפים..) מגיע בפוזה של "אנחנו הכי טובים \ מי אתם בכלל"?
ז"א, אני לא יודע אם הגדרתי את זה נכון, אבל למה שסניף עולה לאוטובוס איתנו, אז הם עושים מורל, בסדר, אין בעיה, אבל הם מתייחסים לסניף שלנו כאילו אנחנו לא שווים כלום..
אני מתכוון לזה שלמשל אני לא יכול סתם לשבת ולדבר עם מדריך מהסניף השני, כי איך שאתה מתקרב לשם, אתה עלול לחטוף ירידות, ולקבל מבטי בוז, וכו'..
כאילו, למה???
למה זה חייב להיות ככה??
שבעצם, הם לא שאלה, אלא יותר תהיה...
בס"ד
שזה סתם כדי לצאת 'קולים' ליד החברים שלהם "תראו איך עיצבנתי ת'מדריך ההוא שלהם!" "תיראי איך היא נעלבה מזה שאמרתי לה שהסניף שלנו הכי שווה!!" ובאמת (מנסיון!) זה גורם לך ת'אושר במסע, כי אתה לא מבין מזה- להיות חלק מתנועה אחת גדולה, אז ההנאה שלך לבנתי'ים היא להראות מזה שאתה סניף!.
ולמה זה ככה? אתה מוזמן להתחיל לשנות עם החניכים שלך את התופעה ובע"ה זה יתפוס תאוצה וימשיך הלאה!.
והחניכים שלי ככה, אבל צריך שגם הצד השני יהיה ככה..
פשוט חניכים נהנים מזה..
אצל מדריכים- אם הם מתנהגים ככה, זה ממש מוזר
אני זוכרת שהיה את כל הקטע של הכניסה להדרכה ביקשתי ממישי מהשכבה להכנס אלינו.. והיא כולה בזלזול : "מה? לנחושה? לסניף הקטן הזה??" ובלב ממש התעצבנתי.
כאילו, בראש אמרתי לה בחזרה: "כן, לנחושה, לסניף הקטן הזה.. שכ"כ צריך מדריכים, אולי אפילו יותר מהסניף הגדול והיפה שלכם שיש בו מדריכים בשפע.."
אבל בלמתי, ובכל זאת זה היה נראלי מאוד ילדותי...
ולדעתי מורל זה דרך מעניינת להודיע לכולם בקול גדול איזה סניף אתה.
ו- נו, באמת, לא באמת מתכוונים לזה "אתם לא שווים כלום"...
ואני ממש לא ראיתי תופעה כזאת של חרם על כל מי שלא 'משלנו'
דיברנו עם הרבה חניכים מסניפים אחרים, וכן, גם החניכים הקטנים!
אז בקיצור, לא אצל כולם זה ככה..=]
גם לעמ''י יש את זה, זה חשוב בשביל הכרה עצמית וגאווה סניפית. זה מגבש את הסניף ממש.
כמובן שזה צריך להיות בפרופורציות! אבל בגדול,זה חיובי!
בנטיעות וכזה נראה לי שכן
במחנה יש משהו נפרד
יש למישו אולי?
לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?
חלק ממערך בת מצוה
באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי..
להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:
חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)
מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.
דקה 1-2: שאלה פותחת
שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"
תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).
דקה 3-5: סיפור קצר
ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."
שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"
דקה 6-10: דיון קצר
שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"
עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.
חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)
מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.
דקה 1-2: הסבר קצר
אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."
דקה 3-8: פעילות קבוצתית
חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.
תן לכל קבוצה משימה:
קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.
קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.
קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).
כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.
דקה 9-10: שיתוף מהיר
נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).
חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)
מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.
דקה 1-3: דבר תורה קצר
אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."
דקה 4-7: פעילות אישית
תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."
תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.
דקה 8-10: סיום מעודד
אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."
סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).
הערות למנחה:
שמור על אווירה קלילה ומכבדת.
התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.
הבא דף ועטים לפעילויות.
אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.
בהצלחה!
אני ממש מסכימה איתך..
אחי אהוביה
אחי אהוביהאחרונהחברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)
טוב נושא קשוח אז ככה..
בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה).
אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.
עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.
עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית
קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?
מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו
במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה.
מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות
רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?
וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)
ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)
תודה רבה!
