הבגרות הנפשית של הבנים מגיעה באיחור של שנתיים מהבנות..

(ואני לא באה להכליל!! זה נתון של מחקרים שעשו).

וגם.. כל בת רוצה להרגיש שהיא יכולה לסמוך על הגבר שלה, שהוא חזק, וגדול, ונותן ביטחון.. נראלי שגם הגיל עושה את זה.

אבל מיותר לציין שזו עדיין הכללה.

נראה לי אני יותר מתחברת לקטנים מימני כי הם נראים מלאי התלהבות עם אור בעיניים והרבה יותר קלילים וצעירים..

אני באופן אישי אוהבת קטנים ממני. אבל אפילו אני מתבלבלת מדי פעם... אנשים באמת באמת לא מבינים אותי. ובינתיים אני מחוברת לעצמי. ובכל זאת...

עם התגובות של כולם.

ושוב- אני אצא גם עם גדולים ממני. הגיל פשוט לא משחק כל כך. נטיית הלב היא למי שדוווקא קטן או בגיל שלי.

בס"ד

זה בעיקר עניין של בגרות.

בקשר ל "לסמוך על הגבר " וכו.. אני פחות חושבת..

ואוסיף גם את הקטע של צבא:

אני למשל הייתי מעדיפה מישהו שכבר סיים צבא

או עומד לסיים ובשביל זה אני צריכה שהוא יהיה גדול ממני.

יש מצב לפרט?

תלוי באופי

לה"ו

גם לי לא מפריע לצאת עם צעיר ממני (בהפרש של עד 2)

אז הנה ניק מיוחד קיבלת תשובה בהפוכה -  אנחנו לאו דווקא רוצות מישהו גדול מאיתנו...

בעזרתו יתברך שיהיה שבוע טוב!!!

אבל אני עם אנונימית לגמרי! בכל מילה!!

גבר שקטן ממני (ואפילו בחורים בגילי) גורמים לי להרגיש שאני יכולה להיות אמא שלהם...

לה"ו

זה קשור לגיל שלך - סורי שעצבנתי אבל תחשבי על זה רגע:

בחורשקטן ממך הוא בערך בן 18 ומטה...

מי שקטן ממני למשל הוא בן 23, 22 שזה לא כל כך קטן... זה כבר אחרי צבא וכו'...

נכון שעכשיו זה נשמע אחרת?!

בקיצור הכל יחסי...

אבל גם בחורים בני 20 + נפסלו על "ילדותיות"....

אני יכולה להגיד לך שאני מכירה בנים בני 29 שעדיין ילדותיים וכאלו בני 19 שבוגרים מאד....

זה כ"כ לא תלוי גיל (למרות שיש לגיל השפעה- הוא לא  מחייב.)

בס"ד

ועכשיו ברצינות:

פעם חשבתי גם אני שאני רוצה רק מישהו גדול וכו...

אבל יצא לי לראות בחיי כל כך הרבה בחורים בוגרים ומצויינים גם קטנים..אזז..נראלי שהיום זה כבר לא כל כך רלוונטי בגיל..חשוב מה מרגיש האדם- (יכול להיות מישהו בן 30 ממש ילד ומישבו בן 20 ממש בוגר!).

כי כמו שהבנים אוהבים להיות אלה שמובילים את הבית ולהרגיש שהם הכוחניים,

אז ה' טבע באישה את הרצון להיות מתחת למישהו שיתן לה "סוג של הגנה " , מבחינה רוחנית , כלכלית -שיהיה בעל מקצוע, או לפחות בדרך לרכישת מקצוע, שידע לנהל את עצמו , שיהיה גבר--או יותר נכון מבוגר יותר ולא ילד קטן שיריב על כל שטותתת ..

מישהו שיש בו סמכותיות וביטחון. איך היא תצליח להרגיש ביטחון והגנה כשהיא בת 20 והצוציק שלה בן 18 באמצע טירונות??

חוץ מזה, בנות הן בוגרות יותר (סורי אם פגעתי לאחר הבחורים באגו) אפילו התורה מוכיחה את זה : בת נעשית מחויבת בעול מצוות מגיל 12 והבנית מגיל 13..

אז אם בוגרת לוקחת מישהו קטן יותר שהוא ממילא גם ילדותי יותר, איזו מין מערכת יחסים אלו? גננת וילד? תחשבו על זה..

במי ומה הבחור

כי הוא גם יכול להיות בן עשרים ופגשתי פעם מישו כזה עם סמכות והנהגה

ויכול להיות אחד בן 25 וחסר כל זה,

זה גם קצת עניין של אופי משפחה למשל לרוב אצל ספרדים יש הבנה

כוללת מזה גבר ואיך הוא צריך להתנהג כמו גבר גבר.

ובעיקר מי שפשוט יש לו את זה.

אישה רוצה מישהו שימלוך, שימשול שיהיה בעצם הראש במשפחה.

וחסויה אמרה שזה מטבענו כן כן זה מטבע הבנות, ובד"כ רובנו רוצות מישהו גדול יותר.

שירשור אמרה גם שבנות יותר בוגרות בד"כ, וזה תכל'ס נכון. (נקבתי רק בחלק מהשמות שהסכמתי איתם כי עוד לא קראתי הכל)

תשתדלי פעם הבאה לשרשר נכון..

בעיקרון גדול יותר...

למרות שיש בנים בגיל שלי שיכולים להתחתן... אך רובם הגדול לא...

מודה באשמה.

כאחת שלא היתה מקבלת הצעות בכלל לבחורים שהם פחות משנתיים ממני..

לבסוף אני מתחתנת עם אחד קצת מעליי בגיל. ואני מרגישה תינוקת לידו...

אבל דחיתי אותו הרבה חודשים בגלל הדבר הזה..

אבל זה סריטה מולדת שמאוד קשה להתנתק ממנה...

כשמגיעים לגיל הנכון ולשכל הבריא המחשבה משתנה

בע"ה אצל כולם

אומנם עדיין לא כלה..

אבל כשמגיעים לגיל הנכון הסוויטש משתנה

קודם כל וידוי אישי: תמיד שמעתי הצעות רק של בחורים שגדולים ממני ובהרבה כי זה מה שכולם חשבו שמתאים לי, ובסוף ה' נתן לי בעל נפלא שקטן ממני בשנתיים...

ולניתוח הפסיכולוגי של העניין- יש הרבה סיבות למה בנות רוצות משהווא שגדול מהם (בגרות, צבא, יודע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו,יצא קצת מהבועה של עולם הישיבות, מוכן לקחת אחריות) לדעתי הסיבה העקרית היא שחברתית אמרו לנו שזה מה שנכון וטוב.

אבל באמת כל מקרה לגופו וכל זוג והאישיות שלהם, אל תפחד לשמוע הצעות על בנות שקטנות ממך (והפוך9 ובעיקר תבדק עם עצמך מה באמת מתאים לך.

בהצלחה

בס"ד

כי זו מן דמות אבהית כזו, שאפשר להישען עליה.

לא יודעת, אצלי זה בא ממש בטוב.

אני כמו אמא שלו, והוא כמו אבא שלי.

בס"ד

החזק, הגדול, היציב, וכו...

בשורות טובות .

בד"כ הבנות בוגרות יותר.... ולכן כששמעתי שמישו התחתן עם מישי שגדולה ממנו ב-5 שנים זה מוזר.. אבל הפוך זה לא מוזר בכלל....

לי זה לא הפריע אבל בעלי לא רצה לצאת איתי כי הייתי בשנה ראשונה של שירות לאומי והוא בשיעור ה'...

בסוף נראה לי שהיה משתלם לחכות, אבל הוא הסכים לצאת איתי רק כשנגמרו לו כל ההצעות- שזה יכול להיות המפתח- אם מדובר במישהי ספציפית- יש מצב שהגיל הוא רק תירוץ או שיכול להיות שהקריטריונים שלה ישתנו בהמשך... בהצלחה!

נכון לרוב, אבל הוא לא נכון תמיד. אני חושב שעדיף שכולם יסתכלו על המציאות בצורה אובייקטיבית בלי סטיגמטיות, יש מספיק בנים שיכולים להתחתן צעירים, אבל בגלל סטיגמות של- צעיר מדי- לא למדתי עדיין- אין לי כסף- לא עשיתי צבא- זונחים(ולא תמיד באשמתם, לפעמים זו אשמתה של המציאות שלא מאפשרת להם) דוחים את הדבר הנכון והאמיתי ביותר. ולעיתים מתייבשים על המדף שנים רבות כסיליקון בבקבוק שאין לו הופכין.

היא לא יציבה. ולכן היא מחפשת את היציבות בבעלה.

???????????????
???????????????

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

אולי אני לא מספיק עמוק במגזר, אבל בסביבתי נפוץ ומקובל מאוד להציע חברים לחברים.

האם אני עושה את זה הרבה? לא. הצעתי כמה פעמים ולא התקדם גם לדייט, אבל מבחינתי לפעמים צץ לי מישהו למישהי ושואלת אם רלוונטי, ולפעמים חברה מבקשת או חושבת אקטיבית על מישהי / מישהו ספציפי אם מכירה משהו שיכול להתאים.

אולי כי בסביבתי לא הולכים לשדכנות בתשלום. אבל נפוץ שמציעים, וגם שמבקשים

הכי כיף כשמבקשים (כי אז יודעת שזה זמן רלוונטי ושיש רצון; וגם תזכורת טובה)

גם חבריי מהמגזר החילוני שואלים ומציעים

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

שאתה לא לוקח אחריות על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות, החברתיות ובחינוך ילדים.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?