רוצה לדעת מה אתם חושביםאנונימי (פותח)

פתחתי משפחתון בביתי לקטנטנים, בגיל שנה עד שנתיים. אני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאפשר, כדי לתת תמורה מלאה לכספם של ההורים וכמובן כדי שיהיה הכי טוב לילדים.

שמעתי על משפחתונים שבהם נותנים המון תוכן ופעילויות, ומעניין אותי לשמוע רעיונות מכם, כי אני לא כל כך יודעת איזה פעילויות אפשר לעשות עם ילדים בגיל כזה. הם עוד לא מחקים תנועות כמו "ידיים למעלה על הראש", וחלקם בקושי יושבים בשקט לשמוע סיפור.

הפעילויות שאני כן עושה איתם הן:

תפילה עם שירים - הם יושבים על כסאות קטנים עם סידור ביד וממש אוהבים את זה.

בצק, או ציור בצבעים\טושים, ו\או הדבקת מדבקות,

משחקת איתם במשחקים שונים כמו משחקי הרכבה או פאזל מעץ - אבל את חלקם זה לא מעניין.

 

יש כאן מישהי שהיא גננת לגיל הזה? אשמח מאוד לקבל עצות, לא רק בתחום הפעילויות אלא בשאר דברים, כמו מה עושים כשילד מרביץ בקביעות, מה קורה אם ילד אחד לא רגיל לישון בשעה של כולם, וכו'...

כהורים, מעניין אותי לשמוע מה אתם מצפים שיהיה במשפחתון.

יש דיסקים של ריתמיקהאיזה טוב ה'!!!!

שמותאמים לגיל הזה.

 

בהתחלה רק תשמיעי להם את השירים ולאט לאט הם יתרגלו ותתחילי לעשות איתם את התנועות (זה לא מסובך את יכולה להבין לבד את התנועות מהשירים).

 

בהצלחה.

איזה גיל נפלא3 פרחים

נכון הם פיצים עדיין אבל חכי עד סוף שנה ותיראי איך הם גדלו!!!!

אז ככה כמו שאמרו מעליי מוזיקה זו פעילות מאד נחמדה ולאט לאט הם ילמדו לחקות את התנועות הכי ממולץ לגיל זה כל שירי האצבעות וידיים למינהם...כשאר שרים אותם יש לחזור על השיר לפחות פעמיים וככה זה ''יקלט''

המשחקים בגילאיים האלו צריכים להיות משחקים סנסומוטריים(חושי-תנועתי) כלומר משחקים שמשתשיים בהם את 5 החושים -למשל לחלק להם כלי נגינה שונים (אפשר גם לייצר בבית) אפשר בחדר שאת מפעילה אותם לשים מראה גדולה זה מאד מסקרן אותם והם נהנים להסתכל,בצק -בצק -בצק ועוד בצק והמון המון צבעי ידיים ולתת להם דפים גדולים כדי לא להגביל אותם עדיף ריק מאשר מצולם (אפשר להטביל בצבע רק אצבע אחת כדי למנוע לכלוך מיותר)

כל המשחקים לעידוד קביעת האובייקט עדיין תקפים (למשל המשחקים באלה הם בבובות שקופצות ונשכבות כשלוחצים על כפתור וכו...משחקי קו-קו

לגבי סיפורים הם עדיין קטנטנים אבל אשפר לחשוף אותם לדקלומים קצרים...

וואי פשוט אין סוף דברים....

לגבי השינה אכן זה קצת בעיה כשלא כולם נרדמים ביחד אבל לפעמים אין הרבה מה לעשות נסי עוד קצת להצמיד לו סדר ממש קבוע כדי שהילד ידע שיש זמן למשחקים זמן לפעילות וזמן למנוחה וייתכן ואחרי זה הוא כבר ירדם ביחד עם כולם...

ויש גם עוד בעייה שבגיל זה מתחילים הנשיכות... וזה גם לא פשוט אבל זהו שלב התפתחותי שעובר....

(אני מטפלת בגיל הרך וגם מדריכת תנועה)

תודה, חמודה!Avrechit

עודדת אותי לעשות להם הרבה תנועות עם השירים. אבל אני חושבת שאני אשלב את זה בתפילה כדי שילמדו קודם כל את שירי התפילה, ורק אח"כ נוסיף שירים אחרים.

 

תודה רבה על כל הרעיונות, זה בהחלט עוזר. ועוד שאלה (או אותה שאלה ביתר דיוק): אני לא בטוחה מה בדיוק אני צריכה לעשות איתם כל היום. כמה לתת להם לשחק לבד, כמה להפעיל אותם וכמה לא זה ולא זה, כלומר - לשבת איתם על הריצפה ו"לעזור להם" לשחק.

כל הפעלה כמו בצק, מדבקות, שיר\ריקוד וכו', מעסיקה אותם בערך ל-5 דקות. אז כמה הפעלות כאלה אני אמורה לעשות ביום? כשהם משחקים לבד, אני מרגישה לפעמים שהם משתעממים, בעיקר כשיש ימים שמגיעים רק שני ילדים קטנטנים, שהגדול בהם בן שנה ורבע. בימים שמגיעים הילדים הנוספים, שהם גדולים יותר, אני מרגישה שכולם ביחד משחקים המון בלי שאני צריכה להפעיל אותם. אבל שוב אני שואלת: כמה מצופה ממני להפעיל אותם?

 

ובאמת אני נתקלת בבעיה של נשיכות. גם נשיכות וגם הצקות חוזרות ונשנות מצדו של ילד אחד מתוק מדבש בן שנה ורבע שנכנס למשפחתון כמה ימים אחרי שנולד לו אח קטן. והוא מציק בדיוק לבן שלי, שהוא עוד לא בן שנה, כך שהוא קרבן נוח.

אופס,Avrechit
ידעתי שזה יקרה לי...Avrechit

פתחתי ניק חדש כדי למנוע אאוטינג, אבל כמובן ששכחתי ונכנסתי בכינוי הקודם... יאללה שיהיה.

לא נורא... : )רק תפילה

צוחק

חחחחחחחחחחחח3 פרחים

זהו לרגע לא הבנתי

אל תדאגי סודך שמור באינטרנט רמקול

קטעים.. לא הבנתי מה הולך כאן...אני ירושלמית
פשוט- לבנות סדר יוםפפריקה--

זה הולך בערך כך:

 

משחקי בוקר- קפלה, לגו, פאזלים ומשחקי קופסא המתאימים לגיל./ ארוחונת- לאלו שמגיעים עם שקיות ביגלה וקורנפלקס..

 

איסוף משחקים בשירה קלה

 

ריכוז בוקר- תפילה בשירה ואפשר איזה נושא קליל וקצרצר.

 

התעמלות בוקר- דיסקים וקלטות של מלכלי ואריאלה סביר יספקו לך שפע חומרים, שירים קללים וקצרים. אין בעיה "להעמיס" בשירים. הם קולטים הכל! אין צורך לסיים עם תפילה ואחר"כ שירים נוספים- את כבר תשימי לב לבד עד כמה הם כלים להכיל.

 

יצירה- צביעה חופשית, דבקיות, בצק ופלסטלינה, הדבקת ניירות וגרוטאות, קריאת דפים- עיתונים והדבקתם, עיסוק עם חומרים שונים מהטבע..

 

ארוחת עשר- תוך כדי ארוחה לספר סיפור עם תמונות, תמיד יש ילדים שמסיימים קודם ולכן כדאי לעבור לדיקלומי משחק ידיים וכאלו- כדי שהמסיימים לא ישתעממו.

 

משחקי חצר/ גינה/ חול/ מים/ בובות וכד'..

 

ריכוז צהריים- שירים בנושא וסיפור קצרצר

 

משחקים חופשי- והביתה.

 

מכירה גננת שיוצאת עם הילדים לחכות להורים למטה לאחר שהילדים סידרו איתה את החדר למחר והכניסו משחקים למקום וכו..

 

כדאי מאוד לבחור בכל שבוע נושא- בהתאם לתקופה, ליצור איתם ולקשט סביב בהתאם.

חלק מהיצירות יכולות להיות כלליות- כולם מדביקים טיפות על בריסטול גדול, כולם צובעים ענן גדול וכד', את היצירות הגדולות תולים בגן ותמיד כותבים מי השתתף. כיף לילדים ולהורים.

 

וכדאי לך לקפוץ יום אחד למעון אם יש לידך ולהציץ לרעיונות..

 

בהצלחה!!

 

תודה רבה, פפריקה!Avrechit

סדר היום שתיארת הוא בערך סדר היום שאצלי, מלבד ההתעמלות שלא ניסיתי והמפגש שאני מפחדת להאריך אותו מעבר לתפילה, אבל אנסה...

בקשר לנושא - אני קצת סולדת מהקטעים האלה, "עכשיו לכבוד ט"ו בשבט נלמד על פירות, הנה תמונה של שזיף"... אני מעדיפה ללמד אותם בצורה טבעית, כמו שאני מלמדת את הילדים שלי כשהם איתי בבית בגיל הזה. למשל, הראיתי להם בחוץ חלזונות ועלים נושרים, אבל לא סיפרתי להם על גשם, כי זה דבר מופשט בשבילם. כשיהיה גשם, בע"ה במהרה, אז נדבר עליו.

כשאני אלמד אותם איברים, אני אעשה את זה דרך האיברים שלנו ולא אטרח להראות להם ציורים. למרות שכמובן יש עניין גם שידעו להבין ציורים, זה דבר בפני עצמו.

אבל דברים כמו לצבוע ענן - לא יודעת, איכשהו נראה לי שזה לא יילך. קיבלתי מהגן של הילדים שלי מיליון ציורים כאלה עם הקשקושים שלהם, ויש לי רושם שהם לגמרי לא קלטו מה זה הדבר הזה שהם מקשקשים עליו. אגב, הבת שלי כל כך התרגלה שנותנים לה לצבוע על ציורים, עד שבבית היא ציירה דווקא על הצד המודפס של דפי הטיוטה שנתתי לה! 

גם ככה הפצפונים בקושי עושים טובה שמקשקשים משהו בגודל ראש סיכה, או שמדביקים מלא מדבקות ואז - מורידים אותן מהדף או מדביקים מלכתחילה רק על החולצה... אני מאפשרת להם! אמרתי להורים שייתכן שהם לא יקבלו הרבה "יצירות" הביתה מהסיבה הזאת. אם הילד נהנה להוריד מהדף את המדבקות, אז למה לא?

כמה נקודותפפריקה--

את בהחלט לוקחת נושאים- גוף האדם, סתיו, ר"ה, חושים, הבית וכו'

 רק שהם יותר מוחשיים לילדים בגיל זה- וזה ברור! אין צורך לקחת נושאים בשמיים- יש להם ב"ה עוד שנים טובות ללמוד.....

 

צביעות בצבעי ידיים ובצבעי פסטל עבים מומלצות מ א ו ד!!!

בגיל הזה- מעבר לקישקושים החיוניים הם לומדים מהם תחומים וגבולות וזו אחת מצורות הלמידה. אין הכוונה לתמושה מושקעת ומלאת פרטים אלא לתמונות בסיס.

עננים- הם רואים ביעיניים- ואפשר למלא בצמר גפן.

היצירות הן לא בשביל ההורים אלא לילדים- עצם ההכנה והמגע עם החומרים והמרקמים השונים.

 

עעוד משהוא שאת בטח עושה- מוזיקה נעימה במהלך היום.

עיסוק בכלי נגינה, כדורים, חישוקים, מטפחות וכד'...

פששששששש יפה (ארוך...)3 פרחים

אוף כתבתי תגיבה מושקעת ומלאה ונמחק לי..

אז אסכם מפאת חוסר זמן לשינה...

בגיל הזה הילדים לומדים להכיר את גופם והדימיון מתחיל לעבוד

בגיל שנה חשוש לא להגביל אותם תמונה למשל יכולה להיות מאד מגבילה

למשל שופר אם מביאים תמונה אז זהו הם ראו ונגמר זה יכול היה להיות חצוצרה או חתול או סתם משהו אחר

ואילו אם מביאים שופר אמיתי והם רואים אותו,נוגעים בו בעדינות ואפילו מישהו תוקע בשופר והם שומעים... והנה כבר השתמשת ב3 חושים בשלב הזה הילדים מאד חושיים וכדי שכל מה שאת רוצה ''ללמד'' יקלט ואז ככל שתשמשי בחושים ככה החויה תיהיה חיובית יותר והלמידה תתבצע בצורה טובה יותר!

למשל טו בשבט מראים לילדים עצים, נותנים עלים שמישוש, פרי לטעום (וגם פרי למישוש תתפלאו שלא כל הילדים זוכים לזה..להחזיק פרי ביד כי זהמלכלך/מסוכן/לא נקי וכו....)

כש חשוב כמו שפפריקה אמרה לחשוף אותם למרקמים וחומרים שונים בהדרה בעדינות ובנעימות (שוב תמיד יש ילד כזה שלא רוצה לצאת לחצר כי אמא אמרה לא... כי זה מלכך... ובד''כ גם נמנעים מלגעת בגואש או בדבק וכו...

קריעת עיתונים תרגול נהדר לשיפור אחיזת הפינצטה אבל קצת קשה לקטנטנים....

לקראת סוך שנה אוכשכבר היו גדולים יותר אפשר כבר לעבוד על חציית קו אמצע בעזרת כלי נגינה למשל... תוך כדי חיקוי תנועות

מה עוד...יש פזאלים צורות מעץ כאלו שניראים משנת התרפ'ת כזה של פירות למשל יש תפוח והצורה שלו והילד שם את הפתוח בצורה וכך הבננה והתפוז והם מתאימים מגיל שנה פלוס ולקטנים מזה יש את הקופסאות אם הצורות עיגול/משולש/רבוע ופתח להכנסת הצורות במקום המתאים...

וואי יש מלא מלא מלא...

אני חייבת לישון....

שוב תודה, פפריקה 2 פרחים!Avrechit

כמו שבטח הבנת ממני, אני מאוד מאוד מתחברת להמחשה בצורת מגע בחפצים האמיתיים. והארת את עיניי לשים דגש על כך שהילדים גם יגעו בעצמם ולא רק יסתכלו כשהחפץ בידיי.

ופפריקה, עודדת אותי בנוגע לגיוון ביצירות, בע"ה אנסה ליישם.

והיום גייסתי מספיק אומץ כדי לנסות גם צבעי ידיים, בהשפעתכן מעניין שאחד הילדים לא הסכים לגעת בזה, עד שנתתי לו מכחול.

 

אני מקווה שלא יצאתי מטפלת חסרת ניסיון ורעיונות... ב"ה אני נהנית עם הילדים ועושה איתם חלק גדול ממה שאמרתן - בצק, ציורים בצבעי פסטל, מדבקות, מוזיקה, תנועות, וכו' וכו' - אבל מחפשת גם להתפתח וללמוד מנסיונן של אחרות (עם דגש על ניסיון ולא תיאוריה, כי תיאוריות לא חסרות לי).

הלוואי אליי3 פרחים

מטפלת כמוך לילדים שלי

שדואגת להם! שיהיה להם טוב ומעניין, שתיהיה להם סביבה מגרה ומפתחת!!

העובדה שאת שואלת עושה אותך מטפלת נהדרת..הרי היית יכולה לחפף אבל לא!! רואים שאת מאד משקיענית

כל הכבוד לך!!

|מסמיקה|Avrechit
אם את רוצה ל"עשות את זה הכי טוב שאפשר" עצתי לך היאאנונימי (פותח)

כגננת למעלה מ25 שנה ומדריכה בהווה הייתי מציעה לך ללכת וללמוד במוסד מוכר את מקצוע ה"גננת". עבודה עם ילדים  דורשת הרבה ידע על התפתחות הילד,על פעילות הילד על חומרי הגשה,סדר יום,קשיים ,קשר עם הורים,עיצוב סביבה חינוכית ועוד ועוד..

על מנת שהילדים יקבלו את הטוב ביותר כדאי שתלמדי את העבודה באופן מעמיק ורציני .

תודה, אבל חשוב לי לציין שאני לגמרי לא מסכימהAvrechit

ואני לא אומרת את זה מעצלנות וכדומה, כי גם את ילדיי אשלח בשמחה לגננת או למלמד ללא הכשרה מקצועית - בתנאי, כמובן, שאני מקבלת את הרושם שהם יודעים מה שהם עושים.

 

ב"ה, קראתי ולמדתי הרבה בנושא החינוך לגיל הרך, והתנסיתי רבות על ילדיי ועל ילדי אחרים.

אני יודעת מה לומדים בלימודי התעודה למטפלות (להזכירך, מדובר בגיל שנה עד שנתיים), ואני לא חשה כל צורך בהם.

 

אם מישהי חושבת שאין לה מספיק ידע או מספיק יכולת לרכוש לבד ידע בנושא, אדרבה, כדאי שתלך ותלמד. אבל אני מאמינה שרוב הנשים יכולות לטפל בילדים בגיל הזה גם ללא תעודה (בתנאי שהן מרגישות מוכנות לכך ומתאמצות לרכוש ידע בנושא ממקורות שונים).

 

אברכית, אני איתך-רק תפילה

ראיתי נשים שעשו לגילאים האלה "גן/ סבב אמהות" ולא נראה לי שהילדים שלהם יצאו פחות משכילים משלי...

בגיל הזה של הילדים- אם את יצירתית, חמה, מתלמדת, לומדת על ההתפתחות, מגוונת בחומרים ובמרקמים, שומעת עצות (כנ"ל...) ועוד, אז הילדים יכולים לצאת נשכרים ומועשרים.

זה גיל מעון ובמעון לא לכל המטפלות יש הכשרה מקצועית.

 

ביננו (ואני מדברת בתור מורה), העבודה מעשית/ העבודה עכשיו, לימדה אותי יותר מכל התואר.... (+-...)

 

כמובן כל מקרה לגופו, אבל את נשמעת מצויינת... בהצלחה!

 

אגב, איזה גיל מתוק זה!! את בטח מועכת אותם מנשיקות...נשיקה

ולא רק אלא3 פרחים

שגם בלימודי ''גננת'' מתעסקים יותר אם הגילאים הגדולים ולא בפעוטות!

אני למדתי מטפלות כי רציתי את ה''תעודה'' אישית לא חידש לי הרבה אבל בטח שזה תרם!

ותאמינו לי שכשמדובר בפעוטות אני יודעת יותר מאשר הגננות  דוג' פשוטה

מין הסתם גננת למשל עוסקת יותר במשחקי סוציו-דרמטיים ואני בטור מטפלת עוסקת יותר במשחקים סנסומוטוריים כי אלו הם הצרכים של הפעוטות...ועוד ועוד ועוד..... ככה שאין מה להשוואות זה מקצוע אחד וזה מקצוע אחר

כואב לי שלא מספיק מעריכים את העבודה של המטפלת....

מצטרפת לגמרי לאברכית!! בגיל הזה בפרטאני ירושלמית

אבל בעצם בכלל, לגננת הכי הכי חשוב שתהיה גישה ואהבה לילדים. כל השאר הרבה פחות חשוב...זאת לא אוניברסיטה!

 

לי כאמא חשוב לדעת שהפקדתי את ילדי, אצל מישהי שתתן לו אהבה חום, ואפילו נשיקה מדי פעם... כל זה ביחד עם גבולות ברורים של משמעת. זה הכי חשוב בעיני.

 

ואכן שתיים מהגננות הנפלאות של ילדי, היו כאלו שלא למדו את המקצוע, כ'מקצוע' אלא התברגו אליו בנסיבות החיים... ואין היו נהדרות!!!

 

אברכית יקרה לפי השאלות שלך, נשמע שאת שייכת לזן הזה של הגננות! איזה כייף להורים ששולחים אלייך את ילדם... עלי והצליחי במלאכת הקודש!!פרח

איזה כיףAvrechit
קפץ... איזה מקסימות! פחדתי שיתנפלו עליי.Avrechit
איני מסכימה איתך באשר לנחיצות ללמוד באופן מסודר ומאנונימי (פותח)

ומעמיק את הגילאים הללו שהם חשובים ומשמעותיים ביותר להמשך החיים. בכל אופן אני מציעה לך לרכוש את החוברות של מלכה האס שמדברות על פעילויות מפתחות לגילאים אלו.

שינה עם כולםמתנסה

ילד שקשה לו לישון בשעות של כולם מצריך שינוי גם בבית,

שההורים יזיזו לו קצת את שעות השינה

ובמקביל את תראי לו מה מצופה ממנו ולאט לאט זה יעבוד

גריה,חשיפה מבוקרת ומהנה וניצני התפתחותאנונימי (פותח)אחרונה

ב"ה

שלום!

בגיל זה צריכים חשיפה ראשונית לחומרים בטוחים, מרקמים שונים ותחושות שונות.

אפשר צבעי אצבעות , אפילו חול מסונן, קערת מים, ג'לי למשחק וכד. בכל אלו הם יכולים להמרח, לגעת והלחשף.

 בנוסף, שפה--להתחיל כבר בזהוי מילים ותחילת היגוי מילים.

מוטוריקה- אפשר קצת לעסות אותם, לאפשר בימבות ופוף וכד' בהשגחה כמובן.

זה הגיל להתחיל!

אגב, גם לגוון במרקמי אוכל וטעם!

בהצלחה!

אין תחליף ללמידה מסודרת, אפילו דרך התמ"ת, גם לקורס עזרה ראשונה , התפתחות וכו'.

יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך