אני לא ראיתי אותה.

שאם הוא עם אשתו הוא לא לוקח טרמפיסטים כי הוא רוצה את הזמן הזה איתה...

אין מציאות כזו שאדם לא יכול לתת צדקה כי הוא שומר את הכסף למתנה עבור אישתו.

לא יכול להיות שיהודי מדלג בכזו קלילות על מצוות עשה המופיעה בעשרת הדיברות כי זה בא על חשבון האישה.

הכנסת אורחים מסוגלת לתמוך ולבנות עוד יותר את הזוגיות לקשר בריא יותר.

וכדי להתפלל ביחיד אתה יכול להמציא תירוצים טובים יותר - או לקום שעה קודם ולהתפלל במנין.

אישה יהודיה כשרה תדאג לרוחניות של בעלה ותדע לוותר, כשצריך, על מתנה ויחס בשביל צדקה, הכנסת אורחים ובטח שבשביל כיבוד הורים.

אני לא רואה בך בעל זוגי ואכפתי. אלא אדם (וזוג) שסדר העדיפויות שלו עקום לגמרי.

ולמען ההגינות - לא קראתי את הכתבה המדוברת.

מוזר... בעלי אף פעם ב(כמעט)שנתיים האחרונות לא פספס שחרית במנין וגם לא את ארוחת הבוקר איתי שאחריה.

ובדרך כלל הוא גם היה זה שהכין אותה כשאני התכרבלתי בשמיכה....

מה שאת כותבת זה בדיוק מה שסוד כמוס התכוון.

כשם שלא יעלה על הדעת לוותר על מצוות צדקה כי הוא שומר את הכסף לאשתו כך לא יעלה על הדעת לוותר על מצוות הטרמפים בגלל שהוא רוצה להיות עם אשתו.

הוא כתב בצורה קיצונית ע"מ לחדד את העניין.

תקראי שוב את מה שהוא כותב.

הרגע הוא אמר לי את זה... אני רגועה ב"ה.

רק אח"כ ראיתי מה שסוד כמוס כתב על הטרמפים. ויש מקרים שזה צודק.

כשיהיה לי זמן - אגיב בעז"ה.

בעזהי"ת.

לפעמים זה הזמן היחיד של הזוג ביחד. ולפעמים זה זמן שמיועד לדברים אחרים שלא יהיה להם זמן אחר.

[אני מכירה אישית, אדם צדיק מאוד! שזמן הנסיעות שלו מיועד לכל מיני שיחות טלפוניות חשובות. וממש לא שייך שיהיו עוד אנשים ברכב.]

הטרמפיסטים צריכים להבין את העובדה שאף בעל רכב לא חייב להם שום דבר.

ואם הוא לא עוצר- כנראה יש לו סיבה טובה.

[ואם אין לו סיבה טובה- הקב"ה ייתחשבן איתו.. בבחינת "רוח והצלה יעמוד ממקום אחר"..]

ואני אומרת את זה בתור טרמפיסטית מושבעת.

טרמפיסטים, אבל לעודד את זה בהסברים הגיוניים? לתת לאנשים שלוקחים עדיין לגיטימציה לא לקחת? למה?

בעזהי"ת.

המאמר יועד לקהל הטרמפיסטים, שיילמדו לדון לכף זכות, ולהבין שלא כולם תמיד יכולים לקחת אותם, ושיש לאנשים שונים סידרי עדיפויות שונים בחיים.

המאמר היה כתגובה לתלונות הטרמפיסטים, ולכן יועד אליהם.

לא קראתי מה שהרב כתב, אך ממה שכתבת, אני מבינה את המקור למה שהוא כתב.

למשל אצלנו- אנחנו לוקחים טרמפיסטים, אך החלטנו שכשאנחנו עם הילדים אנחנו ממעטים לקחת כי זה גרם לילדים לצרוח..... ממש... (גם לטרמפיסטים זה לא נעים...)

(לפעמים אנחנו מתחילים לעשות שינויי מקומות/נהגים, כדי שיתאפשר לקחת, אך לא תמיד זה מסתדר). כל אחד ושיקוליו.

זוג שמחליט לקחת/ לא לקחת טרמפיסטים זה נתון לשיקול דעתו וייתכן שזה משתנה מפעם לפעם.

וחוץ מזה, ללא קשר לדעתי בעניין לקחת/לא לקחת, לדעתי מה שחברך כתב- זה ציני מידי ולא שייך. אפשר לכתוב תגובה אבל לא יפה לכתוב בצורה כזאת צינית (אני לא תמיד נגד ציניות, פשוט כלפי רב זה לא נראה לי שייך.)

אשתך מודעת לעניין?

היא לוקחת טרמפיסטים גם בדרך ללידה. 

הסכמתי עם דבריו.

אנחנו מאד משתדלים לקחת טרמפיסטים ( השבוע גם היה אחד עם כלב!)

אבל בהחלט יש פעמים שבהם הנסיעה היא זמןמפגש יחידי בתוך שבוע עמוס, בדרך לאיזה ארוע שממילא יהיה נפרד- נסיעה של שעה היא ממש מתנת אלוקים במקרה הזה...

ולא נראה לי שהוא דיבר על טרמפיסטית בודדה במקום נידח , חשוך ומסוכן ...

בס"ד

זה לגיטימי ביותר לא לקחת טרמפיסטים כי בני הזוג רוצים לדבר.

גם בתור טרמפיסטית וגם בתור נהגת אני מבינה את זה לגמרי.

קרה לי פעם שעליתי על טרמפ שבני הזוג דיברו כל הדרך על שידוכים ועל חברים שלהם שיוצאים. במקרה הכרתי 50% מהאנשים שהם דיברו עליהם- אנשים שלא היו רוצים שהנושאים האלו יהיו נושא לדיון במקום ששומעים.

מאז החלטתי- כשיש לי נושאים אישיים לדבר עליהם בטלפון/עם מי שאיתי באוטו- אני לא מעלה טרמפיסטים.

ולדעתי זה לגיטימי לחלוטין.

אז ככה:

- הרב מספר בכתבה שלו שם על מקרה שבבית לפעמים עמוס בילדים, לחץ טיטולים נקיונות וכו וכו . כך שיוצא מצב שכמעט ולא יוצא לזוג להיות ביחד. פתאום הם חזרו מקניות בי-ם, ובדרך הם מגלים שהם לבד- ואווו, זה לא קורה כל יום! הנה, יש להם קצת זמן להיות ביחד, לדבר ולבנות זוגיות טובה. אז גם אותה הם יפספסו?

- התגובה שחברך כתב, נשמעת כאילו הנהג חייב משהו לטרמפיסטים, מין תפיסה טעותית כזאת. אני אחד שכן נוסע בטרמפים, אבל גם כשעמדתי במרחק של 7 דק' נסיעה מטבריה בשעה 23:00 למשך כשעה וחצי- ואף אחד לא עצר לי (!)- לא קיללתי, לא התעצבנתי, ובסוף ישנתי שם. באמצע שום מקום. אולי קצת מבואס, אבל לא כועס! חייב לדון לכף זכות! ומי שיחליט אם הסיבה של הנהג טובה מספיק בשביל לא לעצור- זה הוא בלבד!

- התגובה נכתבה בציניות שלא מכובדת בכלל כתגובה לרב. [במקרה אני מכיר את הרב, בכלל לא מכובד לפרסם תגובה כזאת].

-להתפלל? בכלל לא דוגמא טובה... להתפלל זה חובה. להכניס אורחים- זה רשות. וכאן הוא חושב שיותר חשוב לו להשקיע בזוגיות מאשר להכניס אורחים, לא עושים מצוה (רשות) אם זה בא על חשבון משהו אחר שהתחייבת אליו קודם לכן. לגיטימי לחלוטין.

- הרב בא לכתוב מכתב סליחה, כאב לו על זה שהוא לא יכל לקחת אותך! באותה מידה שאתה רואה מישהו תקוע עם רכבו בשולי הכביש, ואתה יכול לעזור לו, כואב לך עליו! אבל אתה ממש ממש ממהר לעבודה, ואם תאחר יפטרו אותך- אז אתה לא חייב לעצור!

אני אישית מאוד התחברתי למכתב, אפילו שבכלל לדעתי לא צריך לבקש על זה סליחה.

שלמה.

בין היתר הבנתי שהרב אמר לו שכל מה שהוא אמר זה אם אין תנאי מזג אויר קשים/ מקום נידח.

פעם חברה אמרה לי: "אנחנו שנה ראשונה (לנישואין) לא משדכים כי זה מלא השקעה ואנחנו צריכים לבנות את עצמיינו".

בתגובה שאלתי אותה: "האם הם שומרים שבת?!"

לא אחת יש לי הרגשה, בעיקר אצל נשואים טריים, שעל הגב של התורה הם עושים דברים שלא בהכרח נכונים.

יכול להיות שזו רק נקודת המבט שלי ושאני לא מצליחה להבין אותם אבל זה נראה לי מוזר מאוד.............

ואני דווקא נורא אהבתי את מה שהוא כתב. הוא השמיע לי צדדים שלא בהכרח חשבתי עליהם. ומאוד יפה ובעדינות.

נכון שבשנה הראשונה הזוג צריך להבנות. לכן הוא יצא לבד ולא עם עוד זוגות חברים, לכן הוא יקדיש זמן לשיחות ולא לעומס לימודים ופרוייקטים (הגם שהן מאוד כלכליים).

כך גם בעניין הטרמפים, התפילות ושאר מצוות.

הרב הציג את הדברים בצורה קיצונית ויתכן שעל רקע קושי נקודתי במקום מסויים. יש צמתים שחובה לאסוף מהם טרמפיסטים גם אם שבוע לא שוחחנו, יש שבתות שנארח ובמאור פנים- גם אם צפוף וההכנה רבה.

 הכל צריך לקחת במידה כי דרך האמצע היא הממוצעת והנכונה.

בתור נהג אני משתדל לקחת טרמפיסטים כמה שיותר אבל אם יש מצב שהמחיר מבחינתי גבוה - אני לא אקח. לדוגמה כמו שהרב כתב אם זה זמן איכות עם אישתי ולא מדובר בצומת מבודדת. (הרבה פעמים אנשים נוסעים בטרמפים כדי לחסוך בזמן\כסף והנהג לא אמור לשלם על החסכון שלהם).

אם כבר מדברים לפעמים פוגשים טרמפיסטים שלא יודעים להתנהג (למרות שב"ה אף פעם לא פגשתי את זה בציבור הדת"ל או התורני לאומי ) -וזה גם יכול לגרום לנהגים לא לרצות לעצור. לדוגמה ביקשו ממני באמצע נסיעה פעם לעצור במקום שלדעתי מסוכן שםלמרות שבתחילת הנסיעה אמרתי שאני לא עוצר שם. או שמנסים לשכנע להאריך את הדרך בשבילם (הרבה פעמים כשמדובר בירוך קטן אני עושה את זה לבד). 

דרך אגב גם בשאר הדברים בסופו של דבר הכל פרופורציות - גם במצוות צדקה צריך לתת אבל מי שאין לו צריך לתת את המינמום ולדאוג שהוא לא יצטרך לבריות. כנ"ל צבא אני לא חושב שמי שיש לו בעיות בראותיות כדאי שילך ליחידה קרבית ויגרום לעצמו נזקים אלא שינסה לתרום בדרכים אחרות.

בתור הנהגה זה ממש לא טוב לענ"ד.  לא כדאי להתרגל להפנות את כל החסד רק פנימה לתוך הבית. חסד הוא גם החוצה.

וברור שבתור טרמפיסט (לשעבר?) אני מבין שאף אחד לא חייב לי כלום ואין לי טענות לאף אחד, (לפעמים אם אני תופס עם מישהו עצבני טרמפים אני ממציא לו לימוד זכות לכל מכונית שלא עצרה...) אבל זו ההגדרה של חסד, שאני נותן למישהו אע"פ שאני לא חייב לו!

וגם לא על זוג צעיר שיש להם הרבה יותר זמן פנוי מזוג עם הרבה ילדים ועבודה...

והתאמצתי, הנה:

"זה המבט שלכם כשאנו חולפים... קורע אותי בכל פעם מבפנים".

שהוא לא עוצר כדי להשקיע במצווה הכי חשובה בגלובוס.

אבל בשאר הפעמים, המבט שלהם לא קורע אותו מבפנים,

כי הוא מעלה אותם לאוטו!

בכללי לפני כל התלבטות כזאת כל אחד אמור לחשוב עם עצמו כמה איזה מצווה יותר קריטית.

לעניות דעתי, מצוות ייחוד עולה על גמילות חסדים,

כי איסור ייחוד היא לא תעשה, וגמילות חסדים, זה סוג של הידור..

אגב, לא קראתי תכתבה,ככה שאם תעלה זה ממש יועיל..

בוקר טוב לצעירים...הרב שלמה אבינר שליט"א כבר לפני שנים כתב שמצווה גדולה וגמילות חסדים להעלות טרימפיסטים...אבל בזמן שהוא עם אישתו מותר לו לא להעלות טרמפיסטים בשביל שהיה לו זמן עם אישתו...וזה כבר פורסם לפני כמה שנים...

רציתי להוסיף משהו.

תחשבו קצת: לא מדובר פה בתביעה כלפי הנהגים.

(למרות שאני לא מאמין שיש טרמפיסט אחד בעולם

שלא חלפה לו מחשבה כזאת בראש...)

לא הייתי קורא לזה גמילות חסדים.

זה יותר דומה להכנסת אורחים.

(זה לא אותו דבר. תיזכרו בברכות התורה.)

איפה יוצא לנו בעולם של היום הכנסת אורחים אמיתית כזאת,

של קבצן עייף, רעב ורועד מקור?

מה, להזמין את השכנים לסעודת שבת זה הכנסת אורחים?

נההה...

זה יותר בילוי חברתי כזה, כיף ונוח.

אז נכון, זה לא תמיד נוח.

ולפעמים באמת ממש אי אפשר, אני לא אומר.

אבל הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה.

ואנחנו משאירים אותה בשולי הדרך

כי שכחנו להכניס את הבוסטר לבגאז'...

אפשר להתאמץ יותר.

אפילו רבנים יכולים.

אבל שלדעתי היא קריטית מאוד מאוד..

אף נהג לא חייב לך כלום!!!!

זה שיש הרבה אנשים נחמדים שעושים לך טובות (ומדברת כאן מישהי שחיה על טרמפים, ומשתדלת מאוד מאוד לאסוף כל מי שהיא יכולה כשיש לה אוטו) - לא אומר כלום על אף אחד אחר...

וכן - כשאני עם בעלי, וזה זמן טוב בשבילנו לדבר - אנחנו שואלים אחד את השני (בד"כ הוא אותי) "את רוצה שנעלה טרמפיסטים?". או במילים אחרות "יש לך משהו חשוב שאת רוצה לדבר עליו לבד?"...

חוץ מזה - שבתור טרמפיסטית אני אעדיף להכנס לאוטו שיש בו אוירה רגועה, ולא אוטו עם אוירה מתוחה של זוג עם דברים לא סגורים...

בנוסף - זה דבר של נאמר פה - כשאני לבד באוטו (אני אישה נשואה), וזה שעת לילה מאוחרת, ואני רואה בן עומד לתפוס טרמפים, ואני לא כל כך בטוחה - אני לא אעצור.

כי זה מפחיד אותי.

ואני לא אמורה לפחד בשביל לעשות "אולי" מצווה (כי גם אולי הוא ערבי, ואז אני פשוט אמות איפשהו בדרך.... או כל דבר אחר...)

וזהו.

הרגשתי שהכתבה ממש מזלזלת..

אני ממש מסכימה עם הרב חן חלמיש!

כן,כשזוג באוטו והוא מרגיש!! שהוא צריך את הזמן הזה באוטו,

להיות ביחד,ולבד קצת..

אז הוא לא יעלה טרמפיסטים,

ואל משנה לדעתי,

הגמילות חסדים..

זה היה נשמע הקטע הנ"ל, כאילו הוא יורד על העינין שבגלל שהוא עם אישתו הוא

לא יקח טרמפיסטים..

בקיצור,לא התחברתי..

אם היה שם פס על כל המצוות הללו- גם היה שם פס על כל הטרמפיסטים...

אך בדיוק מדובר פה על אדם שכל ימיו ולילותיו עסוק בנתינה לכלל וכה עסוק בצדקה,ביתו מלא אורחים בכל שעות היממה ומילואים הוא עושה כל שנה בכל השנה... בעצם מדובר פה על זוג כזה, בית כזה... וטוב מאד אם יש לו פעם כמה דק' עם אשתו, שינצלו כל רגע פנוי שלהם...כי אין להם...

אם היית קורא את המאמר לעומק- היית מבין כי לא פניה לטרמפיסטים מבזבזי הזמן יש פה, אלא פניה דווקא אלינו הזוגות הצעירים, שנדע שצריך להשקיע באהבה, בזוגיות, וכן לא רק בשנה ראשונה , אלא גם אצל זוגות מבוגרים...

ואולי אפיו יש פה תביעה סמויה לניצול  זמן.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.