שפה בעולם הזה זה לא "תכנית לבקשתך". על כל דבר משלמים. כלום לא נמחק. אדם שעושה עבירות ,גם אם חוזר אחר כך בתשובה משלם עליהם. כאשר אומרים שהקב"ה רחמן אין פירושו שהוא מוותר על הדין,אלא ממתין עם העונש.כל מחשבה/דיבור/מעשה נחשבים בשמים.
לא באנו לכאן לעשות מה שבא לנו.המלך של העולם -זה שברא שמים, וים,ארץ וכל אשר בם,זה שברא אותך ואותי ואת כוווולם א-ו-ס-ר דברים מסויימים. עם זה לא מתעסקים,זה אש!
תורה זה מלשון הוראה-היא ההוראות יצרן של העולם,וכל פעם שמפרים משהו מכלליה אז יוצרים מציאות מקולקלת שמתנקמת בנו.לדוגמא, אדם שקנה תנור ומשתמש בו מעבר לחום המותר ב"הוראות היצרן" הורס אותו, ככה להבדיל אדם שחי בניגוד ל"הוראות יצרן" הורס לעצמו את החיים.
ובכלל,ל"טעום" מהחטא זה כמו לשתות מים מלוחים. לפני שעוברים עבירה מסויימת הרבה יותר קל לא להתפתןת אליה ,כי היא חיצונית לנו. ברגע שאדם כבר טעם מאותה עבירה הנסיון שיבוא לו בפעם הבאה כבר הרבה יותר גדול.הוא כאילו נעשה קצת יותר "מכור" לדבר. רק מי שיש לו זכות זוכה לעשות תשובה. ומי מבטיח לך:
על מה שאת שואלת נאמר בדיוק" האומר אחטא ואשוב ,אחטא ואשוב--לא מספקין בידו לעשות תשובה"-ז"א אם אדם מלכתחילה מתכנן לעשות עבירות ואז לחזור בתשובה שיקח בחשבון שלא בטוח שיתאפשר לו לשוב- הוא כבר אסור בכבלי העבירות שעשה.
נכון ,גם אם אדם חטא כבר-לעולם שלא יתייאש, היד פשוטה לקבל שבים,אבל מלכתחילה לתכנן על זה? מי מבטיח לו?
ובכלל הסתכלי על החותמת שנמצאת בכרטיס שלך:"אם תפסיק מעופה לרגע, הרי היא צונחת ונופלת.
אל תרפי לעולם! תמיד תנופפי בכנפיים,ודעי לך, בשביל "חתיכת בשר"(דהיינו כל תאוה שהיא)לא שווה לעזוב את האמת!
כל מה שהקב"ה אסר הוא התיר בקדושה. את כל ההנאות אפשר למצוא בקדושה. כשנהנים באוםן אסור זה בלי טעם ובלי ריח, נמאס לבסוף,בוחלים בזה. רק כשההנאה בגבולות המותר היא שלימה.
תתפללי על זה .כל הזמן תבקשי מה' יתברך:"והבדילינו מן התועים"."גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"
ב"הצלחה.
