שלום לכולם!
אני צריכה עצה- ביתי בת שנתיים ו-7 חודשים ולאחר מספר נסיונות לגמילה מטיטולים לפני כשבוע היא הוכיחה שהיא מוכנה ורוצה והלכנו על זה.
לאחר מספר ימים נהייתה לה דלקת בשטן ושיערנו שזה קשור כך או אחרת, לאחר עוד יומיים היא פיספסה צואה במכנסיים במקום ציבורי הרחק מביתנו (מרחק נסיעה) והיה סיוט.
בעקבות הסיפורים הנ"ל החלטנו להשיב הטיטול למקומו ולנסות בעוד כמה שבועות?
מה דעתכם? נכון או לא?
אולי כדאי להמשיך בגמילה ולא להתייאש או שמא זה סימן..
מקווה לשמוע מניסיונכם ודעתם..
פשוט הייתי מתכוננת יותר טוב לפספוסים - גם פיזית וגם נפשית 
ברור שחייבים להצטייד במגבונים, בגד להחלפה ושקית כשיוצאים מהבית. אני נוהגת להצטייד ככה במשך כמה חודשים אחרי הגמילה.
מקסימום אפשר לשים חיתול כשנוסעים רחוק מהבית, אבל לא מומלץ.
בנוגע לדלקת בשתן - צריך לבדוק ממה זה נובע. האם היא נגעה שם הרבה או הסתובבה בלי כלום מתחת לחצאית? יש להקפיד על ההגיינה של האזור.
ילד מבריק במיוחד, נראה בוגר לגילו, מדבר ברמה גבוהה-
ומתנגד בכל תוקף להתחיל בתהליך הגמילה.
אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עסק, אלא מידי כמה זמן להציע באגביות: אולי אתה רוצה לעשות בשירותים/ סיר?? הוא לא מוכן בשום אופן.
אני יודעת לא להפוך את זה לעניין/ מאבקי כח וכדומה, אבל זה מתחיל קצת להעיק, בפרט, שכאמור הוא נראה גדול, מתנהג ומדבר כגדול בכל התחומים- ועדיין עושה אך ורק בטיטול.....
אז אני פשוט אספר לך מנסיוני האישי:
הבכורה שלי היתה בשלה פיזית בגיל שנה ותשעה חודשים. היא פשוט הורידה את החיתול ועשתה בסיר...
זה החזיק מעמד בדיוק 3 ימים ומאז סרבה בכל תוקף לשמוע על גמילה. החזרנו חיתול וחיכינו "בסבלנות" עד שזה יבוא ממנה. בגיל שנתיים ושלושה החלטתי בשבילה שהגיע הזמן וגמלנו אותה. זה לא בא ממנה ועד היום שהיא כמעט בת שש היא מרטיבה מעט. ועדיין לא גמולה בלילה!
עם הבן בשני חיכיתי קצת יותר, אבל לקראת גיל 3 הרגשתי שאם לא אחליט בשבילו הוא לא יחליט לעולם...
היום הוא אמנם גמול יום ולילה אבל הגמילה ביום לקחה מס' חדשים, הגמילה בלילה הגיעה אחרי שנה.
עם השלישי חיכיתי בסבלנות, אבל הפעם הרגשתי תחושה אמיתית של אמון וביטחון בילד שהוא ידע מתי טוב לו להגמל. והוא נגמל. בגיל שנתיים ואחד עשר חודשים(!) הוא נגמל ביום אחד! יום ולילה
מי כמוני מבינה את הקונפליקט שבין הרצון לתת לילד להחליט ולבין ה"לחץ" שיגמל כבר מה גם שמאוד לא נעים להחליף לילד גדול כ"כ..
אבל הילד יודע ומבין שכמה שאת מנסה לשדר לו שזה לא אכפת לך. זה איכפת לך מאוד! ואת כבר מאוד רוצה שיגמל.
כשתצליחי לנתק את עצמך ריגשית. הוא יזרוק את החיתול מעצמו.
אגב, אני אומרת לעצמי אותו הדבר לגבי הגדולה שלי. עד היום לא הצלחתי...
ממש תודה לך פרח לב הזהב את כרגע היחידה שענתה לי ממקום אמיתי ופנימי ולא ממקום מאשים וכדו'.. שמימלא אני מרגישה אשמה.
אחרי שקראתי את דברייך למרות שעבר הרבה שמן מאז שכתבתי את ההודעה ועדיין המצב לא טוב, אני חושבת שהפנמתי את הפואנטה ובעז"ה זה יחכה אפילו עד גיל 3 אם צריך העיקר שיהיה בטוב ובלי לפגוע בילדה מכל הבחינות..
שוב תודה!!!
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
