שלום לכולם!
אני צריכה עצה- ביתי בת שנתיים ו-7 חודשים ולאחר מספר נסיונות לגמילה מטיטולים לפני כשבוע היא הוכיחה שהיא מוכנה ורוצה והלכנו על זה.
לאחר מספר ימים נהייתה לה דלקת בשטן ושיערנו שזה קשור כך או אחרת, לאחר עוד יומיים היא פיספסה צואה במכנסיים במקום ציבורי הרחק מביתנו (מרחק נסיעה) והיה סיוט.
בעקבות הסיפורים הנ"ל החלטנו להשיב הטיטול למקומו ולנסות בעוד כמה שבועות?
מה דעתכם? נכון או לא?
אולי כדאי להמשיך בגמילה ולא להתייאש או שמא זה סימן..
מקווה לשמוע מניסיונכם ודעתם..
פשוט הייתי מתכוננת יותר טוב לפספוסים - גם פיזית וגם נפשית 
ברור שחייבים להצטייד במגבונים, בגד להחלפה ושקית כשיוצאים מהבית. אני נוהגת להצטייד ככה במשך כמה חודשים אחרי הגמילה.
מקסימום אפשר לשים חיתול כשנוסעים רחוק מהבית, אבל לא מומלץ.
בנוגע לדלקת בשתן - צריך לבדוק ממה זה נובע. האם היא נגעה שם הרבה או הסתובבה בלי כלום מתחת לחצאית? יש להקפיד על ההגיינה של האזור.
ילד מבריק במיוחד, נראה בוגר לגילו, מדבר ברמה גבוהה-
ומתנגד בכל תוקף להתחיל בתהליך הגמילה.
אנחנו משתדלים לא לעשות מזה עסק, אלא מידי כמה זמן להציע באגביות: אולי אתה רוצה לעשות בשירותים/ סיר?? הוא לא מוכן בשום אופן.
אני יודעת לא להפוך את זה לעניין/ מאבקי כח וכדומה, אבל זה מתחיל קצת להעיק, בפרט, שכאמור הוא נראה גדול, מתנהג ומדבר כגדול בכל התחומים- ועדיין עושה אך ורק בטיטול.....
אז אני פשוט אספר לך מנסיוני האישי:
הבכורה שלי היתה בשלה פיזית בגיל שנה ותשעה חודשים. היא פשוט הורידה את החיתול ועשתה בסיר...
זה החזיק מעמד בדיוק 3 ימים ומאז סרבה בכל תוקף לשמוע על גמילה. החזרנו חיתול וחיכינו "בסבלנות" עד שזה יבוא ממנה. בגיל שנתיים ושלושה החלטתי בשבילה שהגיע הזמן וגמלנו אותה. זה לא בא ממנה ועד היום שהיא כמעט בת שש היא מרטיבה מעט. ועדיין לא גמולה בלילה!
עם הבן בשני חיכיתי קצת יותר, אבל לקראת גיל 3 הרגשתי שאם לא אחליט בשבילו הוא לא יחליט לעולם...
היום הוא אמנם גמול יום ולילה אבל הגמילה ביום לקחה מס' חדשים, הגמילה בלילה הגיעה אחרי שנה.
עם השלישי חיכיתי בסבלנות, אבל הפעם הרגשתי תחושה אמיתית של אמון וביטחון בילד שהוא ידע מתי טוב לו להגמל. והוא נגמל. בגיל שנתיים ואחד עשר חודשים(!) הוא נגמל ביום אחד! יום ולילה
מי כמוני מבינה את הקונפליקט שבין הרצון לתת לילד להחליט ולבין ה"לחץ" שיגמל כבר מה גם שמאוד לא נעים להחליף לילד גדול כ"כ..
אבל הילד יודע ומבין שכמה שאת מנסה לשדר לו שזה לא אכפת לך. זה איכפת לך מאוד! ואת כבר מאוד רוצה שיגמל.
כשתצליחי לנתק את עצמך ריגשית. הוא יזרוק את החיתול מעצמו.
אגב, אני אומרת לעצמי אותו הדבר לגבי הגדולה שלי. עד היום לא הצלחתי...
ממש תודה לך פרח לב הזהב את כרגע היחידה שענתה לי ממקום אמיתי ופנימי ולא ממקום מאשים וכדו'.. שמימלא אני מרגישה אשמה.
אחרי שקראתי את דברייך למרות שעבר הרבה שמן מאז שכתבתי את ההודעה ועדיין המצב לא טוב, אני חושבת שהפנמתי את הפואנטה ובעז"ה זה יחכה אפילו עד גיל 3 אם צריך העיקר שיהיה בטוב ובלי לפגוע בילדה מכל הבחינות..
שוב תודה!!!
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
