לארגן משהו..(חברי הפורום היקר אהמ..אהמ...)

נארגן קבוצה של חברי פורום שכל הודעה שלהם יופיע קישור לפורום הזה .

דבר נוסף : אותה קבוצה גם תדבר על הפורום בשאר הפורומים וננסה לשכנע אנשים שאוהבים ספרים

( ולא חסר כאלו ...) להצטרף גדול מהחיים!

אני חושבת שאין עוד הרבה אנשים מוכשרים כמו גי. קי. רולינג.

איך היא הצליחה לזכור את כל הדמויות שלה?

צריך להיות באמת כישרונית בשביל לקחת עלילה טובה

ולהפוך אותה לקיצ'ית מעצבנת (הספר החמישי..)

יאאלה אנשים שרשור ירידות על הארי פוטר!

הספרים האלה האחרי שקראתי אותם כל ספר אחר היה בעיניי חסר עיניין יבש כזה ולא  משו...

אבל אחרי איזה חודש זה עבר ובעצם הגלגל התהפך על משו כמו 180 מעלות. כי הארי פוטר כבר היה בעיניי

מעפן ברמות כזה שקוראים טיפה ונמאס ומדפדפים ושוב נמאס בקיצור ככה כל ה-7 ספרים.. ולעומת זאת ספרים אחרים שקראתי היו משמימם ומשעמימם לחלוטין... איזה הרגשה מבאסת זאת שאין משו שמעניין לקרוא..

אז...יש המלצות לספרים ש-ו-י-ם?  ואני קוראת כל דבר לא משנה הסיגנון..

הארי פוטר זה סתם ספר חנון ודפוק אני לא מבין למה כולם מיתלהבים ממנו.

יאידוטים מה אתם מתלהבים מזה בכלל...

זה פורום לאנשים שאוהבים לקרוא והארי פוטר נכלל בפנים

ואם אתה מחפש צומי בקשה תעשה את זה במקום אחר

זה לא פורום לתינוקים

 הארי והדוויג.. תמונה יפה, לא?!

וגם זה..

 הארי, רון והרמיוני.. חולהה עליהם!! בכלל חולה על הספר הזה...

לככה ואנא- קל:

אז זהו, רולינג לא זוכרת את כל הדמויות שלה! יש אחת שבמיון בספר הראשון היא בת, ואחרי 5 שנים, בספר ה6 היא בן. איך בדיוק?!

יש לה עוד כמה פשלות כמו- במבחנים לקווידיץ', בספר השישי מגיעים תלמידי שנה ראשונה להיבחן, למרות שבראשון כתוב שאסור להם להחזיק מטאטא.

יש עוד פוול פשלות כאלה, אבל אין לי כח לכתוב אותם.

זה לא בסדר לגבר ככה. קודם כל, נכון, יש לה פאשלות קטנות, משהו עם זה שלרון יש עכבר וזה לא כתוב במכתב שמקבלים בפעם הראשונה מהוגוורטס - כתוב תנשמת ועוד כמה דברים.. אבל הפאשלה השנייה שציינת לא נכונה - פשאלה שלך - כתוב בפירוש שהם הגיעו עם מטאטאים מעפנים של הוגוורטס.

בכל אופן, דווקא אני חושבת שרוב הספר הוא גאוני, מניסיון אני אומרת לכם שלשלב בצורה כ"כ טובה 7 ספרים,זה קשה. בשביל לכתוב טרילוגיה צריך להיות באמת גאון מה גם שהעלילה שם לא רעה בכלל ואפילו מעולה. 

זאת סידרה גאונית! לפחות רובה...

עצם העניין שהיא מותחת את המתח עד סוף הספר (כל אחד) ועד סוף הספר האחרון ממש יפה. כלומר שבכל ספר יש מתח אבל גם יש את המתח הכללי שנשאר עד סוף הספר השביעי.

יש לה את הקטעים הפחות טובים,כמו שהיא מתבלבלת בדמויות או עושה דברים שלא מסתדרים אח"כ.

אני חושבת שמה שקצת הרס את כל העניין של "הארי פוטר" זה הסרטים שמשנים פרטים שנראים קטנים אבל מסתבר (בעיקר הספר השביעי) שהם לא כ"כ קטנים/מסתדרים עם ההמשך.

יש הרבה דברים בעולם הקסם שהיא לא המציאה--א-ב-ל!! הצורת כתיבה הסוחפת שלה פשוט מדהימה!!

היא כישרון אדיר!!(כמובן שיש זה דמיון ממש מפותח אחרי הכל..)

אני ממש אהבתי את הספרים....

ותזכרו אנשים-היא לא מושלמת!

אלא של המתרגמת. מאיפה היא אמורה לנחש אם זה בן או בת?

מבינה נה הקטע לחפש פשלות הספר יפה וזהו.

היא כ"כ טובה שזה מלחיץ!

פשוט מדהים הכתיבה שלה, העלילה, הדמויות, המתח........

הכל!

מדהים!

ועוד 7 ספרים שהם רבי מכר!!

פנטסטי!!=]

אבל עדיין, רולינג לא הופכת לגאונה בגלל כל הדמויות שהיא זוכרת! (גם אני זוכרת את רוב הדמויות.. גם אני גאון?)

רולינג גאון כי היא כתבה עלילה ארוכה מעניינת וסוחפת, מתאימה לטווח רחב של גילאים, מלאה הומור כיפי,

ובעיקר בגלל שהיא בנתה עולם שלם בספרים שלה!

העלילה סוחפת, נכון, ולדעתי זו נקודת הכוח של הספרים האלו אבל הדמויות והעולם בנויים בצורה כמעט בלתי נסבלת. הדמויות *כולן* קלישאתיות ומוגזמות והעולם לא מנומק מספיק וחסר היגיון פנימי.

אני לא ראיתי אפילו לא אחת מהנק' שאת מציינת.

איפה ראית שהדמויות כולן קלישאתיות ומוגזמות? שהעולם לא מנומק מספיק וחסר היגיון פנימי?

אבל בכל ספר יש חורים....

נכון, העולם הרגשי של הדמויות לא לגמרי אמין, וקצת רדוד. רגע אחד הארי הוא מתבגר זועם וברגע השני הוא בוגר ומיושב בדעתו. כל מיני דברים מוזרים.

מסכימה קצת.

בוחן פתע- ציינו תכונה שלילית של הארי פוטר.

אין כמעט דמות שא"א לתאר בארבע מילים או פחות, תוך התייחסות לאפיון ידוע של דמויות במגוון סוגי מדיה:

הארי- הגיבור האולטימיטבי.

רון- הסיידקיק / קומיק רליף.

דמבלדור- המנטור.

וולדמורט- הנבל.

ג'יני- הטום בוי המגניבה.

נוויל- הילד כאפות.

הבהרתי את הנקודה? בוא נדבר על העולם שהם חיים בו.

לבצע קסמים לא דורש כמעט שום מאמץ- רק מיומנות- כשרוב המיומנות הזו נרכשת די בקלות. למה שלעולם כזה תהיה כלכלה, או איזשהו סדר חברתי?

בואו ניקח עוד דוגמה- הבתים בהוגוורטס. ג'יי קיי חשבה שיהיה נחמד לחלק את זה ככה שכל הרעים יהיו מרוכזים במקום אחד וכל הטובים במקום אחר? למה? אין לי מושג. מתישהו היא הבינה שאם לכל הדמויות הראשיות יש את אותם מאפייני אופי, הם משעממים לאללה. אז היא דחפה בגריפינדור כמה דמויות שאין להם שום קשר ל theme של הבית.

כל נושא הבתים ממש משונה- מה נדרש ממך כדי להיות בהפלפאף בדיוק? לא ברור. ולמה אף אחד לא קם ואומר שסלית'רין זה הבית של הרשעים, במקום להשתמש בביטויים מכובסים כמו "ערמומיות" ו"שאיפה לכוח"?

אבל אני חיבת לציין שיש דמות אחת קצת יותר מענינת, שאי אפשר להתעלם ממנה...

סנייפ

בהתחלה הוא היה מהטובים אבל אכזרי ומרושע, אח"כ נהפך לבוגד, ובסוף התגלה כל הסיפור שלו, שלא היה רדוד בכלל.

בנוגע לרון- הוא נמצא שם רק כדי שיהיה מעניין ושיהיו תככים(ולהיות החבר הכי טוב של הגיבור)- תחשבו מה היה קורה עם היו רק הארי והרמיוני??

ובקשר לבתים- את ממש צודקת- אבל סליטרין עקרונית לא אמורים להיות רעים אבל זה המצב הנוכחי..

ובאמת ככה זה מצטייר..(וגם הארי היה יכול להיות בסליטרין.)

והרמיוני- הגאונה- לא היתה אמורה להיות רבינקלו?

ולדעתי הוא אחת הדמויות הטובות [גם בסרטים]. עוד דמות שאני מחבבת וגם יצאה מעולה בסרט היא לונה. אמנם פריקית תמהונית זה לא קונספט חדש, אבל הביצוע של זה באמת נוגע ללב.

גם הלנה בונהם קרטר עושה עבודה מדהימה.

איזה קטע, יש לנו ייצוג אצל הטובים ואצל הרעים...

הפלפאף

הרעיון בקסם זה שאי אפשר לעשות משהוא יש מאין אלא הם מזמנים דברים.(נראלי שככה פעם הסבירו לי..)

וסדר חברתי- בטח שיש, יש קסמהדרין, משרד הקסמים, ר"ה וכו'..

סתם מצחיק להיתווכח על עולם שלא קיים אבל תמשיכו זה נחמד..

אין לה שום אחיזה במציאות. במיוחד בספר השני וברביעי.

וגיבורים חד מימדיים...

מה שעולה לי כרגע זה 'המשחק של אנדר... בקלות ניתן לשבץ אותו ואת הגיבורים שלו במה שכתבת...

כבר הגעתי מזמן למסקנה שכדי שספר יהיה רב מכר, הוא חייב להמכר להמון אנשים, שבהכרח סטטיסטית אינם מוכשרים או חכמים במיוחד.. ולכן הספר גם הוא אסור שיהיה חכם או מסובך במיוחד. הוא כן חייב להיות זורם ומעניין אחרת הוא לא ילך...

הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כאשר כותבים סדרה ולא ספר יחיד!

סדרה, אי אפשר שתהיה מאד מתוחכמת! פשוט דבר שמנוגד למציאות!

וגילוי נאות: לא קראתי את הארי פוטר בדיוק מהסיבות הללו... ראיתי את שני הסרטים הראשונים

את סגנון הכתיבה ואת משחקי המילים והשנינות אי אפשר להעביר בסרט שהמלל שם הוא רק הדיאלוגים בין הדמויות.

ולגבי האמינות של עולם הקוסמים, אני דווקא אהבתי שלא הכל תפור עד לפרט האחרון וזה נותן לך מקום לתהות או לנסות לקשר בעצמך ולהשלים לבד את היתר. סליחה על ההשוואה הבוטה אבל לא היתה לי בראש דוגמה אחרת: כשלומדים פירוש רש"י מרגישים שיש לו הגיון פנימי בניתוח שלו גם אם רש"י עצמו לא חשף את השיטה שבה הוא מפרש. 

ואם אכן היו טעויות פה ושם, לא כזה נורא. אני מכירה אנשים שנהנים לכתוב הערות בשולי הספר וכל טעות כזו שהם מוצאים ממלאת אותם אושר...

יש דבר אחד שמוסיף הרבה איכות ועניין לספר. דבר מאד בסיסי שנדרש מסופר הגון. משהו שאפשר למצוא בשפע אצל אנדר ובקושי אצל הארי- עומק פסיכולוגי. הדמויות בהארי פוטר שטוחות כמו קרש, לרוב, וגם המהפכים הרגשיים שלהם והדילמות לא מצליחים להתעלות מעל לרמת המתבגר דגרתי בסיטקום. אצל קארד כל דמות היא עולם ומלואו והן שקולות היטב ואנושיות באופן כמעט בלתי ייאמן [חוץ מבין, אולי, שלא הייתי משתמשת במילה אנושי כדי לתאר אותי, אבל זה חלק מהעניין].

לא מצאתי עומק פסיכולוגי כמו שאת מתארת..

יש את הרעים הקלאסיים...

יש את הטפשים

יש את התככניים

יש את אנדר שהוא סוג של הארי פוטר-כל יכול, האחד והיחיד שחיכו לו...

אה, יש אחת קצת מורכבת (אשה כמובן...) וולנטיין...

כל השאר שטחיים למדי, והסופר די נעול על סטריאוטיפ כשהוא מתאר דמות...

איזו דמות היא הנבל הקלאסי? בטח לא הבאגים או גראף, גם לא פיטר או בונזו מדריד. אולי סטילטון הוא רע לגמרי אבל הוא דמות כ"כ שולית שאין דרך לעשות אותו עגול יותר.

קשה להביא דוגמאות, במיוחד כשהספר לא לידי, אבל אני חושבת שהעומק הפסיכולוגי הוא הנקודה החזקה ביותר של 'המשחק של אנדר'.

[אנחנו כמה מהמשפחה שקוראים עכשיו בו זמנית את הארי פוטר,אז מטבע העניין מדברים על זה הרבה..]

אבא שלי אומר שרואים איך התפיסה בזה היא נוצרית,כי יש רע מוחלט ויש טוב מוחלט,אין באמצע..[אולי רק סנייפ..],כשבעצם בכל אחד ממנו יש מין וולדמורט קטן כזה,וזה לא נכון שיש את הרע המוחלט והטוב המוחלט בצורה כ"כ מוקצנת [אפילו בתורה לא כתוב על גהינום,גן עדן וכד' בפירוט..]..

ומצד שני מישהו רצה להשוות את פוטר לאבי הנביאים.

נו, מילא. עט זה עט ומקלדת רק הופכת את זה לקל יותר .

בנימה רצינית יותר: כל אחד ימצא מה שהוא רוצה למצוא.

אבל נצרות הגיוני מאוד שיש שם.

וגם גראף הוא פוליטקאי קלאסי...

גם אנדר הוא גיבור קלאסי

וכנ"ל לגבי זה שהספר לא לידי... אבל זאת התחושה שקיבלתי מהקריאה שלו

פיטר אמר פעם שהוא אוהב את אנדר בכנות גמורה ושהוא רק רוצה כוח ועוד כמה דברים שמראים שהוא לא לגמרי רשע.. וגם לפעמים הסופר נותן רגעי חולשה כתי שנפתח טיפת אמפטיה(ככה כותבים??) אליו..

ובונזו?

הוא מקנא- ועוד כמה דברים אבל כמובן שיש בו רשע אבל הוא לא רשע גמור..

אנדר הוא הגיבור כמובן אך לפעמים נראה שיש בו רוע מוזר כזה- כמובן שזה משאיר אותו הגיבור אך זה נותן לנו לחשוב אם הוא באמת טוב או שהרוע משתלט עליו..

והוא ממש לא רשע קלאסי.

וגם אנדר הוא לא בדיוק גיבור, בייחוד לא בספרים הבאים.

לדעתי כדאי לך לקרוא את כל הסדרה.

מאוד להכליל איזשהיא דמות בפחות מספר...

ירושלמית את יכולה לרדת על מה שאת רוצה 

אבל א"א לקרוא ספר אחד ולשפות לפיו ז

ה כמו שמישהו יראה רק את הסרט הראשון של ה"פ ויגיד היי הספרים  והסרטיםמקבילים!

תן לי שם של מישהו ואתמצת לך אותו במשפט...

אני יכול כמעט לערוב לך שאם הוא פחות שחור - לבן לא היו קונים אותו כ"כ.

ציינתי מקודם שהעלילה סוחפת מאד, והספר כמובן מהנה מאד, אבל אין לו איכויות ספרותיות של ממש.

הוא כנראה מה שרוב הציבור מסוגל להתמודד איתו- עושה רושם מתוחכם, אבל בפועל לא כזה.

משום כך רגע הוא מתבגר זועם וברגע השני בוגר ומיושב בדעתו.

בוודאי שאין דמות שאי אפשר לתאר בארבע מילים,יש מישו כזה בעולם? כל שכן בספר,חייבים שכל דמות תייצג משהו שונה,זה יוצר את העלילתיות שבספר.

חייבים שבכל ספר יהיה את הטובים והרעים - כמו בעולם - ובכל צד יש גוונים וצורות שונות,כשבסופו של דבר כולם למטרה אחת.

כל דמות שכתבת נכנסת לאחד הצדדים ויוצרת שם עניין וגיוון.

הארי - ברור,חייבים גיבור.

רון + הרמיוני - אפשר לקרוא להם 'עוזרי גיבור'.בסופו של דבר בלעדיהם הארי לא היה מסתדר.כל אחד תורם את צידו המקסים לספר וזה יוצר את ההרמוניה שבחברות הזו של שלושתם.

דמבלדור - סוג של אלוהים.צריך שליט,מישהו מעל כולם.

וולדמורט - ברור.הרע האידאלי..

ג'יני - היא היחידה שאת צודקת לגביה..סתם בגלל שאולי פתאום רולינג חששה שבלי רומנטיקה ספריה לא יימכרו..וחבל.

נוויל - צריך מישהו כמוהו,וחוץ מזה הוא מוסיף בזה שהוא היה יכול להתחלף בהארי אילו היה מסומן ע"י וולדמורט.

העולם - אחרי הכל - ככל שדמיונו של אדם גדול הוא לא יכול לחצות גבולות וחייב להתבסס על העולם שלנו,לפחות בדברים הבססיים.אז היא לקחה את העולם הרגיל ובתוכו הכניסה עולם משלה שכל כולו מבוסס על עולמינו.וכמו שאמרה שפרינצה - דווקא יש בו סדר,והוא אפילו דומה מאוד לעולם שלנו [קסמהדרין -סנהדרין,משרד הקסמים - משרדי ממשלה וכו'].היא לא עשתה משו מיוחד,רק הוסיפה עוד נדבך לעולם קיים.

הבתים - הגיוני מאוד.מה הבעיה? מלכתכילה היה סלאזאר סלית'רין יותר רשע מהאחרים,אז אך טבעי שכל הרשעים יישלחו לביתו,לא?!

הרמיוני בגריפינדור כי אחרי הכל היא מאוד אמיצה,וזו התכונה של גריפינדור.כנראה שזו התכונה הבסיסית אצלה ומשום כך נשלחה לשם.

בהפלפאף נדרש טוב לב וזה רשום בבירור,ורואים את זה בתלמידים ששם.

לא יגידו שסלית'רין רשעים כי זה לא נכון.הרשעים נשלחים לשם כי הם ערמומיים ושואפים לכוח,א-בל יש גם ערמומיים ושואפים לכוח שהם לא רשעים ויכולים להשלח לשם ולכן זה לא לגמרי 'בית רשעים'.מלכתחילה - הארי היה אמור להשלח לשם..

מרגישה הבלה לחלוטין להתווכח על ספר כאילו הוא מציאותי,אבל לא נורא,זה כיף ות'כלס - לדעתי ממש חכם.

מקווה שהקפתי הכל.

בסיעתא דשמיא

אני חושבת שחוץ מהכל יש להארי פוטר גם מוסר השכל חשוב מאד.

הכוח של המעשים שלנו, עוצמה של אהבה. יכולת הבחירה. אלו נושאים מאד משמעותיים בספר ומאד אמיתיים ונכונים.

סתם כך- לקרוא על עולם שהוא לא שלנו ואין בו את הבעיות השגרתיות שלנו-זה דבר טוב ומרענן. בכלופן לדעתי

אם פנטזיה ואסקפיזם זה כוס התה שלך- כדאי שתדע/י שזו ממש לא המצאה של הארי פוטר, ואני בטוחה שהגולשים ישמחו להציג לך עוד כמה אפשרויות קריאה איכותיות באותה מידה או יותר.

אם מוסר השכל הוא לדעתך המרכיב העיקרי של הסיפור... נו. את/ה כבר מחפש/ת זן אחר לגמרי של סיפורים.

ברטמיאוס.

המשחק של אנדר.(מדע בידיוני)

סדרת בלגארד ומלוריאן

אראגון- לא לדעתי במיוחד

......

מה אתה עושה בפורום הזה?

ציינתי מספר פעמים את היתרונות שאני רואה בספרי הארי פוטר, אבל כנראה שיותר קל לראות רק את מה שסותר את הדעות שלך ולתקוף על זה, ועוד "לנתח" את המקום ממנו זה בא ולהחליט שזה קנאה וגאווה. חשבת שאולי זה בא מאהבה לספרות טובה- שזו הגדרה שלא בדיוק מקבילה ל-ספרים ש"חנטריש" אוהב?

בקיצור- אני מקווה מאד שתשנה את סגנון התגובות שלך.

לדעתי לא חייבים תמיד לקרוא ספרים בשביל המסר או האיכות שלו. אני אוהבת לקרוא הארי פוטר כי זה כיף ומעניין ולא ממש לוקחת ממנו מסרים לחיים....

זאת אני ולא אורח בעולם מי שכתב את התגובה הקודמת....

וזו הסיבה שקראתי את כל הסדרה. אבל אין שום חוק שספר לא יכול להיות גם מהנה וגם מתוחכם.

ואין שום דבר רע בלנתח ולבקר ספרים, וכל אחד עושה זאת לפי הבנתו.

להפך, קריאה חסרת ביקורת היא הרבה פחות טובה.

הארי פוטר קליל וסוחף, וכשרוצים לקרוא משהו סתם להנאה, בלי עומק-זה אחלה דבר.

רק צריך לזכור שהיא נוצריה, וזה בא לנו בדלת האחורית.

לא באמת משנה לי מי הסופר, כן משנה לי שהיא מכניסה את החמלה והרחמים על הרשעים הגמורים-החד ממדיים שאין בהם טיפת טוב-כדי שתהיה סיבה לרחם עליהם.וזה חודר לנו לראש,ואחרי עוד ספר כזה ועוד אחד, וכבר נראה לנו מוסרי להתנהג ככה...להפנות את הלחי השניה.

דרך אגב גם ב"שר הטבעות" יש את אותה בעיה-נוצרית.רחמים של טיפש. (ולהירגע,אני חלילה לא משווה מבחינת איכות הסיפור והרמה.רק מבחינת הנצרות).

פעם, הייתי אומרת שאם אי פעם אכתוב ספר (זה לא הולך לקרות בשנים הקרובות), לא יהיו בו רעים. הוא יהיה מורכב מאנשים טובים, שעושים טעויות. אחרי שקראתי את שר הטבעות, אמרתי שאוסיף רשע לספר, ואכסח לו את הצורה כמו שראוי. נמאס לי מהחמלה הנוצרית-שיקרית.

את יכולה להביא דוגמאות של חמלה על רשע?

והדמויות שלה חד ממדיות /כותבת מדהההההההההההים!(אני מרשה לעצמי להתלהב כמו בת טיפש עשרה..) והדמויות שלה מלאות סטירות פנימיות 

היא כתבה סדרה שרק שר הטבעות קדם לה בשטייפתו 

תגידו מה שתגידו היא יודעת לכתוב מויותר מזה היא יודעת לקבל יחסי ציבור...

חידה:איך הארי פוטר הרג בסוף הספר השביעי את וולדמורט? (רשע מוחלט,לא?)

תשובה:לקח לו את השרביט. וולדמורט רצח המוני אנשים, והארי לא יכול לומר קללת מוות.

זה נוצרי. אני בדרך כלל לא בודקת בציציות הסופר לפני שאני קוראת ספר שלו, ולא נמנעתי לקרוא את הארי פוטר, אבל כן צריך לשים לב שהוא משתדל לא לפגוע ולא להרוג רוצחים נוראיים (בסדר, חוץ מהפסיכית בספר 5 שלא זוכרת איך קוראים לה, שצחקה שהיא הרגה את הבנדוד שלה והארי כעס, וגם אז הוא כיוון עליה קללת עינוי ולא מות).

סתם לתזכורת, ביהדות,רוצח דינו מוות (ע"י בית דין כמובן). ויש עניין "הקם להורגך השכם להורגו" ודין רודף.

ואם כבר ניצלו"ש-גם בשר הטבעות הגיבור נמנע מלהרוג את החלאה שרודף אחריו בגלל הטבעת. שמה הוא אפילו "מרוויח" בסוף מרחמנות על רשעים.

תודו שעם כל הספרים האלה,המוסר הזה (הנוצרי) נראה לנו איפה שהוא יותר הגיוני. (ואם יש ספקות-אז ממש לא!)

אבל האם את היית הורגת אותו?

והוא היה אחלה.

אני לא אחת שקוראת הרבה אבל את ה"פ קראתי (תוך פחות משבוע-כל הכבוד לי!) ונהנתי מאוד.

(אגב- לפסיכית מהספר ה-5 קוראים בלטריקס והיא הורגת את סיריוס בלק...)

זה דווקא יפה שהוא מרחם ככה,

והוא לא שלח קללה ממיתה כשרצה להרוג את וולדמורט כי ידע שזה לא נחוץ, ואחרי כל הדיבורים על זה שזה קורע ת'נשמה... קצת מוזר... זה הכל...

וזה רק מוסיף, שולדמורט הורג את עצמו בסופו של דבר.

קודם כל אם הייתי הורגת או לא זה לא משנה. אני מדברת על מנ שצריך לעשות, לא על מה שקורה בפועל.

לפי הבנתי את הספר- קריעת הנשמה זה רק אם אתה מתכנן לקרוע את הנשמה וחלק מה"תהליך" נעשה ע"י רצח. אבל זה בכל מקרה מחזק את הטענה שלי שהנצרות מחללחלת אלינו בלי שנשים לב.

בספר הזה ובעוד רבים-רצח הוא תמיד תמיד תמיד אסור ורע ושייך רק לרשעים. הטובים והצדיקים לעולם לא מרימים את ידם וכמובן שלא רוצחים.

המכבים היו נכנסים לפי הספר הזה לקטגורית הרעים (ועוד הרגו גם מהעם שלהם!!! "רק לא מלחמת אחים"-שמעתם את הביטוי המסכן הזה? כי המכבים לא. הם חיו לפני הנצרות מסתבר..)

גם משה רבינו היה נקרא רשע לפי הספר הזה. הוא הרי הרג את המצרי למרות שזה לא היה יעיל (יש אלפי מצרים כאלה שהתעללו בנו, וסתם הוא סיבך את עצמו.הוא לא היה צריך..)

ודוד המלך בכלל... הבנתם את הרעיון?

זה לא אומר שהספר לא מהנה. הוא קליל וסוחף ונחמד מאוד. רק צריך לקרוא את הספרים האלה בתשומת לב. שלא יחדירו לנו גם זבל לראש.

ודרך אגב, יש מצב שהסופרת לא נוצריה הדוקה.לא בדקתי ולא אכפת לי. מצידי שתהיה אטאיסטית שנהנת לחגוג את החגים הנוצריים.המסר הנוצרי התפשט לצערנו הרבה מעבר למיסיונר המצוי.

מצטערת אם חפרתי. והספר דימיוני לגמרי,אני יודעת. רק נראה לי שחשוב באופן כללי לשים לב.

חיים טובים!

הארי פוטר ספר קליל, וכיפי לקריאה, רב מכר, אבל הדמויות שלו שטחיות ויש הרבה סתירות, נצרות, ופשלות בעלילה שלו. פשוט טוחנים כאן מים על מה שאמרתי כאן..

יש לי מה להוסיף למרות המסה העצומה שנכתבה פה.

א. כמו ששיראל כתבה, אין דמות בעולם שאי אפשר לתמצת אותה בארבע מילים,

    ק"ו בספר. נכון שבהארי פוטר זה ממש בולט, ובמיוחד אצל לוקהרט ואמברידג',

   אבל זה עדיין לא פוסל את הספר.

ב. הערך העיקרי שהסופרת נסתה להעביר בהארי פוטר (חוץ מאהבה ושלום בלה בלה)

    זה חברות ונאמנות עד הסוף, וזה מאוד יפה לדעתי, במיוחד לקהל היעד המקורי -

    ילדים ונוער.

ג.  אני מאוד אוהב את זה שהסדרה גדלה עם הארי, ז"א הספר הראשון ילדותי ממש,

    וזה הולך ומשתפר בסדר עולה.

ד. קשה לקרוא להארי פוטר פנטזיה, ומצד שני הוא לא סדרת נוער מציאותית-קונבנציונלית,

   וזה לדעתי חלק גדול מהיחוד שלו - השילוב היפהפה הזה בין עולם של דמיון ועולם של

   מציאות, שבספרי פנטזיה אחרים נותנים לו פחות מקום לדעתי.

ה. מה שאני מאוד לא אוהב בהארי פוטר, זה היחסים המאוד מאוד בלתי ברורים

    בין עולם הקוסמים לעולם המוגלגים. הם יודעים על הקוסמים או לא יודעים?

    אם הם יודעים אז למה משרד הקסמים מפעיל משכיחים? ואם הם לא יודעים - אז איך

    ההורים של הרמיוני באים לקניות בסמטת דיאגון? ולמה קוסמים בוגרים לא

    יודעים איך מוגלגים מתלבשים? הרי רובם גדלו במשפחות מוגלגיות והתמשו בעצמם

   בטלפון ובמכונית עד גיל 11!  משהו בשילוב הזה לא עובד.

זו לא המצאה של הארי פוטר.

אם כי זה עדיין יפה...

דרך אגב, גם ענין הבתים הוא לא המצאה של הארי פוטר.

זו הייתה שיטת חינוך פנימייתי מקובלת בבריטניה,

אם אני זוכר טוב מספר הבתים היה תמיד 4,

ורולינג פשוט השתמשה בה בתור מסגרת.

נתקלתי בעוד ספר שזה הופיע בו, ואני לא זוכר איזה.

ספר נוער ישן בסגנון החמישיה הסודית או משהו...

אח... איזה ספר!

את צעדי הפיל הכבדים של ויליקינס....

את קרטר המפשר בין הניצים...

את דארבישייר ומשקפיו הלוטים בערפל....

ואת "העוגה הספוגית" שקנה טמפל..

אחחחח כוחה של נוסטלגיה!!!

אבל -  לא נראה לי שיש כלל בתים! התחרויות נעשו מול בתי ספר אחרים!!!

עתיק, מתוק ומצחיק-

ושם בהחלט יש 4 בתים לבי"ס אחד.

יש לי פרטנר??

מישהו קרא?

אבל אלופי וילובי היה אחד הספרים של ילדותי. 

אני קראתי את שניהם- אלופי וילובי וזקני ביה"ס בוילבי... ספר גדול!

את צודקת, אין שם חלוקה לבתים. רק המורים מתחלקים לוילקי קשישא וקרטר החברה'מן.

אבל לא צריך ללכת רחוק - בכל אוניברסיטה חו"לית שמכבדת את עצמה, כמו אוקספורד, יש "בתים". אני חושבת שבכל בית יש פקולטות במדעים מסויימים, כגון מדעי החברה, רפואה, וכו'.

מכיוון שהרמיוני היא מכשפה, ההורים שלה באים איתה לקנות דברים לבית הסר בסמטת דיאגון. בעיקרון המוגלגים לא יודעים על הקוסמים [חוץ מראש הממשלה והורי הבוצדמים..].

ולמה שקוסמים בוגרים ידעו איך מוגלגים מתלבשים? מגיל אפס הם לובשים גלימות ומשתמשים באבקת פלו! ממש לא רובם גדלו במשפחות מוגלגיות.. הויזלים, לדוג', טהורי דם, גם המאלפויים, הבלקים ואפילו ג'יימס פוטר..

אני ממש אוהבת לשבת ולקרוא את הספרים בסדרה הזאת! אלה הספרים הראשונים שאני לא נבהלת מאורך הספר!

ב"ה

את הסדרה הזאת פשוט אהבתי

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.