לארגן משהו..(חברי הפורום היקר אהמ..אהמ...)

נארגן קבוצה של חברי פורום שכל הודעה שלהם יופיע קישור לפורום הזה .

דבר נוסף : אותה קבוצה גם תדבר על הפורום בשאר הפורומים וננסה לשכנע אנשים שאוהבים ספרים

( ולא חסר כאלו ...) להצטרף גדול מהחיים!

אני חושבת שאין עוד הרבה אנשים מוכשרים כמו גי. קי. רולינג.

איך היא הצליחה לזכור את כל הדמויות שלה?

צריך להיות באמת כישרונית בשביל לקחת עלילה טובה

ולהפוך אותה לקיצ'ית מעצבנת (הספר החמישי..)

יאאלה אנשים שרשור ירידות על הארי פוטר!

הספרים האלה האחרי שקראתי אותם כל ספר אחר היה בעיניי חסר עיניין יבש כזה ולא  משו...

אבל אחרי איזה חודש זה עבר ובעצם הגלגל התהפך על משו כמו 180 מעלות. כי הארי פוטר כבר היה בעיניי

מעפן ברמות כזה שקוראים טיפה ונמאס ומדפדפים ושוב נמאס בקיצור ככה כל ה-7 ספרים.. ולעומת זאת ספרים אחרים שקראתי היו משמימם ומשעמימם לחלוטין... איזה הרגשה מבאסת זאת שאין משו שמעניין לקרוא..

אז...יש המלצות לספרים ש-ו-י-ם?  ואני קוראת כל דבר לא משנה הסיגנון..

הארי פוטר זה סתם ספר חנון ודפוק אני לא מבין למה כולם מיתלהבים ממנו.

יאידוטים מה אתם מתלהבים מזה בכלל...

זה פורום לאנשים שאוהבים לקרוא והארי פוטר נכלל בפנים

ואם אתה מחפש צומי בקשה תעשה את זה במקום אחר

זה לא פורום לתינוקים

 הארי והדוויג.. תמונה יפה, לא?!

וגם זה..

 הארי, רון והרמיוני.. חולהה עליהם!! בכלל חולה על הספר הזה...

לככה ואנא- קל:

אז זהו, רולינג לא זוכרת את כל הדמויות שלה! יש אחת שבמיון בספר הראשון היא בת, ואחרי 5 שנים, בספר ה6 היא בן. איך בדיוק?!

יש לה עוד כמה פשלות כמו- במבחנים לקווידיץ', בספר השישי מגיעים תלמידי שנה ראשונה להיבחן, למרות שבראשון כתוב שאסור להם להחזיק מטאטא.

יש עוד פוול פשלות כאלה, אבל אין לי כח לכתוב אותם.

זה לא בסדר לגבר ככה. קודם כל, נכון, יש לה פאשלות קטנות, משהו עם זה שלרון יש עכבר וזה לא כתוב במכתב שמקבלים בפעם הראשונה מהוגוורטס - כתוב תנשמת ועוד כמה דברים.. אבל הפאשלה השנייה שציינת לא נכונה - פשאלה שלך - כתוב בפירוש שהם הגיעו עם מטאטאים מעפנים של הוגוורטס.

בכל אופן, דווקא אני חושבת שרוב הספר הוא גאוני, מניסיון אני אומרת לכם שלשלב בצורה כ"כ טובה 7 ספרים,זה קשה. בשביל לכתוב טרילוגיה צריך להיות באמת גאון מה גם שהעלילה שם לא רעה בכלל ואפילו מעולה. 

זאת סידרה גאונית! לפחות רובה...

עצם העניין שהיא מותחת את המתח עד סוף הספר (כל אחד) ועד סוף הספר האחרון ממש יפה. כלומר שבכל ספר יש מתח אבל גם יש את המתח הכללי שנשאר עד סוף הספר השביעי.

יש לה את הקטעים הפחות טובים,כמו שהיא מתבלבלת בדמויות או עושה דברים שלא מסתדרים אח"כ.

אני חושבת שמה שקצת הרס את כל העניין של "הארי פוטר" זה הסרטים שמשנים פרטים שנראים קטנים אבל מסתבר (בעיקר הספר השביעי) שהם לא כ"כ קטנים/מסתדרים עם ההמשך.

יש הרבה דברים בעולם הקסם שהיא לא המציאה--א-ב-ל!! הצורת כתיבה הסוחפת שלה פשוט מדהימה!!

היא כישרון אדיר!!(כמובן שיש זה דמיון ממש מפותח אחרי הכל..)

אני ממש אהבתי את הספרים....

ותזכרו אנשים-היא לא מושלמת!

אלא של המתרגמת. מאיפה היא אמורה לנחש אם זה בן או בת?

מבינה נה הקטע לחפש פשלות הספר יפה וזהו.

היא כ"כ טובה שזה מלחיץ!

פשוט מדהים הכתיבה שלה, העלילה, הדמויות, המתח........

הכל!

מדהים!

ועוד 7 ספרים שהם רבי מכר!!

פנטסטי!!=]

אבל עדיין, רולינג לא הופכת לגאונה בגלל כל הדמויות שהיא זוכרת! (גם אני זוכרת את רוב הדמויות.. גם אני גאון?)

רולינג גאון כי היא כתבה עלילה ארוכה מעניינת וסוחפת, מתאימה לטווח רחב של גילאים, מלאה הומור כיפי,

ובעיקר בגלל שהיא בנתה עולם שלם בספרים שלה!

העלילה סוחפת, נכון, ולדעתי זו נקודת הכוח של הספרים האלו אבל הדמויות והעולם בנויים בצורה כמעט בלתי נסבלת. הדמויות *כולן* קלישאתיות ומוגזמות והעולם לא מנומק מספיק וחסר היגיון פנימי.

אני לא ראיתי אפילו לא אחת מהנק' שאת מציינת.

איפה ראית שהדמויות כולן קלישאתיות ומוגזמות? שהעולם לא מנומק מספיק וחסר היגיון פנימי?

אבל בכל ספר יש חורים....

נכון, העולם הרגשי של הדמויות לא לגמרי אמין, וקצת רדוד. רגע אחד הארי הוא מתבגר זועם וברגע השני הוא בוגר ומיושב בדעתו. כל מיני דברים מוזרים.

מסכימה קצת.

בוחן פתע- ציינו תכונה שלילית של הארי פוטר.

אין כמעט דמות שא"א לתאר בארבע מילים או פחות, תוך התייחסות לאפיון ידוע של דמויות במגוון סוגי מדיה:

הארי- הגיבור האולטימיטבי.

רון- הסיידקיק / קומיק רליף.

דמבלדור- המנטור.

וולדמורט- הנבל.

ג'יני- הטום בוי המגניבה.

נוויל- הילד כאפות.

הבהרתי את הנקודה? בוא נדבר על העולם שהם חיים בו.

לבצע קסמים לא דורש כמעט שום מאמץ- רק מיומנות- כשרוב המיומנות הזו נרכשת די בקלות. למה שלעולם כזה תהיה כלכלה, או איזשהו סדר חברתי?

בואו ניקח עוד דוגמה- הבתים בהוגוורטס. ג'יי קיי חשבה שיהיה נחמד לחלק את זה ככה שכל הרעים יהיו מרוכזים במקום אחד וכל הטובים במקום אחר? למה? אין לי מושג. מתישהו היא הבינה שאם לכל הדמויות הראשיות יש את אותם מאפייני אופי, הם משעממים לאללה. אז היא דחפה בגריפינדור כמה דמויות שאין להם שום קשר ל theme של הבית.

כל נושא הבתים ממש משונה- מה נדרש ממך כדי להיות בהפלפאף בדיוק? לא ברור. ולמה אף אחד לא קם ואומר שסלית'רין זה הבית של הרשעים, במקום להשתמש בביטויים מכובסים כמו "ערמומיות" ו"שאיפה לכוח"?

אבל אני חיבת לציין שיש דמות אחת קצת יותר מענינת, שאי אפשר להתעלם ממנה...

סנייפ

בהתחלה הוא היה מהטובים אבל אכזרי ומרושע, אח"כ נהפך לבוגד, ובסוף התגלה כל הסיפור שלו, שלא היה רדוד בכלל.

בנוגע לרון- הוא נמצא שם רק כדי שיהיה מעניין ושיהיו תככים(ולהיות החבר הכי טוב של הגיבור)- תחשבו מה היה קורה עם היו רק הארי והרמיוני??

ובקשר לבתים- את ממש צודקת- אבל סליטרין עקרונית לא אמורים להיות רעים אבל זה המצב הנוכחי..

ובאמת ככה זה מצטייר..(וגם הארי היה יכול להיות בסליטרין.)

והרמיוני- הגאונה- לא היתה אמורה להיות רבינקלו?

ולדעתי הוא אחת הדמויות הטובות [גם בסרטים]. עוד דמות שאני מחבבת וגם יצאה מעולה בסרט היא לונה. אמנם פריקית תמהונית זה לא קונספט חדש, אבל הביצוע של זה באמת נוגע ללב.

גם הלנה בונהם קרטר עושה עבודה מדהימה.

איזה קטע, יש לנו ייצוג אצל הטובים ואצל הרעים...

הפלפאף

הרעיון בקסם זה שאי אפשר לעשות משהוא יש מאין אלא הם מזמנים דברים.(נראלי שככה פעם הסבירו לי..)

וסדר חברתי- בטח שיש, יש קסמהדרין, משרד הקסמים, ר"ה וכו'..

סתם מצחיק להיתווכח על עולם שלא קיים אבל תמשיכו זה נחמד..

אין לה שום אחיזה במציאות. במיוחד בספר השני וברביעי.

וגיבורים חד מימדיים...

מה שעולה לי כרגע זה 'המשחק של אנדר... בקלות ניתן לשבץ אותו ואת הגיבורים שלו במה שכתבת...

כבר הגעתי מזמן למסקנה שכדי שספר יהיה רב מכר, הוא חייב להמכר להמון אנשים, שבהכרח סטטיסטית אינם מוכשרים או חכמים במיוחד.. ולכן הספר גם הוא אסור שיהיה חכם או מסובך במיוחד. הוא כן חייב להיות זורם ומעניין אחרת הוא לא ילך...

הדברים נכונים על אחת כמה וכמה כאשר כותבים סדרה ולא ספר יחיד!

סדרה, אי אפשר שתהיה מאד מתוחכמת! פשוט דבר שמנוגד למציאות!

וגילוי נאות: לא קראתי את הארי פוטר בדיוק מהסיבות הללו... ראיתי את שני הסרטים הראשונים

את סגנון הכתיבה ואת משחקי המילים והשנינות אי אפשר להעביר בסרט שהמלל שם הוא רק הדיאלוגים בין הדמויות.

ולגבי האמינות של עולם הקוסמים, אני דווקא אהבתי שלא הכל תפור עד לפרט האחרון וזה נותן לך מקום לתהות או לנסות לקשר בעצמך ולהשלים לבד את היתר. סליחה על ההשוואה הבוטה אבל לא היתה לי בראש דוגמה אחרת: כשלומדים פירוש רש"י מרגישים שיש לו הגיון פנימי בניתוח שלו גם אם רש"י עצמו לא חשף את השיטה שבה הוא מפרש. 

ואם אכן היו טעויות פה ושם, לא כזה נורא. אני מכירה אנשים שנהנים לכתוב הערות בשולי הספר וכל טעות כזו שהם מוצאים ממלאת אותם אושר...

יש דבר אחד שמוסיף הרבה איכות ועניין לספר. דבר מאד בסיסי שנדרש מסופר הגון. משהו שאפשר למצוא בשפע אצל אנדר ובקושי אצל הארי- עומק פסיכולוגי. הדמויות בהארי פוטר שטוחות כמו קרש, לרוב, וגם המהפכים הרגשיים שלהם והדילמות לא מצליחים להתעלות מעל לרמת המתבגר דגרתי בסיטקום. אצל קארד כל דמות היא עולם ומלואו והן שקולות היטב ואנושיות באופן כמעט בלתי ייאמן [חוץ מבין, אולי, שלא הייתי משתמשת במילה אנושי כדי לתאר אותי, אבל זה חלק מהעניין].

לא מצאתי עומק פסיכולוגי כמו שאת מתארת..

יש את הרעים הקלאסיים...

יש את הטפשים

יש את התככניים

יש את אנדר שהוא סוג של הארי פוטר-כל יכול, האחד והיחיד שחיכו לו...

אה, יש אחת קצת מורכבת (אשה כמובן...) וולנטיין...

כל השאר שטחיים למדי, והסופר די נעול על סטריאוטיפ כשהוא מתאר דמות...

איזו דמות היא הנבל הקלאסי? בטח לא הבאגים או גראף, גם לא פיטר או בונזו מדריד. אולי סטילטון הוא רע לגמרי אבל הוא דמות כ"כ שולית שאין דרך לעשות אותו עגול יותר.

קשה להביא דוגמאות, במיוחד כשהספר לא לידי, אבל אני חושבת שהעומק הפסיכולוגי הוא הנקודה החזקה ביותר של 'המשחק של אנדר'.

[אנחנו כמה מהמשפחה שקוראים עכשיו בו זמנית את הארי פוטר,אז מטבע העניין מדברים על זה הרבה..]

אבא שלי אומר שרואים איך התפיסה בזה היא נוצרית,כי יש רע מוחלט ויש טוב מוחלט,אין באמצע..[אולי רק סנייפ..],כשבעצם בכל אחד ממנו יש מין וולדמורט קטן כזה,וזה לא נכון שיש את הרע המוחלט והטוב המוחלט בצורה כ"כ מוקצנת [אפילו בתורה לא כתוב על גהינום,גן עדן וכד' בפירוט..]..

ומצד שני מישהו רצה להשוות את פוטר לאבי הנביאים.

נו, מילא. עט זה עט ומקלדת רק הופכת את זה לקל יותר .

בנימה רצינית יותר: כל אחד ימצא מה שהוא רוצה למצוא.

אבל נצרות הגיוני מאוד שיש שם.

וגם גראף הוא פוליטקאי קלאסי...

גם אנדר הוא גיבור קלאסי

וכנ"ל לגבי זה שהספר לא לידי... אבל זאת התחושה שקיבלתי מהקריאה שלו

פיטר אמר פעם שהוא אוהב את אנדר בכנות גמורה ושהוא רק רוצה כוח ועוד כמה דברים שמראים שהוא לא לגמרי רשע.. וגם לפעמים הסופר נותן רגעי חולשה כתי שנפתח טיפת אמפטיה(ככה כותבים??) אליו..

ובונזו?

הוא מקנא- ועוד כמה דברים אבל כמובן שיש בו רשע אבל הוא לא רשע גמור..

אנדר הוא הגיבור כמובן אך לפעמים נראה שיש בו רוע מוזר כזה- כמובן שזה משאיר אותו הגיבור אך זה נותן לנו לחשוב אם הוא באמת טוב או שהרוע משתלט עליו..

והוא ממש לא רשע קלאסי.

וגם אנדר הוא לא בדיוק גיבור, בייחוד לא בספרים הבאים.

לדעתי כדאי לך לקרוא את כל הסדרה.

מאוד להכליל איזשהיא דמות בפחות מספר...

ירושלמית את יכולה לרדת על מה שאת רוצה 

אבל א"א לקרוא ספר אחד ולשפות לפיו ז

ה כמו שמישהו יראה רק את הסרט הראשון של ה"פ ויגיד היי הספרים  והסרטיםמקבילים!

תן לי שם של מישהו ואתמצת לך אותו במשפט...

אני יכול כמעט לערוב לך שאם הוא פחות שחור - לבן לא היו קונים אותו כ"כ.

ציינתי מקודם שהעלילה סוחפת מאד, והספר כמובן מהנה מאד, אבל אין לו איכויות ספרותיות של ממש.

הוא כנראה מה שרוב הציבור מסוגל להתמודד איתו- עושה רושם מתוחכם, אבל בפועל לא כזה.

משום כך רגע הוא מתבגר זועם וברגע השני בוגר ומיושב בדעתו.

בוודאי שאין דמות שאי אפשר לתאר בארבע מילים,יש מישו כזה בעולם? כל שכן בספר,חייבים שכל דמות תייצג משהו שונה,זה יוצר את העלילתיות שבספר.

חייבים שבכל ספר יהיה את הטובים והרעים - כמו בעולם - ובכל צד יש גוונים וצורות שונות,כשבסופו של דבר כולם למטרה אחת.

כל דמות שכתבת נכנסת לאחד הצדדים ויוצרת שם עניין וגיוון.

הארי - ברור,חייבים גיבור.

רון + הרמיוני - אפשר לקרוא להם 'עוזרי גיבור'.בסופו של דבר בלעדיהם הארי לא היה מסתדר.כל אחד תורם את צידו המקסים לספר וזה יוצר את ההרמוניה שבחברות הזו של שלושתם.

דמבלדור - סוג של אלוהים.צריך שליט,מישהו מעל כולם.

וולדמורט - ברור.הרע האידאלי..

ג'יני - היא היחידה שאת צודקת לגביה..סתם בגלל שאולי פתאום רולינג חששה שבלי רומנטיקה ספריה לא יימכרו..וחבל.

נוויל - צריך מישהו כמוהו,וחוץ מזה הוא מוסיף בזה שהוא היה יכול להתחלף בהארי אילו היה מסומן ע"י וולדמורט.

העולם - אחרי הכל - ככל שדמיונו של אדם גדול הוא לא יכול לחצות גבולות וחייב להתבסס על העולם שלנו,לפחות בדברים הבססיים.אז היא לקחה את העולם הרגיל ובתוכו הכניסה עולם משלה שכל כולו מבוסס על עולמינו.וכמו שאמרה שפרינצה - דווקא יש בו סדר,והוא אפילו דומה מאוד לעולם שלנו [קסמהדרין -סנהדרין,משרד הקסמים - משרדי ממשלה וכו'].היא לא עשתה משו מיוחד,רק הוסיפה עוד נדבך לעולם קיים.

הבתים - הגיוני מאוד.מה הבעיה? מלכתכילה היה סלאזאר סלית'רין יותר רשע מהאחרים,אז אך טבעי שכל הרשעים יישלחו לביתו,לא?!

הרמיוני בגריפינדור כי אחרי הכל היא מאוד אמיצה,וזו התכונה של גריפינדור.כנראה שזו התכונה הבסיסית אצלה ומשום כך נשלחה לשם.

בהפלפאף נדרש טוב לב וזה רשום בבירור,ורואים את זה בתלמידים ששם.

לא יגידו שסלית'רין רשעים כי זה לא נכון.הרשעים נשלחים לשם כי הם ערמומיים ושואפים לכוח,א-בל יש גם ערמומיים ושואפים לכוח שהם לא רשעים ויכולים להשלח לשם ולכן זה לא לגמרי 'בית רשעים'.מלכתחילה - הארי היה אמור להשלח לשם..

מרגישה הבלה לחלוטין להתווכח על ספר כאילו הוא מציאותי,אבל לא נורא,זה כיף ות'כלס - לדעתי ממש חכם.

מקווה שהקפתי הכל.

בסיעתא דשמיא

אני חושבת שחוץ מהכל יש להארי פוטר גם מוסר השכל חשוב מאד.

הכוח של המעשים שלנו, עוצמה של אהבה. יכולת הבחירה. אלו נושאים מאד משמעותיים בספר ומאד אמיתיים ונכונים.

סתם כך- לקרוא על עולם שהוא לא שלנו ואין בו את הבעיות השגרתיות שלנו-זה דבר טוב ומרענן. בכלופן לדעתי

אם פנטזיה ואסקפיזם זה כוס התה שלך- כדאי שתדע/י שזו ממש לא המצאה של הארי פוטר, ואני בטוחה שהגולשים ישמחו להציג לך עוד כמה אפשרויות קריאה איכותיות באותה מידה או יותר.

אם מוסר השכל הוא לדעתך המרכיב העיקרי של הסיפור... נו. את/ה כבר מחפש/ת זן אחר לגמרי של סיפורים.

ברטמיאוס.

המשחק של אנדר.(מדע בידיוני)

סדרת בלגארד ומלוריאן

אראגון- לא לדעתי במיוחד

......

מה אתה עושה בפורום הזה?

ציינתי מספר פעמים את היתרונות שאני רואה בספרי הארי פוטר, אבל כנראה שיותר קל לראות רק את מה שסותר את הדעות שלך ולתקוף על זה, ועוד "לנתח" את המקום ממנו זה בא ולהחליט שזה קנאה וגאווה. חשבת שאולי זה בא מאהבה לספרות טובה- שזו הגדרה שלא בדיוק מקבילה ל-ספרים ש"חנטריש" אוהב?

בקיצור- אני מקווה מאד שתשנה את סגנון התגובות שלך.

לדעתי לא חייבים תמיד לקרוא ספרים בשביל המסר או האיכות שלו. אני אוהבת לקרוא הארי פוטר כי זה כיף ומעניין ולא ממש לוקחת ממנו מסרים לחיים....

זאת אני ולא אורח בעולם מי שכתב את התגובה הקודמת....

וזו הסיבה שקראתי את כל הסדרה. אבל אין שום חוק שספר לא יכול להיות גם מהנה וגם מתוחכם.

ואין שום דבר רע בלנתח ולבקר ספרים, וכל אחד עושה זאת לפי הבנתו.

להפך, קריאה חסרת ביקורת היא הרבה פחות טובה.

הארי פוטר קליל וסוחף, וכשרוצים לקרוא משהו סתם להנאה, בלי עומק-זה אחלה דבר.

רק צריך לזכור שהיא נוצריה, וזה בא לנו בדלת האחורית.

לא באמת משנה לי מי הסופר, כן משנה לי שהיא מכניסה את החמלה והרחמים על הרשעים הגמורים-החד ממדיים שאין בהם טיפת טוב-כדי שתהיה סיבה לרחם עליהם.וזה חודר לנו לראש,ואחרי עוד ספר כזה ועוד אחד, וכבר נראה לנו מוסרי להתנהג ככה...להפנות את הלחי השניה.

דרך אגב גם ב"שר הטבעות" יש את אותה בעיה-נוצרית.רחמים של טיפש. (ולהירגע,אני חלילה לא משווה מבחינת איכות הסיפור והרמה.רק מבחינת הנצרות).

פעם, הייתי אומרת שאם אי פעם אכתוב ספר (זה לא הולך לקרות בשנים הקרובות), לא יהיו בו רעים. הוא יהיה מורכב מאנשים טובים, שעושים טעויות. אחרי שקראתי את שר הטבעות, אמרתי שאוסיף רשע לספר, ואכסח לו את הצורה כמו שראוי. נמאס לי מהחמלה הנוצרית-שיקרית.

את יכולה להביא דוגמאות של חמלה על רשע?

והדמויות שלה חד ממדיות /כותבת מדהההההההההההים!(אני מרשה לעצמי להתלהב כמו בת טיפש עשרה..) והדמויות שלה מלאות סטירות פנימיות 

היא כתבה סדרה שרק שר הטבעות קדם לה בשטייפתו 

תגידו מה שתגידו היא יודעת לכתוב מויותר מזה היא יודעת לקבל יחסי ציבור...

חידה:איך הארי פוטר הרג בסוף הספר השביעי את וולדמורט? (רשע מוחלט,לא?)

תשובה:לקח לו את השרביט. וולדמורט רצח המוני אנשים, והארי לא יכול לומר קללת מוות.

זה נוצרי. אני בדרך כלל לא בודקת בציציות הסופר לפני שאני קוראת ספר שלו, ולא נמנעתי לקרוא את הארי פוטר, אבל כן צריך לשים לב שהוא משתדל לא לפגוע ולא להרוג רוצחים נוראיים (בסדר, חוץ מהפסיכית בספר 5 שלא זוכרת איך קוראים לה, שצחקה שהיא הרגה את הבנדוד שלה והארי כעס, וגם אז הוא כיוון עליה קללת עינוי ולא מות).

סתם לתזכורת, ביהדות,רוצח דינו מוות (ע"י בית דין כמובן). ויש עניין "הקם להורגך השכם להורגו" ודין רודף.

ואם כבר ניצלו"ש-גם בשר הטבעות הגיבור נמנע מלהרוג את החלאה שרודף אחריו בגלל הטבעת. שמה הוא אפילו "מרוויח" בסוף מרחמנות על רשעים.

תודו שעם כל הספרים האלה,המוסר הזה (הנוצרי) נראה לנו איפה שהוא יותר הגיוני. (ואם יש ספקות-אז ממש לא!)

אבל האם את היית הורגת אותו?

והוא היה אחלה.

אני לא אחת שקוראת הרבה אבל את ה"פ קראתי (תוך פחות משבוע-כל הכבוד לי!) ונהנתי מאוד.

(אגב- לפסיכית מהספר ה-5 קוראים בלטריקס והיא הורגת את סיריוס בלק...)

זה דווקא יפה שהוא מרחם ככה,

והוא לא שלח קללה ממיתה כשרצה להרוג את וולדמורט כי ידע שזה לא נחוץ, ואחרי כל הדיבורים על זה שזה קורע ת'נשמה... קצת מוזר... זה הכל...

וזה רק מוסיף, שולדמורט הורג את עצמו בסופו של דבר.

קודם כל אם הייתי הורגת או לא זה לא משנה. אני מדברת על מנ שצריך לעשות, לא על מה שקורה בפועל.

לפי הבנתי את הספר- קריעת הנשמה זה רק אם אתה מתכנן לקרוע את הנשמה וחלק מה"תהליך" נעשה ע"י רצח. אבל זה בכל מקרה מחזק את הטענה שלי שהנצרות מחללחלת אלינו בלי שנשים לב.

בספר הזה ובעוד רבים-רצח הוא תמיד תמיד תמיד אסור ורע ושייך רק לרשעים. הטובים והצדיקים לעולם לא מרימים את ידם וכמובן שלא רוצחים.

המכבים היו נכנסים לפי הספר הזה לקטגורית הרעים (ועוד הרגו גם מהעם שלהם!!! "רק לא מלחמת אחים"-שמעתם את הביטוי המסכן הזה? כי המכבים לא. הם חיו לפני הנצרות מסתבר..)

גם משה רבינו היה נקרא רשע לפי הספר הזה. הוא הרי הרג את המצרי למרות שזה לא היה יעיל (יש אלפי מצרים כאלה שהתעללו בנו, וסתם הוא סיבך את עצמו.הוא לא היה צריך..)

ודוד המלך בכלל... הבנתם את הרעיון?

זה לא אומר שהספר לא מהנה. הוא קליל וסוחף ונחמד מאוד. רק צריך לקרוא את הספרים האלה בתשומת לב. שלא יחדירו לנו גם זבל לראש.

ודרך אגב, יש מצב שהסופרת לא נוצריה הדוקה.לא בדקתי ולא אכפת לי. מצידי שתהיה אטאיסטית שנהנת לחגוג את החגים הנוצריים.המסר הנוצרי התפשט לצערנו הרבה מעבר למיסיונר המצוי.

מצטערת אם חפרתי. והספר דימיוני לגמרי,אני יודעת. רק נראה לי שחשוב באופן כללי לשים לב.

חיים טובים!

הארי פוטר ספר קליל, וכיפי לקריאה, רב מכר, אבל הדמויות שלו שטחיות ויש הרבה סתירות, נצרות, ופשלות בעלילה שלו. פשוט טוחנים כאן מים על מה שאמרתי כאן..

יש לי מה להוסיף למרות המסה העצומה שנכתבה פה.

א. כמו ששיראל כתבה, אין דמות בעולם שאי אפשר לתמצת אותה בארבע מילים,

    ק"ו בספר. נכון שבהארי פוטר זה ממש בולט, ובמיוחד אצל לוקהרט ואמברידג',

   אבל זה עדיין לא פוסל את הספר.

ב. הערך העיקרי שהסופרת נסתה להעביר בהארי פוטר (חוץ מאהבה ושלום בלה בלה)

    זה חברות ונאמנות עד הסוף, וזה מאוד יפה לדעתי, במיוחד לקהל היעד המקורי -

    ילדים ונוער.

ג.  אני מאוד אוהב את זה שהסדרה גדלה עם הארי, ז"א הספר הראשון ילדותי ממש,

    וזה הולך ומשתפר בסדר עולה.

ד. קשה לקרוא להארי פוטר פנטזיה, ומצד שני הוא לא סדרת נוער מציאותית-קונבנציונלית,

   וזה לדעתי חלק גדול מהיחוד שלו - השילוב היפהפה הזה בין עולם של דמיון ועולם של

   מציאות, שבספרי פנטזיה אחרים נותנים לו פחות מקום לדעתי.

ה. מה שאני מאוד לא אוהב בהארי פוטר, זה היחסים המאוד מאוד בלתי ברורים

    בין עולם הקוסמים לעולם המוגלגים. הם יודעים על הקוסמים או לא יודעים?

    אם הם יודעים אז למה משרד הקסמים מפעיל משכיחים? ואם הם לא יודעים - אז איך

    ההורים של הרמיוני באים לקניות בסמטת דיאגון? ולמה קוסמים בוגרים לא

    יודעים איך מוגלגים מתלבשים? הרי רובם גדלו במשפחות מוגלגיות והתמשו בעצמם

   בטלפון ובמכונית עד גיל 11!  משהו בשילוב הזה לא עובד.

זו לא המצאה של הארי פוטר.

אם כי זה עדיין יפה...

דרך אגב, גם ענין הבתים הוא לא המצאה של הארי פוטר.

זו הייתה שיטת חינוך פנימייתי מקובלת בבריטניה,

אם אני זוכר טוב מספר הבתים היה תמיד 4,

ורולינג פשוט השתמשה בה בתור מסגרת.

נתקלתי בעוד ספר שזה הופיע בו, ואני לא זוכר איזה.

ספר נוער ישן בסגנון החמישיה הסודית או משהו...

אח... איזה ספר!

את צעדי הפיל הכבדים של ויליקינס....

את קרטר המפשר בין הניצים...

את דארבישייר ומשקפיו הלוטים בערפל....

ואת "העוגה הספוגית" שקנה טמפל..

אחחחח כוחה של נוסטלגיה!!!

אבל -  לא נראה לי שיש כלל בתים! התחרויות נעשו מול בתי ספר אחרים!!!

עתיק, מתוק ומצחיק-

ושם בהחלט יש 4 בתים לבי"ס אחד.

יש לי פרטנר??

מישהו קרא?

אבל אלופי וילובי היה אחד הספרים של ילדותי. 

אני קראתי את שניהם- אלופי וילובי וזקני ביה"ס בוילבי... ספר גדול!

את צודקת, אין שם חלוקה לבתים. רק המורים מתחלקים לוילקי קשישא וקרטר החברה'מן.

אבל לא צריך ללכת רחוק - בכל אוניברסיטה חו"לית שמכבדת את עצמה, כמו אוקספורד, יש "בתים". אני חושבת שבכל בית יש פקולטות במדעים מסויימים, כגון מדעי החברה, רפואה, וכו'.

מכיוון שהרמיוני היא מכשפה, ההורים שלה באים איתה לקנות דברים לבית הסר בסמטת דיאגון. בעיקרון המוגלגים לא יודעים על הקוסמים [חוץ מראש הממשלה והורי הבוצדמים..].

ולמה שקוסמים בוגרים ידעו איך מוגלגים מתלבשים? מגיל אפס הם לובשים גלימות ומשתמשים באבקת פלו! ממש לא רובם גדלו במשפחות מוגלגיות.. הויזלים, לדוג', טהורי דם, גם המאלפויים, הבלקים ואפילו ג'יימס פוטר..

אני ממש אוהבת לשבת ולקרוא את הספרים בסדרה הזאת! אלה הספרים הראשונים שאני לא נבהלת מאורך הספר!

ב"ה

את הסדרה הזאת פשוט אהבתי

הדמות של דגן גרמה לי לרצות יותר להשקיע ולשקוד על התורה

לא קראתי אותו... מעניין, אולי אני ינסה

ובאמת מלא ספרים על חיילים נוגעים ממש לחיים

הספר הרבי הקדוש מלעלוב של הסופר יאיר וינשטוק הפיח בי הרבה יראת שמיים

לשמוע על צדיקים מוסיף הרבה ליר"ש

גרם לי להרגיש שבכל מקום בו אני נמצאת יש בו שליחות עבורי

וספר לא קריאה אלא עיון- חוברת קטנה בשם- מי אתה ומה אתה עושה כאן באמצע הרחוב- שגרמה לי לחפש משמעות ולמצוא אותה.

יש לי את לוחמי התמורות וניסתי לקרוא אותו ממש פעם אבל הוא היה לי קשה כזה לקריאה..(;

זה ספר כבד אבל מעניין למרות שאני לא קורא ספרים עיון (זה לא עיון אבל גם לא ממש קריאה פשוטה) בדרך כלל קראתי אותו כמה פעמים..

ספרי תכנות. הגעתי אליהם בגיל 9,10 ופשוט מצאתי (אז) את שחפצה נפשי.

מאת דייב רמזי

עזר לי להבין קצת פסיכולוגיה של

בחירות/ מנגנונים / הצלחות וכשלונות

ליצור לעצמי הרגלים טובים

למצוא דרכים לעבוד על שבירת הרגלים רעים

הרגלים פיזיים/ רגשיים

בעדיפות ראשונה: "ספר האהבה והשיגעון" של מרדכי גרנביץ'.

שניה: "האם יש סיכוי לאהבה" של דוד בן יוסף.

שלישית: "תנ"ך" מאת ה' (לקרוא כסיפור ארוך).

רביעית: "בת הדיין" של גליה נוקד.

חמישית: "חזון ופיגיון" ד"ר מיכאל בן ארי (חובה לכל מי שחי במזרח התיכון).

שישית: "עם כלביא יקום" יאיר אנסבכר (אותו כנ"ל ובכללי הוא יהודי מיוחד מאין כמותו)

למרות שזה לא אמיתי ולא מבוסס, עדיין זה עשה לי טוב לנפש...

בת הדיין.

לגמרי יצאתי בנאדם אחר אחרי הקריאה שלו, עצבנית ועם גירודים בכל הגוף בגלל איך שהוא כתוב.

אני חושב שבמקום הראשון זה הספר נפשינו חיכתה של אמונה אילון. לא רק מצד הכתיבה אלא גם מצד הדיוק בפרטים, בת דודה (רחוקה) יקרה למה לא לדייק בסיפור של סבא רבא ???

את השלישי עוד לא סיימתי,

אבל כולם שינו בי משהו גם אם קטן מאוד.

(חמישית ושישית לא היה לי כוח לקרוא)

שמינית: "מיתרי הלב" שמעון ברייטקופף (אולי הוא היה צריך להיות במקום רביעי בעצם הוא הרבה יותר...).

האם יש סיכוי לאהבה- יש בו דרך חיים מאד עמוקה. למדתי ממנו הרבה

ואהבתי ספר אחר של יאיר אנסבכר- "כצל ציפור". הוא כותב בו על ההכשרה הצבאית שעבר

הראשון

הוא כן הכיר לי צורה אחת כזו, ויותר הבנתי את הגישה ודרך העבודה מספר אחר של דוד בן יוסף- "זרימה שוטפת"

אבל מה שבאמת הכניס אותי לעולם של עבודה עצמית היה ההכרח שהיה עבורי במציאות.

אולי זה המקום לציין ספר אחר ששינה משהו בחיים שלי- "גופנפש" של קן דיכטוואלד,

שהוא פתח לי את העולם של העבודה העצמית במובן של גוף ונפש.

אומרת ש"המציאות היא לטובתי". כלומר אם המציאות כופה עליי משהו זה אומר שאני צריך לעבור אותו. זה יכול לקרות בטוב ויכול לקרות בפחות טוב.

באותו הקשר הספר "כוחו של הרגע הזה" (אבל כשקראתי אותו כבר היה לי רקע, אז הוא לא היה "מהפיכה").

ימימה אביטל.

ולכן אם יש הזדמנות "לחטוף" אותו במקום רחוק עם אנשים שלא אכפת לי מהם, זה הזדמנות. כי אחרת נחטוף את אותו דפוס במקום יותר כואב.

(חטפתי עכשיו מכה קטנה, לא סוף העולם, אבל יהיה לה מחיר כבד על איך שהיומיים הקרובים שלי יראו).

יש עוד ספרים רבים שהשפיעו, אבל הספר הזה חדמ"ש שינה ועיצב אותי

"סגולה הוא הרבה מעבר למגזין ישראלי להיסטוריה.

סגולה היא מכונת זמן שכל אחד יכול לנסוע בה אל מחוזות העבר.

אבל נתחיל בהיסטוריה…

ראשיתו של המגזין בסדרת כתבות על דמויות היסטוריות בשם "דיוקן-עם" שפורסמו בכל סוף שבוע במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון ביוזמתו של מו"ל העיתון, מר שלמה בן צבי. עשרים פרקיה של הסדרה עוררו עניין בקרב קוראים רבים וכך צמח הרעיון ליצור מגזין עשיר ורחב המוקדש כולו לתחום ההיסטוריה, וכיום הוא כבר פועל כחברה עצמאית לתועלת הציבור.

הגיליון הראשון יצא לאור באייר תש"ע, אפריל 2010 בעריכת יואב שורק, שאותו החליף בהמשך ד"ר איתמר ברנר."

יצא לע לפגוש את המגזין בעבר ולקרוא בו קצת. היה נחמד ונראה מקצועי באמת.

ישראל והשואה - תום שגב. מדהים. כמה יהודים יכלו להינצל לולאי אוזלת היד (המכוונת במידה מסויימת)

של הסוכנות, בן גוריון וכל אלה שהאידיאל שלהם היה ציונות; ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים

צעירים שיוכלו לתרום..... היהודים הנספים באושוויץ, לא היו ממש בראש מעייניהם. היחסים עם

הבריטים (האחראים במידה רבה לאסון שקרה לנו), היו חשובים יותר. מפחיד ומדכא. מאוד.

זה מה שקורה כשאין תורה. אין ערכים אבסולוטים, מאת בורא העולם. ממש קשה לקרוא את זה.

חושבת שהמחבר לא דתי.

שיש שמשתמשים בה כדי לבטל את הערך העצמי של מדינת ישראל (בפשטות מטעמים של נקמה ושנאה גרידא), אבל הייתי לוקח אותה בעירבון מוגבל משתי סיבות:

1. התנועה הציונית ניסתה בכל מאודה להביא יהודים לארץ לפני השואה, ודאגה להכשיר ולהכין יהודים לעלות לאחר השואה. סבא שלי היה במחנה הכשרה לאחר השואה כשלא היה לאן לחזור, ובכך למד עברית וקצת מקצוע. במקום לנסוע לאמריקה הם באו לארץ ישראל, ובכך גם שמרו על משפחתנו דתית וגם לא נאלצו לקבץ נדבות כדי להתפרנס קצת.

2. יש כמה וכמה עדויות על נסיונות, לאו דווקא של התנועה הציונית, לשחד (או אפילו "לקנות" יהודים) כדי להציל אותם מהשמדה, והדברים ברובם לא צלחו או שהכספים לא הספיקו אלא לכמות מועטת מאוד. התנועה הציונית כנראה לא הייתה יכולה לעשות הרבה, במיוחד לאור מה שאנחנו יודעים על המנדט הבריטי, ועל היעדר הידע שהיה ליהודי אמריקה על מה שקורה באירופה (מה גם שלא היו מי ישמע עשירים כדי לתרום). התנועה הציונית הסתמכה בעיקר על כמה נדבנים ועל תרומות של שד"רים חילוניים.

לכן לא הייתי ממהר להאשים את התנועה הציונית בעמידה על הדם של יהודי אירופה. מה גם שרבים מהנרצחים היו בעצמם בעד הציונות ושיבת ציון.

לא נגוע בדבר.

למרות שבעיניי זה עדיין חסר משמעות ביחס לערך העצמי של מדינת ישראל, מהסיבה הידועה ש"אנחנו לא מתערבים להקבה איך הוא מקדם את הגאולה".

ובכל מקרה לא חשבתי שהתנועה הציונית החילונית הייתה של צדיקים גמורים.

יש את הכתבה הזו באינטרנט או שרק במגזין מודפס?

חיפשתי באינטרנט ומתברר שזהו שם של ספר באורך מלא, ושתום שגב הוא היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". מה שמסביר היטב איך הטיעון של העמידה על הדם הפך פופולרי בקרב הפלגים הקיצונים החרדיים. מצא מין את מינו, והזרזיר - אצל העורב הלך.

זה קצת מפתיע שמאמר מסכם לספר הזה הופיע ב"סגולה".

באופן אובייקטיבי, מה קרה אז, אפשר בודאי לברר.

גם אם הייתי חילונית, הייתי מזדעזעת. מה קשור לחרדים....

קראתי גם את כחש של בן הכט . גם לא גורם לשמחה יתירה ממה שהיה.

השיקולים שלו/שלהם. וזה מעניין כי הוא לא מתחיל עם השואה. הוא נותן רקע מקדים: ז'בוטינסקי,

התנועות השונות שהיו אז, המחלוקות ביניהן...מעניין.

זה חסר משמעות לגבי המשמעות הגאולית של מדינת ישראל. בן-גוריון לא הקים את המדינה בשביל עצמו אלא בשביל כל העם היהודי ובסופו של דבר האמירה הרשמית היא בית בארץ ישראל לעם היהודי. לכן הטירחה הגדולה להעלאת היהודים גם מארצות האיסלאם, גם לשיחרור מסך הברזל.

בפועל כל הזרמים היהודיים השתתפו בהקמת המדינה, וגם היום משתתפים באופן פעיל בכנסת ובממשלה (ולא כעלי תאנה).

בפועל עם ישראל חוזר לארצו, זוכה לריבונות ולעצמאות וחוזר למעמד טוב יותר משהיה לרוב מלכי יהודה וישראל ביחס לאימפריות, תנועה אדירה של חזרה בתשובה, מימון רשמי של עולם הישיבות ומוסדות תורניים (אחרת לא היו צריכים להזדעק על "גזירות כלכליות". זה עצמו מעיד שהכסף הוא בעל משמעות תפקודית דה פקטו), הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בעשור הקרוב נהיה כנראה "רוב יושביה עליה" מה שיחזיר את השמיטה להיות דאורייתא.

בקיצור, כמו שאמרתי, אני לא מתערב להקב"ה איך הוא מביא את הגאולה לעמו. ואוסיף את שאמר הרב אליהו כי-טוב זצ"ל, מחבר ספר התודעה: "אם אפילו הקמת המדינה היא מעשה שטן, אז מה השארנו להקב"ה?".

אבל כבר דשנו בדברים במגוון רחב של שירשורים, לא?

לא קשור לסגולה. פשוט קראתי את זה קודם. כל הגליון (מעניין כי גם תום שגב,

מדבר על זה בתחילה) על מה נחשב פעם לימין ושמאל.על "הארץ" של פעם,

"דבר" ועוד עיתונים קדומים יותר.

פוסט-ציוני, שעושה את כל התארים (ואיני יודע, אבל סביר שגם מרוויח) מ'שחיטת פרות קדושות' של הציונות.

אגב, כדאי לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה:

הועברת לדף אחר

הועברת לדף אחר

פרלינג שמוזכר בערך, כתב תגובות לשגב בכמה וכמה מהדורות, מהן מפורטות עם הוכחות חד משמעיות, שכל תכנית הצלה שהועלתה, נבחנה ככל האפשר.

הדמיון של כל מיני גורמים אנטי-ציוניים, חרדים כחילונים שאם רק הנהגת הישוב היתה מבקשת - הבריטים היו מייד ששים להעביר לאויב בשעת מלחמה כסף/סחורות/משאיות, היא פשוט הזויה.

העובדה שלמרות שעצם הצעת העניין, היתה עלולה להחשב כבגידה ובכל זאת בדקו את כל ההצעות - מעידה על המסירות להצלת כל יהודי.

אמרו לי את זה כשדיברתי עם חרדים בהפגנה בירושלים לפני כ3 שנים.

האמת שמצד עצמו זה לא בהכרח מופרך, אבל עדיין דורש ראיות. ועכשיו כשאני רואה מי המחבר, כנראה נפתרה התעלומה. הזרזירים - אצל העורב הלכו.

כך או כך, הערך של המדינה לא תלוי במקימיה - מה גם שבהגדרה הם לא הקימו אותו רק עבור עצמם, אלא עבור העם. הרי זו בדיוק הטענה של כולם לשמאל היהיר של היום. על מה כולם כעסו כשאחד מהמדושנים בקפלן צרח על שוטרת אתיופית שהיא צריכה להגיד לו צודה על כך שההורים שלה בכלל הובאו לארץ? כי זה לא של אף אחד בטאבו. זה של כולם. העם לא יכול לגנוב את המדינה ששייכת לו.

ההסטוריונים החדשים.

היא הופצה בהתחלה ע"י אנשים טובים, שלהבנתם ניסו לקדם מהלכים כאלו, רק שלא הבינו את חוסר ההיתכנות. בהמשך זה כבר הפך לתעמולה, שלפחות באיזורי 'נטורי קרתא', אבל לא רק, כל ילד גדל עליה.

פוליטיקה, מדיניות, שואה (משפט אייכמן, גם (ועוד).

הבנתי קצת יותר משפטים המתארים את החרדים, בפורם הזה -

הם בדיוק כאלה שנקטה הציונות הראשונה, ה חלוצים, הדור

שראה את העולים מהתופת, מגיעים לארץ.....אבק אדם, עלובים,

הלכו כצאן לטבח......לעומת הצברים (מושג שהתחיל אז),

עלובים, שחורים....בורים...

לא מזכיר לכם משהו?......

אבל בזה סיימתי להתייחס לנושא הכואב הזה. זה יותר מדי כואב.

(אגב, אם מישהו מתעניין, פרופ' שבח וייס (נפטר כבר?)

שהיה בתופת, נשאל בדיוק את השאלות האלה, כדאי לקרוא

את תגובתו לצברים (או כמעט הצברים...) השזופים, מגודלי

הבריאות, שהרגישו עצמם כעיליתה החברתית, הציונית,

והסתכלו בבוז על "חלאות" האדם שהגיעו הנה אחרי השואה....

תקראו. זה מרתק מאוד. הוא מתפרש על נושאים רבים.

כתלמידה, השתעממתי בשיעורי ההיסטוריה אבל עכשיו....

מרתק. וחשוב.

קרא את "השטן והנפש" של יואל בראנד. מרתק.

הוא לא מאשים את הנהגת היישוב ברצח, אבל כן בהתנהלות חסרת אחריות.

הבנאדם גדל עמוק עמוק בתוך "המפלגה הנכונה", היה בהונגריה של שנת תש"ד בכיר מאוד בארגונים הציונים, ואחרי השואה - הצטרף בארץ ללח"י.

הספר שלו מלא בעובדות וגם בפרשנויות. תחלוק מצידי על הפרשנויות, אבל יש פה בהחלט על מה להתבסס.

כלומר היו כמה יוזמות, המפורסמות שבהן היא זאת של קסטנר שר"י ולהבדיל יואל ברנד מהונגריה ושל הרב וייסמנדל זצ"ל מצ'כיה.

כל אחת מהיוזמות, בעיני אלו שטיפלו בה היתה אמינה וישימה. פרלינג ושות' (אליהם הפנתי) מוכיחים מתוך אין ספור מסמכים ופרוטוקולים שכשהיוזמות הגיעו להנהגת הישוב, עשו הכל לבדוק כל יוזמה באופן יסודי.

מה שאלו שראו את המציאות מבפנים לא לקחו בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית כל יכולה מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו הנאצים שאיתם נהלו את המו"מ, בהשפעת התעמולה האנטישמית).

   המציאות היא שלא היתה מדינת ישראל, היהודים בארץ היו נתינים (אפילו לא אזרחים) של האמפריה הבריטית, שניהלה מלחמה עקובה מדם, יזע ודמעות מול הנאצים. היהודים לא יכלו להעביר משאיות/כסף לשטחים שבשליטת הנאצים ללא הסכמת הממשל הבריטי. עצם העלאת ההצעות הללו מול הבריטים, היו עלולים להתפרש כבגידה והצעות לתמיכה באויב. בכל זאת הם גיששו מול הבריטים - וקיבלו כצפוי לאו מוחלט.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים (הרי גם היה להם הסכם אי לוחמה עם בריה"מ, ביום שהתאים להם - הפרו אותו).

   הרב וויסמנדל טען שהנאצים הוכיחו לו שעמדו בחלקם בהסכם, כשהשעו את הגירוש להשמדה, כשהשיג להם את הסכום הראשוני שדרשו וממילא הניח שיעמדו גם בשלבים הבאים. היום אנחנו יודעים בוודאות, שבעוד שהבטיחו לו שהכוחות בצ'כיה מפסיקים את ההשמדה, בפועל הם הופנו להמשיך את ההמדה באיזורים אחרים.

לא אם הוא מהנהגת מפא"י. מערכת שדרסה ורצחה את המתנגדים לה וניסתה בצביעות להכשיר זאת בטענות על אחריות לאומית, לא חשודה על ערבות או אחריות לאומית. גם זכויותיהם ביישוב הארץ ובהקמת המדינה לא יטשטשו את הזיהום שדבק בהם.

ולגופם של דברים שכתבת:

-בדיקה יסודית היא דבר חיובי, ללא ספק. אבל עצם הבדיקה לא עונה על השאלה מה היו השיקולים החשובים מצד אותם בודקים; לא על קצב הבדיקה המסורבל של המערכת, כאשר *מחצית* מיהודי הונגריה הושמדו רק במהלך אותה 'בדיקה' (לטענת בראנד); ולא על אילו פעולות נעשו או לא נעשו- ומדוע.

מה שהנהגת היישוב לא לקחה בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית חסרת כל יכולת מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו אדוניהם הבריטים).

   המציאות היא שלא נעשתה כל פעולה בידי הנהגת היישוב ליצור לחץ כלשהו על בריטניה ועל ממשלות המערב כדי להציל יהודים מהשמדה.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים. אבל לפתיחה במשא ומתן יכולה להיות רק תועלת. אולי אפשר להשיג איזו מקדמה? או אפילו עסקה חלקית? היו אפשרויות, ויעידו על כך הפעולות הבודדות שכן הצליחו.

   האם הממסד היה מוכן "לבזבז" כספים על אפשרויות כאלו?

לגבי קסטנר, אין ספק שהבנאדם היה מושחת ונהנתן באופן אישי.

מצד שני אין ספק שהוא היה פעיל מרכזי ומשמעותי בועד ההצלה של הונגריה, שסייעו ללמעלה מ20000 יהודים לברוח להונגריה לפני כיבושה בידי הנאצים. הוא גם הצליח להציל יהודים מתוך הונגריה לאחר כיבושה, בעסקה המפורסמת. שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים היה למטרת הצלה, והוא ניהל אותו מטעם ועד ההצלה.

מצד שלישי, בחודשי המלחמה האחרונים הוא היה צמוד אישית לקצין נאצי בכיר שלקח אותו תחת חסותו, ולאחר מכן העיד לטובתו- והנאצי זוכה. שיתוף הפעולה הזה היה כדי להציל את עצמו כשהנאצים הכירו אותו יותר מידי טוב.

האם הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים כדי להציל יהודים מסויימים, אך על ידי סיוע לנאצים בהשמדת יהודים אחרים? קשה מאוד לדעת מה באמת קרה שם.

שר"י? לא בטוח.

כשבתמורה הוא מרדים את שאר היהודים וגורם להם לעלות לרכבות בסדר ובמהירות, כשהוא יודע בדיוק לאן. אכתוב יותר חריף, היתה תחנת מעבר, הוא עודד שם את האנשים לשלוח מכתבים לקרוביהם שעדיין בהונגריה, על כמה הם במקום בסדר וטוב להם - את המכתבים המרגיעים הוא חילק למשפחות המודאגות, כשהוא ידע טוב מאוד ששולחיהם כבר הפכו לאפר.

בזמן המשפט המפורסם והערעור שזיכה אותו, עוד לא התפרסמו הראיונות עם אייכמן ימ"ש שהתבטא: "קסטנר הנעים לי את השהות בבודפשט, בזכותו לא היה מרד גטו ורשא גם בהונגריה". רק שבניגוד למרד גטו ורשא, שהיה כשהנאצים היו עוד בכוחם ויכלו לפנות טנקים ומפציצים נגד הגטו - בסוף תש"ד ותחילת תש"ה, הם כבר היו בנסיגה, אם הוא היה אומר ליהודים את האמת על לאן לוקחים אותם, או לכה"פ לא פועל אקטיבית להרדים אותם - היו כנראה ניצלים מאות אלפים ולא רק אלפים מיוחסים.

מעבר לכך, אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי למעלה. ברנד מנקודת מבטו המצומצמת הרגיש שלא מספיק התאמצו, פרלינג מוכיח ממסמכים ופרוטוקולים שהתאמצו כפי כוחם ויותר מכוחם.

המו"מ לא היה בידיהם וההחלטה של בעלות הברית, שיהודי הארץ היו נתינים של בריטניה היתה שאין שום מו"מ עם הנאצים, רק כניעה ללא תנאי (הם לא סבלו מהמחלה האוטו-אמונית של מדינת ישראל שמנהלת מו"מ עם החמאס כשהם יורים עלינו).

ואולי לא. מה שבטוח הוא שהעובדות שכתבת לא מדויקות.

קסטנר היה רק בבודפשט באותה תקופה (להבדיל מתקופת החסות שלו אצל בכר ימ"ש), ולא בשום תחנת מעבר. את המכתבים המדוברים הנאצים הם שהורו ליהודים לכתוב, והעבירו אותם לועד ההצלה כדי שיפיצו אותם ליעדם. ועד ההצלה שניסה להציל יהודים ע"י משא ומתן ו/או שיתוף פעולה עם הנאצים אכן העבירו את המכתבים. מדוע? האם זו הייתה הטעיה מכוונת, כחלק ממזימה להציל את קרוביהם על חשבון כלל הציבור? אולי. אני לא בטוח. הוכחה לאשמתם זה לא, ובעניינים אחרים הוכח שהם כן סייעו לכלל הציבור.

האם באמת קסטנר הוא המרדים של יהודי הונגריה? יתכן שהפעילות שלו הייתה חלק מזה, אבל אשם עיקרי כנראה שהוא לא. דווקא מחתרות תנועות הנוער, שהיו המורדים הפוטנציאליים, היו פעילות בעצמם בהצלה וגם באזהרת היהודים מפני המתרחש בלי קשר לקסטנר. וגם אני לא חושב שאייכמן הוא בהכרח מקור אמין בהקשר הזה.

שוב, קסטנר כנראה היה אדם מושחת, רודף כבוד. כך מתאר אותו יואל בראנד בספרו. עשר שנים יואל בראנד לא דיבר איתו מתוך איבה אישית, אך דווקא כאשר התפוצצה "פרשיית קסטנר" הוא בא להעיד להגנתו.

את מחקרו של פרלינג לא קראתי, אז אין לי עדיין איך להתייחס להוכחות שלו להגנת המוסדות. מה שאני כן יודע הוא שבעניינים אחרים המוסדות התנהגו בכפיפות גלותית לבריטים, ונראה שגם במקרה הזה. המו"מ הזה, של ההצעה שתווכה ע"י בראנד, כן היה בידיהם ואך ורק בידיהם, עד שהם הסגירו את בראנד לבריטים (או גרמו "בטעות" לתפיסתו).

דרך אגב, אותם חוקרים שצידדת בהם קודם שמגינים על מוסדות היישוב שעשו ככל יכולתם, הם אלה שמגינים גם על קסטנר וועד ההצלה, שעשו ככל יכולתם...

ולכן פרש מהן האצ"ל והלח"י פרש מהאצ"ל כשהפסיק להלחם בבריטים בזמן השואה. בכלל לא נכנסתי לוויכוח הזה.

זאת היתה נקודת המוצא שלהם הרבה לפני השואה, שממנה הם ראו את המציאות. למרות נקודת המוצא הזאת, הם עשו הכל כדי לבדוק היתכנות של כל הצעה.

קסטנר שר"י היה בשר מבשרם, הם לא ידעו על התמורה שנתן לנאצים. כשהתחילו לצאת הפרסומים - בן גוריון שרצה להגן על שמו הטוב של קסנטר ושל המפלגה, דרש להגיש תביעת דיבה, רק מה לעשות שהמציאות התהפכה עליו. היום שיש הרבה יותר ידע - אין ספק שהזיכוי בערעור הוא קשקוש. רצח קסטנר לא פוענח עד היום וקשה לשלול את הקונספירציה שזה דווקא מישהו מ'הצד שלו'.

וחזקים שיישבו את הארץ. זו היתה התפיסה והאידיאולוגיה שלהם. לגמרי לא יהודית.

לא הסכימו להקצות כספים כדי לסייע ליהודים שם (הסוכנות). יש מסמכים רבים

ופרוטוקולים המעידים על כך; הם רצו בארץ יהודי מסוג אחר: גאה, חזק, ישראלי,

לא "גלותי". לא לבוש שחורים וחיוור עם גמרא ביד... נו, רק יפי הבלורית והתואר

כמו שכתב אחד המלחינים הפופולארים....

אל נא תכעסו, אבל לפעמים אני רואה את הגישה הזו גם כאן.

אז הקימו את "יד ושם". נפלא. אם היו מתאמצים יותר, יד ו שם היה קטן. הרבה יותר קטן....

הם ייצגו כוחי ועוצם ידי..... למהדרין. ממש.

כל 'פרוטוקול' שמופץ במסגרת התעמולה החרדית צריך בדיקה יסודית, האם הוא אמין, האם הוא מובן בלשונו ובהקשרו. ראיתי כמה ספרי תעמולה, שחוזרים על אותם שלוש וחצי אמירות מוצאות ממשמעותן ומהקשרן. מציע למי שהאמת חשובה, לחזור למקורות שהבאתי.

לגופן של דברים:

1. התנועה הציונית ככלל, התאמצה להביא יהודים לארץ ולהכשיר את הארץ להיות מוכנה לקליטת יהודים.

2. כשידעו שיהודים במצב חירום, התנועה הציונית לפני קום המדינה וראשויות המדינה בהמשך, עשו הכל להביא אותם בלי חשבונות.

3. כשהיו אילוצים, כמו הגבלת סרטפיקטים שנגזרה ע"י הבריטים - הם אכן חולקו ע"י כל קבוצה לפי גודלה היחסי, לאנשי שלומה. הרב קוק הצליח באמצעות הקשרים שלו, להעלות רבנים ובחורי ישיבה רבים, אבל הכח המרכזי היה בידי מפלגות הפועלים והם באופן טבעי, הקדימו את החבר'ה שלהם.

4. אם בתחילת הופעת הקץ המגולה, כשלא היו הגבלות, או למצער, בשנים הראשונות שאחרי הכיבוש הבריטי כשהשערים היו פתוחים, רבנן ותלמידיהון היו עולים בהמוניהם - גם כוחם במוסדות הישוב היה בהתאם לגודלם באוכלוסיה וממילא היו יכולים לחלק סרטפיקטים אחרת.

5. כשהציבור החרדי יסיים את חשבון הנפש, על כך שכמה וכמה ממנהיגיו, שלאורך שנים הורו לצאן מרעיתם להשאר באירופה ואסרו לעלות לארץ גם כשהיה אפשר - וברגע האמת ברחו בעזרת הציונים, אך את הציבור השאירו מאחור להשרף - נסכים לחשבן מי אחראי לגודל של יד ושם.

6. (ולא, ערימת התירוצים של אסתר פרבשטיין, ממש לא משכנעת)

את אסתר פברשטיין כלל לא קראתי בהקשר הזה.

התייחסתי לשני ספרים:

המליון השביעי של תום שגב.

כחש של בן הכט.

שניהם לא חשודים בחרדיות מיוחדת כידוע....

אבל, שכל אחד יסיק את המסקנות בעצמו.

וזה לא חידוש, שבן גוריון ושותפיו לא שמו את יהודי השואה

בראש מעיניהם.

שנה טובה לך.

באמת, שנה בלי מחלוקות. רק לראות טוב, כולנו - זה בזה. בעז"ה.

כבר הגבתי:

בוודאי שהוא נוגע בדבר, הוא מה'הסטוריונים החדשים' - סופרים וספרים

הוא ממש לא חרדי, הוא פשוט אנטי-ציוני מהצד השני. לפי מה שכתוב עליו בויקיפדיה, הוא גם לא יהודי.

השקרים שלו הופרכו במקורות אליהם הפנתי, אבל זה לא מעניין אותך.

אכן צודקים? אולי גם לך היסטורי נכבד, יש אי אילו נגיעות בעניין?

מותר לך לענות רק עד ערב ראש השנה...לאחר מכן, לא מדברים

יותר על נושאים המעוררים מחלוקת. טוב? אפילו אם....מתפוצצים!

שנת שלום ושלווה!

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות