שיש לי פוטנציאל!

אם כשאת קוראת ספר את מנסה להתחבר עם הכותב להתחבר לראש שלו להבין כל מילה אז כל קריאת ספר מפתחת מאוד את חוש הכתיבה.

אבל אם סתם לקרוא אז מן הסתם זה גם עוזר קצת..

מנסיון של תולעת ספרים עם ותק שלתשע שנים וכותבת לעיתים.

למשל זה משפר את האוצר מילי , סגנון אבל זה לא אומר שנהפוך כולם לסופר דגול..

כי ספרים מעניינים במיוחד ( כמו הארי פוטר... ) יש להם סגנון זורם, מושך, מעניין וכו'

צריך להיות מאד מקצועי בכדי להוציא ספר שיימכר בהרבה עותקים

וגם... צריך הרבה סיעתא דשמיא גדולה ( תחשבו על המנגינה של המילים האלו  סד"ג )

כבר הוצאתי ספר אחד, ועכשיו עוד שלושה בדרך.. ואני גם כותבת פוול סיפורים, וכשיש אירועים אז גם ברכות בחרוזים..

זה גם עניין של כישרון וגם עניין של קריאת ספרים.. כי דוגרי בן אדם שלא קורה ספרים לא יהיה לו מאיפה לשאוב את הכישרון שאולי יש לו!!

שלא קוראים בכלל כדי שהיצירה תהיה נטו מתוכם.

אגב,מי הם?

אבל לקרוא זאת לא השיטה היחידה להתמלא.

חוויה אישית יותר חורטת ונותנת לך סגנון משלך. צריך כמובן לדעת איך לחוות דברים, ולשים לב לפרטים. 

אני מכירה אנשים שקוראים מאד הרבה ולמרות זאת לא הפכו לאנשים מעניינים מספיק כדי שיוכלו לכתוב בעצמם, וגם אנשים שלא קוראים הרבה ונראה שיש להם עולם מדהים מבפנים שהם היו יכולים להעלות על הכתב.

ספציפית שמות של סופרים שלא קוראים אני לא יודעת. היה על זה פעם דיון בספרים רבותי ספרים, וזה די הדהים אותי בתחילה. אבל במחשבה שניה זה מאד מתבקש, הרי הזכרון יכול מאד לתעתע וכל סופר ירא מהאפשרות שיחשבו שהוא גנב רעיון מספר אחר.

יותר קטעים כאלה [כמו של צ'ופרים] או סיפורים קצרים, או שאני כותבת קטע קצר מתוך סיפור ארוך שהמצאתי ולא העלתי על הכתב.

וגם שירים, וגם קטעים בחרוזים, וגם צ'ופרים...

הכל!..

ואני יכולה להגיד שבתור דחיפה ראשונית, כן, עצם זה שאני כ"כ אוהבת לקרוא נתן לי את המחשבה "וואלה, אולי גם אני יכולה...?". אח"כ זה כבר לא משנה מעבר לאוצר מילים אבל ככל שאני מתבגרת ולומדת לנתח ספרים וסיפורים קצרים (יכולת שהשתפרה אצלי מאוד ועדיין משתפרת כיוון שאני חברה בפורום של כתיבת פרוזה באתר "כיפה" ושם נותנים לך ביקורת מאוד בונה וגם אתה נותן לאחרים, ולומד מאחרים איך לתת ביקורת בונה וכו'...) אני לומדת יותר ויותר מהספרים שאני קוראת, אני לוקחת נק' טובות בכתיבה, אני קוראת ספרים שדומים לסגנון הכתיבה שלי שמעשירים אותו אבל לא רק.

וכמובן, אנוכי הגאוותנית מודיעה לכם בנחרצות שזה לא יעזור אם אין איזשהו בדל קטנטן של כשרון שחבוי בכם (ולפעמים הוא באמת חבוי ושווה מאוד למצוא אותו. באמת.)

בכל אופן, אני מאמינה שבשביל להיות סופר טוב באמת, צריך להיות בך מידה מסויימת של גאונות. וכתיבה היא אומנות בפני עצמה, אמרתי את זה פעם?? 

 - והם עשו ממנה ספר אבל לדעתי רוב הסופרים זה אנשים שקראו הרבה ואז התחילו לכתוב.

אני מוכנה כמעט לחתום על זה שאין סופר נמכר / איכותי שלא שייך לסגנון שהיינו מגדירים כ"תולעי ספרים". זה הכרחי לדעתי.

בסיפור הקצר "סונטה ללא ליווי" [מאת א"ס קארד, נמצא בשני אוספים: "מפות במראה" ו"סונטה ללא ליווי וסיפורים אחרים"] מוצגת הדמות של כריסטיאן, שכדי למקסם את הפוטנציאל המוזיקלי שלו נשלח לחיות לבד בבקתה ביער, בלי שום אפשרות לשמוע מוזיקה, וכך הוא מצליח ליצור מוזיקה כנה ומיוחדת שלא מושפעת מאף יצירה קיימת.

מובן מאליו שבעולם הפיקטיבי הזה לא משתמשים באותה השיטה בשביל אנשים בעלי כישרון כתיבה, כי כדי למצות את היכולת הזו חייבים לקרוא ספרים ולדעת מהי ספרות איכותית. [אגב, אני לא יכולה להדגיש עד כמה הסיפור הזה מומלץ. השיגו אותו בהקדם האפשרי.]

לא זוכר ת'שם שלו בכל אופן " אוהל הדוד טום "  יש מצב שהוא שונה בקטע הזה 

מהעובדה שבאופן לא מודע הלחן של "ירושלים של זהב" הושפע משיר ששמעה. (במקרה נתקלתי בזה בויקיפדיה). 

אבל היא מדהימה בכל מקרה.

אחת ממליון.

בכלל לא הרבה....

והרבה פעמים אני חושב להתחיל לכתוב למרות שאין לי מושג אם יש לי את הכשרון לזה...

שווה לי להתחיל לכתוב?

(אם כן, לקרוא גם?)

בס"ד

זה יכול לשכלל אותה, היא לא תלויה בזה.

אני מכירה כאלה שקוראים מלא ואין להם כישרון כתיבה בשיט וכאלה שקוראים בקושי <למשל: אנוכי> שיש להם כישרון לכתיבה <לא שאני ממצה אותו במיוחד, אבל הוא קיים>

וכישרון בסיסי הוא לא משהו מיוחד.עם הזמן (והכתיבה והקריאה) הוא משתכלל.

לא קוראת הרבה בכלל!! 

ומתוך הספרים שאני קוראת נוצרת ההשראה שלי,וזה קרה לי כבר בשני סיפורים.

הוצאתי כבר שני סיפורים(שרוצה שהם יצאו לספרים).

אמרו לי על סיפור אחד שהוא מזכיר ספר מסויים אבל הוא ממש לא.

אני כותבת המון יש לי איזה 10 מחברות מכיתה ג' (אני בחטיבת ביניים) החברות שלי קוראות אותן בשקיקה (בצחוק...) ואני מאוד אוהבת גם לקרוא.

אבל זה לא כ"כ עוזר לי בגלל שאני דיסלקטית אז זה ממש לא משנה לי כמה אני קוראת יש לי המון בעיות הגהה... ובכלל אני קופצת המון מנושא לנושא בגלל זה...

אבח אני חושבת שלכול אדם זה בטוח עוזר כשהוא קורא המון ספרים בכתיבת ספרים שהיה ב"הצלחה בהמשך!

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.