בס"ד
דבר תורה לפרשת וישלח
מבוסס על "מניטו" הרב יהודה אשכנזי זצ"ל
כתוב בפרשתנו:
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:
אחרי יותר מעשרים שנה שהוא ברח מפני עשו אחיו, יעקב אבינו חוזר הביתה בא"י. יעקב חושש מהפגישה הזאת, ורוצה למצוא חן בעיני עשו. לכאורה להזכיר לו שהוא התעשר ונהנה מהברכה הגשמית שנתן לי יצחק אבינו הוא לא רעיון טוב, ועלול אפילו להורר את חמת אחיך. רש"י מסביר:
ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:
הסיבה של יעקוב הוא להודיע לאחיו של הוא לא נהנה מהברכה, צאן ועבדים אינם באים לא מן השמיים ולא מן הארץ אלא קיבל את הכל בזכות העבודה שלו. ולכן מפרש"י:
גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני (לעיל כז כט) הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי בגימטריא תרי''ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי''ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:
רש"י מסביר לנו שיעקב היה רק גר זמני. הוא לא נעשה שר חשוב או דביר, עוד ראיה שהוא לא נהנה מהברכה של יצחק אבינו. הפרוש השני של רש"י להגיד שהוא שמר את המצוות. זה לימוד ליהודים הגרים בחו"ל: להישאר יהודי ולא להתבולל, מי שמשתקע בחו"ל, עוזב את המצוות, ובכן את הקשר שלו לעם ישראל. לעומת זאת, מי שומר את המצוות, זוכר את שייכותו לעם ישראל, ושהמקום האמיתי שלו אינו אלא בא"י. בתקופה הזאת שעם ישראל חוזר לארצו, הפסוקים האלה מאוד עכשבים: אנחנו לא חוזרים כגרים, אלא כעבריים. חוזרים לארץ ישראל, כי היא מקום נחלתנו, מקום שהנשמה היהודית יכולה להתבטא, למרות שהיינו גרים זמנים בחו"ל אלפיים שנה שמרנו על הקשר הזה. הזכות שלנו על א"י אינה בגלל השואה, אלא בזכות התורה והאבות שלנו.
ובא הבן איש חי להסביר: בזכות שיעקב שמר על התורה, על הזהות שלו, ולא נעשה כלבן – כתרבות של הגויים, הוא זכה להיקרא ישראל בדרך חזרה לא"י. הגמטריא של ישראל היא 541 שהוא הסכום של הגמטריות של יעקב – 182, משה – 345 ודוד 14. ז"א שישראל מקבל את זהותו השלמה רק כשהוא משלב את שלושה המימדים שהם עם ישראל כנגד יעקב אבינו, תורת ישראל כנגד משה רבנו וארץ ישראל כנגד דוד המלך.
שבת שלום!
