שיר שכתבתי על פולארד..
ממעמקי בורות.
בתוך בור ענק, עטוף בחשכת הפחד.
אתה יושב שם, מחשבות וזיכרונות חגים סביב ביחד.
אלו שלהם דאגת, מפנים גבם והולכים.
אדישים לבכי, שוכחים לך את אהבת האחים.
עפר מתפורר על ראשך, והאור כבר כבה.
חיצים פוצעים בגבך המפורק ואתה עוד מלא אהבה.
נופל בלי סוף וגאוותך החזקה נשברה.
מנהרה מתמשכת כשחשבת שהיא כבר נגמרה.
ממעמקי בורות אתה קורא אלינו
מושיט ידיים ותופס, ותחינתך מגיעה אל אוזנינו.
בכייך בכאב קורע בנימי נפשי הפועמת.
ימים ולילות למענך, המלחמה את הבריחה מתקנת.
וחיוכים שנשלחים אליך מחבקים אותך בתקווה.
ואתה שב לזרוח לאט, קובר הייאוש, וקמה לה אהבה.
בתוך בור ענק, שוב עוטפת לה חשיכה.
אתה יושב ובמכתבים אהבה ותמיכה.
שוכח את בריאותך המעורערת, מעלה חיוך קטן.
הדף שאוחז בידך, בדמעת אושר ניכתם.
אנחנו שם בשבילך, בוכים, מתחננים באורה.
לאט לאט אובד, מתפוגג לו הייאוש הנורא.
מביטים בך מבעד לסורגים שמתמוססים למולנו.
מנהרה ובסופה אור, ואור אלוקי מעלינו.
ממעמקי בורות אתה קורא אלינו
מושיט ידיים ותופס, ותחינתך מגיעה אל אוזנינו.
בכייך בכאב קורע בנימי נפשי הפועמת.
ימים ולילות למענך, המלחמה את הבריחה מתקנת.
וחיוכים שנשלחים אליך מחבקים אותך בתקווה.
ואתה שב לזרוח לאט, קובר הייאוש, וקמה לה אהבה.
חולמים את היום שבו תשוב ושובל של אור זוהר אחריך.
נשמח את אחוות האחים, ובת קול לוחשת מילים מרגיעות מעליך.
