גרסה לביינישי"ם - פה.

בפרשת השבוע שלנו (פרשת וישב) מסופר על הנסיון של יוסף עם אשת פוטיפר.
אחרי שהאחים מכרו את יוסף, הוא היה עבד אצל פוטיפר  (שר בית-המטבחיים של פרעה).

פוטיפר ראה שיוסף שיא המצליח בכל מה שהוא עושה - ונתן לו להיות אחראי על כל ענייני הבית שלו, שזה מעמד ממש גבוה.
יוסף היה שיא החתיך, ובגלל זה - אשת פוטיפר התאהבה בו. כל הזמן היא ניסתה לגרום לו להיות איתה, אבל יוסף התעלם ממנה. 
ואז - יום אחד, כשרק יוסף והיא היו בבית - היא ממש תפסה בבגד שלו, וניסתה לפתות אותו להיות איתה.

עכשיו, בואו נעצור שנייה את הסיפור.
 תחשבו שנייה מה עובר ליוסף בראש:
מצד אחד - הוא יודע שזה אסור לגמרי להיות איתה.
אבל מצד שני - אף אחד לא בבית. ז'תומרת שאף אחד לא ידע מה קרה. ויותר מזה - אם יוסף לא יהיה איתה זה בטוח יפגע בו - אף אחד לא יאמין לו שהיא ניסתה לפתות אותו, והיא בטח תמציא עליו איזה סיפור שיגרום לו לאבד את העבודה.
וואו. זה אשכרה חתיכת נסיון ענק.
בתכל'ס - כל העבודה של יוסף תלויה בזה, כל החיים של יוסף תלויים בזה..

אבל אז, רש"י אומר שיוסף דמיין את אבא שלו מסתכל עליו.
הוא חשב על זה שאם מישהו שהוא מעריך היה איתו עכשיו - הוא בחיים לא היה מעז לעשות כלום.
אז הוא פשוט דמיין שאותו מישהו מסתכל עליו ורואה אותו חוטא.

ולכן >>
בהחלטה של רגע יוסף מחליט לברוח -"וינוס ויצא החוצה".
יוסף משאיר את הבגד שלו אצל אשת פוטיפר ביד - ופשוט רץ משם מהר, לפני שהוא יתחרט.

עכשיו, מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?

תחשבו שנייה על האדם הכי צדיק שאתם מכירים, מישהו שאתם שיא המעריכים -
זה יכול להיות אח שלך, הרב בישיבה\באולפנא, או פשוט חבר טוב.
עכשיו - תחשבו שאותו אדם היה רואה אתכם חוטאים. אבל מזה חוטאים? חוטאים בגדול.
לא נעים, הא?..

זה בדיוק כמו שקרה ליוסף -
הכוח הזה לא לחטוא בא אליו כי הוא דמיין שיעקב מסתכל עליו חוטא, ואז הוא שיא ההתבייש.

אז מעכשיו - בכל פעם שאנחנו באים לחטוא במשהו - תחשבו שאותו אדם צדיק שאתם מכירים מסתכל עליכם.
איזה פאדיחות זה אם חווה (שם בדוי) תראה אותי עכשיו מדברת לשון הרע.
איזה  לא נעים אם יוחאי (סתם שם..) יראה שאני לא מתפלל שחרית.
נכון עכשיו כבר לא ממש בא לכם לחטוא? 
 

נהנתם מהדבר תורה? אשמח ממש שתקפיצו אותו, כדי שעוד יהודים יוכלו ליהנות 

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!