אני פשוט אומר רגיל...

בס"ד

ובעלה נכנס במשפט שאח"כ "אותם ואת כל אשר להם.."

נראה לי שאומרים אבי מורי ואמי מורתי בעלת הבית הזה ובעל הבית הזה

אני אומרת כשאני אצל אמא- את בעל הבית הזה ואת אימי מורתי בעלת הבית הזה

וכשאני אצל אבא- את אבי מורי בעל הבית הזה ואת בעלת הבית הזה

(נניח שאת/ה אצל אמא והיא נשואה) ".. את אבי מורי ואת בעל הבית הזה ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה"

ב"ה לא צריכה להתמודד עם השאלה הזו אבל למיטב הבנתי כך צריך לברך..

אצלנו גם לפני היינו מזכירים את כל בני הבית , בעל הבית ובעלת הבית ובני המשפחה בשם הפרטי.

אז גם אחרי אנחנו ממשיכים עם זה.

אני אישית כן מזכיר את שני הצדדים. (אצלנו עדיין הבית בבעלות משותפת אז זה מתאים..).

אבל לא חשבתי להזכיר את בן/בת הזוג מנישואין שניים...

ההורים שלי לא גרושים ולא פרודים ולא כלום..

לא חיים בשלום יותר מדי בל' המעטה...

ואני גם לא מתה על הבית שלי בלש' המעטה...

ואני לךא מרגישה שהם ההורים שלי ושיש להם סמכות כלפיי כ"כ

ואני כבר כמה שנים בערך 4 שנים אומרת "אבי בעל הבית הזה ואמי בעלת הבית הזה" אני לא אומרת לא מורי ולא מורתי...

ככה אני מרגישה....

בהצלחה לכולם בהכל...

עם זה לא היה קשור אפשר למחוק כמובן...

מה זה היה ההערה הזאת לגבי "אם זה לא היה קשור" וכו'?!? כל אחד יכול לכתוב כאן, ואף אחד לא יאכל אותו (ואם את מרגישה שאני אוכלת אותך אז תגידי...) אבל אם מישהו ימחק את מה שכתבת ח"ו אני אוכל אותו באמת.

דבר שני: זו באמת שאלה לגבי "מורי" ו"מורתי". השאלה מה נקרא מורי? האם עצם זה שגידלו אותי, או מה שלימדו אותי? זה באמת יכול להיות אישי. אני (אישית) אומרת "מורי", גם כשכבר כמה שנים הוא לא מגדל אותי, ומבחינת אורח חיים- הוא לא דתי במיוחד, בלשון המעטה..כך שכביכול אפשר להגיד "מה הוא כבר לימד אותי?" אז זהו, שכן. אני אומרת בכ"ז. וזכותך להגיד מה שאת מרגישה שנכון לך.

זה ממש מעניין, כי זה חלק בברכה שהוא כ"כ אישי לכל אחד. זה ממש יפה לדעתי שמי שקבע את הברכה נתן מקום כזה.

כאילו לאיודעת כתבתי את זה כי וואלה באמת מה אני עושה פע קצת??

אבל טוב משתגידי....

זה באמת שאלה.... לאיודעת אני לא אומרת כבר כמה שנים.... כאילו ככה זה כבר...

ויש את זה בהרבה דברים כאילו גם בשמו"ע וגם בכל תפילה יש חלק שהוא אישי בעצם...

חז"ל כ"כ חשבו על הכל....

חיימטובים

אני כבר שנים מתלבטת בזה, מה אומרים?!

ותמיד כל פעם יוצא לי משהו אחר..

אבל בעקרון נראה לי צריך להגיד:

אבי מורי ואמי מורתי בעלת הבית הזה

או אבי מורי בעל הבית הזה ואמי מורתי.

מספר היום היום של חב"ד

"גם מי שאין לו אב ואם, רחמנא ליצלן, צריך לומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו'"."

זה נכון שאומרים תמיד אבי ואמי, למשל גם אם אינו נמצא בבית של אחד מהוריו. לזה התכוונת? כי השאלה הייתה לגבי החלק של "בעל הבית הזה ובעלת הבית הזה"... מעניין לדעת מה אומרים לגבי זה?

אבי מורי בעל הבית הזה ואמי מורתי ובעלת הבית הזה/ אבי מורי ובעל הבית הזה ואמי מורתי בעלת הבית הזה
שני ההורים שלי גרים בשכירות כל אחד על שמו אז מצד אחד הם בעלי הבית ומצד שני הם לא....
מסובך...

אבי מורי ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה, או אבי מורי בעל הבית הזה ואת אמי מורתי 

אבל נראלי שצריך להגיד כמו מנותקת

קורה לי הרבה ואם אני בבית של אמא אני אומר אמי מורתי וכשאצל אבא אני אומר אבי מורי...

ואף פעם לא התייעצנו על זה או משו..חח..

אין לנו את זה בברכה..

ב"ה

אבי מורי ואימי מורתי

אני כמעט ולא אוכל אצלם

אבל כשאצלם - אז (לפי איפה שאני נמצא) אני מוסיף לידו את בעל (או בעלת) וכו'

ממש חשבתי על כל העניין

והחלטתי להגיד- אבי מורי, ואימי מורתי בעלת הבית הזה ובעל הבית הזה.

וכשאני אצל אבא, אבי מורי בעל הבית הזה ואת בעלת הבית הזה ואת אימי מורתי.

ככה לכלול את מי שבאמת אכפת לי ממנו ואני רוצה לברך, וגם את בעל הבית..

לפי מנהגי ספרד(עוד מנהג שהיום הרוב לא נוהגים בו משום מה כמו להגיד לדוד ה' אחרי שיר של יום) אומרים בכל מקרה אבי מורי בעל הבית הזה ואימי מורתי בעלת הבית הזה גם אם לא אוכלים בביתם וגם ח"ו כבר אינם בין החיים...

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?