אני כל כך מבינה. חזרה לשגרה אחרי לידה היא בכלל לא פשוטה. הנה כמה דברים שיכולים לעזור (אני מקווה!)

אל תוותרי לה. תודיעי לה (במילים שהיא תבין כמובן) שעכשו זה זמן שינה. שגרה הכי תעזור לה. א. ערב בשעה קבועה, אמבטיה, סיפור. ולישון. לא יוצאים מהמיטה(אצלי בגיל הזה היה לי אחת שהצליחה לטפס החוצה מהלול...שובבה) כמה לילות היא תבכה לך ואם תחזיקי מעמעד ולא תגשי אליה היא תתרגל. ולגבי ההנקה....אל תוותרי כל כך מהר. עד גיל 6 שבועות זה באמת מתיש אבל חבל על זה! את יכולה לנסות לתמרן את זמן ההשכבה של הגדולה כך שזה לא יתנגש עם ההנקה ואז יהיה יותר רגוע...בהצלחה!ותחזיקי מעמד.

אחרת הם ילמדו, חס וחלילה, שכשהם במצוקה וצריכים עזרה, אין להם טעם ללכת לאמא! זה עלול לחזור כבומרנג בגיל ההתבגרות, חלילה!!!

ילדה בת שנה בהחלט מסוגלת להבין שהיא עכשיו צריכה ללכת לישון, וגם סביר להניח שאם היא תבכה זה בגלל שהיא לא רוצה ללכת לישון, ולא בגלל שהיא באיזו מצוקה שהיא מפחדת...

אם דרך כזאת מתאימה או לא זה תלוי בילד, בבגרות שלו, ובאופי שלו.

ושני הילדים שלי בגיל שנה בהחלט היו יודעים לצרוח כדי לנסות להשיג דברים שהם רוצים/לא רוצים

(ולא, אישית אני לא בעד להרגיל ככה ילדים לישון, אבל אני חושבת שהטיעון שהבאת פשוט כבר לא תופס בגיל הזה)

מה אני אגיד לך - פעם גם אני חשבתי ככה, לצערי...

אבל לא בגלל שזה מלמד אותם שלא כדאי לפנות לאימא...

ואומנם יש לי רק שני ילדים בנתיים, אבל שניהם בגיל שנה בהחלט היו מסוגלים להבין את משמעות המילה לא.

והקטן שלי בן שנה וחצי משמיע את הצרחות האיומות ביותר כשלוקחים לו את הפלאפון...

לא כדאי להשאר אותם להרדם לבד כי ככה הם נרדמים ברוגע ולא בבכי, ואז השינה שלהם שלווה יותר, ובאופן כללי הם שמחים יותר. מי פה רוצה להרדם כל לילה מתוך בכי?

כדאי להשאר איתם כשהם נרדמים כי צריך לנצל כל רגע שהם עוד רוצים להיות איתנו, זה נעלם מהר מדי (או ככה לפחות נשים מבוגרות מספרות לי) וכו'.

אבל בגיל שנה הבכי של הילד במיטה או ממש לא אותו בכי של התינוק בן חודש (שכפי שאת תיארת פה פעם) בטוח שהוא בסכנת חיים כי הוא לבד בלי אימא.

(ואני מצאתי פטנט מנצח שמאפשר לי להשאר עם הילדים עד שהם נרדמים גם אם זה לוקח שעה, ובלי להשתגע בכלל. אני לוקחת את המחשב הנייד, מחברת לו אוזניות ויושבת איתם בחדר, גולשת באינטרנט או רואה סרט, או לבקשתם, פותחת את שירונט ושרה להם שירים שקטים. למרבה הפלא זה לא מפריע להם לישון, לפחות לא באופן משמעותי)

קוראת עיתון או ספר, והתינוק משתעמם ונרדם

הייתי מתחרפנת מלהשכיב אותו לישון, הוא היה רוצה רק ידיים... עם הזמן פשוט הרגלתי אותו להישאר במיטה עד שהוא נרדם, ואני נשאר איתו- מכניסה מחשב נייד או ספר טוב ופשוט נהנית לי לנוח עד שהוא נרדם... גם אם זה לוקח חצי שעה- מה אכפת? הוא משעשע את עצמו, ואני את עצמי...

הגדולה, היא איתך בבית, או שהיא הולכת למעון?

לפני כמה זמן חזרתם הביתה?

את יושבת איתה בחדר עד שהיא נרדמת?

אם היא הולכת למעון, הצורך לקום בבוקר יעזור לכם להכניס אותה לשיגרה, ואם לא, אז מה איכפת לך שהיא לא הולכת לישון בשעה מוקדמת? תזיזי את שעות השינה שלה לאט לאט, כל פעם חצי שעה.קדימה. הילדים שלי בני 2.5 ו1.5 בערך הולכים לישון בין 8-10, אבל שניהם בבית, אז מה איכפת לי? להפך אני קמה יחסית מאוחר, וזה מתאפשר לי רק כשהם הולכים לישון מאוחר וקמים בהתאם. אבל בכל מקרה, לאט ובנחת, קשה להזיז בבת אחת את השינה 3 שעות קדימה.

עוד משהו שעוזר מאוד (גם כן, מנסיון של מי שהילד שלה לא היה הולך לישון לפני 12...) לדאוג ששנת הצוהריים תהיה מוקדמת, ואחה"צ לדאוג לפעילות מעייפת לגדולה - לדוגמא לצאת לגן שעשועים.

ואולי את יכולה למצוא איזו ילדה, אפילו בת 6-7 שרק תבוא לשחק עם הגדולה. זאת יכולה להיות בת של השכנים שאוהבת ילדים קטנים, או אפילו משהי שתשלמי לה קצת כסף. במקרה הזה זה מסתדר מצויין, כי עדיף לך ילדה קטנה (את לא מחפשת ביביסיטר, וילדה קטנה תשחק הרבה יותר בכיף עם פעוטה בת שנה) וכך את יכולה לשם לה באמת גרושים. פעם, פעמים בשבוע שמישהו אחר יעסיק לך את הילדה יקל עלייך מאוד. (זה גם בטח יותר זול ממטרנה...)

ולגבי ההנקה - חבל, חבל, חבל לוותר עליה. זה לא יקל עליך, רק יקשה עליך. תצטרכי להתחיל לדאוג למטרנה, בקבוקים, ההוצאה הכספית גדולה, הבכי בגלל גזים, מחלות ועוד.

במקום זה תנסי לשנות גישה בנוגע להנקה - זאת לא עוד מטלה, זאת המנוחה שלך. מנוחה שלא משנה מה קורה את מקבלת אותה. בכל פעם שהקטנה צריכה לינוק את מתיישבת על הספה, עם ספר או טלפון או מול המחשב, או כל תעסוקה אחרת שאת יודעת לעשות תוך כדי הנקה. ועכשיו את נחה. ואם הגדולה בוכה, לא נורא לילדה בת שנה מותר לבכות מידי פעם. תקומי אליה אחרי שתסיימי להניק. לחילופין, את יכולה להושיב אותה על ידך כשאת מניקה ולקרוא לה סיפור, אבל בכל מקרה בהנקה את במצב 'בטטה' בנוחות על הספה או במיטה...

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה שמאוד הקלה עלי להתמודד עם שני ילדים קטנים בבית. מותר לילדים לבכות!!! ואם הם בוכים זה לא הופך אותך לאימא רעה!!! את נותנת את המקסימום שיש לך, וזה מספיק. במעון, יש 5-6 ילדים על כל מטפלת לפחות, הם מקבלים הרבה פחות יחס וזה גם יחס הרבה פחות טוב כי אין כמו אימא בעולם.

נוסף לכך - הילדים הם במקום הראשון תחזוקת הבית רק במקום השני. כשאני הבנתי את זה והתחלתי לשבת ולשחק עם הבן שלי רמת הבכי והעצבים ירדה פלאים. איך בכל זאת מספיקים משהו בבית? ביחד עם הילדה - תני להכניס כביסה למכונה, לעמוד על ידך כאת שוטפת כלים (אם היא לא עומדת מספיק יציב אפשר להושיב אותה על ידך בכיסא הגבוה), תני לה סוקט'ש וכלי פלסטיק לסבן, זה מתחיל ככה, והיום כשאני שוטפת כלים הגדול שלי מסבן ואני שוטפת, אין צורך לסבן שוב אחריו... להחזיק את קופסאת האטבים כשאת תולה/מורידה כביסה, ולשחק בלסדר את הבית.

ודבר אחרון ומועיל ביותר - מנשא. וכזה שאפשר בקלות לשים את התינוקת גם על הגב. אני ממליצה על מנשא סיני, ואפשר אפילו לתפור לבד - הוראות תפירה אפשר להשיג באינטרנט. הקטן שלי היה ילד של ידיים - כל היום רצה להיות רק על הידיים, וזה כ"כ הקל עלי. 

ואל דאגה, הקטנה תגדל והן תתחלנה לשחק ביחד, וזה יהיה לך ממש כיף

המון מזל טוב, והמון בהצלחה

מזל שאת הצלחת!

נתחיל בזה שאני לא יכולה לתת לך הרבה עצות מנסיוני, כי לא זכיתי (ולא כולן זוכות) לניסיון המבורך שלך - אף פעם לא ילדתי בהפרש של פחות משנתיים.

כך שהמשבר של תינוק חדש במשפחה היה אצלי מרוכך בהרבה, בכלל ללא השוואה.

כל מה שיהודיה אמרה - זהב!

רק בדבר אחד אני רוצה להוסיף: אני לגמרי בגישת "אין כמו אמא" בגיל הזה, ובכל זאת אני מאמינה גדולה במנוחה של מינימום חודש וחצי לאחר הלידה, והכוונה למנוחה שבה יש ליולדת בוקר שבו היא לבד עם עצמה, עם המיטה ועם התינוק.

אני לא לגמרימסכימה שבמעון יש פחות יחס לילדים מאשר אצל יולדת טריה.

כשאני שומרת על חמישה ילדים, אני מסוגלת לתת להם הרבה יותר יחס ותשומת לב מאשר לילד פרטי שלי כשיש לי תינוק רך על הידיים.

ואני שוב מדגישה, שאני בעד להיות עם הילדים בבית בגיל הזה, אלא שכאשר יש תינוק נוסף בבית, אז לדעתי האידיאלי הוא למצוא סידור לפחות לחודשיים הראשונים, ויעלה כמה שיעלה. אני רואה את זה כחובה לבריאות היולדת.

בדר"כ ילד שמתחיל ללכת למעון, לא חוזר להיות בבית, וגם אם כן, זה קשה פי כמה. כי הוא התרגל לשפע התעסוקה והמשחקים שהמעון מספק ובבית פשוט אי אפשר להציע.

במקום זה עדיף כאמור לדאוג לילדים גדולים יותר שיבואו לשחק עם הגדולה שלך, או משהו מעין זה.

אבל זה באמת מזכיר לי עוד דבר שעשוי לעזור, (למרות שזה לוקח כמה חודשים) לנסות לסכרן להן את השינה. אצלי זה לקח אומנם משהו כמו חצי שנה, אבל כשהם התחילו ללכת לישון באותה שעה בצהריים... זה פינה לי שעה-שעתיים שקטות לעצמי, וזה שווה זהב.

אני שלחתי למטפלת או הבאתי אותה הביתה (ואז היא גם עזרה קצת לסדר ולשטוף כלים ולהחזיק את התינוק אם צריך), למשך כחודש. דאגתי להרגיל אותם עוד לפני הלידה כך שהם הלכו בשמחה, או שכאמור הבאתי אותה אליי ואז בכלל הוא בעצם נשאר בבית יחד עם זה שלא הייתי צריכה לטפל בו.

אמנם זה לא בדיוק אותו דבר מבחינת הכניסה לסדר יום, אבל זה דומה.

וזה, אגב, בנוסף לכך שבהתחלה בעלי היה עוזר לי בבוקר לפני שהלך, והיה חוזר בצהריים לשעה וחצי וגם בערב בשבע.

וגם אחרי שהתאוששתי והייתי עם שניים בבית, הוא היה חוזר בצהריים כדי שאשן.

אחרת, אני פשוט לא הייתי שורדת.

וזה, כאמור, כשהגדול כבר היה בן שנתיים ולא תינוק בן שנה!

אז אני לא יודעת, אולי יש נשים עם כוחות-על שמסוגלות להסתדר עם שני תינוקות בלי שום עזרה לאורך היום, ואולי בכלל זו אני המוגבלת (אם כי לא נראה לי שזה כך, כי רוב הנשים שאני מכירה לא נשארות בכלל עם שניים בבית אלא שולחות את הגדול למסגרת ברגע שנולד עוד אחד).

הגדולה שלי מתעוררת בשש בבוקר, אוכלת בקבוק דייסה, מחליפים לה חיתול וחוזרת לשעה של נמנום. אני קוראת לזה שעת התאוששות.

בשבע אני והיא מתחילות את היום כשאנחנו ממש מבלות יחד, אני מסדרת והיא הופכת, אני מקפלת והיא מפזרת ממש צמד חמד (מה גם שהיא פעילה ממש!) 

כשאני רואה שהיא מתחילה ללכת במעגלים אני מבינה שזה הזמן לישון. אז היא ישנה עשרים דקות חצי שעה ומתעוררת מלאת מרץ להפוך את הבית.

ככה זה מתנהל ובסביבות חמש היא כבר עייפה ושוב מסתובבת סהרורית ורוצה ידיים ורק לישון. אני מניחה אותה לישון כי אי אפשר לתת לה להיסחב ככה עד שעה של שנת לילה ובשש היא מתעוררת ולנו יש לילה לבן עד 11 ואפילו 12 בלילה..

כשהייתי איתה לבד זה היה אפילו נחמד. כל היום זמן איכול עם אמא, בערב רואים את אבא והכול שמחה. מאז שהצטרפה אלינו הקטנה, אין לי כבר את הזמן לשבת עם הגדולה על הרצפה ולשחק במשחקים שלה. וגם כשאני עושה את זה אני מדברת איתה בפיהוקים ורק חולמת על הרגע שאוכל לנמנם קצת. מה גם שהקטנה שלנו לא בדיוק כשאר התינוקות שמבלים את הזמן בשינה, היא יונקת המון ואני משמשת לה כמוצץ אנחנו ממש מחוברות. ניסיתי מנשא זמן מה, אבל האפידורל שעשיתי עדיין כואב וזה מעט קשה.

לקחת את הילדה למעון זה לא שייך, אני מורה מתקנת שעובדת עם ילדים נטושים ואני חוזרת לעבודה שבוע הבא (כן,כן חודש אחרי לידה) אני לא יכולה לתת להם לחוש שוב את הנטישה.. והעבודה היא אחרי הצהריים, כך שאם אשים את הגדולה במעון בבוקר, ואמא תיעלם לה אחה"צ מסכנה שלי, אין לי לב לעשות את זה בשביל הנוחיות שלי..

מה גם שהילדים שאני עובדת איתם עוברים כאלו טראומות של נטישה שאצלי כל דבר קטן נראה לי כאסון..

מה אתן אומרות??

ובקשר לשינה, גם אני חשבתי שכשנותנים לילד לצרוח בחדר הוא יתרגל ויירדם. לשמחתי, שמעתי הרצאה של הרב יחיאל יעקובזון שאומר שזה פשוט לא מומלץ! כי בתת מודע שלו (גם ילד גדול יותר) הוא מפנים שנכון שיש עולם סביבי, אבל בסוף היום, אני בודד.. וזה יכול לגרום לבעיות תקשורת בגיל ההתבגרות. אז מה שעשיתי, לפני הלידה הלכתי לספריה ועשיתי מנוי של חמישה ספרים. לקחתי ספרים עבי כרס וכל לילה, אני מבלה עם הגדולה שמנסה להירדם, מניקה את הקטנה ושוקעת בעולם של קריאה..

אחח.. איזה אושר זה ילדים!

יישר כח! אני מבינה מאיפה הילדות שלך ירשו את הכח להישאר ערות כל כך הרבה זמן - יש להן אנרגיות כמ שלך בלי עין הרע

עוד עצה שאצלנו ממש עבדה יופי - רעיון של גיסתי. אז ככה:

הרעיון הוא להתאים את האור ההית - לאור בחוץ. כשבחוץ מתחיל להחשיך, גם בבית מתחילים להחשיך. כשבחוץ חושך - בבית ממש אפל! אחרי כמה ימים, הילדים הולכים לישון יותר מוקדם, ויותר בקלות! וזה יותר מיום ליום ממש!

למה זה עובד? פשוט מאוד! יש במח בלוטה שנקראת "בלוטת האיצטרובל". כשהאדם נחשף לאור, בלוטת האיצטרובל מפרישה את הומרון השינה - מלטונין. ככל שהבלוטה מפרישה יותר מלטונין - האדם זקוק פחות לשינה. בטבע, האדם מתוכנן לישון בחושך ולהיות ער באור. בעולם המודרני, האדם נמצא באור מלאכותי, אחרי שהשמש שוקעת והעולם מחשיך, ולכן המנגנון משובש. יש אנשים (וילדים) רגישים יותר, והם סובלים יותר מהחשיפה המוגברת לאור. אם מסדרים לאנשים האלה אור שדומה לרמה של האור בחוץ, מנגנון השינה יסתדר להם בתוך כמה ימים. אולי זו הבעיה אצלכם ותראי שינוי בתוך כמה ימים

נשמע שיש לבנות שלך אמא חמודה ומשקיעה...

כדאי לך בכל זאת אולי לחשוב על השינה שוב. קודם העניין של ללכת לישון מאוחר התאים לך אבל עכשיו התנאים השתנו.

כמה פעמים היא ישנה עד השינה של חמש? פעם אחת?

אם היא עייפה נגיד ב11 בערך תנסי בכל זאת כמה פעמים למשוך אותה ערה עד 12

אפילו תצאו בשעה הזאת לגינה או משהו כזה ואז שתישן מ12 עד 2 נגיד וככה בחמש עוד יהיה לה קצת כח

או שתנסי להקדים קצת את שנת האח"צ הזאת. להרדים אותה נגיד בשלוש לשעה או חצי שעה ואז בערב תוכלי להשכיב אותה בתשע שזה הרבה יותר סביר מ12 בלילה.

בעצם יש לך שני תינוקות בבית! ולצערי אני חייבת לאמר לך שאין כ"כ צפי שה"גדולה" תכנס במיידי לרוטינה נוחה לך ולסדר יום קבוע היא ממש ממש תינוקת. אבל אם לא תהיי בהולה להפיק ממנה סדר יום, ותירגעי את עצמך זה פשוט יקרה. אל תתני לה לישון אחרי 1 בצהריים הכי מאוחר, דאגי למתנדבת שתיקח אותה לטייל ובימים גשומים שיקחו אותה לבית אחר כדי שהיא תתעייף, ובעיקר תיצרי לה איזשהוא "טקס" מנחם בסוף היום שיאותת לה שצריך לסגור את היום. כמו בקבוק דייסה במיטה, צעצוע פרוותי וכו'. אל תדאגי זה יקרה ובינתיים שימרי על עצמך והחזירי לעצמך את כוחותיך. חיזקי ואימצי! 

הגדולה שלי בת שנה ותשע.קצת שונה ההתייחסות,כי היא מבינה הכל וגם קצת מדברת.

לפי דעתי מה שילדים צריכים זה גבולות ברורים,סדר יום קבוע.כמו שהשתנה לה הסדר יום אצל הוריך הוא יחזור חזרה.ערב אחד היא תישן ב10 ואז ב8 ואז ב7.תתחילי עם זה שיש מקלחת בשעה מסוימת כל יום.אחר כך ארוחת ערב,בקבוק במיטה(אני נותנת לה על הידיים)ולהישאר איתה עד שהיא תירדם ורק בחדר שלה(חשוך).

אני בגישה שילד צריך לישון רגוע בלי בכי.להקשיב לצרכים שלה.אל תשכחי שעד עכשיו היא היתה לבד,מישהי באה ו"גנבה" את תשומת הלב שלה.זה גם בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים.אצל כל ילד זה בדרך אחרת.אצל הבת שלי למשל,זה מהרגע שהתינוקת בסביבה זה התבכיינות וכל הזמן היא רוצה ידיים.

שיהיה לנו בהצלחה והכי חשוב שה' יתן לנו שכל טוב לעשות את הדברים הנכונים,בזמן הנכון

תשתדלי לא לתת לה לישון בכל פעם שהקטנה ישנה. יתכן שהיא ישנה לך ביום בגלל שאת והקטנה ישנות ולכן איננה עייפה בערב. את זקוקה לכוחות הללו, כדי לחזור לכוחותיך כמה שיותר מהר.

תשיגי לך לעזרתך בחורה, אפשרי גם נערה בת 10-12 שתהיה בבית עם הגדולה במקביל אליך ובזמן שאת והקטנה ישנות, היא תפעיל את הגדולה, כדי שהיא תתעייף.

תני לה לישון בחדר נפרד. כדי שהיא תרדם, תני לה את התנאים האופטימליים: שקט וחושך, לאחר שוידאת שהיא לא רעבה, בגלל שחלף זמן כה רב מארוחת הערב, שאחריה נסית להרדים אותה. אל תכניסי את הקטנה לשם עד שהיא תרדם. אם יש צורך, באופן זמני, שימי את הקטנה בחדר השינה או בסלון. כדאי לבדוק אם החושך הגמור מטריד את הגדולה, ואולי להציע לה מנורת לילה עמומה.

נסי להרגיל אותה לחזור להרגלים בהדרגה. תקדימי את שעת השינה מעט בכל יום, למשל חצי שעה ולא בבת אחת, כי הגוף שלה צריך להסתגל. תשתדלי לתת לה תשומת לב חיובית כאשר אינך עסוקה עם הקטנה. אולי סיפור קצר, שיר ואחר כך קריאת שמע, כדי ליצור שיגרה של לפני השינה. ואז- לילה טוב, ואל תתפתי לחזור אם בדקת שהיא לא צמאה/רעבה/רטובה.

אם יש לך אפשרות- מומלץ לקרוא את הספר "הלוחשת לתינוקות" ובו הסבר לגבי תינוק שמתעורר בלילה, תינוק לא שקט ועוד.

ילדתי ב"ה את שלושת הבנות שלי תוך שנתיים וחצי.

בשלב שמיד אחרי הלידה היה לא פשוט טכנית, אבל יחסית מהר זה עבר.

היום הן בנות 8, 7, 5.5 ופשוט כיף!

אני לא צריכה כמעט חברות בבית ובטח לא בייבי סיטר לקטן (בן 2.5) כשאני יוצאת לזמן קצר.

התעודדי!

הולך להיות ב"ה כיף ושמח!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...