באופן כללי להיות אשתו של אבא, או הבעל של אמא, לדעתי, זה תפקיד נוראי.

אם יש משהו שאני לא אעשה לעולם (בלי נדר, אבל ממש ממש חשוב לי!) זה אחתן עם אחד שיש לו כבר ילד/ים.

למה? כי אני יודעת איך הילדים מתייחסים.

באמת לא משנה מה יעשה הבעל של אמא שלי, כמה ישתדל להיות נחמד ומתחשב, כל דבר שהוא עושה מעצבן אותי. כל דבר שהוא אומר טיפשי ומעליב בעייני. אני יודעת שזה לא צודק, שהוא משתדל. אבל אני פשוט לא סובלת אותו ואת הנוכחות שלו! ממש ככה.

גם אשתו של אבא. כל הערה שלה פוגעת, כל מילה לא במקום, כל פרצוף, הכל הרבה יותר עוצמתי ואישי מאשר אם כל אחד אחר היה נוהג ככה.

 

אם הילדים קטנים, אני מניחה שזה שונה. אם גדלים עם ה"אשתו של" או ה"בעלה של" זה יותר פשוט. לכן אחי הקטן מסתדר יותר עם אשתו של אבא. הוא לא זוכר מציאות שהיא לא הייתה.

 

באופן כללי, אם הייתי צריכה לתת טיפ לאמא חורגת (האמת שיצא לי) - אל תתערבי! אל תעירי! גם אם זה נעשה מאהבה ודאגה ואכפתיות אמיתית.

גם אל תגידי לבעלך, לאבא, להעיר. זה שקוף ומעצבן! (כשאבא שלי מעיר לי על דברים שהיא שלחה אותו להעיר. שאני יודעת שמשנים לה, ושהוא בחיים לא היה שם לב לבד)

 

עוד דבר חשוב כ"כ- לא לדבר על האמא. אולי זה לא לאחותך כי אמא של הילד של בעלה נפטרה, אבל "אשתו של" שמרכלת ומלכלכת על האמא של הילדים, גם אם היא מאוד צודקת וגם אם לא- פשוט פוגעת בילדים. ולא משניאה את האמא אלא את עצמה!

 

זה תפקיד קשה כלכך, ולא הייתי מאחלת אותו לאף אחד!

אבל אני מקווה שלאחותך יהיה טוב יותר, ונחת יותר מאיך שזה אצלנו..

אני בטוחה שעם מסירות ואכפתיות, אם קשובים וזהירים מספיק- אפשר לעבור את זה על הצד הטוב ביותר! אפילו מתוך אהבה וכיף.

אולי כדאי להתייעץ עם אנשים עם נסיון? או אנשי מקצוע?

 

ב"הצלחה ענקית !!

אבל את צריכה לקחת בחשבון שכל הדברים האלה רלוונטים רק כשיש חבר'ה כבר גדולים,

כשהחבר'ה פחות מגיל 10, הם עוד צריכים חינוך, ועם כל הכבוד - האבא/האמא בונים עכשיו בית, ויש לבית הזה כללים, וצריך לעמוד בהם (כמו בכל בית רגיל. יש כללים וגבולות מאוד ברורים, ולא תמיד (בד"כ לא..) הילדים אוהבים את זה..)

 

חשבת על זה??

 

נקודה נוספת למחשבה:

למה תמיד, בכל סיפורי הילדים שסיפרו לנו האמא החורגת כל כך רעה????

והאם אתם חושבים שזה משפיע עלינו, על איך שאנחנו מסתכלים על האבא/אמא חורג/ת?

עד ש... נפטרה, ברוך דין האמת. למדתי להסתדר ולאהוב את בעלה של אמא שלי. אבל אין תחליף לא לאבא וחא לאמא...

יכול להיות שבמצב שלך זה באמת ככה, שאת פחות אוהבת את אשתו של אבא שלך.

אבל זה לא חייב להיות ככה, לדעתי זה כל מקרה לגופו.

למשל אני חושבת שמאוד הייתי שמחה אם אבא שלי יתחתן שוב, ואני הכי אפרגן לאשתו בעולם.

מצד שני, אני ממש לא רוצה שאמא שלי תתחתן שוב, ויהיה לי מאוד קשה לקבל כל אחד, לא משנה מי הוא.

לכן אני באמת חושבת שזה כל מקרה לגופו.

זה ממש נכון!!!!
אני מתפללת שנים שאמא שלי תתחתן אבל אם אבא שלי יתחתן זה יהרוס לי ת'חיים גם אם אשתו תהיה ממש נחמדה!!!!!!!!!!!!!!!!

אבא טוב? לי נראה לי

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')