ואכן, לא מחבבת, בלשון המעטה. הרעיון עצמו כאילו יפה, אבל בתכלס כל השפה היא מאוד לוחמנית.
ראי, לדוגמא, כמה ציטוטים מההודעה של אודי4:
טוב, עזבי, חיפשתי כמה ציטוטים אבל הכל מחרחר ריב - כל מילה ממש:
"נראה שהילדה קוראת אותך יופי, ומבינה שאם תעשה ככה, היא תשיג מה שתרצה,
שימי לב איך היא משפיעה עלייך..."
כאילו שזה רע שילדה מכירה את אמא שלה, ושיודעת איך לרתום אותה לעזרתה, וכאילו שהשפעה של הילד על ההורה הינה דבר שלילי! האם יצור אנוש כלשהו היה יכול לשרוד ולו שעה, לולא היו לו היכולות להסביר להורה שלו שהוא זקוק למשהו, ולגרום להורה לספק את הצורך הזה?
האם למישהו יש ספק שאהבה, מגע, תשומת לב, הינם צרכי הישרדות בסיסיים, ממש כמו מזון ומים ואוויר?! מחקר עדכני הראה ש-40% מהילדים המאומצים מבתי יתומים מחו"ל, הינם בעלי קשיי תקשורת קשים ביותר! אלו ילדים ששכבו שנתיים בעריסה, ללא אהבה, ללא מגע, וללא תשומת לב! אלו ילדים שהמבוגרים האחראים להם התעלמו מהצרכים שלהם האלה, שעה אחרי שעה, יום ועוד יום, ואכן השיגו שליטה במצב! ממש כמו שאודי4 ממליץ! ההצלחה היא כל כך גדולה, עד שהתינוקות-ילדים הללו איבדו צלם אנוש, פשוטו כמשמעו (יותר נכון - לא פיתחו צלם אנוש). המח האנושי עושה את מירב ההתפתחות שלו עד גיל שנתיים. לאחר מכן - חלון ההזדמנויות קטן ביותר, והתיקון יכול להיות מוגבל ביותר.
חוזרת ואומרת - הרעיונות של אדלר, לכאורה, יפים ומכבדים וכן הלאה. בפועל - הרבה פעמים השפה גולשת לטרמינולוגיה של מאבק. אם לא אצל המדריכים (חלקם - אצל אודי4 זה חילחל ועוד איך), ללא ספק זה מה שמחלחל אל רוב ההורים. וחבל. על הילדים המסכנים. שאכן, מפסידים במאבק, ממש לפי התכנית של אודי4 וחבריו.
(ויחד איתם, מפסיד כל המין האנושי)