אם זה מה שאני חושבת שזה-רגישות וסטיבולרית (חפשי הסבר מפורט יותר בגוגל), כדאי לקחת אותה כמה שיותר לגן שעשועים: נידנודים (יכול להיות שבהתחלה היא תפחד, נידנידו או שניים בתור התחלה, ומידי כמה ימים לנדנד עוד כמה נידנודים. בהתחילה חלש ו"הולך ומוסיף".

אותו דבר לגבי קרוסלה.

אם העניין מסובך מידי-לנדנד אותה על הידיים שלכם.

אני יודעת שזה נשמע הזוי ומופרך, אך גם בני סבל מזה ולא היה מוכן אפילו לעמוד ליד נדנדות. לאט לאט הוא התנדנד יותר יותר (אה, נזכרתי, גם מיגלשות עושות את העבודה יפה. אך לא רק זה לבד).

היום בגיל 8-הוא הרבה פחות מקיא בנסיעות (פעם הוא יכול היה להקיא אחרי נסיעה של 10 דק' באוטובוס!)

בהצלחה...

הבת שלי מלפני כשנה התחילה להקיא בנסיעות כשהיא הייתה בת קרוב לשנה והיא "משוגעת" על נדנדות, קרוסלות ושות' בד"כ אני מנדנדת/ מסובבת את הילדים שלי מהר (לפחות ביחס לקצב שאני רואה אמהות אחרות מנדנדות בגילאים האלה) והמתקנים לא גורמים לה להקיא.

טל, תלתל כשתמצאי את הפיתרון תגידי לי. הייתה תקופה שהקפדתי לתת לבת שלי לאכול הכי מאוחר 4 שעות לפני הנסיעה וזה לא כ"כ הועיל, הייתה תקופה שהקיאה בעיקר בנסיעות באוטובוס גם בנסיעות קצרות, ולא הקיאה בפעמים המעטות שנסענו ברכב גם כשהנסיעות ברכב היו ארוכות יותר מהאוטובוס ובפעם האחרונה שנסענו היא הקיאה ברכב.

והשני בן 7,ועדיין יש לשניהם רגישות מאוד גבוהה בנסיעות,ובמיוחד ארוכות,זה התחיל מזמן,בערך בן גיל שנתיים לשלוש,אצל, בן ה11 יש שיפור משמעותי ,בן ה7 עדיין סובל יותר,יש לנו רכב גדול [אז אין לשאר הילדים כלכך ברירה],והם יושבים בכיסאות הראשונים יותר,הרכב צריך להיות מאוורר,לפעמים גם כשקר מאוד החלון קצת פתוח שיהיה להם אוויר צח,גילינו שלהריח משהו שהם אוהבים כמו איזו לחמניה ,פיתה טריה,ואפילו חטיף מאוד עוזר להם,היו תקופות שהיה לנו לימון בנסיעה והייתי חורצת בו עם הציפורניים כדי שיריחו,כשהיינו נוסעים לשבת והייתי מביאה מרק חם לשבת,כל הדרך הייתי פותחת את הסיר והריח ממש נתן להם הרגעה מהבחילות[טוב ,זה בטח לא ואמר שאת צריכה סיר מרק חם קבוע בנסיעה,אבל כשזה היה יוצא ,זה מאוד עזר]

אני ממליצה להרחיק ארוחות מהנסיעה,ובגלל שזה קשה מעשית בגלל הגיל של הילדה ,לפני נסיעות לא לתת מוצרי חלב ,וארוחות כבדות,זה ,פשוט יותר קשה לעיקול ,וכשילד מקיא ארוחה כבדה זה לא נעים,עדיף לתת  תפוח ,דגנים ,פיתהבלי כלום,עוגיה קטנה.....אולי קרקרים....וכמובן לשתות רק מים,הקיא מאלו נסבל יותר,

דבר נוסף ,בגדים להחלפה ויותר מאחד,כבר קרה לנו שהבאתי סט אחד,והקיאו שוב,שקיות להקאה,ותבדקי שאין בהם חורים[גם זה קרה לי.....]

מגבונים,ובקבוק מים לשתיה ,וניקוי....!.נשמע מעייף?אכן ,אבל זה משתפר עם הזמן,והאמת שאנחנו נוסעים קצת פחות ממה שהיינו נוסעים בעבר...מקווה שעזרתי קצת

האמת שאת הרוב אני כבר מכירה ומיישמת. דווקא את השיטה של להריח אוכל אהוב לא ניסיתי עדיין, תודה על הרעיון

לא להתרגש ולעשות מזה עניין בכלל,להתיחס באדישות משהו[כמו כשילד מפספס ,כשהוא נגמל]

עכשיו היא קטנה ,אבל כשתגדל והיא תדע שאפשר לקבל סופר תשומת לב עם היא מקיאה,זה עלול לקרות ,כדי לקבל תשומי מיוחד,נשמע הזוי אבל מניסיון זה גם קרה כמה פעמים,אצל הילד בתקופה מסויימת,תביני שהיינו מתרגזים שזה קורה ,וזה קרה פי אלף יותר,מאשר בתקופה שלא עשינו מזה בכלל עניין,

יש שלושה מישורים וסטיבולרים שונים : קדימה ואחורה (כמו גילגול לפנים על מזרן)

                                                  הצידה (כמו גלגלון)

                                                  ובציר (כמו כיסא מסתובב. לא קרוסלה...)

יכול להיות שיש לה רגישות רק באחד מהם (אם היא אוהבת להתנדנד-אז המישור הראשון שכתבתי כנראה לא מדבר עליה).

קרוסלה אינה קשורה לאחד המישורים הללו.

מעניין ושווה בדיקה...

אצלי שיש לם את התופעה הזו מקטנות,דווקא מהילדים היותר ספורטיביים בבית,אין שום בעיה,בגילגולים,גלגלונים ,וכו... יש ילדים שהופכים למבוגרים עם נטיה לבחילות וגם הקאות,בנסיעות ארוכות,יש לנו שכן כזה,שזה עדיין קיים אצלו,צריכים פשוט אויר צח בנסיעה ועוד דברים שגיליתי בעצמי תוך כדי ניסוי וטעיה,במהלך השנים,יש מצב שמה שכתבת גם משפיע על משהו אבל, לא תמיד מחייב,,,הילדה של השואלת עדיין קטנה ,והשנים ילמדו אותם ממה זה נובע.........או,הרופא עם הם ילכו להתייעץ

הבן שלי מקיא בנסיעות מגיל 10 חודשים (ולכן הפכנו כיסא כמה שיותר מהר, אבל זה לא עזר). בגיל שנתיים-שלוש הוא נמנע מקרוסלות/נדנדות. התמדנו בריפוי בעיסוק וקרוסלות ועוד וכיום הוא לא נרתע מהן, אבל הנטיה להקאות פחתה מעט בלבד, רק בנסיעות קצרות בתוך העיר, בלי פיתולים בכבישים אין לו בחילה.

עד לפני כשנתיים היה סירופ לילדים נגד בחילות בנסיעה, אבל כיום לא מייצרים אותו כאן, אלא החברה הישראלית מייצרת ומשווקת בחו"ל בלבד!!! נסינו לתת הומיאופתיה נגד בחילות, צמידים מיוחדים (ברגע ששמנו את הצמיד ונכנסנו לאוטו, הוא הקיא כנראה מלחץ הצמיד!!).

פתרונות:

לפני כמה חודשים (בגיל 6) התחלנו מחוסר ברירה לתת 1/2 כדור שנועד למבוגרים וזה עוזר. אבל, עדיין בע"מ. נסענו שעה לבית קברות לאזכרה של אבי ז"ל. ברגע שנכנסנו לשטח עירוני והתחלנו בסיבובים- הוא הקיא 3 פעמים ומכאן ועד לבית אמי- המשיך עוד פעמיים. וזאת, למרות שלא נתנו לו לאכול שעה לפני הנסיעה, וגם אז- לא מוצרי חלב!! צריך להשתדל כמה שאפשר לעקוף כבישים מפותלים מאד.

פתרון נוסף: בדרך חזור מנסיעה מחוץ לעיר, חוזרים בחשיכה ואז, הוא פשוט נרדם ולא מקיא!

אולי זה לא זמן הארוחה לפני הנסיעה אלא מה יש בארוחה.

הבת שלי הפסיקה להקיא בנסיעות מהרגע שהפסקתי לה את מוצרי החלב לפני הנסיעות.

היא יכולה לאכול מה שהיא רוצה לפני ובמשך הנסיעה כל עוד זה לא חלבי.

שווה לבדוק.

בהצלחה

מה שהכי עזר לי:

1) אוויר - חלון פתוח

2) נסיעה בעמידה!!! באוטובוס יותר פשוט עמדתי במקומי ליד החלון,

ותמיד הצעתי  בנדיבות לפנות את מקומי

ברכב פרטי גם כן עמדתי

ולמניעה---

3) לא לאכול לפני נסיעה מאכלים מכבידים, שוקו, קפה,

עדיף מאכלים יבשים- קרקרים מדגנים מלאים וכד'

4) לא לשתות לפני

5) להתפנות לפני הנסיעה

להריח או לשתות אותו לפני או תוך כדי הנסיעה

הבת שלי סובלת גם מהעניין ועכשיו sos היה צריך פתרון ממשי כי היא נוסעת בהסעות כל יום כשעה עד לבית הספר ואמא טובה נתנה לי את העצה המעולה,כל יום היא מקבלת שני מסטיקים להלוך ולחזור ומאז בא לציון גואל...

עדיין אני שמה לה בתיק שקיות (בלי חורים) טישו ומגבונים לכל מקרה,אבל ב"ה המסטיקים שיחקו אותה.וככה היא גם אפילו לא מתלוננת על ההסעה הארוכה ושמחה ))

אבל אולי אפשר לנסות לפני נסיעה לתת תה קמומיל עם זנגוויל,זה אמור להרגיע, גם את הקיבה וגם את הקטנה.

זה באמת לא נעים.

האוכל היה קצת פחות מרוסס ורעיל.

אנחנו קונים בחנויות את הצבעים ופחות את הטעמים.

מרבית התפוחים שלנו בהקפאת ריקבון (רעל שגורם לו לא להתפשט- ז"א, תפוח מת! מוקפא. מפוחלץ, משומר , מומיה וכו']

תפוחי אדמה מלאי עיניים (מעיד שיש בהם סולנין)

עגבניות בוסר (כנ"ל. זה רעל, למי שלא יודע.)

שלא לדבר על הריסוסים (שקצת ירדו בגלל הרב שמואל אליהו) - של הירקות שהם של 'גוש קטיף' כביכול.

וכל הרעל שאנחנו מאכילים את עצמנו (מטוגן, משומן, מוקרם וכו')

לא נראה לי שיש הבדל גדול בתדירות התופעה באופן יחסי לכמות הנסיעות.

אני הקאתי המון בתור ילדה.

בעלי הקיא המון בתור ילד.

הילדים שלנו מקיאים המון בתור ילדים.

יוצאים לדרך עם שקיות, גיגיות, בגדים להחלפה, מים, מגבונים... 

ועושים הרבה עצירות בדרך, רצוי לפני ההקאה ולא רק אחרי...

עצם מרוחק אינו זז מול העיניים כמו עצמים קרובים, ולכן פחות משמש את המערכת הוסטיבולרית.

אצלנו זה עובד.

יש דבר שנקרא פיזיוטרפיה לסחרחורות: מישהו יודע אם זה שייך גם לילדים ? אני לא.

דבר ראשון- יש בזה כנראה גם עניין תורשתי

כי בעלי הקיא כשהיה ילד ועד היום ממש סובל בנסיעות (אם הוא לא נוהג)

וגם אבא שלי כך

ואכן זה לא פסח על אף אחד מהילדים- נראה לי עד 5 פעמים בנסיעה לאחת מהן.

ב"ה הגדולה שהתחילה שנה שעברה לנסוע כל יום בהסעה לביה"ס (בדרך מבחילה בטירוף!) ממש התרגלה והפסיקה להקיא.

אנחנו מגיל ממש קטן הרגלנו אותם להקיא בתוך שקית

לתינוקות פשוט החזקתי שקית מתחת לסנטר מהרגע שהם התחילו להראות סימני אי-נוחות (פעם אמא שלי לקחה אותי ברכב שלה עם הילדים והיתה בשוק "נסיעה זה ממש פרוייקט אצלך")

כמו שכבר כתבו:

לא לתת לאכול דברים כבדים ומבחילים

להשתדל כמה שאפשר לנסוע מוקדם בבוקר (לפני האוכל) או מאוחר בלילה (אז הם ישנים) 

לאוורר את הרכב

ולהיות מוכנים עם מלאן שקיות בלי חורים

מגבונים,

בגדים להחלפה (כדאי גם לעצמך- למקרה חירום),

מים (לא לתת הרבה כי היא תקיא את זה שוב)

ולקחת את זה ממש בנחת כי הם ממש סובלים מזה וזה ממש לא אשמתם.

ואנחנו גם מצ'פרים בסוף הנסיעה את מי שהקיא יפה בתוך שקית.

בהצלחה!

וסליחה שזה קצת מבולגן...

בפעם הבאה שניסע ננסה את השיטות שהעלו כאן.

תודה רבה על העזרה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...