ויהיו לתשובות שלכם השלכות על הבת שלי. (שנה ו-9 ח')

ולא רק על המילה הכתובה אלא לכל תחום חברה ויצירתיות...

תרבות המסך נותנת לצופה הכל בכפית של כסף. הוא לא מפעיל את הדמיון, כי כל הדמויות כבר קיימות מולו, הוא לא חושב יותר מדי. אף אחד לא יעצור סרט באמצע בשביל לנסות לגלות מי הרוצח [סתם דוגמא], אבל הרבה יעצרו באמצע הקריאה כדי לנסות לגלות..

עוד דבר- אם נהנית מסרט, נהנית ממנו פעם אחת. אחר כך הוא כבר לא יעניין אותך כי אתה יודע בדיוק מה קורה. לעומת זאת, בספר עצם הקריאה, ההנאה מהשפה ומהתיאורים, היא חוויה בפני עצמה.

וכמובן, קריאה משפרת את השפה. מגיל צעיר מאוד קראתי, וראיתי תוצאות ברורות כשלמדתי לשון..

בהצלחה

ההנאה מהמילה הכתובה - זה מה שהכי מדאיג אותך בסרטים?

כמו שחנצ'ו ובת שמש אמרו, הצפיה פוגעת בעוד המון תחומים אחרים חוץ מאשר בהנאה שבקריאה.

ובנוסף לכך, הסרטים שמיועדים לגילאי בית-ספר הם כבר לא על שירי-ילדים תמימים אלא מלאים באלימות ובדברים מפחידים. כל מיני ק.ג.ב ומחבלים ואינקוויזיציות (וזה מאוד שונה מאשר קריאה על אותם נושאים בספר). כשמכניסים את הסרטים בגיל צעיר, אז בגיל בית-ספר כמעט אין סיכוי להוציא אותם (כלומר, אין סיכוי לא להכניס את הסרטים המפחידים).

כרגע בכל אופן.

מה שאת אומרת לגבי התכנים נכון לא רק לגבי סרטים אלא גם לגבי ספרים, אבל השאלה מה וכמה לצנזר לילדים זאת שאלה נפרדת. 

אין מה להשוות סרט מפחיד לספר מפחיד.  

הבת שלי אוהבת לראות בעיקר סרטים של עצמה או דודו.

אבל אני חושבת שדווקא עם סרטים מפחידים יש פחות בעיה, כי ברגע שהילדים פוחדים הם פשוט מונעים את עצמם מלראות. הבעיה היא יותר עם תכנים לא חיוביים שהם כן אטרקטיביים.

וכולם הגיעו למסקנה אחת פה אחד:

משפיע ובגדול!!

ילדים שהתמכרו למסך יקראו הרבה הרבה פחות (אם בכלל) מאשר ילדים שלא התקלקלו מההרגל המגונה הזה!!!

תקישי בגוגל ומן הסתם תגיעי לכמה מחקרים...

אישית אני רואה את זה אצל ילדי חובבי הספרים לעומת ילדים של חברות שאינם נוגעים בספר משום שהם מחוברים למסך...

וגם סביר שקראתי כאלו - המסקנות ברורות ונדושות מכדי לזכור.

אבל רציתי לשמוע תשובות מהשטח, כי בכל זאת אני מכירה שלושה ילדים תולעי ספרים שלא מנעו מהם סרטים ומשחקי מחשב. אז ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. השאלה היא עד כמה הכלל הזה הוא אכן כלל, ואם יש כאן עוד ילדים כאלו.

ילדים קוראים גם כתוצאה מהתרבות במשפחה, אם הם רואים את ההורים קוראים, או שמקריאים להם סיפורים בקביעות. מעניין אם עשו מחקר ספציפי על איך סרטים משפיעים על הילדים במשפחות כאלו.

קוראים הרבה פחות...

זה אני רואה מניסיון אצל  אנשים סביבי...

זה לא רק ילדים! המסך ממכר גם מבוגרים!

אלא אם כן יש מקום להשוואה. למשל, מלמד שרואה הבדל בין ילדים בכיתה שצופים בסרטים לבין כאלה שלא צופים (ואני שמעתי על מלמדים שאומרים במפורש שהם רואים את ההבדל בריכוז ובקליטה), או אמא שרואה הבדל משמעותי בין ילדים שצפו ולא צפו, או שמישהו מכיר ילד שהשתנה בעקבות צפיה\אי צפיה.

מה שאני חושבת, זה שכאשר מרגילים לצפיה מגיל צעיר, אפילו מועטה מאוד, אז עם הזמן זה הולך ומתגבר, עד שמתישהו המחשב הופך להיות חלק אינטגרלי מהעיסוקים של הילד במשך היום. ואז באופן טבעי יש לו פחות זמן לקרוא.

אני באופן אישי גדלתי כתולעת ספרים מושבעת, ויחד עם זאת צפיתי בהרבה מאוד סרטים - והדבר לא גרע מההתמכרות שלי לספרים...

אבל אין לי מושג איך זה אצל כולם...

בכלל סרטים אז אני לא יודעת אם זה משפיע מניסיון אישי..

ברור שיש לזה השפעה על אוצר המילים של הילד ואם היא רואה סרטים עכשיו זמן הצפייה שלה ילך ויגדל...

שמעתי על זה מחקר מחברה שלי שבעצם השנים של היסודי זה סתם ביזבוז זמן ואפשר ללמוד את זה בהרבה פחות זמן, אז בעצם למה יש אותם? כדי לפתח קשרים במוח...

בזמן שצופים בטלויזיה לא מתפתח בעצם שום קשרים במח וכאילו המח לא עובד כשצופים בסרטים...

אז בטוח שזה לא טוב לצפות בסרטים...

אני לא הייתי מרגילה אותה לצפות בהרבה סרטים כי בטוח יש לזה השפעה , לא בטוח שעל היכולת להנות מהמילה הכתובה, אבל על משהו אחר....

משפיע.

חוץ מזה שזה מטמטם את השכל והורס הרבה דברים...

אבל גם על זה זה נראה לי משפיע,ואפילו מאוד משפיע...

שסרטים זה הורס את הדמיון היצירתי ומעודד חיי בהיה.

כמובן שיתכן שדעתי מושפעת מהדעה הציבורית שיש על זה, אבל כך אני מרגיש.

אילו הייתי רואה סרטים סתור ילד הייתי מאבד את ההתעניינות במילה הכתובה.

כך אני מרגיש.

וכשהייתי קטנה ראיתי גם כל מיני סרטים(כמו באג לייף) וזה לא השפיע עליי בכלל..פעם אהבתי לקרוא ספרים וגם עכשיו!

אבל בכל זאת אני לא חושבת שכדאי להראות לילדים בגיל קטן הרבה סרטים(וגם לא בגיל גדול) כי זה מנוון את המוח-וכמו שאמרו פה אין כמעט מה לדמיין בסרט..(רואים את זה בהרבה סרטים שבוססו על ספרים-הספרים תמיד הרבה יותר מעניינים ויפים ויותר מעודדים לדמיין)..

בס"ד

בתור ילדה קטנה ראיתי סדרות באנגלית/ספרדית עם תרגום כתוב

("כל ילדיי","היפים וההאמיצים", "בובה פראית"-ממש מעשיר את אוצר המילים הילדותי למדתי מה זה סמים, התאבדות, אלכוהול, אונס,  ועוד...)

אצלנו במשפחה, אלה שראו פחות סרטים כשהיו קטנים (הגדולים יותר) קוראים יותר מאלה שראו יותר סרטים.

וכמקריאים לילד יותר סיפורים זה מפתח את הסקרנות לקריאה, וגם תרבות קריאה במשפחה גורמת לקריאה מרובה.

אני חושבת שהרצון לקרוא מושפע יותר מדוגמה אישית של ההורים, ומאיזשהו אופי מולד.

כמובן שצריך לבחור לילד סרטים מחכימים ולא תת רמה.

אני מאד מחבבת גם ספרות וגם קולנוע ואני חושבת ששניהם מדיומים אמנותיים נהדרים שיכולים להעשיר את העולם של כל ילד [וגם מבוגר], ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות.

תמיד אמרתי לילדיי: ספרים הם חברים. אפשר להפליג איתם לעולמות רחוקים. באיזה שלב בחיים לפני כמה שנים זרקנו את הטלוויזיה , והיום הילדים קוראים יותר. מי שלא אהב לקרוא - התחיל לקרוא בערבים, כשאין בידור אחר בסביבה .ומי שאהב לקרוא ממילא קרא תמיד.

היום עולמינו הוא יותר חזותי. גם למי שאין מחשב בבית ולא טלוויזיה, זה הרי מחלחל. העולם החזותי נמצא בכל מקום.

אבל אפשר לצמצם את הנזק שעושה הטלוויזיה [והיא עושה], בזה שאפשר לשים סתם כך ספרים זמינים על השולחן בסלון. כך עשיתי תמיד -והם קראו.

הערך המוסף שיש בספרים הוא שהם מפתחים את הדמיון. מעשירים את השפה. יש לזה ערך גדול. הם מלמדים על ארצות אחרות, על אורח חיים אחר.

הטלוויזיה מקבעת. מביאה לך אוכל לעוס.

מה זאת אומרת?

ברגע שאתה מתרגל למסך,לא משנה אם זה טלויזיה או מחשב,

שאתה מכור למשהו(פייסבוק אצל הרבה)

אז יש לך פחות זמן לעיסוקים אחרים,

יש הרבה שיעדיפו לראות משהו,מאשר "להתאמץ" ולקרוא,

לא יודעת אם הצלחתי להביע את מה שרציתי טוב אבל באופן עקרוני,וודאי שמשפיע!מניסיון עם חברות שלי,

בנות יותר רואות סרטים מאשר קוראות ספרים...!

הבן שלי אף פעם, אבל אף פעם לא צופה לבד, אא"כ יש מקרה חריג מאוד, ואז אני נותנת לו לצפות במשהו שכבר ראינו ביחד.

בנוסף, אני מראה לו רק דברים ישנים, לפני שהמציאו את כל התוכניות המזעזעות שיש היום.

למשל, יש פרקים יפהפיים של "פרפר נחמד". פשוט תאווה לעיניים. אני יושבת איתו, מסבירה, שרה ומצביעה על דברים. זה נותן לשנינו אתנחתא  נחמדה מאוד, ואני לא רואה שום נזק. גם "פו הדוב" הישן זה פשוט סדרה מתוקה, זה זז לאט, הם מדברים ברור, ואני רואה שהוא נהנה.

בנוסף, נראה לי שבשנייה שנלמד אותו לקרוא לא נראה אותו יותר, פשוט כי הוא מאוהב בספרים... עם ציורים, בלי ציורים, עם שירים, בלי שירים, הכל הולך, רק תפתחו לו ספר. הוא בן 3, אגב.

ונכון שאני מודעת לזה שיום אחד אני כבר לא אהיה בשליטה ויש חברים שאצלם רואים הכל וכו', אבל גם זה מוגבל, וכל עוד בבית אין טלוויזיה ואני שולטת על מה שהוא רואה, וכמובן, שזה לא יותר מ-20 דקות ביום, כשאני מקפידה שיש כמה ימים בשבוע שהוא בכלל לא יראה, זאת תוספת יפה מאוד.

ממש לא קשור !!!

אני ראיתי סרטים שהייתי קטנה ועדין...

אני הרבה יותר אהבת לקרוא וכמעט כל סרט שאני רואה אני שואלת אם יש לו ספר .

אני ראיתי סרטים כשהייתי קטנה (אני בת 14) אבל אני קוראת מאז שהייתי קטנה וזה ממש מעשיר אוצר מילים ורואים את זה בעתיד בכיתות הגבוהות... מי שקורא יותר מבין הרבה דברים ובקושי יש שגיאות כתיב גם בכיתות נמוכות....

אני קורא לאט פי שתיים זה פוגם הרבה !

כי לפעמים עם חינוך טוב לא יקרה כלום. אבל צריך להתאמץ. לרוב זה מפתח עצלות, (כי אתה מקבל הכל בכפית) וחבל.

אני לדוגמא צפיתי מגיל קטן בסרטים והיום אני לא יכולה בלי ספר ביום

לעומת זאת אחי הקטן רואה סרטים כל הזמן ולא אוהב בכלל לקרוא

לכן הכל תלוי בסוג הבנאדם...

זה גורם לנו לחיות באשליה...

שמעתי פעם שיחה מאדם חכם על כך שאנשים שמתמכרים לטלוויזיה מאבדים את יכולת הריכוז שלהם,מכיוון שהם רגילים לקצב ואקשן של הסרט...

מעבר לזה אנחנו חושבים מעוות בגלל הטלוויזיה(או בלשוננו בבית-טמבלויזיה..),היא משבשת לנו את סדרי החשיבה ההגיוניים...

אני גם רואה על עצמי שאח"כ קשה לי לשבת..

נראה לי שכתבתי קצת מבולבל,

מקווה שתבינו ת'מסר..

התרבות של ראיית סרטים מחדירה את הגישה של ההנאה הפאסיבית המיידית, ללא מאמץ ואפילו ללא כל נקיטת פעולה אקטיבית, גם אם לא ממש דורשת מאמץ- כמו קריאה. סרטים זה פועל יוצא ישיר של התרבות המערבית. 

התשובה הברורה והידועה, ועד כמה שאני יודע הבדוקה היא- בהחלט. מי שהתרגל לראות סרטים מגיל צעיר יתקשה לקרוא ספרים. יותר מכך, מי שהיה רגיל לקרוא והתחיל לראות סרטים כתוצאה מהכנסת טלויזיה הביתה וכדו', גם יתקשה בהמשך לקרוא ספרים באותה צורה שהיה רגיל לקרוא קודם לכן.

אגב, אני כותב את הדברים גם מנסיון אישי.

זה משפיע על הנפש להיות פסימי למציאות וזה הורס את האופי...!

אז גם אם הוא יקרא ספרים עדיף שהילד לא היה תקוע במסך...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.