ויהיו לתשובות שלכם השלכות על הבת שלי. (שנה ו-9 ח')

ולא רק על המילה הכתובה אלא לכל תחום חברה ויצירתיות...

תרבות המסך נותנת לצופה הכל בכפית של כסף. הוא לא מפעיל את הדמיון, כי כל הדמויות כבר קיימות מולו, הוא לא חושב יותר מדי. אף אחד לא יעצור סרט באמצע בשביל לנסות לגלות מי הרוצח [סתם דוגמא], אבל הרבה יעצרו באמצע הקריאה כדי לנסות לגלות..

עוד דבר- אם נהנית מסרט, נהנית ממנו פעם אחת. אחר כך הוא כבר לא יעניין אותך כי אתה יודע בדיוק מה קורה. לעומת זאת, בספר עצם הקריאה, ההנאה מהשפה ומהתיאורים, היא חוויה בפני עצמה.

וכמובן, קריאה משפרת את השפה. מגיל צעיר מאוד קראתי, וראיתי תוצאות ברורות כשלמדתי לשון..

בהצלחה

ההנאה מהמילה הכתובה - זה מה שהכי מדאיג אותך בסרטים?

כמו שחנצ'ו ובת שמש אמרו, הצפיה פוגעת בעוד המון תחומים אחרים חוץ מאשר בהנאה שבקריאה.

ובנוסף לכך, הסרטים שמיועדים לגילאי בית-ספר הם כבר לא על שירי-ילדים תמימים אלא מלאים באלימות ובדברים מפחידים. כל מיני ק.ג.ב ומחבלים ואינקוויזיציות (וזה מאוד שונה מאשר קריאה על אותם נושאים בספר). כשמכניסים את הסרטים בגיל צעיר, אז בגיל בית-ספר כמעט אין סיכוי להוציא אותם (כלומר, אין סיכוי לא להכניס את הסרטים המפחידים).

כרגע בכל אופן.

מה שאת אומרת לגבי התכנים נכון לא רק לגבי סרטים אלא גם לגבי ספרים, אבל השאלה מה וכמה לצנזר לילדים זאת שאלה נפרדת. 

אין מה להשוות סרט מפחיד לספר מפחיד.  

הבת שלי אוהבת לראות בעיקר סרטים של עצמה או דודו.

אבל אני חושבת שדווקא עם סרטים מפחידים יש פחות בעיה, כי ברגע שהילדים פוחדים הם פשוט מונעים את עצמם מלראות. הבעיה היא יותר עם תכנים לא חיוביים שהם כן אטרקטיביים.

וכולם הגיעו למסקנה אחת פה אחד:

משפיע ובגדול!!

ילדים שהתמכרו למסך יקראו הרבה הרבה פחות (אם בכלל) מאשר ילדים שלא התקלקלו מההרגל המגונה הזה!!!

תקישי בגוגל ומן הסתם תגיעי לכמה מחקרים...

אישית אני רואה את זה אצל ילדי חובבי הספרים לעומת ילדים של חברות שאינם נוגעים בספר משום שהם מחוברים למסך...

וגם סביר שקראתי כאלו - המסקנות ברורות ונדושות מכדי לזכור.

אבל רציתי לשמוע תשובות מהשטח, כי בכל זאת אני מכירה שלושה ילדים תולעי ספרים שלא מנעו מהם סרטים ומשחקי מחשב. אז ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. השאלה היא עד כמה הכלל הזה הוא אכן כלל, ואם יש כאן עוד ילדים כאלו.

ילדים קוראים גם כתוצאה מהתרבות במשפחה, אם הם רואים את ההורים קוראים, או שמקריאים להם סיפורים בקביעות. מעניין אם עשו מחקר ספציפי על איך סרטים משפיעים על הילדים במשפחות כאלו.

קוראים הרבה פחות...

זה אני רואה מניסיון אצל  אנשים סביבי...

זה לא רק ילדים! המסך ממכר גם מבוגרים!

אלא אם כן יש מקום להשוואה. למשל, מלמד שרואה הבדל בין ילדים בכיתה שצופים בסרטים לבין כאלה שלא צופים (ואני שמעתי על מלמדים שאומרים במפורש שהם רואים את ההבדל בריכוז ובקליטה), או אמא שרואה הבדל משמעותי בין ילדים שצפו ולא צפו, או שמישהו מכיר ילד שהשתנה בעקבות צפיה\אי צפיה.

מה שאני חושבת, זה שכאשר מרגילים לצפיה מגיל צעיר, אפילו מועטה מאוד, אז עם הזמן זה הולך ומתגבר, עד שמתישהו המחשב הופך להיות חלק אינטגרלי מהעיסוקים של הילד במשך היום. ואז באופן טבעי יש לו פחות זמן לקרוא.

אני באופן אישי גדלתי כתולעת ספרים מושבעת, ויחד עם זאת צפיתי בהרבה מאוד סרטים - והדבר לא גרע מההתמכרות שלי לספרים...

אבל אין לי מושג איך זה אצל כולם...

בכלל סרטים אז אני לא יודעת אם זה משפיע מניסיון אישי..

ברור שיש לזה השפעה על אוצר המילים של הילד ואם היא רואה סרטים עכשיו זמן הצפייה שלה ילך ויגדל...

שמעתי על זה מחקר מחברה שלי שבעצם השנים של היסודי זה סתם ביזבוז זמן ואפשר ללמוד את זה בהרבה פחות זמן, אז בעצם למה יש אותם? כדי לפתח קשרים במוח...

בזמן שצופים בטלויזיה לא מתפתח בעצם שום קשרים במח וכאילו המח לא עובד כשצופים בסרטים...

אז בטוח שזה לא טוב לצפות בסרטים...

אני לא הייתי מרגילה אותה לצפות בהרבה סרטים כי בטוח יש לזה השפעה , לא בטוח שעל היכולת להנות מהמילה הכתובה, אבל על משהו אחר....

משפיע.

חוץ מזה שזה מטמטם את השכל והורס הרבה דברים...

אבל גם על זה זה נראה לי משפיע,ואפילו מאוד משפיע...

שסרטים זה הורס את הדמיון היצירתי ומעודד חיי בהיה.

כמובן שיתכן שדעתי מושפעת מהדעה הציבורית שיש על זה, אבל כך אני מרגיש.

אילו הייתי רואה סרטים סתור ילד הייתי מאבד את ההתעניינות במילה הכתובה.

כך אני מרגיש.

וכשהייתי קטנה ראיתי גם כל מיני סרטים(כמו באג לייף) וזה לא השפיע עליי בכלל..פעם אהבתי לקרוא ספרים וגם עכשיו!

אבל בכל זאת אני לא חושבת שכדאי להראות לילדים בגיל קטן הרבה סרטים(וגם לא בגיל גדול) כי זה מנוון את המוח-וכמו שאמרו פה אין כמעט מה לדמיין בסרט..(רואים את זה בהרבה סרטים שבוססו על ספרים-הספרים תמיד הרבה יותר מעניינים ויפים ויותר מעודדים לדמיין)..

בס"ד

בתור ילדה קטנה ראיתי סדרות באנגלית/ספרדית עם תרגום כתוב

("כל ילדיי","היפים וההאמיצים", "בובה פראית"-ממש מעשיר את אוצר המילים הילדותי למדתי מה זה סמים, התאבדות, אלכוהול, אונס,  ועוד...)

אצלנו במשפחה, אלה שראו פחות סרטים כשהיו קטנים (הגדולים יותר) קוראים יותר מאלה שראו יותר סרטים.

וכמקריאים לילד יותר סיפורים זה מפתח את הסקרנות לקריאה, וגם תרבות קריאה במשפחה גורמת לקריאה מרובה.

אני חושבת שהרצון לקרוא מושפע יותר מדוגמה אישית של ההורים, ומאיזשהו אופי מולד.

כמובן שצריך לבחור לילד סרטים מחכימים ולא תת רמה.

אני מאד מחבבת גם ספרות וגם קולנוע ואני חושבת ששניהם מדיומים אמנותיים נהדרים שיכולים להעשיר את העולם של כל ילד [וגם מבוגר], ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות.

תמיד אמרתי לילדיי: ספרים הם חברים. אפשר להפליג איתם לעולמות רחוקים. באיזה שלב בחיים לפני כמה שנים זרקנו את הטלוויזיה , והיום הילדים קוראים יותר. מי שלא אהב לקרוא - התחיל לקרוא בערבים, כשאין בידור אחר בסביבה .ומי שאהב לקרוא ממילא קרא תמיד.

היום עולמינו הוא יותר חזותי. גם למי שאין מחשב בבית ולא טלוויזיה, זה הרי מחלחל. העולם החזותי נמצא בכל מקום.

אבל אפשר לצמצם את הנזק שעושה הטלוויזיה [והיא עושה], בזה שאפשר לשים סתם כך ספרים זמינים על השולחן בסלון. כך עשיתי תמיד -והם קראו.

הערך המוסף שיש בספרים הוא שהם מפתחים את הדמיון. מעשירים את השפה. יש לזה ערך גדול. הם מלמדים על ארצות אחרות, על אורח חיים אחר.

הטלוויזיה מקבעת. מביאה לך אוכל לעוס.

מה זאת אומרת?

ברגע שאתה מתרגל למסך,לא משנה אם זה טלויזיה או מחשב,

שאתה מכור למשהו(פייסבוק אצל הרבה)

אז יש לך פחות זמן לעיסוקים אחרים,

יש הרבה שיעדיפו לראות משהו,מאשר "להתאמץ" ולקרוא,

לא יודעת אם הצלחתי להביע את מה שרציתי טוב אבל באופן עקרוני,וודאי שמשפיע!מניסיון עם חברות שלי,

בנות יותר רואות סרטים מאשר קוראות ספרים...!

הבן שלי אף פעם, אבל אף פעם לא צופה לבד, אא"כ יש מקרה חריג מאוד, ואז אני נותנת לו לצפות במשהו שכבר ראינו ביחד.

בנוסף, אני מראה לו רק דברים ישנים, לפני שהמציאו את כל התוכניות המזעזעות שיש היום.

למשל, יש פרקים יפהפיים של "פרפר נחמד". פשוט תאווה לעיניים. אני יושבת איתו, מסבירה, שרה ומצביעה על דברים. זה נותן לשנינו אתנחתא  נחמדה מאוד, ואני לא רואה שום נזק. גם "פו הדוב" הישן זה פשוט סדרה מתוקה, זה זז לאט, הם מדברים ברור, ואני רואה שהוא נהנה.

בנוסף, נראה לי שבשנייה שנלמד אותו לקרוא לא נראה אותו יותר, פשוט כי הוא מאוהב בספרים... עם ציורים, בלי ציורים, עם שירים, בלי שירים, הכל הולך, רק תפתחו לו ספר. הוא בן 3, אגב.

ונכון שאני מודעת לזה שיום אחד אני כבר לא אהיה בשליטה ויש חברים שאצלם רואים הכל וכו', אבל גם זה מוגבל, וכל עוד בבית אין טלוויזיה ואני שולטת על מה שהוא רואה, וכמובן, שזה לא יותר מ-20 דקות ביום, כשאני מקפידה שיש כמה ימים בשבוע שהוא בכלל לא יראה, זאת תוספת יפה מאוד.

ממש לא קשור !!!

אני ראיתי סרטים שהייתי קטנה ועדין...

אני הרבה יותר אהבת לקרוא וכמעט כל סרט שאני רואה אני שואלת אם יש לו ספר .

אני ראיתי סרטים כשהייתי קטנה (אני בת 14) אבל אני קוראת מאז שהייתי קטנה וזה ממש מעשיר אוצר מילים ורואים את זה בעתיד בכיתות הגבוהות... מי שקורא יותר מבין הרבה דברים ובקושי יש שגיאות כתיב גם בכיתות נמוכות....

אני קורא לאט פי שתיים זה פוגם הרבה !

כי לפעמים עם חינוך טוב לא יקרה כלום. אבל צריך להתאמץ. לרוב זה מפתח עצלות, (כי אתה מקבל הכל בכפית) וחבל.

אני לדוגמא צפיתי מגיל קטן בסרטים והיום אני לא יכולה בלי ספר ביום

לעומת זאת אחי הקטן רואה סרטים כל הזמן ולא אוהב בכלל לקרוא

לכן הכל תלוי בסוג הבנאדם...

זה גורם לנו לחיות באשליה...

שמעתי פעם שיחה מאדם חכם על כך שאנשים שמתמכרים לטלוויזיה מאבדים את יכולת הריכוז שלהם,מכיוון שהם רגילים לקצב ואקשן של הסרט...

מעבר לזה אנחנו חושבים מעוות בגלל הטלוויזיה(או בלשוננו בבית-טמבלויזיה..),היא משבשת לנו את סדרי החשיבה ההגיוניים...

אני גם רואה על עצמי שאח"כ קשה לי לשבת..

נראה לי שכתבתי קצת מבולבל,

מקווה שתבינו ת'מסר..

התרבות של ראיית סרטים מחדירה את הגישה של ההנאה הפאסיבית המיידית, ללא מאמץ ואפילו ללא כל נקיטת פעולה אקטיבית, גם אם לא ממש דורשת מאמץ- כמו קריאה. סרטים זה פועל יוצא ישיר של התרבות המערבית. 

התשובה הברורה והידועה, ועד כמה שאני יודע הבדוקה היא- בהחלט. מי שהתרגל לראות סרטים מגיל צעיר יתקשה לקרוא ספרים. יותר מכך, מי שהיה רגיל לקרוא והתחיל לראות סרטים כתוצאה מהכנסת טלויזיה הביתה וכדו', גם יתקשה בהמשך לקרוא ספרים באותה צורה שהיה רגיל לקרוא קודם לכן.

אגב, אני כותב את הדברים גם מנסיון אישי.

זה משפיע על הנפש להיות פסימי למציאות וזה הורס את האופי...!

אז גם אם הוא יקרא ספרים עדיף שהילד לא היה תקוע במסך...

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!