כדאי לגשש ולנסות עד שמוצאים מה הכי קל לכל ילד. כדאי להקל על הילד כמה שאפשר

באמת רוב הילדים נגמלים בקיץ, אז אפשר פשוט "לשחרר" את הילד אל העולם, לגלות בעצמו את נושא הפיפי והקקי.

אבל אם דווקא פתאום עכשיו הנושא עלה בדעתך, ייתכן שקלטת משהו מהילדה שאומר שדווקא עכשיו יש חלון הזדמנויות טוב, שחבל להחמיץ

 אם זה המצב, אני יכולה לספר לך שיש לי ילד בן שנה ו-10 שמסתובב בימים אלה ממש בלי חיתול, רוב שעות היום. ואנחנו מתגוררים בסמוך לחברון! קררר... אני פשוט מלבישה עוד שכבהבגוף (עוד סוודר). לגרביים הוא מסרב, אבל ייתכן שבתך תסכים, ואם כך - מה טוב! 

אם הילדה לא הולכת למסגרת, ונמצאת איתך גם בבוקר, זה בהחלט תורם.

בשלב ראשון הייתי משאירה אותה ערומה (מהמתניים ומטה, וכשיוצא לה, הייתי מסבירה ש"זה פיפי. פיפי עושים בסיר/באסלה". כך כמה פעמים. בנוסף, הייתי מנסה להושיב אותה על הסיר והאסלה כמה פעמים מיוזמתי, ומקריאה סיפור (או שרה שירי אצבעות, או הצגת בובות), עד שנמאס לה. אם בזמן הזה יש תוצרת: "כל הכבוד! עשית פיפי בסיר! ילדה גדולה!" וכדומה.

אצלנו רוב הילדים העדיפו בסיר, זמן רב. דווקא הקטן מעדיף האסלה, ולא סתם - בלי מקטין! הוא פשוט מאזן את עצמו על הקצה בצורה טובה מצחיק... הוא התרגל לכך, מכיוון שהייתי מחזיקה אותו לפיפי וקקי בין הרגליים שלי, כשאני על האסלה מסביבו. עכשיו הוא כבר מעדיף לבד.

לגבי גמילת יום ולילה - שוב - תחושי את הילדה. אצלנו כל ילד העדיף משהו אחר. כל פעם חשבתי שגיליתי את השיטה היותר טובה, עד שהבנתי שכל ילד פשוט צריך משהו אחר...

דבר אחרון - הרבה ילדים נגמלים במהירות לפיפי, ומעדיפים לעשות קקי בחיתול עוד חודשים רבים לאחר מכן. אני ממליצה ללכת איתם ולאפשר להם את זה, עד שהם מרגישים ביטחון לעשות גם את הקקי באסלה.

שיהיה בהצלחה, ומה שהכי חשוב: ב-נ-ח-ת!!!

גם אני מצטרפת ליהודיה לגבי הקיץ.

אני דוקא שמחתי בכך שבגלל שהבת שלי עכשיו בת 1.9 בחורף, לא יהיו לי התלבטויות אם הגיעה הגיל להגמל כי במילא חורף, ובחורף היה ברור לי שלא אגמול..

אלא ש... הקטנטונת מודיעה לפני שהיא עושה ("טולי" מלווה בפרצוף מתפרצף אכיל במיוחד...) וכעבור דקה- החיתול מתמלא לו... ובגלל זה עכשיו יש לי בכ"ז התלבטות.. המטפלת במעון (היא שם עד 4) דוקא גילתה סימני התלהבות לגמול אותה, ואני מעדיפה לא לגמול... חורף, קררר (וכל הפירוט של יהודיה...) (גם ככה מספיק ששרוול של הבגד מתרטב ממשהו חייב להחליף כי קר...)

אבל, האם יש סיכוי שאני "אפספס" בכך את הגמילה? [אחרי שעושה היא תמיד אומרת, ולפני- לעתים קרובות] יש עניין של לתפוס את זה בזמן?

תודה..

הפנמתי את מה שאמרתן,

השאלה שלי האם אפשר לנסות ומקסימום לא הולך לחזור לטיטול, או שזה יכול לעשות לילדה בילבול או לגרום לחוסר ביטחון לגבי הפעם הבאה שננסה...

הרגלתי אותה לעשות בשירותים עם הטיטול... זה לא לגמרי, ובימים החמים יותר אני מוציאה את הטיטול לגמרי וזה בסדר גמור.

את יכולה לנסות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....