".. למה לדעתך אנשים מפחדים כל כך מזוגיות?
כשעמדתי לפני חתונה הייתי בן 26 ואני זוכר ששאלתי את עצמי 'נו, מה יקרה אם תחכה עכשו עוד כמה שנים'? אז פתאום תגלה שיש לכם בעיות. ואז מה, אז יהיה קל יותר? הרי כולנו שרוטים - כל אחד מגיע עם השריטה שלו לחיי הנישואים, אז בואי נקפוץ איתן ביחד למים. אם תחיה לבד לא תצליח לגדול לשום מקום מבחינה רוחנית. הגדילה ללא אישה היא רק ברמה השכלית, אולי החוייתית. אבל לא ברמה העמוקה של הנשמה והלב. אבל לא כל אחד אמיץ מספיק בשביל להשתנות. אנחנו מפחדים משינוי. רוצים את המוכר והידוע. אם אנשים היו פתוחים לקבל עזרה מבחוץ זה יכול היה להראות אחרת לגמרי. לדעתי לבד אי אפשר להתמודד עם הדבר העצום הזה שנקרא זוגיות. אין מצב. אני נשמע לך אומר דברים יפים, אבל לבד לא הייתי מצליח. לדעתי זה צריך להיות כלל - כל זוג חייב עזרה. אם לא - אתה תעשה טעויות או של הדחקה או שזה יתפוצץ כבר עכשו"
אנשים מפחדים שחיי משפחה יגבילו אותם, מה שמאד הגיוני, חייבים להודות.
היום אני עושה עם שני ילדים יותר ממה שעשיתי אי פעם - אני הרבה יותר ממוקד. הופכים להיות הרבה יותר מדויקים. מישהו אמר לי פעם שילדים זה כמו מנוע טורבו שנכנס לך לחיים. זה כמובן גם מאד קשה, אבל יש המון רגעים עם המשפחה שאתה אומר לעצמך - זהו, עכשו זה גן עדן מכף רגל ועד ראש. נכון, יש הרבה פיתויים. אבל עם הזמן אתה מבין שהחופש האמיתי הוא לא להיות חופשי. החופש האמיתי ממש לא נמצא ברווקות, אלא בלדעת איפה הלב שלך נמצא ולשמור על זה. כשאתה יושב עם אשתך ויודע שכל מה שיש כאן איתה זה נקי, זה החופש"
צוטט בשלמות מתוך ראיון עם משהו מוכר וידוע בין האמנים הישראלים.
א. נחשו- מי כתב את זה? 
(למניעת שיפוטיות יתר בקריאה ראשונה..)
ב. והרבה יותר חשוב- מה אתם אומרים על הדברים?
(רציתי להדגיש משפטי מפתח, אבל אשאיר לכם את המלאכה, כל אחד ומה שחשוב לו ומדבר אליו..- רק אל תפספסו,דברים מספיק חשובים כדי להתייחס אליהם)
בבשורות טובות, וכל טוב!
