אל תגרמי לו להבין שזה בגללו.

לא מתאים לך- אז לא. בלי יותר מידי מצפון...

באמת שאין לך זמן לבזבז זה לא מתאים וזהו... ולא צריך להסביר

טוב שנזכרתי, קבעתי דייט שני ופתאום נזכרתי שלא מתאים לי עכשיו?

זה פשוט להתחיל לשחק במשחקים שלא מתאימים לי..

אוף!

ומצד שני, אני באמת לא יודעת מה לעשות...

מה זה התירוץ הזה שלא מתאים לך עכשיו?

ולדייט ראשון כן התאים לך?

מה השתנה? 

אני מעלה השערה, שהתירוץ על "מתאים לך" זה תירוץ שאת מנסה לשכנע פה מישהו, בכדי לא לצאת. 

אז למה באמת את לא רוצה לצאת איתו?

למה את בכזה לחץ ובלבול?

ואני ישיר הפעם, בלי כוונות רעות. 

שיהיה המון בהצלחה. 

שבת שלום!!

ורפואה שלימה לכל חולי השבוע

כי הבנתי שאני מחפשת משהו אחר.

למה קבעתי דייט שני?

אין לי מושג...אבל זאת המציאות כרגע!

ולגבי התירוץ הזה אני מסכימה איתך לחלוטין! זה נראה לי לא יפה להגיד את זה...

זאת היתה תגובה לסטיגידיש.

השאלה היא אם אפשר לעשות משהו בנידון ולצאת מזה בלי משחקים ותירוצים אלא בצורה בוגרת.

למשוך אותו לדייט כשברור לך שאין סיכוי

אל תגידי שהוא לא מתאים לך..

תגידי שאת במצב שלא מתאים לך להיפגש ואת מבקשת סליחה.

אבל לפני זה תחשבי אם באמת לא יהיה סיכוי איתו או שזה רק  בגלל מצברוח או משהו כזה...

ויהיה יותר כואב בשבילו שתשבי משועממת או על קוצים בדייט הזה ואז תחתכי.. לא ככה?!

זה בדיוק מה שאני חושבת.

לדייט ראשון התאים לי ועכשיו כבר לא מתאים לי??

לא יודעת, אבל זה לא נראה לי...

להגיד שלא מתאים לך - זה לשחק משחקים. 

הרי את יוצאת, ויצאת לפגישה ראשונה, אז ברור שמתאים לך. 

אממה? את לא מעוניינת לצאת איתו. 

אז בצורה יפה לאחר השבת, תתקשרי אליו, ותגידי לו שאת לא מעוניינת בו. ותגידי את זה בצורה יפה, שלדעתך אתם לא מתאימים ואת מחפשת משהו אחר. 

את לא חייבת לו כלום. 

ואומנם אולי הוא יתאכזב ויתבאס מזה - אבל תכלס, את עושה לו (ולעצמך) טובה גדולה. 

ואומנם זה לא נעים לך - אבל זוהי גלולה שאת חייבת לבלוע, ובסופו של יום היא לטובת שניכם. 

תאזרי אומץ.

ושיהיה בהצלחה!!

שבת שלום.

שאת לא חושבת שאתם מתאימים. לא יודע אם עדיף להיפגש עוד פעם ואז לומר או לא

אבל הפעם...

זה ממש לא יפה...

זה סתם מעליב וגורם אח"כ למחשבות.. גם אם תגידי לו שזה לא בגללו (מי יאמין לך?)

תפגשי שוב ולא סתם בלי חשק- תבחני אם באמת את לא רוצה להמשיך איתו.

אם זה באמת היה משהו מהותי- אז מילא. אבל נשמע שאת עצמך עדיין בהתחבטויות והתלבטויות לגבי ההמשך..

אז חשבי על זה ככה: תיפגשי איתי שוב, לא מתוך מקום של זרקנות, אלא מתוך רצון לברר עם עצמך דברים (מקסימום אם לא יראה לך שייך תוך כדי פגישה- פשוט תשדרי שלא נראה לך.. )

כך יוצא שאת גם מבררת את ההתלבטויות שלך, וגם עושה צעד ישר..

מי יודע- אולי דברים יראו לך באור אחר מה שבטוח, לטעמי לפחות- שתרגישי עם צעד כזה שלמה יותר..

שאני כבר לא כ"כ בהתלבטויות...

הצלחתי להגדיר לעצמי בדיוק מה מפריע לי.

וזה עניין שמפריע לי מאוד!

אני כבר די שלמה עם ההחלטה, אני מרגישה שאני אצא לדייט שני רק כי לא נעים לבטל אותו..

ואני ממש לא רוצה, כי באמת שאין לי זמן מיותר..

אגב, ביום שישי באמת יותר התלבטתי, אבל אחרי שבת של מחשבות כבר די החלטתי.

השאלה באמת מה עדיף, אם יש עדיפות בכלל..

איך עושים משהו בלי לפגוע בשני ולצאת מזה בצורה בוגרת?

ז"א ממתי חוששים לסיים עם מישהו כשיש משהו מהותי?..

להפך, עדיף לומר את זה מוקדם מאשר למשוך..

(אלו סתם נקודות למחשבה)

זה לא נעים, כי-

אמרתי לו ערב אחרי שסבבה,

וכבר קבענו,

וזה מרגיש לי פשוט לא נעים!

למה? כי אם אני כ"כ לא רוצה, למה לא אמרתי את זה בשיחת טלפון אחרי?

אבל- ככל הנראה זה מה שאעשה בסוף.

קבעתם תיפגשו מקס' תנסי להכיר לו את אחת מהחברות שלך

הוא יכול להיפגע מזה שאת פוסלת אותו על הסף למרות שכבר הסכמת ..

לפעמים דברים מפחידים אותנו או מונעים מאיתנו לראות את המציאות דווקה כי יש שם משהו אמיתי.

צאי, תגידי ו שממש התלבטת, הכנות היא מתנה יקרה, תראי כיצד הוא מגיב, תגידי שבאת שוב כדי להיות אמיתית

ולבדוק את  סימני השאלה, תשאלי, אולי תופתעי.

בכלל, אני מאמינה , שכנות רגשית היא תכונה מעולה.

מותר להגיד ( כן, גם בדייט ראשון) אני מפחדת, מבוהלת, נרגשת.

לצערנו - הפכנו להיות מכונות דייט, עם חסימות.

תשתחררי, אולי תופתעי....

שדכנית

אני רוצה להתייחס לדברי השואלת בתחילת השירשור..

אין לי זמן לבזבוזים...

ומי אמר שלבחור יש זמן מיותר?

מעבר למרכיב הזמן קיימת גם טרחה, השקעה נסיון ליצור אוירה טובה, לעיתים גם השקעה כספית וכן זה זמן יקר בסדר היום הכולל נסיעה והפגישה עצמה. אם את בטוחה בעצמך שאין לקשר סיכוי למה לגרום לשניכם עוגמת נפש. את צודקת שלא נעים לפגוע. אך מי אמר שפזו פגיעה יותר קשה מאשר הפגיעה בזמן ובמאמץ מיותר.

תחשבי אם היית במקום הבחור- לא היית מעדיפה כמה דקות של טלפון לא נעים על פני קיומה של פגישה ללא סיכוי. אם היית יודעת לאחר מעשה שבחור נפגש איתך. ובמשך שעה שלמה יודע שבסוף הפגישה כבר יסיים את הקשר- לא היית מעדיפה לחסוך את הפגישה..

מעבר לכך יכול להיות שקיימת כאן הונאה-הבחור נפגש על דעת שאת מעוניינת ולמעשה את לא.

לכן המלצתי- בצורה בוגרת התקשרי להתנצל: אימרי לבחור שחשבת על הדברים במהלך השבת והגעת להבנה שזה פחות מתאים לך. אימרי שהיה חשוב לך להיות כנה ולא להיפגש בעת שאת נמצאת בעמדה שונה מבחינת הרצון לקשר. התנצלי מעומק הלב על חוסר הנעימות.ואחלי בהצלחה

 ותאמיני לי זו תהיה הקלה גדולה לשניכם.. אין ספק שזה לא נעים אך ישרות וכנות היא מעלה גדולה יותר.

בקשר לדעות הסוברות להיפגש בכל זאת- לפעמים אחרי פגישה אחת אפשר לדעת או להרגיש שזה לא זה- ואם כך את מרגישה ובנוסף יש לך גם סיבות רציונאליות לכך. אז את יודעת מה טוב לך ולכי עם זה. לא כך הדברים כאשר משהי לא נפגשת עם בחוריןם יותר משתי פגישות באופן סדיר- אז היה כדאי לנסות לבחון פגישה נוספת. אך אם ברורה לך עמדתך לגבי הקשר, ואת לא בררנית בדרך כלל אין עניין לאלץ את עצמך להיפגש.

כשאדם בא לפגישה הוא צריך לבוא מתוך עמדה נפישית של רצון ועניין ואם זה לא קיים קשה להאמין שתיהיה פגישה יותר טובה.

בהצלחה לכולם

גם שדכנית...

סתם,  ענין של הגינות, וכולנו עברנו את זה, גם בעצמנו וגם עם בנותינו. אם קבעת, צאי לפגישה ובפגישה תסיימי את הענין, אם לא תשני את דעתך. שום תירוץ לא ישכנע אותו שהענין איננו, מאיסה בו. ה"דייטים", משני הצדדים, לא מטומטמים!

ולחזור על הסיפור האמיתי שסיפרה לי קרובת משפחה - הבן נפגש לסירוגין בתל-אביב ובירושלים. לפני הפגישה, שהיתה אמורה להיות בירושלים, כלומר, התל-אביבית היתה צריכה להגיע לירושלים, אמר הבן לאמו, שהיום הוא גומר אתה... אמו אמרה, שלא בא בחשבון, לאחר שהיא עשתה את כל הדרך לירושלים, אתה לא גומר אתה, רוצה לגמור, עשה זאת בפגישה הבאה בתל-אביב..... בקיצור, הפגישה בירושלים הובילה לחתונה של זוג מאושר מאד...

איך מסבירים? אולי, כי הוא כבר החליט, ולא היה בשום לחץ, ורק אז הוא ראה עם מי יש לו עסק, וזה מצא חן בעיניו...

בס"ד
הצירוף של השאלה והתאריך העביר בי צמרמורת קלה:
לפני שנתיים בדיוק, במוצ"ש שלפני עשרה בטבת, סיימתי פגישה ראשונה עם משהי. היה בסה"כ נחמד. בשיחת הטלפון שאח"כ קבענו להיפגש שוב. ואז בצהרי עשרה בטבת היא התקשרה ואמרה לי שהיא חשבה שוב, ושזה לא מתאים לה.
אני רוצה לומר לך שהפסקתי אח"כ לצאת למשך למעלה מארבעה חודשים!!! לענ"ד זה היה הרבה יותר גרוע מאשר להידחות אחרי פגישה נוספת. (אני יודע שזה גם קשור לזה שהיה לי אז רצף של 3 קשרים שהסתיימו אחרי פגישה ראשונה - ולא ביוזמתי, אבל בכל זאת...).

והנה קצת לוגיקה:
במצב הנוכחי הבחור יודע שיש עוד פגישה. הוא גם יודע שיש אפשרות שבסוף הפגישה השנייה את תגידי לו שזה לא נראה לך, וזה לא כ"כ יפגע בו, כי מטבע הדברים בפגישה שנייה (בד"כ) הקלפים של כל אחד עדיין קרובים לחזה. וזה לחלוטין לגיטימי לפסול.
לעומת זאת האופצייה של לשנות את הכיוון ב180 מעלות היא מבאסת ומאכזבת בצורה בלתי רגילה. הוא כבר מוכן נפשית לפגישה נוספת. אז ביטול פתאומי יהיה מאד פוגע!

ודבר נוסף: מה זתומרת "וממש אין לי זמן לבזבוזים..." אני לא מתכוון לפגוע חלילה אבל אני מוצא את המשפט הזה מתנשא למדי. האם במידה ותדעי שהוא מעדיף לצאת שוב מאשר להרגיש כאילו משחקים בו כמו יויו, אז עדיין לא יהיה לך זמן "לבזבז עליו"? או שאז את תקדישי לו מזמנך היקר?
אחותי, הדבר הכי-הכי-הכי חשוב במערכת יחסים זו רגישות!
צאי איתו שוב. "בזבזי" לו ולך את הזמן. ואל תגיעי למצב שפגעת במישהו!

הרבה-הרבה הצלחה בחיפושייך!
 

אני בנסיון כבר 50 שנה!! וותק..!

ב"ה

מה שאומר עכשיו הוא לא מהניסיון שלי מהתחום הזה. הוא דברים ששמעתי מנסיון אחרים ומניסיוני מתחומים שונים מעט.

הקב"ה מפגיש בין בני אדם. האנשים שאנו פוגשים כנראה היו יכולים להיות מיועדים לנו אבל אנו והם עברו שינויים. וכל אחד מנסה להתקרב לזיווג הראשון שהקב"ה ייעד לו. 

בינתיים מנסים ללמוד מכל אחד את השיעור שהוא אמור ללמד אותנו.

זה נכון לפגישות באופן כללי.

לשאלתך, התגובה הראשונה שלי הייתה לומר לך לא לבטל. וזאת הסיבה. אבל מי אני בשבילך שאומר לך זאת. חברות/ משפחה זה המקום.

יש מקרים שבהם לא כדי להמשיך. הם מן הסתם לא חייבים להיות רק מקרי קיצון.

אבל, לומר לך ללכת לפגישה אבודה מראש- זה באמת רע, ולו רק בזבוז הזמן.

לכן לדעתי, תבואי לפגישה מתוך מטרה ללמוד ממנו. משהו. תכונה טובה שאת מחליטה לאמץ לעצמך. לא יודעת.

יכול להיות שהוא יהנה מאוד מפגישה כזו וירצה להמשיך. קחי את זה בחשבון לפני הסכמה לפגישה נוספת.

לשיקולך, ולכל מי שקורא.

אא] בתור התחלה אני אגיד שתמיד כדאי לצאת פעם שניה כדי לבדוק אולי תשני את דעתך !!

ב] אם את רוצה לבטל פשוט תתקשרי ותגידי שחשבת עם עצמך והחלטת שזה לא מתאים!

ואז הוא ישאל למה או שהוא לא ישאל אם הוא ישאל אז תגידי לו בגלל X Y Z! וזהו משמ לא בעיה לבטל!

בס"ד

גם אני ככה.. קבעתי דייט חמישי ואז ביטלתי..

מה לעשות- זה לא התאים!

בהצלחה שיהיה לך.

שתדעי שעכשיו אני שלווה כ"כ שכבר חודש שלא הייתי ככה שלווה..

ב"ה

שלום לך

קצת מנסיון אישי מהצד השני.

אחד ה"מדוייטים" שאשתי סיכמה שתיפגש איתו ביטל בטלפון יום לפני הפגישה.

זה היה מאוד מאוד מעליב, היא לקחה את זה די קשה.

חשוב בכל התקופה הזו לשמור על המידות, על הסבלנות ועל הבטחון בה'.

לכן אם את רוצה לבטל, את ודאי יכולה לבטל בטלפון אם הפגישה נראית לך חסרת תוחלת, אך להתחיל במשפט כזה- תראה אמנם קבענו שניפגש, ואתה בטח מתכונן לכזו פגישה, אני רוצה להתנצל, אך אני חושבת שמבחינתי הקשר לא נראה לי.

או בכל נסוח אחר שקודם כל משדר שאת מבינה אותו, רק אחר כך להגיע לשלב שאת חושבת שלשניכם זה לא מתאים.

להיפגש סתם בכח ובסוף הפגישה להודיע שזה לא זה, נראה לי די מיותר.

בהצלחה!!

מה האלטרנטיבה? לצאת איתו ולבזבז לו ולך זמן וסחיטה רגשית ונפשית?

אם ברור לך שזה לא לעניין, תהיי אמיצה תתקשרי ותגידי לו- אני כרגע לא מסוגלת לצאת לדייט

תתנצלי ותסבירי לו שזה לא משהו בו אלא את לא מוכנה נפשית ליצירת קשר חדש

הוא יעריך אותך הרבה יותר מאשר שתצאי איתו ואחרי 5 דקות ישים לב שאת ממש לא מתעניינת

מה זאת אומרת "שזה לא משהו בו אלא את לא מוכנה נפשית ליצירת קשר חדש" ?
על מי היא עובדת?
היא לא יכלה לחשוב על זה באחת מההזדמנויות הבאות:
1. קבלת ההצעה.
2. במהלך הפגישה הראשונה.
3. אחרי הפגישה הראשונה ולפני שהיא החליטה להיפגש שוב.

מה נראה לך שהבחור סתום לגמרי?
מילא - "זה לא אתה, זו אני..."  כולנו מכירים את זה. זה משפט די הכרחי.
אבל לצרף לזה את "אני לא מוכנה נפשית ליצירת קשר חדש" ?  - אין בושה?

אחרי תשובה כזאת אין סיכוי ש"הוא יעריך אותך הרבה יותר..." ,
אלא, או שהוא יבין שלבחורה יש מידות ממש-ממש מקולקלות ויתבאס לגמרי, או שהוא יבין שהוא ניצל, וישמח...

ולשאלתך "מה האלטרנטיבה?"  התשובה מאד ברורה:
לבזבז ערב מהחיים שלך, ולא לפגוע בבן אדם אחר.
וכמובן בפעם הבאה לחשוב טוב-טוב לפני!
 

משה מה נשמע?

חחחחח 

פורום אוכל תגובות. 

שמעון.

לא להקרבה של הנפש לשריטות חדשות, של פגישות מתסכלות (קדוש מעונה, מורטאר, שאהיד). 

וגם לא לשקר שהיא לא רוצה קשר- הוא לא יקבל, והרי זה מאוחר מידי לזה, עברו שלבים רבים מידי. 

התשובה הרגילה, שתגיד שהיא מחפשת משהו אחר, לא מתאים וזהו. כמו כל פרידה אחרת. 

ואומנם, אני מוכן להצדיק פגישה נוספת, רק בתנאי שזה לא מעשה של הקרבה עצמית. רק בתנאי שהיא תגיע בגישה הנכונה, בפתיחות, לבדוק מחדש, וכו וכו. אבל רק בגישה הזו. 

תגובתי התקיפה ל"sedelman" באה מכיוון שהתגובה מרתיחה! הוא/יא מבקש ממנה לשקר בצורה פוגעת, וקורא לזה אומץ. כל מילה נוספת מיותרת. (אני מקווה...)

עכשיו, בנוגע לנקודה שאתה עמדת עליה:
דבר ראשון, לא ביקשתי מאף אחד לפגוע בעצמו כדי להציל מישהו אחר (אבירות הייתה נפוצה בעולם בימי הביניים, אך מעולם לא בקרב יהודים ). אבל ההתנסחות של השואלת נשמעה לי קצת מתנשאת (עיין תגובתי הראשונה), והיה חשוב לי להבהיר לה שיש פה בסיפור שני צדדים...
דבר שני, יש כאן פרדוקס מסויים. אם אדם יוצא לפגישה שהוא יודע שלא יכול לצאת ממנה שום דבר, אז ממה ייגרמו לו עוגמת נפש וצער, או כפי שהגדרת - "שריטות חדשות, של פגישות מתסכלות" ?

יש עוד נקודה שלגביה אנו כנראה חלוקים אבל פה זה לגיטימי לגמרי:
אני חושב שראוי שאדם יקדיש מזמנו היקר למען הרגשתו הטובה של מישהו אחר. אני אלך עוד צעד אחד רחוק יותר, ואשווה את זה להתנדבות ב"קו לחיים" או משהו כזה. למה אדם הולך לכזה מקום? מה יוצא לו מזה? זה חסד נטו נכון?  אז אותו דבר כאן!
[אם כי יכול להיות שבמקרה של התנדבות יש לאדם רווח של חשיבות עצמית ומעמד חברתי, כי זה די COOL. ואולי זה יהיה ההבדל בין המקרים...].

 

באמת ראוי להקדיש מזמנך למען השני..

ואם זה לא קול, זה זה אפילו יותר מרגש.

א-ב-ל..

רק אם אתה לא תמות מזה..

ז'תומרת, היא צריכה לחשוב האם היא מסוגלת לכך בלי לאבד יותר מדי מכוחותיה.

מסכים?

קצת יותר סבלנות, קצת פחות לחפור  ... אשתדל..

לא עדכנת ..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.