האולפנא היא אולפנא מאוד מיוחדת, יש בה כל מיני דגשים על נושאים חשובים שלא בכל מקום הם מודגשים כמו אצלנו. (נשתדל לא להשוות אלא לציין מה טוב אצלנו.)
אז ככה:
*יחס אישי: באולפנא יש ממש מקום אישי לכל בת בכל התחומים, החל מהיחס האישי שיש לכל בת שרוצה עם כל אנשי הצוות החינוכי (מהיועצת עד המורות למתמ') ועד ליחס אישי מיוחד בנושאים לימודיים.
*התייחסות רצינית לכל שאלה ובקשה: כל בת שבאה לבקש או לומר משהו לצוות מקבלת תגובה רצינית, אין מצב שיזלזלו באמירה שלה גם אם לא מסכימים איתה.
*חסידות: האולפנא קוראת לעצמה 'אולפנא חסידית' וזה לא סתם, יש הרבה לימוד חסידות ועיסוק בנושאים הקרובים לזה (שעורי חסידות, התוועדויות חסידיות, מגמת על בחסידות ועוד!) וזה גורם להרבה דברים באולפנא להיות מאוד מיוחדים. (חסידות זה דבר מיוחד..
)
*רוחב דעת: באולפנא יש מקום להמון רוחב דעת. לענ"ד מי שנושא על עצמו את התואר 'עובד ה' ' חייב להיות עם המון רוחב דעת בכל התחומים. האולפנא עובדת ככה! יש פעם בחודש / חודשיים שיחה שנקראת 'חכמת שלמה' בה האולפנא מביאה שיחה בנושא כללי כלשהו. (לדוג' מזרחן שהעביר שיחה, שיחה על השמיעה וחרשות, שיחה על המים ועוד.)
*לימודית: לאולפנא חשוב שבנות ילמדו! (לכל מי שחשבה שזה אחרת.) מצד שני, אין לחץ על הבנות בנושא הלימודי באופן מעיק מדי, נותנים לבנות להבין לבד שהן צריכות ללמוד ע"מ להצליח בבגרויות. ובנוסף כל בת שצריכה עזרה מיוחדת מקבלת עזרה (בגבולות הנורמלי..) יש המון תוכניות אישיות לבנות וכל מיני שיעורי עזר. אבל זה לא אומר שמי שיש לה רצון להוסיף ידע אין לה מקום, יש מקום להוסיף ידע. בהחלט. (לדוג' מגמה נוספת של הסטוריה)
*אווירה חברתית: באולפנא יש אווירה חברתית מיוחדת. יש המון מקום לדיבורי עומק בין הבנות ונוצרות חברויות מאוד מאוד עמוקות, כאשר הרצון הוא להבין ולחוות את התהליכים שעוברים בגיל הזה בצורה הנכונה ביותר. האולפנא עוזרת לקידום האווירה הכיפית, יש פעילויות חברתיות רבות מאוד. (חוגים, פעולות מדריכה, פעילויות עם המחנכות, שיחות מענינות ועוד.)
טוב, נראה לי חפרתי די הרבה.. שיהיה ממש בהצלחה ושיהיה חיפוש טוב וממלא.
מוריה שפירא
תירא-אל כהן
את נורית בן זמרה פגשתי ב'שובה', מדרשה בעלת אווירה חסידית בעופרה, אליה היא מגיעה מידי שבוע לבוקר של לימוד. נורית בעיצומה של שנת שבתון, אותה החליטה לממש אחרי אחת עשרה שנים אינטנסיביות של ניהול אולפנת לבונה. נדמה שבחירתה של נורית לבלות בלימוד תורה את שנת המנוחה המיוחלת, משקפת היטב את דמותה. נורית בן זמרה היא המייסדת, המקימה, ומנהלת האולפנה באופן יומיומי, יחד עם בעלה, הרב גדי המשמש כרב האולפנה. בשנת השבתון מחליף אותה בעלה בתפקיד הניהול.
אולפנת לבונה היא אולפנה ייחודית (גילוי נאות – אני בוגרת נלהבת), והיא נושאת על גבה דגלים שונים ומגוונים המעצבים את דמותה: מהפעילות סביב ארץ ישראל ("זה של בעלי"), ועד לנישואין בגיל צעיר ("לא צפינו זאת כלל").
צומחים בתנועה
בן זימרה ותלמידות (הקול היהודי)
האולפנה נוסדה כמעט באופן מקרי. היה צורך בהקמת עוד אולפנה בגוש שילה, החיבור הפרטי של הזוג בן זימרה עם הרב יצחק גינזבורג כבר היה – כך שבאופן טבעי הזוג החליט לקחת על עצמו את הפרויקט. "הלכנו לבקש את ברכת הרב, והוא עודד וחיזק". מספרת נורית, "לאורך כל הדרך הוא בשבילינו נשיא האולפנה. הרב יצחק הוא מקור החיות שלנו, ואנחנו משפיעים את זה הלאה. אין ספק שחששתי מהאתגר הזה" היא נזכרת, "לא היה נראה לי שאני ראויה לכתר. הייתי אז מורה לביולוגיה בחטיבת ביניים. בדרך כלל ראש אולפנה הוא עם זקן ארוך מאוד, אבל הרב גדי אמר לי: "חליק, את תצמחי תוך כדי תנועה". בשנה הראשונה נרשמו שלושים בנות לכיתה ט' והאולפנה יצאה לדרך.
"אני מרגישה שכשהולכים עם חזון, השם פותח פתח כפתחו של אולם", היא מאמינה," בזמנו, לא היה כל כך חיבור לנושא החסידות, לא האמנתי שיכולות לצמוח בנות מתוך חסידות ממש. אם אני לא אראה כל הזמן את הטוב בבנות, בצוות, במציאות, אני לא אצליח. ביקורת אני תמיד מקבלת, אבל האוזן שלי סלקטיבית – שומעת דברים טובים בעוצמה גבוהה, דברים רעים אני פחות שומעת", נורית מתוודה בחיוך, "אני מחוברת מאוד לטוב".
מוסד ייחודי בונים במקום נטרלי
האולפנה ממוקמת ביישוב מעלה לבונה שבבנימין, בו מתגוררת משפחת בן זמרה מאז ההקמה. כשנורית נשאלת מדוע לא הקימה את האולפנה בישוב בעל רוח דומה לרוח האולפנה, היא עונה, "מקום ייחודי בונים במקום נטרלי, מקום שאין לו מראש הגדרה. זה פותח". כשאנחנו מרחיבות את הדיבור על אותה פתיחות, נורית שמחה להעמיד דברים על דיוקם. "הבנות היום מאוד אמיתיות, מאוד לא משקרות לעצמן, ולכן רוצות שהחוץ ישקף את הפנים. לא עושות הצגות; שידעו איפה אני באמת נמצאת.", נורית מגלה הבנה, "יש המון מורכבות פנימית, שיוצרת חיפוש. אני מאמינה שהחסידות היא המענה הכי נכון לצמיחה מתוך פנימיות. יחד עם זה, אנחנו שומרים על כיוון ברור", היא מדגישה. "ההקפדה המוחלטת על שמירת ההלכה היא ברורה: בנושא של כשרות, של שירת נשים. הבנות אולי מורכבות, ולא תמיד כולן שומרות מאוד, אבל הקו הוא של הקפדה".
"מחנכים לרצינות – לא להישגיות"
"מרכז הכוח באולפנה לא סביב תעודת הבגרות, זה מה שמיוחד באולפנה. המרכז הוא העבודה הפנימית, עבודת השם. היחס ללימודים הוא חשוב, אבל אין אווירה הישגית כמו במקומות אחרים". היא מתארת, "מחנכים לרצינות ולא להישגיות. מה שמצמיח מאוד את הבנות זה המרחב: יוצרים מקום עם אווירה מיוחדת, אבל שמעניק בחירה. מתייחסים לבנות כבוגרות מהרגע שהן מגיעות לאולפנה. יחס כזה אולי יוצר בהן בלבול בהתחלה, אבל מאוד מצמיח אותן".
האולפנה ידועה ככזאת המכילה בתוכה בנות שונות ומגוונות. "באולפנה יש הרבה סבלנות והכלה". ניכר כי הנושא קרוב לליבה, "בלא מעט מקרים אני קרועה בין המחשבה על השם שייצא לאולפנה, לבין מה שבאמת נכון לבנות. אני ממש קיבלתי על עצמי בהחלטה פנימית להסתכל רק על הבנות. נזרוק אותן? לא, נעזור להן". היא חושפת. "באופן הכי אמיתי, ההשפעה של אמון הניתן לבת מידי האולפנה תופיע ברבדים רבים ועמוקים בהמשך חייה. זה ילווה אותה בבית שתבנה, מול ילדיה, מול בעלה. כמובן, יש לי עיקרון שאני לא מוכנה שבנות יפילו אחרות. אנחנו כן שמים גבולות", מדגישה נורית, "לחיות את החסידות זה לראות טוב במציאות, טוב באדם. לא גבוה גבוה – בחיים."
על ארץ ישראל ונישואין בגיל צעיר
על המעורבות של האולפנה בפעילות סביב ארץ ישראל, נורית נותנת את כל הקרדיט לבעלה. "הוא משתף את הבנות בהתלבטויות שלו; לדוגמה בימים האחרונים היה שיעור ודיון של הבנות איתו בנושא איום ההקפאה המחודשת. האכפתיות מגיעה מהבנות, אבל אנחנו לא מדכאים את זה אלא להפך, משלהבים את זה. מאוד חשובה לי האכפתיות של הבנות, העניין שהן מגלות בכלל".
האולפנה שמוגדרת כאולפנה חסידית, מוסיפה במפתיע בסמלה את שמו של הרב קוק. כששואלים את נורית איפה הדבר מתבטא באולפנה, היא עונה שהאולפנה יושבת על מצע תורתו: "החסידות נותנת את המקום הפרטי בעבודת השם, והרב קוק נותן את הטון הכללי. החסידות צמחה בגלות, ועסקה בעיקר בנפש היהודי הפרטית. השילוב הזה הוא משהו חדש שאנחנו יוצרים: מצד אחד יוצא מהדתי לאומי, אבל לא מגיע למאה שערים."
ומילה אחרונה על נישואין בגיל צעיר, התופעה שמאפיינת יותר מהכול את האולפנה בציבור הרחב: "זאת תופעה שממש התגלגלה לפתחינו, ואנחנו החלטנו, כהרגלנו, לבחון אותה ולא לעקור אותה מראש." היא מחייכת, "אישית, התחתנתי אחרי שנתיים שירות לאומי. הבנות האלה הן בנות שרוצות ללכת ישר על התכלית, בנות שהן בים של קדושה ורוצות להקים בית קדוש. אנחנו מציפים בפני הבנות קשיים עתידיים כל הזמן. יש לנו מעקב אחרי הנושא, ומשתדלים לנהוג בו בזהירות".
לתגובות: tirael3@gmail.com