והשאלה היא כמה לחוץ לך שהיא כבר תתחיל לישון במיטה.

אפשר לנסות לתזמן ולהניח אותה במיטה כשהיא כמעט נרדמת, ככה שרק תרדם במיטה.

אפשר לשים אותה בשעה שהיא צריכה לישון במיטה ולשבת איתה, ללטף אותה, לשיר לה וכו'. כמה זמן שצריך, גם אם זה שעה, וגם אם זה שעתיים עד שתרדם, ולאט לאט היא תרדם מהר יותר ובקלות יותר.

אפשר לחכות עד שהיא תגדל עוד ותהיה מסוגלת להבין שהיא צריכה עכשיו לישון במיטה.

ואני בטוחה שיהיו פה עוד רעיונות

לא לחוץ מאוד, ובאמת חשבתי לשים אותה במיטה כשהיא ממש עייפה ואז היא תשאר שם.

כשאני מניחה אותה היא נעמדת במיטה ונורא רוצה לצאת, כך שאין הרבה סיכוי שתרדם גם אם אשאר איתה, באמת גם אחכה שהיא תגדל קצת ונקווה שבילד הבא תהיה לי כבר יותר משמעת עצמית...

מה הלחץ? אף אחד מהילדים שלי לא היה נרדם במיטה שלו בגיל הזה, ולפי דעתי אין שום סיבה שבגיל הזה הם ילמדו לעשות זאת.

הקטן שלי בן שנה וחצי ורק לאחרונה התחלתי להרדים אותו במיטה שלו.

אה, ואין סיבה להתרשם מזה שהיא עומדת, אם היא עומדת זה לא אומר שהיא לא תרדם בסוף. רק צריך להכין לך עיסוק מענין כדי שלא תשתעממי עד שהיא נרדמת (ובמקרים כאלו השיעמום מביא לעצבים שמביא לכישלון התוכנית...)

ונרדם בהנקה או בידיים בלבד, מניסיונכם- האם אפשר/כדאי/צריך (בחרו את האפשרות המתאימה ) לחנך אותו מעכשיו לישון במיטה? ואם כן אז איך?

צריך - כן!

כדאי - בהחלט.

אפשר - ?!?! הלוואי וידעתי איך...

זמן השינה הוא זמן לחוץ עבור התינוק וגם עבורינו.

לכן כדאי להתחיל להרגיל אותם ביום ולא חייב דווקא בהקשר לשינה.

צריך להקפיד לשים אותם במיטה שלהם במשך היום , עם משחקים , לשבת לידם לקנות משחק חדש מאלו שאפשר לקשור למיטה יש גם שמיכות פעילות או שאפשר להכין כאלו, ולאט לאט במשך הזמן לראות אם אפשר להתרחק מהם.

זה תהליך. להתחיל משנת צהריים ואחר כך כשה"שטח בטוח" עוברים  לשנת הלילה.

כמובן שעדיף להרגיל תינוק מהלידה שיכיר גם את המיטה שלו.

מילת המפתח - בהדרגה

בנושא הזה אימצתי את ה"לוחשת לתינוקות" ממש מילה במילה.

תפרגני לעצמך וקני לך מתנה- את הספר.

היא פשוט טובה!

מנצלת את ההזדמנות, אם כבר הנושא עלה לדיון..

הבת שלי בת 10 חודשים ונרדמת רק על הידיים או בהנקה, ועיתים רחוקות גם בעגלה.

העניין הוא שבמעון היא נרדמת בלול לבד! מניחים אותה והיא מרדימה את עצמה!!

שאלתי אותם איך הם עשו את זה, (ואני יודעת שהם בשום אופן לא נתנו לה לבכות) וניסיתי לעשות את אותו הדבר, ולא הצלחתי...

אני מניחה אותה והיא מניחה את הראש לכמה שניות ואז אני יוצאת מהחדר/מלטפת אותה/ מנדנדת את המיטה (כל פעם ניסיתי משהו אחר) ואז היא נעמדת, ואם אני לא מרימה אותה היא מתחילה לבכות (ואני לא רוצה לתת לה לבכות)..

מה לעשות?? (במיוחד שאני יודעת שהיא מסוגלת!)

מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות השונה? (זה בטח לא לחץ חברתי.. )

כבר נכתבו כאן הרבה רעיונות, אשתדל לא לחזור עליהם...

לעניות דעתי, הסיבה לכך היא ברורה, היא פשוט ילדה נבונה שיודעת שלבסוף "תרימי ידיים",וגם על הידיים...

אם באמת את מחליטה שאת רוצה שינוי, קודם תחליטי בראש ותהיי החלטית עם עצמך,שזה הדבר הנכון והטוב שאת עושה ...לדעתי לאחר שהחלטת להרדים אותה במיטה,אל תוותרי, חיזרי על הליטוף,תראי לה שאת אכן ברקע,אך יחד עם זאת שלימה עם כך שהיא תרדם במיטתה.ואם צריך להשאר לידה אז השארי...

בהצלחה!!!

לתת לבעלך להרדים אותה. היא יודעת שאת תישברי,ולכן היא מפעילה לחץ... זאת הסיבה לדעתי שבמעון הצליחו.

בחוג הורים של "גישת שפר", תוכלי ללמוד איך לשים את בתך התינוקת במיטה - ולא. לא להניח לה לבכות, אלא לדעת שהיא עושה את מה שהיא אמורה לעשות - להירדם. איך? כדאי לתרגל בחוג, כדי להבין לעומק את הדינמיקה בין הורה וילד, וכדי לנצל ידע זה בהקניית הרגלים רצויים לילדים.

קראי וקראי ותהני

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t338413#4168203

קראתי את השרשור שהפנית אליו...

אני חייבת לציין שאת פשוט אדם מעניין!!

עזבי מסכימה או לא מסכימה עם הרעיון, אני לחלוטין אוהבת את הגישה שלך !! (:

איזה מגניב שיש אנשים כמוך

עשית לי את זה

אהבתי לגמרי את הדברים שכתבת!

ההפניה לשרשור ההוא היא רעיון טוב.

ולא נותר לנו אלא לומר:

"איש באמונתו יחיה"

כן, אני יודעת שזה שיבוש של פסוק מספר חבקוק, אבל זה מתאים כאן...

האם זה אסון שהיא תבכה שם?

אולי תבוא כל חמש דקות ותאמר לה שאתה כאן ותלך לסלון.

אשה שבוכה קבוע כדי לסחוט משהו מבעלה -

ברור שבעלה לא ירקוד סביבה כל פעם מחדש, אלא אם כן הוא פשוט טיפש!

ושוב הגענו לשאלה אם בכי של תינוק זה בשביל לסחוט משהו מהאמא - הילד חכם ורואה שזה עובד, או כי הוא באמת במצוקה רגשית. אני מאמינה ששתיהם יכולים להיות נכונים וכל מקרה לגופו. 

תינוק (וגם פעוט) מתפשר המון מעצם העובדה שהוא נולד בעולם המודרני המערבי.

הוא מפסיד חלק גדול ממה שהוא היה אמור לקבל מהוריו (בעיקר מאמו).

כמה אפשר לקחת ממנו? התשובה משתנה מתינוק לתינוק. אבל כשתינוק בוכה, זה אומר שכנראה עברנו את הגבול...

אני לא אומרת שחייבים לתת, אבל אני אומרת שצריך לקחת עם המון תמיכה, ולזכור שאנחנו כבר נמצאים בחובות גדולים מול התינוק ממילא. בטח שלא לראות בתינוק אויב מרושע וזומם...

תינוקות.

חוץ מזה, הבעל הזה צריך לחשוב טוב, למה אשתו לא מקבלת ממנו מה שהיא צריכה בדרכים נורמליות.

זאת יכולה להיות בעיה שלה, שהיא לא יודעת לבקש,

אבל בהחלט גם יכול להיות שזה בגלל שהוא לא יודע לתת... 

לגבי תינוקות, אני נוטה לומר שההורים שלהם לא יודעים לתת או להבין בקשות, יותר מאשר שתינוקות לא יודעים לבקש...

גם הבת שלי בת 9 חודשים וישנה לבד במיטה מגיל 3 וחצי חודשים. ברור שהיו עליות וירידות אבל שנת לילה ברוך ה' היא ישנה כבר הרבה זמן במיטה לבד. השיטה שאני השתמשתי זו השיטה של הלוחשת לתינוקות (אבל לא בדיוק כמוה).

אני לא יודעת איך זה יעבוד על ילדה שכבר עומדת במיטה אבל קודם כל היא כבר מספיק גדולה כדי להבין מה קורה סביבה-יש לנו טקס שינה קבוע שהיא מתקלחת בין 6 וחצי ל7 אח"כ מקבלת בקבוק ואז משכיבים אותה לישון עד 8. אם היא הייתה נעמדת או בוכה אז הרמנו אותה עד למצב שהיא נרגעה ואז שוב מורידים אותה. השיטה נקראת "הרם/הורד" ובאמת שצריך הרבה כוח רצון והחלטיות כדי ליישם אותה. בפעמים הראשונות זה יכול לקחת המון זמן אבל אם מקפידים עליה אז לדעתי תוך כמה ימים הילדה תבין "עכשיו הולכים לישון במיטה" ולא נרדמים על אמא. לדעתי זה מאוד חשוב להקנות הרגלי שינה נכונים כי היום שלהם נראה יותר טוב כשהם ישנים יותר טוב וברגוע.

אני אמנם לא הלכתי לפי הלוחשת לתינוקות, אבל גם אני הרגלתי את הבן שלי בגיל 3 וחצי חודשים לטקס השינה הקבוע (היום הוא בן שנתיים בלי עין הרע ואנחנו עדיין עם אותו הטקס!)

6:30 ארוחת ערב, 7:00 מקלחת כיפית, צחוקים, משחקים באמבטיה, שירים וכו', 7:30- נכנסים למיטה. אני מחבקת אותו ושרה לו לפני שאני מכניסה אותו למיטה, וממשיכה עם "המלאך הגואל" ופסוקים נוספים וליטופים בתוך המיטה. בקבוק מים, מכבה את האור ויוצאת מהחדר.

הוא פשוט יודע שזה הזמן לישון. אם הוא בוכה קצת או מתפנק עלינו קצת- אז בעלי יושב לידו ומקריא לו סיפור או "עושים חיבוקים-פינוקים" ומכניסים אותו שוב למיטה, כשאנחנו דואגים להגיד לו כל לילה: אמא/ אבא אוהבים אותך מתוק שלי, אבל עכשיו אתה הולך לישון במיטה. לילה טוב!" או אם הוא ממש לא בקטעים של לישון אנחנו משאירים לו אור ונותנים לו לשחק במיטה עם איזה צעצוע שהוא בוחר.

אז ברור שיש לילות שהוא פשוט לא מוכן לישון, או רוצה רק ידיים. הוא סה"כ ילד ולא רובוט, ואנחנו לפעמים נותנים לו להישאר ער עד מאוחר ולהסתובב בבית במקום להכניס אותו בכח למיטה. אבל אלו לילות יוצאי דופן.

את הטקס הוא מכיר. את ההרגל הוא ב"ה רכש לעצמו. וב"ה הלילות שלו ושלנו יחסית רגועי וארוכים.

ולגבי מה שכתבתי ונמחק למה רבו- אני כותבת בתימצות את מה שחפרתי אז:

להיכנס להיסטריה מכל ציוץ שהילד מוציא מהפה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו- לפי דעתי זה פשוט לעשות לילד עוול!!!

התפקיד שלנו בתור הורים זה לתת לילד כלים להתפתחות נכונה ולהתמודדות נכונה.

מעבר לאהבה ולרוך ולפינוקים שברור שכל הורה אמור לתת לילד שלו בצורה הטבעית ביותר, אנחנו אמורים ללמד אותם מהו איפוק, שליטה עצמית, הרגלים נכונים ובריאים ועצמאות.

אז אני לא מדברת על "לחנך" תינוקות, אלא על "ללמד" אותם.

לא כל מה שרוצים מקבלים ישר. זה לא סוף העולם.

לא תמיד יש לאמא כח להרים על הידיים, ולפעמים זה פשוט מוציא אותה משלוותה והיא מרימה אותו בהיסטריה ובעצבים, ואז מה זה שווה?? הילד מרגיש, אוהו כמה שהוא מרגיש את זה!!

הלוואי שהיה לנו את כל הזמן והכח להיות איתם (פה אני מסכימה עם יוקטנה על המציאות המערבים הקלוקלת!), אבל בואו נהיה מציאותיים- אין לנו.

אז בואו נוציא את המקסימום מהמציאות הנוכחית. ילד יכול לחוש באהבה ורוך וקרבה וביטחון גם בלי להתכרבל כל הזמן בחיק הוריו. גם בלי להיות כל היום על הידיים. וגם אם הוא בוכה ולא מקבל ישר את מה שהוא רוצה.

אנחנו יכולים ללטף, ולשיר ולהרים ולהוריד שוב, ולספר לו שאנחנו אוהבים אותו, ולתת לו את הצרכים שלו וגם פינוקים לפעמים, ולחייך אליו ולשחק איתו, אבל בזמן הנכון לו כדי שההרגלים שהוא ירכוש יעמדו לטובתו (שוב: לו"ז בריא, שנת לילה מלאה, ארוחות בריאות ולא סתם ג'אנק כי הוא בוכה שהוא רוצה, עצמאות וכו').

זהו. קדחתי מספיק. ביי(:

וגם אנחנו התחלנו להגיד בשבילה שמע ישראל ואח"כ שרים המלאך הגואל ויוצאים מהחדר.

ולפני שבוע בערך השכבנו אותה לישון עם הטקס בסביבות 19:40 והיא שכבה במיטה בשקט (ומלמלה קצת מדי פעם) עד 20:15 כשהיא נרדמה. אז כנראה היא לא הייתה מספיק עייפה אבל היא הבינה שזה זמן לישון ואם היא לא רוצה עדיין לישון אז היא שוכבת במיטה בשקט. פשוט נדהמתי..מקסימה!

אז כמובן שיש עניין גדול לאופי של הילד כי יש ילדים שגם אחרי הרבה זמן של ניסיון להרגיל לשינה במיטה לא יעשו את זה באופן אוטומטי אבל אני מאמינה שכל ילד צריך שהורים ילמדו אותו איך הולכים לישון כי הוא בסה"כ ילד ולא יודע מה טוב בשבילו. צריך איזון בין רצון הילד ובין הצורך שלו (ואני מסכימה שאם הילד מידי פעם לא רוצה לישון אפשר לתת לו לשחק במיטה עד שיתעייף כמו שז'וז'ואית אמרה)

אם הילדה נרדמת על הידיים ופתאום מוצאת את עצמה במיטה זה באמת מלחיץ ולכן היא בוכה. אם אני הייתי הולכת לישון בחדר ופתאום מתעוררת בסלון-אומנם לא הייתי בוכה אבל בהחלט הייתי נבהלת בשניה הראשונה..

וכמובן שאני מצטרפת למי שאמרה שחשוב להרגיע עם דיבור "אל תדאגי, אמא פה.. את רק הולכת לישון".

גם אני אישית לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה אבל לפעמים (ואפילו הרבה פעמים) הבכי שלפני השינה הוא בכי שאומר אני עייפה והולכת לישון (כמובן כשהיא בשכיבה ולא בעמידה). אז לפני כמה זמן באמת החלטנו לבדוק את העניין והנחנו לה לבכות במיטה אבל לא יותר מכמה דקות וכמובן שאם זה הגיע לידי צרחות אז ישר הלכנו אליה. פשוט צריך לנסות ולראות כדי להבין מה היא מנסה לומר בבכי.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...