והשאלה היא כמה לחוץ לך שהיא כבר תתחיל לישון במיטה.

אפשר לנסות לתזמן ולהניח אותה במיטה כשהיא כמעט נרדמת, ככה שרק תרדם במיטה.

אפשר לשים אותה בשעה שהיא צריכה לישון במיטה ולשבת איתה, ללטף אותה, לשיר לה וכו'. כמה זמן שצריך, גם אם זה שעה, וגם אם זה שעתיים עד שתרדם, ולאט לאט היא תרדם מהר יותר ובקלות יותר.

אפשר לחכות עד שהיא תגדל עוד ותהיה מסוגלת להבין שהיא צריכה עכשיו לישון במיטה.

ואני בטוחה שיהיו פה עוד רעיונות

לא לחוץ מאוד, ובאמת חשבתי לשים אותה במיטה כשהיא ממש עייפה ואז היא תשאר שם.

כשאני מניחה אותה היא נעמדת במיטה ונורא רוצה לצאת, כך שאין הרבה סיכוי שתרדם גם אם אשאר איתה, באמת גם אחכה שהיא תגדל קצת ונקווה שבילד הבא תהיה לי כבר יותר משמעת עצמית...

מה הלחץ? אף אחד מהילדים שלי לא היה נרדם במיטה שלו בגיל הזה, ולפי דעתי אין שום סיבה שבגיל הזה הם ילמדו לעשות זאת.

הקטן שלי בן שנה וחצי ורק לאחרונה התחלתי להרדים אותו במיטה שלו.

אה, ואין סיבה להתרשם מזה שהיא עומדת, אם היא עומדת זה לא אומר שהיא לא תרדם בסוף. רק צריך להכין לך עיסוק מענין כדי שלא תשתעממי עד שהיא נרדמת (ובמקרים כאלו השיעמום מביא לעצבים שמביא לכישלון התוכנית...)

ונרדם בהנקה או בידיים בלבד, מניסיונכם- האם אפשר/כדאי/צריך (בחרו את האפשרות המתאימה ) לחנך אותו מעכשיו לישון במיטה? ואם כן אז איך?

צריך - כן!

כדאי - בהחלט.

אפשר - ?!?! הלוואי וידעתי איך...

זמן השינה הוא זמן לחוץ עבור התינוק וגם עבורינו.

לכן כדאי להתחיל להרגיל אותם ביום ולא חייב דווקא בהקשר לשינה.

צריך להקפיד לשים אותם במיטה שלהם במשך היום , עם משחקים , לשבת לידם לקנות משחק חדש מאלו שאפשר לקשור למיטה יש גם שמיכות פעילות או שאפשר להכין כאלו, ולאט לאט במשך הזמן לראות אם אפשר להתרחק מהם.

זה תהליך. להתחיל משנת צהריים ואחר כך כשה"שטח בטוח" עוברים  לשנת הלילה.

כמובן שעדיף להרגיל תינוק מהלידה שיכיר גם את המיטה שלו.

מילת המפתח - בהדרגה

בנושא הזה אימצתי את ה"לוחשת לתינוקות" ממש מילה במילה.

תפרגני לעצמך וקני לך מתנה- את הספר.

היא פשוט טובה!

מנצלת את ההזדמנות, אם כבר הנושא עלה לדיון..

הבת שלי בת 10 חודשים ונרדמת רק על הידיים או בהנקה, ועיתים רחוקות גם בעגלה.

העניין הוא שבמעון היא נרדמת בלול לבד! מניחים אותה והיא מרדימה את עצמה!!

שאלתי אותם איך הם עשו את זה, (ואני יודעת שהם בשום אופן לא נתנו לה לבכות) וניסיתי לעשות את אותו הדבר, ולא הצלחתי...

אני מניחה אותה והיא מניחה את הראש לכמה שניות ואז אני יוצאת מהחדר/מלטפת אותה/ מנדנדת את המיטה (כל פעם ניסיתי משהו אחר) ואז היא נעמדת, ואם אני לא מרימה אותה היא מתחילה לבכות (ואני לא רוצה לתת לה לבכות)..

מה לעשות?? (במיוחד שאני יודעת שהיא מסוגלת!)

מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות השונה? (זה בטח לא לחץ חברתי.. )

כבר נכתבו כאן הרבה רעיונות, אשתדל לא לחזור עליהם...

לעניות דעתי, הסיבה לכך היא ברורה, היא פשוט ילדה נבונה שיודעת שלבסוף "תרימי ידיים",וגם על הידיים...

אם באמת את מחליטה שאת רוצה שינוי, קודם תחליטי בראש ותהיי החלטית עם עצמך,שזה הדבר הנכון והטוב שאת עושה ...לדעתי לאחר שהחלטת להרדים אותה במיטה,אל תוותרי, חיזרי על הליטוף,תראי לה שאת אכן ברקע,אך יחד עם זאת שלימה עם כך שהיא תרדם במיטתה.ואם צריך להשאר לידה אז השארי...

בהצלחה!!!

לתת לבעלך להרדים אותה. היא יודעת שאת תישברי,ולכן היא מפעילה לחץ... זאת הסיבה לדעתי שבמעון הצליחו.

בחוג הורים של "גישת שפר", תוכלי ללמוד איך לשים את בתך התינוקת במיטה - ולא. לא להניח לה לבכות, אלא לדעת שהיא עושה את מה שהיא אמורה לעשות - להירדם. איך? כדאי לתרגל בחוג, כדי להבין לעומק את הדינמיקה בין הורה וילד, וכדי לנצל ידע זה בהקניית הרגלים רצויים לילדים.

קראי וקראי ותהני

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t338413#4168203

קראתי את השרשור שהפנית אליו...

אני חייבת לציין שאת פשוט אדם מעניין!!

עזבי מסכימה או לא מסכימה עם הרעיון, אני לחלוטין אוהבת את הגישה שלך !! (:

איזה מגניב שיש אנשים כמוך

עשית לי את זה

אהבתי לגמרי את הדברים שכתבת!

ההפניה לשרשור ההוא היא רעיון טוב.

ולא נותר לנו אלא לומר:

"איש באמונתו יחיה"

כן, אני יודעת שזה שיבוש של פסוק מספר חבקוק, אבל זה מתאים כאן...

האם זה אסון שהיא תבכה שם?

אולי תבוא כל חמש דקות ותאמר לה שאתה כאן ותלך לסלון.

אשה שבוכה קבוע כדי לסחוט משהו מבעלה -

ברור שבעלה לא ירקוד סביבה כל פעם מחדש, אלא אם כן הוא פשוט טיפש!

ושוב הגענו לשאלה אם בכי של תינוק זה בשביל לסחוט משהו מהאמא - הילד חכם ורואה שזה עובד, או כי הוא באמת במצוקה רגשית. אני מאמינה ששתיהם יכולים להיות נכונים וכל מקרה לגופו. 

תינוק (וגם פעוט) מתפשר המון מעצם העובדה שהוא נולד בעולם המודרני המערבי.

הוא מפסיד חלק גדול ממה שהוא היה אמור לקבל מהוריו (בעיקר מאמו).

כמה אפשר לקחת ממנו? התשובה משתנה מתינוק לתינוק. אבל כשתינוק בוכה, זה אומר שכנראה עברנו את הגבול...

אני לא אומרת שחייבים לתת, אבל אני אומרת שצריך לקחת עם המון תמיכה, ולזכור שאנחנו כבר נמצאים בחובות גדולים מול התינוק ממילא. בטח שלא לראות בתינוק אויב מרושע וזומם...

תינוקות.

חוץ מזה, הבעל הזה צריך לחשוב טוב, למה אשתו לא מקבלת ממנו מה שהיא צריכה בדרכים נורמליות.

זאת יכולה להיות בעיה שלה, שהיא לא יודעת לבקש,

אבל בהחלט גם יכול להיות שזה בגלל שהוא לא יודע לתת... 

לגבי תינוקות, אני נוטה לומר שההורים שלהם לא יודעים לתת או להבין בקשות, יותר מאשר שתינוקות לא יודעים לבקש...

גם הבת שלי בת 9 חודשים וישנה לבד במיטה מגיל 3 וחצי חודשים. ברור שהיו עליות וירידות אבל שנת לילה ברוך ה' היא ישנה כבר הרבה זמן במיטה לבד. השיטה שאני השתמשתי זו השיטה של הלוחשת לתינוקות (אבל לא בדיוק כמוה).

אני לא יודעת איך זה יעבוד על ילדה שכבר עומדת במיטה אבל קודם כל היא כבר מספיק גדולה כדי להבין מה קורה סביבה-יש לנו טקס שינה קבוע שהיא מתקלחת בין 6 וחצי ל7 אח"כ מקבלת בקבוק ואז משכיבים אותה לישון עד 8. אם היא הייתה נעמדת או בוכה אז הרמנו אותה עד למצב שהיא נרגעה ואז שוב מורידים אותה. השיטה נקראת "הרם/הורד" ובאמת שצריך הרבה כוח רצון והחלטיות כדי ליישם אותה. בפעמים הראשונות זה יכול לקחת המון זמן אבל אם מקפידים עליה אז לדעתי תוך כמה ימים הילדה תבין "עכשיו הולכים לישון במיטה" ולא נרדמים על אמא. לדעתי זה מאוד חשוב להקנות הרגלי שינה נכונים כי היום שלהם נראה יותר טוב כשהם ישנים יותר טוב וברגוע.

אני אמנם לא הלכתי לפי הלוחשת לתינוקות, אבל גם אני הרגלתי את הבן שלי בגיל 3 וחצי חודשים לטקס השינה הקבוע (היום הוא בן שנתיים בלי עין הרע ואנחנו עדיין עם אותו הטקס!)

6:30 ארוחת ערב, 7:00 מקלחת כיפית, צחוקים, משחקים באמבטיה, שירים וכו', 7:30- נכנסים למיטה. אני מחבקת אותו ושרה לו לפני שאני מכניסה אותו למיטה, וממשיכה עם "המלאך הגואל" ופסוקים נוספים וליטופים בתוך המיטה. בקבוק מים, מכבה את האור ויוצאת מהחדר.

הוא פשוט יודע שזה הזמן לישון. אם הוא בוכה קצת או מתפנק עלינו קצת- אז בעלי יושב לידו ומקריא לו סיפור או "עושים חיבוקים-פינוקים" ומכניסים אותו שוב למיטה, כשאנחנו דואגים להגיד לו כל לילה: אמא/ אבא אוהבים אותך מתוק שלי, אבל עכשיו אתה הולך לישון במיטה. לילה טוב!" או אם הוא ממש לא בקטעים של לישון אנחנו משאירים לו אור ונותנים לו לשחק במיטה עם איזה צעצוע שהוא בוחר.

אז ברור שיש לילות שהוא פשוט לא מוכן לישון, או רוצה רק ידיים. הוא סה"כ ילד ולא רובוט, ואנחנו לפעמים נותנים לו להישאר ער עד מאוחר ולהסתובב בבית במקום להכניס אותו בכח למיטה. אבל אלו לילות יוצאי דופן.

את הטקס הוא מכיר. את ההרגל הוא ב"ה רכש לעצמו. וב"ה הלילות שלו ושלנו יחסית רגועי וארוכים.

ולגבי מה שכתבתי ונמחק למה רבו- אני כותבת בתימצות את מה שחפרתי אז:

להיכנס להיסטריה מכל ציוץ שהילד מוציא מהפה כשמשהו לא מוצא חן בעיניו- לפי דעתי זה פשוט לעשות לילד עוול!!!

התפקיד שלנו בתור הורים זה לתת לילד כלים להתפתחות נכונה ולהתמודדות נכונה.

מעבר לאהבה ולרוך ולפינוקים שברור שכל הורה אמור לתת לילד שלו בצורה הטבעית ביותר, אנחנו אמורים ללמד אותם מהו איפוק, שליטה עצמית, הרגלים נכונים ובריאים ועצמאות.

אז אני לא מדברת על "לחנך" תינוקות, אלא על "ללמד" אותם.

לא כל מה שרוצים מקבלים ישר. זה לא סוף העולם.

לא תמיד יש לאמא כח להרים על הידיים, ולפעמים זה פשוט מוציא אותה משלוותה והיא מרימה אותו בהיסטריה ובעצבים, ואז מה זה שווה?? הילד מרגיש, אוהו כמה שהוא מרגיש את זה!!

הלוואי שהיה לנו את כל הזמן והכח להיות איתם (פה אני מסכימה עם יוקטנה על המציאות המערבים הקלוקלת!), אבל בואו נהיה מציאותיים- אין לנו.

אז בואו נוציא את המקסימום מהמציאות הנוכחית. ילד יכול לחוש באהבה ורוך וקרבה וביטחון גם בלי להתכרבל כל הזמן בחיק הוריו. גם בלי להיות כל היום על הידיים. וגם אם הוא בוכה ולא מקבל ישר את מה שהוא רוצה.

אנחנו יכולים ללטף, ולשיר ולהרים ולהוריד שוב, ולספר לו שאנחנו אוהבים אותו, ולתת לו את הצרכים שלו וגם פינוקים לפעמים, ולחייך אליו ולשחק איתו, אבל בזמן הנכון לו כדי שההרגלים שהוא ירכוש יעמדו לטובתו (שוב: לו"ז בריא, שנת לילה מלאה, ארוחות בריאות ולא סתם ג'אנק כי הוא בוכה שהוא רוצה, עצמאות וכו').

זהו. קדחתי מספיק. ביי(:

וגם אנחנו התחלנו להגיד בשבילה שמע ישראל ואח"כ שרים המלאך הגואל ויוצאים מהחדר.

ולפני שבוע בערך השכבנו אותה לישון עם הטקס בסביבות 19:40 והיא שכבה במיטה בשקט (ומלמלה קצת מדי פעם) עד 20:15 כשהיא נרדמה. אז כנראה היא לא הייתה מספיק עייפה אבל היא הבינה שזה זמן לישון ואם היא לא רוצה עדיין לישון אז היא שוכבת במיטה בשקט. פשוט נדהמתי..מקסימה!

אז כמובן שיש עניין גדול לאופי של הילד כי יש ילדים שגם אחרי הרבה זמן של ניסיון להרגיל לשינה במיטה לא יעשו את זה באופן אוטומטי אבל אני מאמינה שכל ילד צריך שהורים ילמדו אותו איך הולכים לישון כי הוא בסה"כ ילד ולא יודע מה טוב בשבילו. צריך איזון בין רצון הילד ובין הצורך שלו (ואני מסכימה שאם הילד מידי פעם לא רוצה לישון אפשר לתת לו לשחק במיטה עד שיתעייף כמו שז'וז'ואית אמרה)

אם הילדה נרדמת על הידיים ופתאום מוצאת את עצמה במיטה זה באמת מלחיץ ולכן היא בוכה. אם אני הייתי הולכת לישון בחדר ופתאום מתעוררת בסלון-אומנם לא הייתי בוכה אבל בהחלט הייתי נבהלת בשניה הראשונה..

וכמובן שאני מצטרפת למי שאמרה שחשוב להרגיע עם דיבור "אל תדאגי, אמא פה.. את רק הולכת לישון".

גם אני אישית לא מסוגלת לשמוע אותה בוכה אבל לפעמים (ואפילו הרבה פעמים) הבכי שלפני השינה הוא בכי שאומר אני עייפה והולכת לישון (כמובן כשהיא בשכיבה ולא בעמידה). אז לפני כמה זמן באמת החלטנו לבדוק את העניין והנחנו לה לבכות במיטה אבל לא יותר מכמה דקות וכמובן שאם זה הגיע לידי צרחות אז ישר הלכנו אליה. פשוט צריך לנסות ולראות כדי להבין מה היא מנסה לומר בבכי.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....