שלום לכולם
יש לי בן מקסים בכתה ז' שיש לו בעיית התארגנות איומה ובעיית קשב וריכוז, אם כי לא הוגדר כ ADD. הוא יושב יפה בכתה (למרות שהוא "תנועתי") אבל לא מפריע בכלל בשיעור ומקבל ציונים לא רעים בכלל-ממוצע סביב ה-9 כל השנים. הוא פנה אלי לפני כחודש ובקש להתחיל לקחת ריטלין.הוא אמר שהוא מרגיש שהוא מפסיד הרבה בגלל בעיית הריכוז שלו.התייעצתי עם רופא והחלטנו ללכת על תק' נסיון. הוא התחיל לקחת 10 מג ומדווח שהוא הרבה יותר מרוכז, ואומר שהולך לו יותר טוב עם חברים ואפילו בספורט הוא מצליח יותר.הוא אומר שהוא מרגיש שכל מה שהוא עושה-הוא מרוכז בו יותר ולכן מצליח יותר. אני מתלבטת אם לאפשר לו להמשיך ולקחת כי נראה לי שזו סוג של אמירה ש "אתה צריך קביים כדי להסתדר בחיים" ואני מונעת ממנו את האפשרות למצא לעצמו את הדרכים להתגבר עם הכוחות שיש לו (ויש לו!!) על הבעיות שלו.אני מאד לא אוהבת את הרעיון ומצד שני, מתקשה להגיד לא לפלא הזה. חשבתי להתייעץ עם הורים אחרים ואולי נוער שיש להם נסיון בעניין ולשמוע מה דעתכם? אודה מאד למי שיוכל לחלוק איתי את נסיונו והרגשתו בעניין.
תודה!
צפורה
