הוא קרבי מורעל -

צריך לשמור מרחק.

לגבי אופי השרות- השאלה העיקרית שאת צריכה לשאול היא "למה הוא שירת במסלול הספציפי הזה?"

                       יש הרבה מסלולים: הסדר, ששסדר, בן גרעין, שלוש שנים, נח"ל חרדי ועוד....

                       לכל מסלול אופי ומשמעות ולכל אחד סיבה שונה לבחור במסלול כזה או אחר.

לגבי פרופיל- יש חלוקה בין פיזי לנפשי והיא גדולה מאוד! לרוב כלל המידע יהיה חסוי (סודי רפואי).

                פיזי: יש הרבה "ליקויים" פייזים שלא יפריעו בכלל, כגון, משקפיים, פטור מלבישת נעליים צבאיות, פטור

                      מעמידה על הראש ועוד אלפי פטורים ו"סעיפים" שלא מפריעי באמת לתפקוד היומי באזרחות, לצד

                      אלה יש בעיות רפואיות אחרות שלרוב קשורות בבריאות אמיתית כגון בעיות עיכול ופריצת דיסק.

                      ושוב, צריך לדעת לשאול מה מקור הבעיה/ מגבלה, בעית מוטיבציה שבגללה הוא הוציא פטור

                     (לדוגמא: הרבה חיילים מוציאים פטור מנעליים צבאיות סתם כי יותר נוח ללכת בנעליי הרים

                     אמתיות...) או בעיה אמיתית שתשפיע על תפקוד יומיומי גם אחרי הצבא.

             נפשי: גם כאן יש חלוקה בין בעיות קשות שלרוב לא יאפשרו שרות בצ"ל לבין בעיות "קטנות" שלרוב אין

                     בהן הרבה מן האמת (לדוגמא: חייל שגורש/ היה פעיל בתחום לרוב יקבל סעיף/ הערה נפשית על

                     כך שאין לשלב אותו בפעילות פוליתית מחשש ל"ניגוד אינטרסים".) יש הרבה סוגים שונים של בעיות

                     נפשיות שלאו דווקא קשורות לצבא, מאוד מומלץ לברר את מקור הבעיה.

לגבי התפקיד: יש אלפיי (אם לא יותר) תפקידים בצבא כל תפקיד אפשר לבצע בצורה מעולה סבירה או גרוע...

                  יש המון פרטיים "קטנים" שמשפיעים על ביצוע (מוטיבציה לביצוע) התפקיד, ממפקד ישיר ועד שיבוץ

                  כללי, יכול להיות שהחייל הוא לוחם על בכל נשמתו אבל הוא נפל על מפקד גרוע שהוציא לו את כל

                  הרצון לשרת.

                  ככלל מומלץ לברר את התפקיד בו הוא שירת ולשאול אח (או כאן) מה משמעות התפקיד, אסור לשכוח

                  שלא כל אחד מגיע לתפקיד שהוא הגיע אליו מאותה סיבה!!

                  למרות שנהוג (ובצדק!!) לראות בלוחמיים עם יותר משובח אין הדבר מוריד מערך שאר המשרתים!!

                  ושוב בפעם המיליון, השאלה היא למה? למה הוא קרבי או לא קרבי...

לסיכום: לתפקיד ושרות הצבאי יש משקל עצום על התגבשות האופי ודרך חיים של כל אחד!!!

          רק צריך לדעת "לקרוא נכון את המפה" וזה לא כ"כ קשה...

מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר בשאלות שאת צריכה לשאול...

את מוזמנת להעלות פרטיים כלליים בלבד (ע"מ לא לפגוע בבטחון המדינה או בפרטיות שלו) כדי לקבל דעה...

אבל אני ממש עייפה אז לא קראתי..

בעיקרון אני לא חושבת שזה מדד לכלום. יש כל מיני סיבות לפרופיל נמוך.

אבל מנסיון אישי כן לפעמים יש בעיה נפשית או בריאותית.. לפי דעתי כל מקרה לגופו.

בהצלחה

זה בדיוק מה שכתבתי!

רק שהסברתי מה הסיבות שבגללם לא מחייב שפרופיל נמוך הוא בעיה...

מה צריך לשאול בכל תחום...

והכי חשוב הדגשתי שכל מקרה לגופו!!!

בעזהי"ת.

הוא רק הסביר לה איך זה עובד בצבא, מה גורם למה.

את הנ"מ היא תעשה בעצמה...

זה לא נראה ככה...

אליסף,

לא אמרתי שצריך לשפוט רק ע"פ השרות, ישנם סוגי השפעות שונות לטווחיים שונים...

ללא ספק שרות של מ"כ קרבי שמוביל כיתה לבד במעצר לילי באמצע שומקום יושפע יותר מהשרות מאשר הסדרניק שהיה מש"ק ד"ת בבא"ח... הסדרניק חובש ששרת בעופרת יצוקה (היום יהיה בערך בן 24.5) ואסף גופה של חבר שלו שהתפרקה יושפע יותר ממ"כ ששרת שלוש שנים בבא"ח (טירונות+אימון מתקדם, מכים מוקדם, מ"כ טירונות אימון מתקדם, סמל טירטנות אימון מתקדם, חפש"ש)

לדעתי לא הגזמתי כשכתבתי שיש השפעה עצומה על המשרת בתפקידים מסוימים והשתדלתי להביא את השאלות שצריך לשאול בכל תחום. לא הגזמתי מהסיבה שלא קבעתי עובדות (קשר מפ הוא שפיץ!) אלה הבאתי את הכיוונים שצריך לחפש בהם תשובות (והדגשתי בלגבי התפקיד שצריך לבדוק כל מקרה לגופו כי יש דרכים שונות לבצע כל פקיד..)

מעולם הגוב...

סליחה פשוט משם הדוגמאות יותר מובנות לכלל הציבור, לענ"ד.

תתעלם מהדוגמאות!! אחר הכל לא אמרתי אותם כדי לחרוץ שזה טוב מזה! אלה להפך!!!!!

רק נתתי שאלות וכיווני מחשבה, אבל ממש לא כתבתי ככה או אחרת...

 והבאתי את הדוגמא של החובש כדי להדגיש עד כמה אסור להגיד "אהה הוא הסדרניק הוא לא עשה צבא באמת" או "הוא עשה 3 שנים אז הוא מטורף"

חוץ מלומר (וזו דעתי ימות העולם) שיש מה ללמוד מעבר צבאי (לכאן או לכאן) לא קבעתי אף עובדה, רק ידע..

להתאמה לשירות צבאי ונשואין אינם שירות צבאי.

 רק במקרים מעטים יש לכך קשר עם התפקוד היום יומי של האדם.

אליסף,

לא אמרתי שצריך לשפוט רק ע"פ השרות, ישנם סוגי השפעות שונות לטווחיים שונים...

ללא ספק שרות של מ"כ קרבי שמוביל כיתה לבד במעצר לילי באמצע שומקום יושפע יותר מהשרות מאשר הסדרניק שהיה מש"ק ד"ת בבא"ח... הסדרניק חובש ששרת בעופרת יצוקה (היום יהיה בערך בן 24.5) ואסף גופה של חבר שלו שהתפרקה יושפע יותר ממ"כ ששרת שלוש שנים בבא"ח (טירונות+אימון מתקדם, מכים מוקדם, מ"כ טירונות אימון מתקדם, סמל טירטנות אימון מתקדם, חפש"ש)

לדעתי לא הגזמתי כשכתבתי שיש השפעה עצומה על המשרת בתפקידים מסוימים והשתדלתי להביא את השאלות שצריך לשאול בכל תחום.

לא הגזמתי מהסיבה שלא קבעתי עובדות (קשר מ"פ הוא שפיץ!) אלה הבאתי את הכיוונים שצריך לחפש בהם תשובות (והדגשתי ב"לגבי התפקיד" שצריך לבדוק כל מקרה לגופו כי יש דרכים שונות לבצע כל פקיד..)

נמרוד,

ברור שהפרופיל הוא רק מדד צבאי, הדגשתי את זה בכל סעייף וסעייף, עם זאות אמונה שאלה לא רק עד כמה הוא מדד אלה גם מה אפשר ללמוד מהפרופיל / שרות צבאי? השאלה הייתי סמויה אבל נשאלה...

לא כתבתי נחרצות "פרופיל 97 הוא חתן מעולה! אל תצאי עם מישהו שיש לו קה"ס 52!" רק פרטתי מה אפשר ללמוד משאלת השאלות הנכונות, הדגשתי שרק במקרים מעטים הבעיה של הפרופיל משפיעה על תפקוד יומיומי!

סליחה עם היה נשמע שפגעתי או המעטתי משרות צבאי כזה או אחר!!!

לא הייתה לי כל כוונה לעשות דבר כזה, רק לפרש מה אפשר ללמוד מהשרות, מה "השאלות הנכונות" ומה משמעות התשובות...

(גם מי שלא שרת צריך לשאול "למה?" "על איזה סעייף?" 21 נפשי? 24 חוסר התאמה?)

הכן עצמך. 

ישבתי באוטובוס וגלגלתי את הסוגיה כאן בראש, ואני חולק. 

נתחיל: "חלק א'"

ש. איך מקבלים פרופיל?

ת. פיזית - בדיקות פיזיות.  נפשית - כל מקרה לגופו (זה כולל מספיק בלופים בכדי לא לקבל מעמד של אמין). 

אופי שירות:

1. נורמה - גדלת בעולם שבו דוחפים אותך לסוג כזה או אחר של שירות. 

2. רצו אישי - שריטה, או השפעה חיצונית שגרמה לך לרצות את אותו התפקיד. 

3. ראית ערך בתפקיד ספציפי, או חשבת שתפקיד מתאים לך.

4. הצבא זרק אותך לשם 

ש. כמה ייחודי התפקיד? 

ת.  כלל לא, משום שמאות אלפי אנשים משמשים בכל תפקיד, ותנאי הקבלה הינם בסיסיים (למשל - לא להיות מסומם) 

פרופיל מאוחר:

ש. שינו לך את הפרופיל במהלך בשירות

ת. פיזי - בעיה חדשה שהתגלתה, או בעיה שהצבא גרם לו. נפשי - בד"כ זה נובע מסבל מוגבר שגרם לך לרצות לעוף משם - בכל תירוץ. (האדם יודע להתמודד טוב עם סבל, אך לא סבל שלא מוצדק בעיניו, הוא אינו מזוכיכט) 

סתם כך - כל מקרה לגופו. 

נסיק

ש. מה ניתן להקיש לאזרחות, לאישיות, לאדם?

ת. כלום, לגמרי לגמרי כלום.

 חלק ב'

בפסיכולוגיה כל מקרה לגופו, נובע ישירות מתורת ההכרה.

אין נפש אחת דומה לחברתה ואין נפש אחת מושפעת באותה צורה מאותה חוויה מחברתה. 

הבאת לדוגמא מ"כ שמוביל את חייליו למעצר בכפר ערבי - יש אנשים שחווים את זה בצורה הכי מוחשית כל יום בראיית סרט, בדימיון. יש אנשים שחיים בסרט, יש אנשים שחיים במציאות שדומה לסרט, יש אנשים אדישים וכו וכו וכו

בעוד שיש אנשים שזה מדגיש אצלם את הבגרות, יש אנשים שזה שובר אצלם את חומת הערכים, וגורם להם להיות אלימים, לפעול באלימות, לאבד את הרגישות לחיי אדם או להכאיב לאחרים. ויש אנשים שסתם נהנים מהחוויה ואדישים לה נפשית. ויש עוד מליון אפשרויות.

הנפש זה דבר מורכב. כל נפש שונה לגמרי מחברתה. כל נפש מושפעת מאותם הדברים עצמם, בצורה שונה ואף קיצונית מחברתה. ואין שום מדד חיצוני שבעולם שיכול ללמד אותנו את הפרט הכי קטן על הנפש.

הניסיון ללמוד מאופי השירות או מהפרופיל, זה כמו ללמוד על האדם דרך ציוני הבגרות שלו או צבע השיער.

אפילו בדברים שדורשים קצת יותר ביטוי של אישיות כמו בגדים או מקצועות לימוד, ישנם כל כך הרבה משפיעים חיצוניים, שהם מעקרים את כל הבחירה החופשית של הנפש גרידא.

לו האדם היה בודד בעולם, באינקובטור, מרוחק מהחברה, ההורים, המשפחה, החברים, התרבות, וכל דבר אחר, אולי ואולי היינו מצליחים ללמוד משהו על נפשו דרך מדידות. 

כאשר חז"ל ניסו לתאר לנו אישיות של בן אדם שאינו יכול לחזור בתשובה, וזיהויו על ידי מדידות חיצוניות, המסקנה היתה שאדם כזה בכלל לא קיים, וכל אחד יכול לחזור בתשובה. ואליבא דסוברים שקיים- נו לפחות זה היה חז"ל שקבעו את הגדרים ההלכתיים, שמשקפים את רצון ה'.

למסקנה:

פגשת אדם שחי בישראל, והוא היה בצה"ל, ראי מה זה עשה לנפש שלו, מה זה עשה למידות שלו, לאישיות שלו. אולי זה השחית חלקים ממנו, אולי זה ביגר אותו, אולי הוא בכלל היה אדיש לזה והיה מנותק מהחוויה. אבל כמו כל דבר אחר שהוא עבר בחייו, ראי איך זה השפיע עליו, ואיזה מוצר את מקבלת. ולא! אין שום חוקים כאן, אף אחד לא יוכל לעזור לך. ולא תוכלי להשוות את זה לשום אדם אחר. את מקבלת נפש, את מקבלת אדם, יש לו היסטוריה שלימה שהביאה אותו למה שהוא היום, ויש מליון משפיעים, ואין לדעת מה השפיע, ואיך זה השפיע, אבל הוא הושפע, הרי זה מה שהופך אותו לעצמו. 

שלוות עולמים, יכול להיות שתקרא את הדברים ותגיד שאנחנו לא חולקים, יכול להיות. יכול להיות שתחשוב ההיפך. מה שכן, אני מביע פה את דעתי, ושש לדיון. לא כיוונתי לפגוע או דבר, הכול כחלק מהדיון. 

אין השתחוות אז קבלי מלך[ה]!!

קבל  . וזה לא רק בצבא- זה קשור לכל דבר שקרה לנו בחיים. שום דבר לא משפיע על שני אנשים באותה צורה. 

(צדיקה- קבלי גם  כי ביקשת כ"כ יפה..) 

אז קבלי  . 

יש בוחן פתע בשבוע הבא!

הציון לתעודה..

אם את לא מוציאה 100- אני לוקחת את הסמיילי בחזרה!

התכוונתי לשאול איך את מוסיפה את הסמיילי המשתחווה לתגובה,

כי לי אין אותו בין הסמיילים...

יומטוב =]

בבקשה,בבקשה,בבקשה,בבקשה,בבקשה,בבקשה,בבקשה....

ועם חיוך מתחנף? ...

http://www.onone.co.il/images/smilies/Beautiful%20(137).gif

במכלול הדברים לא חידשת או חלקת, אבל אני מתקשה להבין את הקשר הרציף לשאלה של אמונה...

ולגופו של עניין,

" נתחיל: "חלק א'  ש. איך מקבלים פרופיל? "

תימצתת את השאלה שלה אבל לא ענית, ע"פ הבנתי היא מחפשת דרך להבין את משמעות הפרופיל וכו' ולא את הקביע הבנאלית של כל מקרה לגוף, מה שכבר פרטתי שם^שם^ בראש השרשור.

" ש. כמה ייחודי התפקיד? " וקבעת ש "כלל לא, משום שמאות אלפי אנשים משמשים בכל תפקיד, ותנאי הקבלה הינם בסיסיים", בלי לגעת בדעתי עדיין , באמרה הזו אתה סותר את כל חלק ב' בדבריך שכל ענינו (ע"פ הבנתי) היא לחזק את היופי שבהיותנו כ"כ שונים, את היות כל אדם מושפע בצורה שונה...

אם כך, אייך יתכן לומר על שרות צבאי, שלכולי עלמא מורכב ממאות דקויות שמשפיעות על כל אחד בצורה שונה, איך ניתן לקבוע שהוא משפיע על כולם (ואף אחד) בוזמנית באותה צורה?

" ש. מה ניתן להקיש לאזרחות, לאישיות, לאדם? ת. כלום, לגמרי לגמרי כלום. " מה? מאיפה החשיבה הזו? (סליחה על התקיפה, אבל יש עוד) אם כל נפש מושפעת אחרת, ונזכור שאמונה שאלה מה אפשר ללמוד/ משמש כמדד, אז איך תקופה כ"כ קשה, בונה, שוברת ומלחיצה בחיי האדם יכולה להחשב לכלום? ועוד לפני חלק ב' שכל ענינו, ההשפעה הנבדלת שכל אדם חש ממאורעות דומים, אז איפה הצדק בדברך?

לומר שהשרות הצבאי לא משפיע על המשרת (מה שהשרות לא יהיה) היא אמירה ריקה! אם שנת שרות לאומי משפיעה על בחורה אז שנה ו4 (או 3!!) של שלילת חופש ואתגרים נפשיים ופיזיים לא תשפיע? אז אין מה להקיש? ברור שיש!!!

השאלה הנכונה היא, איך אפשר ללמוד מרצף השרות של החייל לאזרחות?

והתשובה אינה באה ברגע, התשובה בנויה מרצף של תתי שאלות, את רובן פרטתי בראש השרשר ^^.

צריך לזכור שייתכן ואחרי ברור מעמיק יתברר שהוא לא הושפע מהשרות, אני לא מאמין שיש אדם כזה אבל גם זו אפשרות..

לגבי חלק ב',אני לא מרגיש צורך להגיב עלייו כי הוא כל מה שכבר אמרתי בראש השרשר רק עם יותר נגיעה אישית.

חלק ב' לא חלק על דבריי בכלל, אבל הוא חולק על רוב מה שכתבת בחלק א', כך שבאמת לא ידעתי לאיזה חלק להגיב..

סליחה אם תקפתי את חלק א' של דברייך אבל הדרך שכתבת פשוט לא אפשרה אחרת,

מקווה שתבין את הסתירה שבדברך, לי היא הייתה חדה מידי.

והכל במסגרת דיון אז תרגיש חופשי לכתוב

תודה לכל המגיבים  ממש החכמתי ונעזרתי ... זה היה מאוד חשוב לי .

תודה מיוחדת -" לשלוות עולמים " , כל תשובה תשובה , ויפה ששמת לב גם לרובד הסמוי ... צדקת !!!!

וקונקרטי יותר : מה תפקידו של  מש"ק דת ? ( נראה לי שגם קיימת בעיה רפואית , אבל הברור אצל חבר'ה  היה ממש תמונת אילוסטרציה שכל קשר בינה למציאות הינו מקרי ביותר ואני יודעת לחפור !!!!! האם לשאול אותו ישירות למרות שזו רק פגישה רביעית ?  )

המשך שבוע מעולה לכולכם !!!!

א. שאלתה של אמונה היא היחס הנכון לפרטים הטכניים שהצבא מייצג. פרופיל, תפקיד, ואופו שירות- מה זה אומר על האדם. אני עונה תשובה טכנית בתיאור של הצבא. ואני עונה תשובה נפשית, בתיאור של האדם. 

ב. היא שואלת אם יש משמעות - על ידי התיאור של הצבא- אני מסביר שאין משמעות.

לא רק שכל מקרה לגופו, אלא שבאמת גם אין משמעות. לא שלא יכולה להיות משמעות, אלא שאין משמעות בראייה של חברה. רק כאשר נביט דרך עיניו של החייל, נוכל לגלות את המשמעות המיוחדת עליו לפי חוויותיו. וזהו ההבדל.

ג. אופי התפקיד אינו הופך את האדם למיוחד, אלא האדם שעובר את התפקיד - יכול להיות מושפע ממנו בצורות שונות, הן חיוביות והן שליליות. התפקיד עצמו לא אומר כלום על האדם (בראייה חברתית), ואילו בראייה (אישית-פרסונית), האדם יכול להיות מושפע מחוויה שהוא עבר (כמו שירות בתפקיד). 

ד. השאלה היתה"מה ניתן להקיש?" הווי אומר - מה אני יכול ללמוד על אדם- על היראת שמיים שלו, על האישיות שלו, על המידות שלו, על ההתנהגות שלו, על הנפש שלו, מהשירות הצבאי שרשום שהוא עבר?

והתשובה - כלום. למה כלום? משום סעיף ב-ג.

ה. אולי אנחנו חולקים בניסוח. אבל השאלה היא מי זה האדם הזה שעבר גנון, בית ספר, תיכון, ישיבה, וצבא?  (וכל ארוע אחר בחיים שלו). מי זה? מה זה? איזה מידות יש לו? איזה יראת שמיים יש לו? איך הוא מתנהג? מדבר? חי? וכל שאלה אחרת שנוגעת למהותנו וחיינו.

כאשר מישהו אומר שהוא שירת בצבא, בלי קשר לאופי התפקיד - אז זה עוד פרק בחייו- האם הושפע? ואם כן איך? לטובה או לרעה? האם נהיה גס רוח או עדין נפש? האם נהיה בהמי או אדם?  ואני בכוונה תחילה שואל שאלות כאלו כאן. אנחנו לא יכולים ללמוד כלום, אותה בחורה תצטרך לשאול שאלות טובות בשביל להבין מי האדם שלפניה. שום פרט טכני לא יעזור לנו לקבוע את הדבר הקטן ביותר על האדם, אין בתורת הנפש שום הגדרות שכוללות פרטים טכניים צבאיים. 

ו. ההבדל בין החלקים. ההסבר מופיע בסעיף א'.

אך אחדד קצת. פסקה א' עוסק בצבא, בניתוח פרטים טכניים והניסיון ללמוד מהם על האדם, הפרטים הטכניים של הצבא עקרים מאנושיות, ולכן אין להם מה ללמד אותנו.

פסקה ב' עוסקת באדם כאדם, על האדם כנפש חיה, על פנימיותו. אפילו אם הצלחנו לקבוע שכולם נמצאים תחת לחץ(או פרט טכני כזה או אחר) - ההתמקדות באדם של פסקה ב', תראה לנו- שזה עדיין לא אומר לנו כלום, מהסיבות שמניתי שם (למשל שכולם מגיבים אחרת).

למסקנה:

1. הצבא אינו מדד לכלום. והשימוש בו כמדד יביא להרבה עוול מסיבה זו.

2. גם אם נקבע דברים אחידים שכולם עוברים - הרי כולם עוברים אותם אחרת, ולכן זה גם לא עוזר. 

3. השאלה היא - מי האדם הזה? וזו שאלה שניתן לענות רק כמקרה לגופו. 

4. אם יש אירוע שעבר (וזה נוגע לכל ההיסטוריה שלו- למשל באיזה משפחה הוא גדל), אז לראות מה זה יצר ועשה אצלו.

נדמה לי שתעשי בחכמה שתדברי איתו על השירות הצבאי שלו.

הפן הרפואי שלו - אם יש לו בעיה כזו אחרת, היא חשובה, וכמו כל בעיה רפואית- יש מספיק דיונים מתי מספרים ואיך. ואולי כדאי לך לחכות שהוא יספר לך, כאשר הוא ירגיש מוכן, לפחות בשלב מוקדם שכזה בקשר. 

לעומת זאת, הרבה יותר חשוב, וטוב תעשי להבין מה הוא עבר שם בצבא, ואיך זה השפיע עליו. הנפש יקרה לא פחות מהגוף. וטוב תעשי שתשמעי ממנו את חוויותיו והתרשמויותיו מהצבא ומעצמו. 

מש"ק דת - זה תפקיד שהבסיס שלו זה שירותי הדת בבסיס. זה כולל סידור בית הכנסת, דאגה לתפילות, הורדת ספרי תורה לשטח, מסמכים לפטור זקן לדתיים, בדיקת העירוב, ארגון שיעורים, וכו וכו זה הראש. 

ישנם שלושה דברים שמתווספים על זה:

1. לפעמים הם משגיחי כשרות. 

2. יש להם הרבה זמן לשבת וללמוד. 

3. מההיכרות שלי, יש להם פוטנציאל לעשות הרבה דברים גדולים ולמנף את התפקיד למשהו באמת יפה וגדול. וזו כבר החלטה אישית של כל נושא בתפקיד. 

אני סה"כ מביא כמה נקודות, הם לא בהכרח נכונים לגביו. 

אבל בגלל הדברים שאמרתי בתחילת התגובה, חשוב שתשמעי את הדברים האלו ממנו, ואך ורק ממנו. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב! 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?