אם כי זה מה שמוכיח שהוא תורני - אז זו כמובן טעות כי אין שום תירוץ לאדם לא ללכת ללמוד מקצוע ולפרנס את משפחתו.

אם כי את רואה את עתידך עם אדם שתפקידו ללמד ולחנך,זה משהו אחר.

שהחלק הוא הראשון כלל אינו רלוונטי- ניסיתי להסביר את עצמי בשאלה ולהבהיר שאין לי שום בעיה אם אדם שלומד מקצוע- ברור לי שזאת גם דרך לעבוד את ה'!

רק שאני אכן רואה את עצמי עם אדם שעובד במקצוע של חינוך\או לפחות שהיסודות של הבית יבנו כשבעלי לעתיד יהיה עוד בישיבה... מובן יותר?

ואם האדם שיועד לך לא יעבוד בחינוך? וכבר עזב את הישיבה ל "ע? אז זה לא הוא? 

זה לא עובד ככה

מה זאת אומרת זאת דרישה מוגזמת. כל אדם צריך לקבוע מה מהותי לו בחיים ומה לא. ואם בעלה המיועד הוא, ח"ו בכלל אדם שחזר בשאלה והיא אמורה לעזור לו לצאת מזה, אז שלא תקבע שום קריטריונים ותצא עם כל מה שזז?
ברור שיש מקום להגדיר נתונים שעל פיהם מחפשים את הזיווג.
זה נכון שאם היא תגיד שהיא לא מוכנה לשמוע על הצעות של בחורים עם עיניים בצבע אחר מתכלת, זה אכן מוגזם. אבל כאן מדובר על נושא עקרוני!

בת כמה את?

כלומר, אם את בת 20 אז את עוד יכולה לצפות למצוא בחורים שימשיכו להיות בישיבה בזמן שאתם בונים את יסודות הבית שלכם.
אבל אם את בת 23 זה מן הסתם כבר יהיה הרבה יותר קשה למצוא...

אגב, מדברייך נוצר בי הרושם, שאת רואה באברך/מישהו שעוסק בחינוך, אדם שבחר בדרך של עבודת ה' שהיא יותר אידיאלית. אין לי שום בעיה עם הקביעה הזאת (בהסתייגות מסויימת, אבל לא משנה כרגע), אבל לענ"ד המשמעות היא שמבחינתך מדובר על עניין עקרוני, ואולי כדאי לך לחפש מישהו שהמאפיין הזה כן קיים אצלו.
אם כי אני שוב מדגיש, שבכפוף לגיל שלך - כמו שכתבתי למעלה.

הרבה הצלחה!

כאן כך שאני עוד לומדת איך משתמשים ... מתנצלת!

אנסה להבהיר בפעם השלישית (ומקוה שהאחרונה גם... )

אני ממש לא חושבת שאברך\רב\מה שלא תרצו עובד את ה' בצורה אידאלית יותר, אני באמת מאמינה שבכל תחומי החיים אדם יכול לעבוד את ה'!!! (מה שכן- אני בהחלט רואה ערך להקמת בית כשהבעל עוד בישיבה!) רק שאני מרגישה שמה שמתאים לי זה בחור שיעסוק במקצוע של תורה, אבל בעקבות ההצעה הנ"ל עלו בי הרהורים אם זה אכן עניין עקרוני- בשבילי!

ולשאלתך- אני בת 20..

תודה רבה על התגובות!

נראה לי, שאם היא תצא עם הבנאדם, והכל יהיה טוב ויפה, והדבר היחיד שיפריע לה הוא שהוא לא לומד בישיבה, למרות שהוא תורני כפי שהיא ציינה, אז אלו מותרות שלא בטוח שהיא יכולה להרשות לעצמה...

חוץ מזה שלענ"ד אדם שלמד בישיבה גבוהה, והוא ירא שמים, זה שהוא לא לומד כרגע בישיבה לא מוריד מערכו ומדרגתו הרוחנית. וכל מקרה לגופו. בכל מקרה לא הבנתי למה לפסול על זה.

כפי הידוע לי, אף אחד לא נשאר בישיבה לנצח, לפחות לא יום שלם...  אני חושב שממש לא כדאי לפסול על דבר כזה, במיוחד ששמעת שהוא תורני. חוץ מזה שעיסוק יכול להשתנות תוך כדי ההיכרות\ נישואים. 

בקיצור לא נראה לי שצריך לפסול על כזה דבר, רק בגלל שחשבת שהוא ימשיך ללמוד, אין מה לעשות, בשביל להתחתן צריך קצת דינמיות. יש בחורות שהיו יוצאות עם אחד כזה ומספיק ששמעו שהוא תורני ובכלל לא בררו מה הוא עושה. 

נראה לי שאת פשוט צריכה להחליט עד כמה העניין הזה חשוב ומהותי לך. אני אתן דוגמה אחרת ואולי זה יעזור: אם נניח את מחפשת בחור שהוא לא ממלכתי, כי גם את ככה וחבל על כל הויכוחים והחיכוכים וכו'...  והנה הציעו לך בחור בדיוק כמו שאת רוצה, מתאים מכל הבחינות, אבל מה לעשות, כל משפט שלישי שלו מתחיל ב: "הרב צבי אומר ש..." - בקיצר ממלכתי מכף רגל ועד ראש.
עכשיו את צריכה להחליט עד כמה דבר כזה יפריע לכם במשך החיים. זה כמובן מושפע מכל מיני נתונים כמו:
האם אתם שניכים עקשנים?
האם אתם אוהבים להתווכח?
איפה אתם הולכים לגור? (ההבדלים יבלטו יותר באיזור רמת מגרון מאשר באיזור עכו...)
וכו'.

ויש כמובן עוד נקודה מהותית אחת:
אחרי שהחלטת משהו. אל תסתכלי אחורה.
אם החלטת שהעניין מהותי מבחינתך, אז זה לא היה השידוך שלך, ואל תתבאסי. בע"ה את תמצאי את הבחור שלך.
ואם החלטת שזה לא מהותי, והתקדמתם הלאה, אז שלא תעיזי בחיים לחשוב: "אוף, למה התפשרתי?" (כמובן שזה יקרה קצת אבל העבודה היא להעיף את המחשבות הללו מהראש כמה שיותר מהר).

הרבה הצלחה בכל מעשי ידייך!

לפי מה שאני הבנתי, את היית מעוניינת במישהו שיעסוק בחינוך.

אני חייבת להגיד לך, שזה גם רצון שקיים בי איפה שהוא...

אבל- לא על זה יקום ויפול דבר.

את לא יודעת מי או מה מיועד לך מלמעלה, את מצידך אמורה לעשות את ההשתדלות שלך לעניין,

ולכן הייתי ממליצה לך לא לפסול על סיבה כזאת.

אם כל השאר נשמע לך מעולה, אל תוותרי!

את גם לא יכולה לדעת בוודאות במה את או בעלך תעסקו בעוד 15 שנה..

יכול להיות שהוא לומד עכשיו מקצוע, אבל הכישרון שלו בחינוך יפתח לו כ"כ הרבה אופציות כך שבעוד 5 שנים הוא יעסוק בחינוך בלי לעשות בזה תואר. הדוגמא הזאת היא היפוטתית לגמרי! אבל היא מציאות שיכולה לקרות...

ישנם גם הרבה מקרים שאפשר לעסוק בחינוך אחרי העבודה...(אם את רוצה רעיונות, מוזמנת באישי..)

את לא יודעת לאן מסלול החיים יקח אותך ואת בעלך, לכן לדעתי-

תצאי ותנסי!

אני במקומך לא הייתי פוסלת על סעיף תעסוקה/תואר.

בהצלחה! (:

של בעל שמקצועו בחינוך, אז אני אודה ואתוודה שאני רוצה בעל רופא!!

תודו שאתם ממש מזלזלים בי עכשיו, שזה מה שיש לי בראש,

אז רק תחשבו באיזה אמפתיה מתייחסים למישי שרוצה בעל שעוסק בחינוך-

ואם הסכמנו שעובד ה' אידאלי יכול להיות בכל מקצוע, אז למה יש הבדל?

ועכשיו הייתה לי הזדמנות לכתוב זאת, תודה לך אין-לי-רעיון.

(האמת, נראה לי שאת צעירה מידי בשביל רופא)

וברצינות - זכתה של כל בחורה להחליט עם איזה בעל היא רוצה להתחתן בין אם היא רוצה רופא, עו"ד, מנקה רחובות, כלכלן וכו'

זה מה שכולם +- כתבו לה ורוב המגיבים אפילו ניסו להרגיע אותה עם הדרישה הזו.

אם את רוצה רוצה בעל רופא זו זכותך המלאה רק כפי שכתבו לאין-לי-רעיון תחשבי עם עצמך עד כמה זה עקרוני לך. (ועד כמה את מוכנה לסבול כשהוא יעשה משמרות לילה ושבתות......)

בעל שעובד בזבל!! (למה? -כי חשבתי שזו עבודה של לא הרבה שעות והרבה כסף-

                              כך שאפשר ללמוד תורה ברחבות...)

אבל תודה על התגובה הברורה ומפרגנת- נראלי שאני מוכנה לסבול, וזה לא עד כדי כך עקרוני,

פשוט אני מקווה שאם לא הוא אז אני אקח על עצמי את התפקיד... |מתלבטת אם יש סיכוי להצליח|

האידיאלים, שפה משותפת, שכל אחד יעריך את מה שהשני עושה. כי אפשר לפנטז על איש חינוך ובפועל לא להעריך אותו. 

ללכת על זה ואנחנו נשואים באושר כמעט 10 שנים. צריך מספיק אומץ ותעוזה כדי להיפרד מרשימת המכולת והחלומות שלנו ולהתייחס במלוא כובד הראש לברכה שהקב"ה מזמן לנו. אדם שממשיך ללימודי מקצוע הוא לא פחות תורני ותורם לעם ישראל ממי שעדיין באוהלה של תורה

מאד תורניים שעובדים וזה לא מוריד מערכם.. וכן לצערנו להפך, בחור ישיבה ש....

תבדקי את המידות שלו כי עם זה בסוף חיים לא עם הישיבה...

לדעתי תצאי איתו, מה יקרה?  תהי חכמה אח"כ לגבי עוד הצעות כאלו/אחרות...

בהצלחה, בקלות ובשמחה!

זה ממש לא שאלה קטנה! אם תחליטי לצאת איתו ואם לו- זה החלטה לכל החיים!!

חתונה.. בכל זאת..

ולפי דעתי- זה עיקרון מאוד חשוב! [לימוד תורה] אבל זה שהוא לומד עכשיו מקצוע זה לא ימנע ממך להיפגש איתו.

תיפגשו, ותבהירי לו את העיקרון הזה שאכפת לך.. ואם הוא יסכים איך,, תמשיכו..

ואם לא.. אז לא..

בהצלחה! ותאמיני!! כ-ל מ-ה ש-ה-' עושה- הכל לטובבה!!!!!!!!!!!!!!!!!

וואי אני שומעת את השאלה הזאת כבר שנים (ולא אני לא כזאת זקנה) וכל כך כואב לי לשמוע אותה, כי אני רואה חברות שב"ה התחתנו ועם ילד (+) וחברות שעם אותה שאלה: אבל זה מאוד ליגיטימי שאני רוצה שהשנים הראשונות יהיו בישיבה ובאמת אין כמו חינוך- מסכימה....באמת ליגיטימי....אבל זה לא הייעוד של כל בחור....

אישי היקר היה בישיבה למד חינוך, החליט שהוא סיים את תקופת הלימוד ומתחיל ללמד. ואחרי חודש החליט שהוא עובר למחשבים-אופס- איפה האידיאל שראיתי? התברר לאידיאל יותר גבוהה להיות אישתו של בעלי לעודד אותו לעשות את מה שנכון ולהשתדל לבנות יחד בית שמח וטב (וקדוש וכו'). ולגלות שבנין הבית לא בנוי רק על זה ,אלא שהמסירות ללמוד תורה כל יום בהתמדה קידמה הרבה יותר את הזוגיות והמשפחה ונהייתה יותר משמעותית ממתי שלמד יום שלם. איך? כנראה שהוא באמת רוצה לעבוד את ה' ועושה זאת בדרך הנכונה ולא בדרך שלא הייתה נכונה לו.

אבל באמת אני ממש מורידה דמעות על חברותי שאני כלכך אוהבת וכל שידוך שאני מנסה להציע הן פוסלות כי הוא כבר לא בישיבה, אבל הוא בחור מדהים, ירא שמים, מידות מעולות מפה ועד להודעה חדשה....הרי הוא כלכך איכותי (כי אני לא אשדך לחברה מישהו שהוא לא טוב)...אז למה? מי אמר שזה מה שה' ייעד לך? אולי זה לא המציאות שהבית שלכם אמור להבנות בו?

אני ממש מבקשת-אל תכניסי את עצמך למצב הזה, אל תפסלי רק בגלל עיסוק... אני מכירה מספיק בחורות כאלה (כמובן אל תפסלי את החלום-יכול להיות ומכירה גם רבות שכן התחתנו עם אחד שעסק במה שהן שאפו....)

אם את בסך הכל בת 20, העולם פתוח בפניך. אם תיפגשי עם בחור שמראש בתת ההכרה שלך בדיעבד, יתכן שלא תוכלי לבנות איתו קשר בונה. לכן, כדי שמצד אחד לא תפספסי את ההזדמנות ומצד שני, לא תיפגשי איתו בראיה שיש לך עליו כרגע, כי הדעה שלך עלולה לפגום בקשר בטרם התחיל, אני מציעה לך להגיד למי שהציע שאת שמחה מאד שהוא/היא חשב/ה עליך, אבל כרגע יש לך מחוייבות ואת קצת לחוצה בגלל לימודים/ש. לאומי וכיו"ב. תקחי את הפרטים של הבחור ותקבעי להתקשר בעוד חודשיים (תרשמי לך בלוח השנה). בינתיים, תיעני להצעות אחרות של בחורי ישיבה דווקא. נסי להיפגש עם בחור ישיבה ואולי שניים, אם יש הצעות מתאימות ולהרגיש איך את מתחברת אליו (מן הסתם הבחור שהציעו לך מבוגר ממך בכמה שנים, אם כבר סיים ישיבה/צבא ולומד).

אם תיפגשי עם בחורי ישיבה ותחליטי שאת לא מעוניינת בהם, למרות שהם בחורי ישיבה ותחליטי שאת מוכנה להיפגש עם בחור שכבר איננו לומד בישיבה (לימוד בישיבה איננו לכל החיים!! ומבחינת הגיל בוגר יותר וכבר יודע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו), תבדקי אם את נהנית לשוחח איתו וטוב לך לשבת במחיצתו. אם כן, לאחר שהקשר מתקדם אפשר לדבר מראש על קביעת עיתים לתורה, אבל משהו תכליתי. למשל, לימוד דף יומי או שעור יומי שמחייב קביעות ולא שיעור פעם בשבוע.

בעלי לומד כבר שנים  לימוד (לשמה) שמגיע לכשעתיים ביום, כל זה לאחר שעות העבודה, מה שדרש כשהילדים היו קטנים, לדעת שגם אם הוא בבית, הוא לא קיים, עד שעה מסויימת. אם לא היה לו אופי חזק והוא היה מחליט שהוא לומד ולא זז, ואני ידעתי ועדיין יודעת שאין להפריע ואין לצפות לשום דבר בשעות אלו- זה לא היה הולך. זה לא כמו בחור שיושב בישיבה ולומד. זה הרבה יותר תובעני.

את בת 20!

מה הסיפור?

תנסי.

הרי אם הוא מתאים מכל הנתונים וכו' - מה אכפת לך לנסות?

מן הסתם, הרצון שלך שהוא ילמד בישיבה מובן לו היטב, אם כל הנתונים טובים.

אני מניח שיש לכם נקודות מוצא תורניות דומות. אז הוא יבין למה את מחפשת כזה, ו

ואולי יסביר לך למה הוא לא לומד.

תזרמי, מה יהיה?

לא טוב? לא נורא. ממשיכים הלאה.

את רוב הדברים לא יודעים מראש.

מציאת החן היא העיקר. ואם שאר הנתונים גורמים לך לרצות כן להיפגש איתו - לכי על זה. לא ילך - לא ילך. מה קרה?

אני מניח שבגילך, את לא שחוקה מדייטים או משו כזה. והמחשבה על עוד בחור שיתברר כלא מתאים ממש לא יהרוס אותך נפשית. 

ה' מזמן כל מיני דברים. לכי איתו. שחררי...  

של הבחור ישיבה שחשבת? האם אין אותם בבחור הנוכחי?

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.