הסיבות למתן חיסונים בארץ נקבעו על פי מספר קריטריונים:
ראשית: כל חיסון שהוכנס לשגרת החיסונים הוא כזה שיעילותו עולה על אי המתן, וסיכוניו פחותים משמעותית מהסיכון שטמון במחלה עצמה. דוגמא טובה לכך הוא חיסון הפוליו המוחלש ( נכתוב בהמשך)
הקריטריונים באופן כללי מאד:
מחלות מסכנות חיים,
מחלות שאינן מסכנות כל פרט ופרט החולה אך מכיון שהיו בנפיצות גבוהה מאד בארץ ( מגיפה) אז היו מספר נפגעים גבוה ממנה. ( מסיבוך משמעותי לחיים ועד מוות),
מחלות הגורמות למומים עובריים משמעותיים שחיסון של כל האוכלוסיה פשוט גרמה לאי חשיפה למחלה, כך שנשים הרות שלא חלו בעבר או התחסנו ולא פיתחו נוגדנים ( גם זה קורה באחוז נמוך) לא היו בבעיה של סיכון לחשיפה.
מחלות הגורמות לאי נעימות משמעותית. ( יותר נפוץ לאחרונה)
פירוט: טטנוס- מחלה הנגרמת ע"י חידק השולח רעלן שגורם לגירוי של כל העצבים המוטוריים וגורם להתכווצות של כל שריר הגוף ( כולל שרירים נשימתיים כמובן) . גם אם נפטרים מן החיידק- אם הוא הספיק להפריש רעלן אז הרעלן ימשיך לפעול. אנשים שחלו נאלצו בעבר להיות נתמכים בהנשמה לכשבועיים עד לסילוק טבעי של הרעלן.
הרבה אומרים היום: "פגשת מישהו חולה בטטנוס????" לא, לא פגשתי. משום שהרב הגדול מחוסן ומי שאינו מחוסן- ונפצע- אכן לא כולם אמורים לפתח את כל התסמין הנוירולוגי. אבל אם תבקרו באפריקה... תוכלו למצוא .
שעלת- אחד החיסונים הנמצאים בפולמוס נרחב. ראשית- בעשור האחרון משתמשים בשעלת ש"תורבתה" על מצעים לא תאיים ( " א-צלולריים") מה שהפחית משמעותית את תופעות הלוואי שלהן ואת הסיבוכים. שעלת היא מחלה הנגרמת ע"י חיידק המפריש רעלן שגורם למרכז האחראי על רפלקס השיעול לפעול בהתקפים ארוכים בלי כל קשר לגירוי הקיים או לא קיים בקנה. כתוצאה מכך, גם לאחר התגברות אנטיביוטית או טבעית על החיידק, יהיו התקפי שיעול ממושכים בהחלט ( דקה- שתיים). לא נשמע נורא למבוגר, גם לא לילד מעל גיל 5-6 ( רק מאד לא נעים, עד כדי הופעה של בריחת שתן, פיצוץ נימים בעיניים וכו'- כל זה הפיך) אבל אצל תינוק צעיר זה אומר : התקפים של לחץ מוגבר במח עקב השיעול, פיצוץ של כלי דם במח לפעמים, פיצוץ נימים בעיניים ( משמעותי לכל החיים אצל תינוק צעיר מאד) והכחלות ( במילים אחרות: חוסר חמצון!) למשך דקה-שתיים מספר פעמים לא מבוטל מיממה. חוסר חמצון אצל ילוד הוא סכנה התפתחותית מאד משמעותית כמובן. ( ובנימה אישית: עבדתי תקופה בטיפול נמרץ ילדים- לדאבוני, לא נראה לי שהיה תינוק אחד שזכה לצאת אחרי שעלת מהיחידה שלנו כלעומת שבא... מבלי פגיעה משמעותית...) כמובן שככל שהגיל צעיר יותר- הסכנה עולה.
ולא, לגדול בבית לא תמיד עוזר, במיוחד אם יש אחים גדולים שהולכים לגנים ובתי הספר.
דיפטריה- מחלה שגורמת להתפתחות קרום חוסם על גבי הקנה, יש אנטיביוטיקה לטיפול... אם תופסים בזמן.
דלקת קרום המח- מזן המופילוס אינפלואנזה- נכון, יש עוד סוגים... למה לא לחסן למה שאפשר?
פוליו- מומת- פוליו היא מחלת מעיים, המשחררת רעלן נוירולוגי בלתי הפיך שגורם לתמת של חלקים בעצב ובעצם גורמת לשיתוק של אברים ארוכים ( בד"כ רגליים) ( לעיתים גם ידיים) שיתוק בלתי הפיך. בעבר, כשהיתה בארץ מגיפה של פוליו, וכשמצב נקיון המים היה ירוד יותר מבהיום- היו נותנים פרט לחיסון המומת גם חיסון חי מוחלש לפה. כדי להוריד את הסיכון אפילו לחשיפה במעיים ולא רק לרעלן. נכון, היתה בזה גם חשיבה ציבורית- הוירוס המוחלש מופרש ביציאות, אנשים נוספים עלולים להחשף לוירוס המוחלש- ולפתח נוגדנים נגד המוחלש, ואז זה יגן עליהם פן חלילה יחשפו לוירוס החי והאלים. ( אגב, זה ורק זה , נקרא "חיסון העדר". חיסון ציבורי לא נחשב לחיסון העדר כפי שרבים נוהגים להשתמש בטעות בביטוי הזה) עם השנים מצב התברואה השתפר, כמעט כל האוכלוסיה חוסנה גם לוירוס המומת, וכמות הפוליו בארץ כמעט ונעלמה- אז החיסון המוחלש בפה כבר לא היה חשוב כל כך והוצא משגרת החיסונים . חיסון זה עדיין קיים למקרים של אזורים שיש בהם פתאום התפרצות.
כל הנ"ל = חיסון "מחומשת" ( חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים, שנה)
סיפורים על סיכון מוגבר לאוטיזם טרם הוכחו מדעית. לפי התאוריה הזו היו צריכים להיות אחוז גבוה יותר של אוטיסטים אצל מחוסנים מאשר אצל לא מחוסנים- ואין. לפחות לא בהבדל מובהק מדעית. כמו כן, כל העניין של "מציאת נקודות בהם החלו שינויים בילד" מאד נפוצים סביב הגיל העיקרי שבו מחסנים, פשוט כי אז היילוד הופך לתינוק ומצפים ממנו לשלבי התפתחות מסויימים שאותם ילד עם אוטיזם או עם הפרעות טונוס שהיו מגיעות בכל מקרה לא בטוח שיפתח בצורה טובה ( קשר עין רציף, הרמת ראש, ...)
פרבנר: חיסון יחסית חדש בארץ. ניתן כנגד 13 זנים שונים של חיידק הפנוימוקוק, כשמו כן הוא- מומחה ביצירת דלקות ראות חיידקיות קשות. נוטה בהחלט לחדור את מע' הנשימה די בקלות ולגרום דלקות אזניים חיידקיות חוזרות ודלקות קרום המח. ( משפחות עם דלקות אזניים- מצטערת , לא נראה שזה מה שיציל את המצב, כי רב דלקות האוזניים הן ויראליות)
נמצא בארה"ב כבר מעל עשור. קיים בארץ לאוכלסיות בסיכון ( מומי לב מולדים, מומי מע' נשימה, תסמונות נוספות) - כחמש שנים בסל, ולאוכלוסיות אחרות- ניתן היה לקנות פרטי. היום נמצא בשגרת החיסונים לכולם ( גיל חודשיים, 4 חודשים, שנה)
אדמת: וירוס, לא אלים במיוחד כשהוא תוקף ילדים, עיקר הבעיה- גורם מומים משמעותיים לעוברים של אמהות שלא התחסנו בעבר ( ע"י מחלה או ע"י חיסון) . עלול לגרו למומים דוקא בשליש ראשון להריון- גם בשלב בו הרבה נשים טרם יודעות שהן הרות ( אם כי אז סבורים שזה יגרום בעיקר להפלה, ולא למום). מכיון שנשים לא מעטות הגיעו לגיל הפוריות כשלא חלו, ומכיון שקשה לאתר נשים כאלו לפני שהן הרות- הוחלט על מתן חיסון לכל האוכלוסיה: בגיל שנה ובכיתה א' כדי למנוע מחלה שאליה נשים עלולות להחשף, ובכתה ח' לבנות- לקראת גיל פוריות. יתרון שיטה זו- שקל יותר לאתר ילדים ובנות בגילאי בי"ס חובה. וכך אחוז גבוה יותר מהאוכלוסיה חוסן. נשים שהחליטו להתחסן רק בגיל הפוריות: יומלץ להן לדחות הריון ראשון עד מתן שתי מנות חיסון, אבל אם לא תפתחנה למרות זאת נוגדנים ( כ 1% מהמתחסנות) אזי מה שיגן עליהן הוא אי המצאות המחלה כמעט לחלוטיןם בארץ- בזכות חיסון של כל האוכלוסיה! כלומר, גם במקרה זה- מי שלא חוסן מוגן לא מעט בזכות אלו שכן חוסנו...
חזרת- גם היא לא מחלה נוראית כמחלת ילדות- אין לדחות מתן אחרי גיל 6 בבנים! כי אז הסיבוך העיקרי הוא עקרות . הסיבוך הנוסף, נכון לכל גיל- חרשות. זה אחד החיסונים שנכנס לשגרת החיסונים בעקבות הסיבוכים , אמנם לא מאד נפוצים, אך כשהם מתרחשים- הם סיבוכים משמעותיים.
חצבת- בד"כ מחלה סבירה, לצערנו- לפני החיסון- מוות של מעל 20 ילדים בשנה כתוצאה מהסתבכות של חצבת. ולא, לא מצאו לה תרופה (וירוס, אנטיביטיקה לא עובדת עליהם)
נכון, לאחרונה יש כנראה מוטציה של החזרת בארץ- אבל: ראשית, יש אפשרות להגן מפני החיידק המקורי שאינו מוטציה, מדוע לא? ובכלל, סביר להניח שאם אכן יסתבר שזו מוטציה יצרפו אותה לחיסון החזרת . ושנית - כנראה שהמחוסנים שבכל זאת נדבקו חלו בצורה קלה יותר, יש לציין שהמגיפה תמיד התחילה במקומות בהם היה ריכוז גבוה של לא מחוסנים ועברה ע"י אנשים שנוסעים ממקום למקום , דרך גני הילדים וכד'- לאוכלוסיות מחוסנות ( כפי שאמרנו כ1 אחוז לא יפתחו נוגדנים והיו אמורים להיות מוגנים ע"י חיסון כל סביבתם)
3 הנ"ל מרכיבים את חיסון הmmr של גיל שנה
לאחרונה הוסיפו לו את אבעבועות הרוח. אישית, אני לא "מתה" על החיסון הזה, אניחושבת שהוא גרם לירידה משמעותית באמון של הציבור במשרד הבריאות שאמון על מתן חיסונים למחלות מסוכנות בלבד. אבל- אין מה לומר- יש סיבוכים מאד לא נעימים גם למחלה זו. בבתי החולים ניתן לראות כל שנה עשרות מקרים של דלקת מח, ואף מקרה מוות אחד לפחות בכל שנה. החסרון- כמו אדמת, כולן תצטרכנה לבדוק בגיל הפוריות שהן אכן מחוסנות. היתרון- גם אלו שלא היו מחוסנות ( כאלו יש גם היום כשחושבים שבטח כווולם חלו בזה כילדים) תהיינה מוגנות מפני מומים עובריים עד מוות יילוד שעלולים להתפתח בחשיפה בסוף ההריון, כן, בזכות חסינות האוכלוסיה. יש גישה שממתינה לגיל 6 כדי לבדוק אם ילד יחלה או לא ואם לא- אז לחסן. צריך לזכור שילד כזה- כן מסכן נשים הרות שאינן מחוסנות ( ממחלה או מחיסון) וגם שהסיכוי לחולות היום הולך ויורד כי רמת החשיפה יורדת.
צהבות:
צהבת b: חיסון שנקבע בארץ לאור כמות גדולה מאד של נשאים של הוירוס הזה. אמנם הוא גורם מחלה לא נעימה אך לא קשה, אבל הבעיה העיקרית איתו היא שכ10% מהחולים בו יגיעו למצב שבו הם אינם מצליחים להפטר מן הוירוס הזה ויישארו נשאים שלו בכבד. דבר שמוביל לאחר שנות נשאות לשחמת הכבד או לסרטן הכבד. הבעיה העיקרית: מדביר ע"י דם וזרע- כלומר- משפחתו, הרופא שיניים, המטופלים במד"א וכן הלאה- בסיכון.
נכון, מי ששני הוריו בודאות מחוסנים או לא נשאים לוירוס ( בדיקת דם לשני בני הזוג)- אין לו מניין לחלות בזה בתור יילוד. העניין הוא ( כן, כן, שיקול ציבורי מובהק) ש: 1. אי אפשר לבדוק בכל בית חולים כ500 יולדות בחודש מי מההורים של כל ילוד נשא או לא נשא. 2. לצערנו הרב בהחלט ( לא להיות תמימים , קורה גם בציבור דתי) במציאות של היום , גם אם יוודע שהאבא בריא ולא נשא... לא תמיד ברור שהוא האבא... ובמציאות של "מסתובבים בקנים זרים" כמובן שסיכון להדבקה עולה בהחלט. כן, בארץ כמות הנשאים היתה מעל ומעבר לדמיון... ( ניתן בגיל 0, חודש, חצי שנה) ( מתנדבי מד"א או עובדי בריאות- מקבלים שוב את הסדרה לפני תחילת עבודה או לימודים עקב סיכון גבוה לחשיפה)
צהבת a: למבוגרות בינינו שעוד זוכרות ( סליחה, גם למבוגרים) זו הצהבת שהיתה גורמת לכיתות שלמות להעדר משך שבועות מבית הספר. דלקת כבד חריפה. ללא סיכון לנשאות, מחלה בת 2-3 שבועות לפעמים, מתישה בהחלט, הדבקה מטורפת ובקלות רבה ( לא צריך יותר מברז משותף שידיים של חולה וידיים של בריא נגעו בו...) מוות של 1:100 ... משחמת כבד בד"כ או מהסתבכויות נוספות. ( גיל שנה וחצי, גיל שנתיים-שנתיים וחצי)
רוטה וירוס: קיים בארה"ב כעשור, נכנס רק ממש לאחרונה לסל. ( ילידי 11/2010 והלאה, מקבלים בשגרת החיסונים). מחלת מעיים לא נעימה בהחלט. נכון שהרב עוברים אותה באי נעימות שגרתית לכל מחלת מעיים אבל זו המחלת מעיים בעלת אחוז האשפוזים הגבוה ביותר לאור התייבשויות ואף זיהומים משניים ( דלקת קרום המח אפילו...) היא אחת המדבקות ביותר והכי מבעס- גם אם ילד חלה בה פעם אחת, הוא אינו מתחסן כנגדה, צריך כ 3 חשיפות למחלה כדי שהגוף יתחסן כמו שצריך. נכון שהורים בהחלט יכולים להחליט שהם מוכנים לקחת על עצמם סיכון למחלה שכזו אבל, כן, יש לזכור שאנו חיים בקהילה ובציבור, וההחלטה התקבלה כחלק מאחריות ציבורית... ( גיל 6-8 שב' מנה ראשונה, אח"כ 2 מנות נוספות בהפרש של חודש. לאחרונה נקבע בשגרת חיסונים לגיל : חודשיים, 4 חודשים, חצי שנה)
ובעניין הציבור- זה כבר משהו הלכתי, וגם מוסרי: מחלות שמסכנות מישהו אחר בציבור- האם מותר לפרט להחליט שלא לבצע למרות שזה יעלה את הסיכון לחשיפה של השני ? ( לא מדברת על טטנוס או צהבת ב' שאינם משפיעים על האחר). טרם קבלתי תשובה המתיישבת היטב על ליבי...
הארותי *** (ציור של נצנצים מאירים)
