אני בבית עם הילדים (הגדול בן 8.5).

כלומר, לא ממש "בבית" - יש לנו מפגשים של קבוצות, חוגים, סיורים, חברים וקרובים. 

בגיל הזה, בוודאו ובוודאי שאמא אחת בבית, יכולה לתת הרבה יותר מ-3 מטפלות על 24 ילדים שהם לא שלהן

בשלב הזה, אולי יהיה לך קל יותר למצוא משפחות דומות, איתם תוכלו להיפגש, כך שתהיה לכן חברה. לאמהות, כלומר זה מאוד-מאוד חשוב! הרבה יותר מאשר לילדים.

הילדים רק מרוויחים בבית, ולא מפסידים כלום. בוודאי ובוודאי שבגילאים הללו

אני חושבת שזה כבר גדול מידי ועד גיל גן זה עוד בסדר (גם זה אל הכי נראלי אבל בסדר..) אבל בית ספר זה נראה לי טיפ טיפה מוגזם.. אולי לא הבנתי נכון אפשר פירוט? סתם מיתוך סקרנות..

זה נקרא "חינוך ביתי" - שיטת חינוך שהתפתחה בארה"ב וכיום מקובלת שם +- (לפחות הרבה יותר מאשר בארץ) השיטה מוכרת ע"י הרשויות לאחר בדיקה שההורים באמת מסוגלים לתת לילדיהם את כל מה שהם זקוקים לו ובד"כ מקבלים בבי"ס.

יוקטנה - תתקני אותי אם טעיתי או לא דייקתי.

ובעניין הזה אני מסכים עם יוקטנה (לשם שינוי) - מי שמסוגל לזה אשריו ואשרי חלקו.

שיטת ה"חינוך ביתי" התפתחה בעקבות הציווי "ושננתם לבניך ודברת בם".

עם השנים, התברר שלא בכל בית יש כלים ליישם את השיטה, ועל כן תיקן רבן גמליאל את תקנת החדרים - שבכל מקום ומקום יהיה תלמוד תורה.

הגויים העתיקו מהיהודים את השיטה החדשה והמוצלחת, ולא זו בלבד אלא שברבות הימים, הפכו אותה לחובה עבור כל הילדים, במדינות המפותחות.

לכן, מי שחושב שיש לו את הכלים ליישם את השיטה המקורית של "חינוך ביתי", עליו לקבל אישור מהרשויות לקיים בדרך זו את "חוק חינוך חובה", או לחילופין להתחמק מהרשויות.

מה - כל כך טוב לך בבית ספר???

אם כיף לשתיכן, ואת עוד אומרת שאת משקיעה בך, אז אני לא רואה שום סיבה שבעולם להוציא אותה מהבית בגיל כזה.

אני אומרת לך באחריות מלאה שהיא לא תפסיד שום דבר, ואדרבה תעלה על בני גילה בידע.

אמא יקרה

המשיכי לגדל את ביתך בבית, לא יהיו לה שום חסכים, מבטיחה..

סבלנות של אמא, חיבוק ותשומת לב מלאה, חינוך אישי.

נצלי את הזמן הזה עם ביתך, הוא לא יחזור.

להפך היא תגיע כל-כך מוכנה ובשלה לגן בשנה הבאה בע"ה

ב"ה לי יש תינוק בן 4 חודשים,

אני אצטרך לחזור לעבוד כי צריך להתפרנס איכשהו...

מה עושים במקרה כזה? כשאי אפשר לשמור אותו בבית?

כשכואבת להם השן? או כשהם שוברי יד? פותחים את הסנטר? כשהם רבים עם החבר ועצובים?

נותנים חיבוק ונשיקה, ועושים מה שצריך

אם יש סבתא שמוכנה לעזור (גם תמורת תשלום) - אז זה גם יפה

בעיניי זו בעיקר שאלה של סדרי עדיפויות.

מי שמאוד מאוד חשוב לו להישאר עם הילד בבית, מוצא פעמים רבות דרכים יצירתיות לעשות את זה.

יש כאלה שמוכרים את האוטו, עוברים לגור במקום זול יותר, או מוצאים משרה שבה אפשר להיות עם התינוק, כמו רכזת שירות לאומי, אם בית במדרשה, משפחתון בבית, או עבודה מהבית בעיצוב גרפי וכד' (לא כל אחת מצליחה לשלב עבודה מהבית עם תינוק, אבל יש כאלה שכן). אם הבעל לומד וחשוב לו מאוד שהתינוק יהיה בבית עם אמא, הוא יכול למצוא עבודה מהצד.

בעקר שיש עוד זאטוטים קטנים....

שמתי את הגדולה שלי בגיל שנה במעון (הייתי צריכה להתחיל לעבוד...)

כל בוקר היא הייתה בשוק מהילדים ישבה על כיסא התבוננה עליהם עד שהיא  "ירדה אל העם .."

לכל ילד יש אופי שונה, אני מסכימה עם כולן כאן שאין כמו הבית, ואין כמו אמא ושום מטפלת לא תשווה לה בעולם!

אבל, וזה אבל גדול! ישנם ילדים שצריכים את המרחב, את הילדים השונים (במיוחד שבגיל הזה רוכשים כישורי חברה ולומדים קצת טאקט)

אם את כאמא, מסוגלת לתת לה את תשומת הלב במקום החברה שהיא יכולה להכיר בגן וחושפת אותה לילדים נוספים ועוקבת היא יוצרת קשרים נכונים, נלחמת על בובה שנחטפה לה ולא מוותרת או בורחת לסינר שלך, בהחלט אפשר להשאיר אותה בבית.

אבל אם את רואה שהיא רצה לילדים ארחים ונהנית לשהות בחברתם, שווה לך אולי לנסות לשלב אותה בגן קצר כמו מ9 עד 1 ואחרי 1 היא מקבלת את מלוא תשומת הלב של אמאלה..

אבל זה תלוי באופי של הילדה, בכוח שלך כאמא ובעיקר בתקציב..

כל אמא יכולה למצוא מה מתאים לכוחותיה, לסבלנות שלה ולילדיה.

כל אמא יכולה להיות מצוינת!

גם זו שנשארת עם הילדים בבית וגם זו ששולחת אותם מיד לאחר חופשת הלידה ליום ארוך.

חשוב שאמא תעשה את מה שיכולה ותהיה שמחה בזה.

בכל המצבים האמא יכולה להגגיש חו"ח לא טובה מספיק,

ואז ההפסד הוא של כולם!

לגבי השאלה שלך- לדעתי ילד לא מפסיד כלום אם נמצא אחד על אחד עם אמא.

אפילו אם המעבר אח"כ יהיה לגן עם 35 ילדים, הוא אולי יהיה קצת בהלם,

אבל חזק כמו אריה!

בהצלחה!

לגבי  התפתחות מהירה מבחינה דיבורית אולי שווה

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות