אני בבית עם הילדים (הגדול בן 8.5).

כלומר, לא ממש "בבית" - יש לנו מפגשים של קבוצות, חוגים, סיורים, חברים וקרובים. 

בגיל הזה, בוודאו ובוודאי שאמא אחת בבית, יכולה לתת הרבה יותר מ-3 מטפלות על 24 ילדים שהם לא שלהן

בשלב הזה, אולי יהיה לך קל יותר למצוא משפחות דומות, איתם תוכלו להיפגש, כך שתהיה לכן חברה. לאמהות, כלומר זה מאוד-מאוד חשוב! הרבה יותר מאשר לילדים.

הילדים רק מרוויחים בבית, ולא מפסידים כלום. בוודאי ובוודאי שבגילאים הללו

אני חושבת שזה כבר גדול מידי ועד גיל גן זה עוד בסדר (גם זה אל הכי נראלי אבל בסדר..) אבל בית ספר זה נראה לי טיפ טיפה מוגזם.. אולי לא הבנתי נכון אפשר פירוט? סתם מיתוך סקרנות..

זה נקרא "חינוך ביתי" - שיטת חינוך שהתפתחה בארה"ב וכיום מקובלת שם +- (לפחות הרבה יותר מאשר בארץ) השיטה מוכרת ע"י הרשויות לאחר בדיקה שההורים באמת מסוגלים לתת לילדיהם את כל מה שהם זקוקים לו ובד"כ מקבלים בבי"ס.

יוקטנה - תתקני אותי אם טעיתי או לא דייקתי.

ובעניין הזה אני מסכים עם יוקטנה (לשם שינוי) - מי שמסוגל לזה אשריו ואשרי חלקו.

שיטת ה"חינוך ביתי" התפתחה בעקבות הציווי "ושננתם לבניך ודברת בם".

עם השנים, התברר שלא בכל בית יש כלים ליישם את השיטה, ועל כן תיקן רבן גמליאל את תקנת החדרים - שבכל מקום ומקום יהיה תלמוד תורה.

הגויים העתיקו מהיהודים את השיטה החדשה והמוצלחת, ולא זו בלבד אלא שברבות הימים, הפכו אותה לחובה עבור כל הילדים, במדינות המפותחות.

לכן, מי שחושב שיש לו את הכלים ליישם את השיטה המקורית של "חינוך ביתי", עליו לקבל אישור מהרשויות לקיים בדרך זו את "חוק חינוך חובה", או לחילופין להתחמק מהרשויות.

מה - כל כך טוב לך בבית ספר???

אם כיף לשתיכן, ואת עוד אומרת שאת משקיעה בך, אז אני לא רואה שום סיבה שבעולם להוציא אותה מהבית בגיל כזה.

אני אומרת לך באחריות מלאה שהיא לא תפסיד שום דבר, ואדרבה תעלה על בני גילה בידע.

אמא יקרה

המשיכי לגדל את ביתך בבית, לא יהיו לה שום חסכים, מבטיחה..

סבלנות של אמא, חיבוק ותשומת לב מלאה, חינוך אישי.

נצלי את הזמן הזה עם ביתך, הוא לא יחזור.

להפך היא תגיע כל-כך מוכנה ובשלה לגן בשנה הבאה בע"ה

ב"ה לי יש תינוק בן 4 חודשים,

אני אצטרך לחזור לעבוד כי צריך להתפרנס איכשהו...

מה עושים במקרה כזה? כשאי אפשר לשמור אותו בבית?

כשכואבת להם השן? או כשהם שוברי יד? פותחים את הסנטר? כשהם רבים עם החבר ועצובים?

נותנים חיבוק ונשיקה, ועושים מה שצריך

אם יש סבתא שמוכנה לעזור (גם תמורת תשלום) - אז זה גם יפה

בעיניי זו בעיקר שאלה של סדרי עדיפויות.

מי שמאוד מאוד חשוב לו להישאר עם הילד בבית, מוצא פעמים רבות דרכים יצירתיות לעשות את זה.

יש כאלה שמוכרים את האוטו, עוברים לגור במקום זול יותר, או מוצאים משרה שבה אפשר להיות עם התינוק, כמו רכזת שירות לאומי, אם בית במדרשה, משפחתון בבית, או עבודה מהבית בעיצוב גרפי וכד' (לא כל אחת מצליחה לשלב עבודה מהבית עם תינוק, אבל יש כאלה שכן). אם הבעל לומד וחשוב לו מאוד שהתינוק יהיה בבית עם אמא, הוא יכול למצוא עבודה מהצד.

בעקר שיש עוד זאטוטים קטנים....

שמתי את הגדולה שלי בגיל שנה במעון (הייתי צריכה להתחיל לעבוד...)

כל בוקר היא הייתה בשוק מהילדים ישבה על כיסא התבוננה עליהם עד שהיא  "ירדה אל העם .."

לכל ילד יש אופי שונה, אני מסכימה עם כולן כאן שאין כמו הבית, ואין כמו אמא ושום מטפלת לא תשווה לה בעולם!

אבל, וזה אבל גדול! ישנם ילדים שצריכים את המרחב, את הילדים השונים (במיוחד שבגיל הזה רוכשים כישורי חברה ולומדים קצת טאקט)

אם את כאמא, מסוגלת לתת לה את תשומת הלב במקום החברה שהיא יכולה להכיר בגן וחושפת אותה לילדים נוספים ועוקבת היא יוצרת קשרים נכונים, נלחמת על בובה שנחטפה לה ולא מוותרת או בורחת לסינר שלך, בהחלט אפשר להשאיר אותה בבית.

אבל אם את רואה שהיא רצה לילדים ארחים ונהנית לשהות בחברתם, שווה לך אולי לנסות לשלב אותה בגן קצר כמו מ9 עד 1 ואחרי 1 היא מקבלת את מלוא תשומת הלב של אמאלה..

אבל זה תלוי באופי של הילדה, בכוח שלך כאמא ובעיקר בתקציב..

כל אמא יכולה למצוא מה מתאים לכוחותיה, לסבלנות שלה ולילדיה.

כל אמא יכולה להיות מצוינת!

גם זו שנשארת עם הילדים בבית וגם זו ששולחת אותם מיד לאחר חופשת הלידה ליום ארוך.

חשוב שאמא תעשה את מה שיכולה ותהיה שמחה בזה.

בכל המצבים האמא יכולה להגגיש חו"ח לא טובה מספיק,

ואז ההפסד הוא של כולם!

לגבי השאלה שלך- לדעתי ילד לא מפסיד כלום אם נמצא אחד על אחד עם אמא.

אפילו אם המעבר אח"כ יהיה לגן עם 35 ילדים, הוא אולי יהיה קצת בהלם,

אבל חזק כמו אריה!

בהצלחה!

לגבי  התפתחות מהירה מבחינה דיבורית אולי שווה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....