אני חדשה כאן אני כותבת בעיקר בפורום נוג''ה.
והחלטתי לכתוב גם כאן,אם אתם כבר בעניין של ספרים.
אני כותבת כבר שנתיים(ושנה שעברה)שני סיפורים שמקווה הם ייוצאו לאור עם כריכה
הסיפור הראשון ''בחזרה לחיים'' הסיפור השני מהקיץ תש''ע''חבורת מד''א''.
אני כותבת שנתיים באתר דתי ברשת.
מעלה סיפורים שלי שם,אחראית פינת מאמרים,השתתפתי בקורסים בתקשורת(דוברות של בני עקיבא,גם בצילום).
אני גם אוהבת לצלם,אבל האהבה האמיתית שלי היא הכתיבה
אז הינה הפרק הראשון של בחזרה לחיים בימים הקרובים פרקים נוספים(פירסמתי את זה בפורום אחר אף אחד לא הגיב לי).
אשמח אם גם אתם תקראו והביעו דעות,והערות.
פרק ראשון
''לעמוד שם להתעכב בזיכרונות המתרחשים מול עיניי היית בסה''כ בת 13
בסוף כיתה ז' אני רואה את הבית שלי מתפורר''
חשבה לעצמה שהסתכלה בתמונות שלה.
''מוריה מה את חולמת שם?''
צעקה לה אימא.
''אני בסדר אימא'' וסידרה את הארון החדש שלה.
והסתכלה על בובת פה הדב שלה שבו התנוסס הסמל הכתום ''יהודי לא מגרש יהודי''.
''איזה אירוני זה חשבתי שהכול יסתדר בסוף אך הקב''ה לא תמיד מסכים יש לו דרכים משונות''
חשבה לעצמה
אימא נכנסה לחדרה
''הכל בסדר מוריה אני יודעת מתוקה דיברנו על זה כבר על המעבר החדש את תסתדרי מתוקה שלי''.
''אני לא מי בכלל ירצה להתחבר עם נערת גוש קטיף אמרתי לך התל-אביביים האלה חיים בבועה של עצמם'' אמרה לה בקשיחות.
''אני מבטיחה לך אנחנו נסתדר''
ומוריה הוציאה הכל בבת אחת
''למען השם על מה את מדברת בכלל? מי בכלל היה בעד גוש קטיף עד עכשיו כולם כאן שמאלנים''
רחל אימה ניסתה לרצות אותה.
''אבל מתוקה שלי עברו 3שנים-עברנו מלחמות אין יותר נגמר מה היית מעדיפה כל שנה וחצי לעבור ולהסתובב ברחובות מאשר לגור במקום קבוע''.
''ואם לא יאהבו אותי''? ענתה בתקיפות.
''למה את כ''כ שלילית?''
''תעשי לי טובה בשבילם אני מתנחלת כולם כאן חיים כאילו אין מחר''.
הדמעות פרצו לה והיא לא יכלה להתאפק.
''את תראי חייכי הכל לטובה''. וחיבקה אותה.
''אני מאוד מקווה אימא'' לחשה לעצמה.
והלילה עבר בשקט ובשלווה וחיוכים נועזים על שפתה של מוריה
1
שנת הלימודים כמעט החלה השבת האחרונה ונפתחה בהתרגשות לעיניי:''ניצן אל תשכחי את הצ'ופרים'' צעקה לה אימא.
''אל תדאגי לקחתי אותם'' וניגשה אל תוך הקופסה הנוצצת.
''יופי אני לא רוצה שזה יקרה כמו בפעם הקודמת ששכחת אותם ולא הייתה פעולה''.
''זה לא קל כמו שאת חושבת אימא אני די חדשה בתור מדריכה''.
רק לפני חודש נכנסה להיות מדריכה של בני עקיבא.
מאז שהייתה ילדה חלמה להיות מדריכה.
הנושא ריתק אותה קשות היא אהבה לנסוע למחנות בני עקיבא וללכת לפעולות בשבת.
שבט הרא''ה הוא לא שבט קל למרות שהם כמעט באותו גיל בהפרש של שנתיים תמימות.
היא כבר לא הייתה בטוחה אם עשתה את המעשה הנכון הבנות בשבט לא מתייחסות אליה .
אבל היא יודעת שזה ישתנה הם עדיין לא מכירות אותה והיא לא אותם.
הכול יצליח בעזרת ה' כפי שאביה היה אומר
''אימא אל תדאגי יהיה בסדר''.
''אני יודעת מתוקה שלי'' ונישקה אותה על לחייה.
''אני הולכת המפקד בעוד 10דקות'' מיהרה ביחד עם חולצת התנועה.
''בי'' אימא נשקה לה.
והתקדמה אל דלת הבית בצעדים מהירים ירדה במדרגות וצעדה אל אורך השביל.
וזימזמה לה שיר ''אנא בכוח''....
והיא ידעה שתצא בכוחות מחודשים נשמה עמוק והתקדמה אל עבר הסניף.
המשך יבוא..
