אבל אני שמחה שזאת היתה הבחירה שלי.

אני שמחה להיות חלק מתנועה גדולה ורבת מפעלים, גם אם אני לא פועלת בה מעבר לסניף שלי..

זה היה כזה די ברור אצלי .........

לא יודעת, אני שמחה להיות חלק מהתנועה [מתגאה]......

אהבתי בתור חניכה ועכשיו בתור מדריכה...

וכן, אני מאוד שמח שיש לי מקום להדריך את החניכים שלי...

דווקא בני עקיבא? אני שמח שזה בנ"ע?

ת'אמת, הייתי שמח אם זה היה איזה משהו אחר...

למשל, סתם משהו שההורים ארגנו...

אבות אבותי היו בבני עקיבא וההורים שלי המשיכו את המסורת והכניסו אותי גם לתנועה!

ב"ה, אני גאה ושמחה בתנועתי

זה לא נראה לי כל כך רלוונטי)

כן, דווקא בני-עקיבא. כי אני חושבת שכל אחת מתנועות-הנוער יש לה את החשיבות שלה, והמקום שלי - הוא בבנ"ע. וגם כי אני מאמינה שהקב"ה לא סתם שם אותי במקום ובמצב מסוים. אני מדריכה כי אני רוצה להעביר משהו, אני רוצה להיות חלק מגידול דור חדש של בנ"ע - וכל אחד מחניכיי הרי יהיה בע"ה מדריך, ויעביר את זה הלאה לחניכים שלו, והלאה והלאה והלאה...

הייתה לי אפשרות אחרת? מעשית לא, אבל בתכ'לס היתה לי אופציה לא להאמין במה שאני עושה.. ובכ"ז אני פה, ושמחה עם הבחירה הזאת, למרות שלפעמים קצת קשה להסתכל על התמונה הגדולה.. אבל עוברים את הרגעים האלו בשלום, ב"ה.

[]נעמה, רוצה לפרט בעצמך? מעניין אותי. ]

בס,ד

בהדרכה שלי התלבטתי בין בני עקיבא לאריאל. בסופו של דבר הלכתי על בני עקיבא מסיבות אחרות. אבל אחרי שנכנסתי להדרכה הבנתי שבני עקיבא היא האידיאל כרגע. [כן. יש כזה דבר אידיאל לעכשיו..]

אני מאוד מאוד מעריכה את התנועות האחרות, וגם קשורה אליהם במידה זו או אחרת. אבל בכל זאת- אם תשאלו אותי- ברור שבני עקיבא [עזבו, אני בכלל חושבת שצריך לאחד את כל התנועות..]

אז למה בני עקיבא.

כי זאת תנועה של עם.

התנועה הזאת מוכנה לקבל תחתיה את כ-ל עם ישראל ולהכניס לו ערכים מדהימים של תורה ושל השלכתה לכל תחומי החיים.

בני עקיבא באה לכל מקום ומציבה לעצמה מטרה, לקדם אותו.. ליותר תורה, ליותר מצוות. ליותר מנהיגות, ושליחות. ליותר אהבת הארץ הקדושה, ליותר אהבת ישראל. ליותר יהודיות.

והם לא מתביישים לומר את מה שיש להם ומה שהם חושבים. גם לא במפגשים עם אנשים קצת אחרים.

וגם השיטה של החינוך בבני עקיבא- חנוך לנער על פי דרכו. ולכן יש כל כך הרבה סוגים של סניפים בבני עקיבא. מכמעט חילוניים עד ליותר נפרדים מאריאל.  זאת דעתי..

זה אמנם נכון מאוד, אבל מה שאני ראיתי (ולא דווקא בבני עקיבא) זה שמרוב אידיאלים של קירוב, ושל "תנועה של עם", שוכחים את האנשים שכבר קרובים!

אני מתכוון, לדוגמא, אנחנו רוצים להביא את כל החילונים לסניף, כי זה האידיאל, למרות שבתכל'ס, הם לא מתאימים!

אז בשביל שהם יבואו, נשנה קצת את הסניף, ונעשה יותר אווירה שמתאימה להם, וכו'..

אז נכון, אולי קצת הגזמתי, אבל אני רוצה להראות שלפעמים אנשים מתבלבלים קצת באידיאל..

הם חושבים שהאידיאל הוא הפעולה "קירוב", ולא שהאידיאל הוא שכולם יהיו קרובים.

כי אם ככה, למה מי שכבר קרוב, נדחה הצידה מפני הרחוקים?

בס"ד

דווקא אני רואה שברוך ד' בשנים האחרונות בנ"ע יותר ויותר עומדת על שלה במפעלים הכללים. יותר נפרד, יותר צניעות. (ע"ע מסע הל"ה..)

וגם בסניפים עצמם. נכון שלצערנו יש סניפים שיורדים לפעמים אבל אני יכולה לומר שבסניף שהדרכתי בו היה ברור שבנות לא נכנסות עם מכנסיים לסניף נקודה!

בכל מקרה- ברור לי (אחרי הרבה בירורים..) שבני עקיבא היא התנועה הכי חשובה.

[נכון שאם היתה לי התלבטות בתור חניכה אולי הייתי הולכת לאריאל. אבל בהדרכה החלטתי על בנ"ע.

ואת הילדים שלי? לא ברור לי שאני אשלח לאריאל/ עזרא. למרות שזה הרבה יותר פשוט ונוח. יש דברים שלומדים רק במקום שבאמת מקבלים את כולם. (ולקבל את כולם, אגב, זה אומר גם לקבל את ההכי הכי דוסים וחרדים. לא רק את אחינו חובשי כיפת השמיים..)]

אנחנו מראים לכולם שבנ"ע כבר לא מה שהייתה פעם, ושאנחנו עומדים על העקרונות, וכו'..

אבל בתכל'ס, כשזה לא משהו ציבורי שכולם רואים, אני רואה בדיוק הפוך..

אם תרצו שאני ארחיב, תבקשו...

אבל אני חושבת שאם היתה לי אפשרות לבחור הייתי הולכת לאריאל..

יש לי קצת מחשבה שונה על המושג "תנועה של עם" שבגללו אני יותר אוהבת את בני עקיבא -

זה לא שאנחנו באמת מקבלים את כולם.

כי זה לא נכון.

יש לנו הגדרה של מי אנחנו, ומי שלא מתאים להגדרה - עם כל הכאב, אין לו מקום.

מה שכן יש לנו, זה עוצמה של עם.

כשנפגשים על כל כמות הסניפים והגיוון שלהם, וקולטים ש --- הכל תנועה אחת!

כולנו שייכים לאותו דבר, לאותו רעיון. פועלים ביחד למרות כל השוני.

כשפוגשים את העוצמה הזאת, מבינים שתנועת בני עקיבא זה בעצם דוגמא למה שבעז"ה כל העם שלנו יהיה.

לכן בני עקיבא - היא תנועה של עם.

(בני עקיבא היא התנועה הדתית שלטעמי, הכי הצליחה ליצור את האחדות הזו.

יהיה מי שיאמר שלא צריך תנועת נוער בשביל זה. והוא צודק.

אחדות וחבורה מגובשת צריך ליצור בכל מיני מעגלים - בתוך המשפחה, בכיתה, בשכונה, בישוב/בעיר, בתנועת נוער, במדינה, בכל העם בכל מקום שהוא.

ב"ה שזכינו שתנועת הנוער שלנו במקום הזה, הלוואי שזה ישפיע גם על שאר המעגלים)

חוצמזה שאין לנו אריאל ולא נראה לי עזרא..וכבר התרגלתי...

|חשדומט|:פ

זתומרת אני גרה שיישוב וזה מה שיש בו... למרות שבגלל שאני ביישוב וכולם מגיעים לאותו תנועה (וזה בנ"ע נפרד) אז זה לא משנה כ"כ אם זה בנ"ע או עזרא... אבל אם הייתי גרה בעיר והיו לי עוד אופציות אני מאמינה שאני לא הייתי בבנ"ע...

אין לנו תנועה אחרת בישוב...

אני לא חושבת שצריך לשמור נאמנות בעינים עצומות. אם בישוב בו אני מתגוררת יש בני עקיבא אבל הרמה בו ירודה או שהמדריכים לא נראים לי או אלף ואחת סיבות אני לא אשלח לשם את הילדים שלי. הכלל שמנחה  אותי הוא- מעלין בקודש ואין מורידין. בני עקיבא במקום בו גדלתי היה יותר ממה שהיה לי בבית, ולכן הוא נתן לי המון וגידל אותי לערכים ודברים נוספים עם כל הקלקולים שהיה בסניף, אבל כיום אם המציאות היא שהסניף נמוך ברמתו מהבית- אנחנו לא נשלח.

הילדים ישארו בבית וכל החברים שלהם יהיו  בסניף? הם ירגישו קצת בודדים...

ככה זה ביישובים (- מקומות שיש רק סניף אחד..)

אז הילדים שלך ילכו לסניף הזה ויקדמו אותו...אחרת הוא ישאר ככה.. וגם ההורים יכולים לקדם מאוד את הסניף..

אני בבנ"ע כי אני מזדהה עם הערכים של התנועה.. תורה ועבודה, תנועה של עם וכו'..

וכי זו התנועה היחידה שיש ביישוב שלי...

בקשר להדרכה- יש סיכוי שאני ידריך חוץ בתנועה אחרת.. (אם אני לא ימצא סניף בנ"ע שיתאים לי..)

דבר ראשון - אין לי בכפר תנועה אחרת

דבר שני - זאות תנועה אחלה ! D:

שפועלת אלנו, אבל אני ממש מרוצה ואוהבת את בני- עקיבא. חוץ מזה שאני חושבת שצריך להחזיר כמה דברים להיות כמו שהם היו בהתחלה של בנ"ע. וגם יש לתנועה ערכים ממש טובים (ברמת העיקרון לפחות...)

אבל הסיבה שבחרתי עזרא ולא בני עקיבא זה בעיקר החברת כי זה מה שעושה את השבט.

אני מאד מעריכה ומסכימה עם הערכים של בני עקביא אבל הסניף אצלנו לא היה החברות שלי..

 בקיצור וסליחה על החפירות-בלי קשר לערכים סניף בוחרים גם לפי חברות

שיהיה נפרד ואז נדבר.......

בס"ד

יש הרבה סניפים נפרדים בבנ"ע.

מוכנה לדבר?

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.