אני אומרת "מי שמתחלחל שלא יסתכל", אבל אני חילונית ;)

תכלס תינוק קטן לא אמור להישאר רעב או צמא, רק בגלל שלמישהו מבוגר לא נעים להסתכל.

מבוגר אמור להיות מסוגל להתגבר יותר מתינוק בן כמה חודשים.

אולי האימא המניקה צריכה להתגבר ולוותר על הסידורים שלה כדי לא להגיע למצב שבו היא נאלצת לבחור בין הנקה בחוסר צניעות שפוגעת בסובב לבין תינוק שבוכה ולא מקבל לאכול?

אישית אני מניקה גם כשאני יוצאת אבל אני מחפשת תמיד מקום צדדי, וגם לא משתמשת בסינרי הנקה המגוחכים האלו שבכלל לא מכסים כמו שצריך, אלא בשכמיית הנקה שתפרתי לעצמי ובאמת מכסה.

ואני בחיים לא אתיישב ליד גבר זר ואתחיל להניק לידו.

גם אני בחיים לא אעשה את זה על ספסל ליד גבר, אלא אשתדל להיכנס לאיזו חנות, או לפחות באיזה מקום צדדי.

מצד שני, מה, לא נצא מהבית כל עוד יש תינוק שחייב לינוק? :-O זה לא ממש הגיוני... באמת היו פעמים שישבתי באוטובוס וישבו גברים במושבים ליד, ולא יכולתי להניק... אם כי במקרה כזה, אני לגמרי מבינה את מי שכן מניקה, ומי שלא נעים לו, שלא יסתכל.

אני מניקה בכל מקום, יש לי שכמיית הנקה שמכסה הכל ולא רואים כלום.

אני כן מנסה למצוא מקום צדדי אבל אני לא משתגעת.

תינוק צורח

בימינו לא חסר פינות מוסתרות, זה ממש קשה,

לפני שאני יוצאת אני תמיד מקוה למצוא פינה כזו...

ושום דבר לא יעצור אותנו..

הייתי מנסה אולי לחפש מקום צדדי אבל אם אני מכוסה ולא נעים לו..הוא מוזמן לחפש ספסל אחר..

אני אנסה לשבת במקום צדדי יחסית אבל לא אחפש מקום נסתר לגמרי לגמרי שאף אחד לא יראה אותי. (וכמובן שאניק בצניעות).

אני חושבת שלא היייתי מתיישבת ליד גבר ומניקה אבל -

בסיפור שלך מן הסתם לא היו ספסלים פנויים נוספים באזור אחרת היא לא היתה מתיישבת לידו נכון?

במקום בעלך הייתי קמה עוד לפני שהיא התחילה להניק. אמא עם תינוק צריכה את הספסל יותר מאשר גבר בריא.

בכלל כל העניין הזה ש"הנקה זה לא צנוע גם אם לא רואים כלום", זה הרבה עניין של חינוך לדעתי, ומה שרגילים מהבית. אם זו פעולה שגרתית שעושים לתינוק אז לא מתייחסים לזה כמשהו נורא.

אני מקווה שהילדים שלי יתייחסו להנקה כמשהו טבעי ורגיל.

אני רואה את זה כדבר אישי ואינטימי

ופשוט לא יפה לעשות זאת ליד גברים זרים.

יש מספיק דברים שלא תעשי ליד זרים גם אם הם צנועים לגמרי, לא כך?

מי שרוצה למצוא מקום מוצנע, מוצאת בדרך כלל.

רצוי למצוא פינה נסתרת. הרבה מקומות ישמחו לתת לך פינה לשבת בה.

או אפילו למצוא איזה שירותים במצב סביר בקניון ( לא בתוך חדר שירותים כמובן , אבל במבואה)אולי ללכת מאחורי תחנת האוטובוס להניק ולא בדיוק ליד הגבר שיושב שם ( בעלך במקרה הזה)

והכי חשוב- אם זה מפריע לבעלך, ובמקרה שלי אני בטוחה שזה היה מפריע גם לבעלי ( בוודאות!!!!!) אז זה שווה ומחייב את המאמץ למצוא מקום מוצנע.

ולמה זה מפריע לו? כי כל גבר נורמלי יודע ומבין מה היא עושה שם מתחת לסינר ובדיוק מה היא "שולפת " שם ולהרבה גברים זה גורם אי נוחות. כן, יש בזה בעיה של חיכוך עם גבול הצניעות לטעמי.

אז קיבלתי את הרושם הכללי שלהניק בציבור זה ממש בדיעבד, וממש עדיף להימנע מזה - כמובן שהם דיברו על הנקה בצניעות - ועדיין הם אמרו שעדיף להימנע מזה כמה שאפשר.

(זה לפחות הרושם שאני קיבלתי)

אפשר גם תאורטית לקחת לדרך בקבוק עם חלב שאוב (לא שעשיתי את זה אי פעם...)

אגב, זו אחת הסיבות המרכזיות לתמיכה באוטובוסים מהדרין. כשאני עם תינוק יונק, אני בהחלט אעדיף לעלות לאוטובוס כשיש לי אפשרות לשבת בלי שיושבים סביבי גברים.

חיפושית, מה שלומך? איך הולך עם ההנקה?

ברוך השם בסדר! הקשבתי לך ולא נכנסתי להיסטריה כמו שהמליצה היועצת.

פשוט התחלתי לשאוב פעם אחת בבוקר - אחרי שהיא אוכלת. ולפעמים גם בצהריים - אם אני מספיקה.

חוץ מזה אני נותנת לה לאכול יותר זמן - כי זה גם מגביר חלב. וגם לפעמים נותנת לה לאכול כל שעתיים ולא כל 3 (תלוי במצב רוח שלה).

וכשהיא משתוללת על השד - אני סוחטת קצת, ואז מנתקת אותה (ומחליפה צד אם היא עדיין לא אכלה ממנו). והולכת איתה לסלון ואז היא נרגעת.

והכי חשוב - אני מרפה את עצמי במהלך ההנקה, וחושבת חיובי!

ואם היא חזרה לפלוט - אז כנראה שהיא אוכלת מספיק! (והיא גם נהייתה כבדה לי )

להרפות ולחשוב חיובי - זה כל כך חשוב.

טוב שאת מספיקה לשאוב פעם ביום - זה תמיד טוב שיש אקסטרה חלב במקפיא.

זה ממש משמח שהעניינים הסתדרו, דאגתי לך.

כמו שאת אומרת, אם היא פולטת, ועולה במשקל, ושאר הסימנים הידועים - ממש אין שום צורך לדאוג ולחשוב אם יש מספיק או אין מספיק. נקודת המוצא היא שבע"ה יש מספיק חלב, אפילו אם בשאיבה לא יוצא הרבה.

בנוגע להשתוללות שלה בזמן ההנקה, ניסית את העצה של יוקטנה, לנתק אותה ולקחת אותה לעשות קטנים בכיור, או להרגיש את החיתול שלה כדי לדעת שהיא עושה? אולי זה מה שמציק לה, וכבזמן שאת לוקחת אותה לסלון היא עושה ונרגעת.

ומה נחשב בניה הגדולים?

שום דבר על גלויה או מכוסה.

אולי כדאי לעיין יותר...

אני לא ממש מוסמכת לדון בזה ברמה ההלכתית כל כך לעומק.

את דברי קודם אמרתי מהצד האישי וגם מתוך תחושה של צניעות שהיא מעבר להלכה היבשה של צניעת.

אוי אם כך אני עוברת על ההלכה כשאני בבית הורי (מכוסה לגמרי)

ותסלחו לי משהו פה הזוי!!

כאילו אם הילד שלי בן 3 ואני צריכה להניק אני יגיד לו פושפוש זה לא צנוע אמא הולכת לחדר ל 40 דקות אתה נשאר בסלון לבד

אין מה לעשות

???????????????????????????????

סליחה על הציניות

אבל איך אמורים ליישם את ההלכה הזאת?

ואור 77 החמודה זה לא אישי כמובן

סתם תהיות...

אני מתארת לעצמי שהפסק הנ"ל הוא מפי מחבר הקיצור, ולא מפי בעל השו"ע עצמו.

אני דווקא שמעתי שיש דיעה בשם הבן-איש-חי, שאצל האישה המניקה זה לא נחשב לאיבר מוצנע, כי הוא משמש לאכילת התינוק. אמנם זה מרחיק לכת לכיוון השני, היום אין נוהגים כן.

ולגבי "בניה הגדולים" - נראה לי שגיל 3 זה קצת מוגזם. 5-6 אולי.

ניסיתי לחפש את המקור במסכת שבת - ולא ראיתי שם משהו שקשור. וחיפשתי ב"ערוך השולחן" את הסימן הזה, אבל בחלק אבן העזר בכלל אין סימן ר"ב!

שולחן ערוך השלם אין לנו.

תנסו למצוא עוד מקורות.

http://www.kipa.co.il/ask/show/200690

ומצד שני:

"הניקה בשוק... ר' מאיר אומר: תצא (בגט)", כלומר אם האשה מניקה בחוץ, בעלה יכול לגרשה (גטין פט).

הרב יעקב אריאל: לא צנוע להניק במקום ציבורי גם כאשר האישה מכסה את עצמה.
 

הרב דב ליאור: עד גיל שלוש אין בזה בעיה [להניק בפני ילדיה], ומגיל שלוש והלאה לא ראוי שתניק בפניהם.

אני באמת לא יכולה ללכת לחדר להניק...

והבוקר כבר קיבלתי תשובה.

אני לא יודעת אם הרב פסק בהתאם לנתונים שהצגתי בפניו או שזהו פסק גורף, ולכן נמנעתי מלכתוב.

זה היה שייך לעיניין הקודם שכתוב בספר.

אבל כל המקור שכתבתי: "שולחן ערוך המקוצר, כרך קדושה (אבן העזר חלק א'). סימן ר''ב, סעיף י'. לקראת סוף הסעיף." ----> הוא נכון.

אני גם אנסה למצוא בשולחן ערוך השלם ב"נ. נראה אם נמצא...

גם לי זה מעלה תהיות... אז מה עושים???

זה לא קל...

אולי צריך להתכונן ליציאות מהבית עם חלב שאוב או תמ"ל. או לצאת למקומות שאת יכולה להניק שם...

היום יש יותר מודעות ל"חדרי הנקה", בקניונים למשל... או בחנות "שילב" לפחות אחת שראיתי  [ואני לא עושה פרסומת..]

שכל אחת תשאל את הרב שהיא הולכת לפיו ותעשה מה שהוא מדריך אותה...

מי שמגיעה ל"גאולה" לקניות יש שם מקום מקסים שמיועד לאישה- שירותים, מראות וספות לשבת ולהניק בנחת, והכל נקי ונעים ותמורת תשלום די סימלי, לדעתי.

זה בטח משהו חדש!  איפה זה בדיוק?

תמיד היה מציק לי שאין שם שירותים (בתור בחורה עוד) והיינו הולכים לפיצה אורי וסותמים את האף

קוראים לזה "מרכז נוחות". זה נמצא איפה שהוא במלכי ישראל (פינת יונה או קרוב לשם- יש שילוט) 

יש שם גם איפור ומראות, מביאים לך מים קרים והכל עם מוזיקה רוגעת.... חבל שאין כזה דבר בכל מקום. שוה כל שקל, לדעתי...

אגב, כמה עולה?

שרב יפסוק שעדיף לתת תמ"ל במקום להניק בפומבי!

להתפשר על הבריאות של הילד בגלל דבר כזה??? שאפילו לא רואים כלום???

לא כזה בשמים למצוא פינה שקטה, ואם כן, אז שמי שנמצא שם יפנה את מקומו לתינוק!

עמדתי לכתוב תגובה כזאת, ואז נזכרתי שיש גם רבנים, ולא מעטים אפילו, שפוסקים שתינוק בן שבועיים יקבל תמ"ל אם אמא שלו לא מצליחה להיניק ביום כיפור. לשמחתי יש גם אחרים שפוסקים שהיא לא תצום במקרה כזה. העדיפות המוחלטת של הנקה על-פני תמ"ל היא בנפשי כמו שהיא בנפשך, אבל מסתבר שלא אצל כל הרבנים זה השיקול ההלכתי המכריע. כמו בעוד אלף נושאים - יש חילוקי דעות.

ממש מוזר.

נראה לי זה באמת תלוי בגישה של הרב כמו שאמרה פצקרשת.

דבי חיה יקרה- הכניסה ל"מרכז נוחות" עולה חמישה שקלים ואם רוצים מעין "חופשי יומי" אז שבעה שקלים. לא נראה לי מוגזם מידי. (לפחות כך היה ). כשיפתחו גם ברחוב רבי עקיבא בבני ברק כזה דבר תודיעי לנו....

ולגבי ההלכות והרבנים- באמת יש גישות שונות בכל דבר אבל הרבה פעמים אנחנו מחמירות/מקילות כי כך שמענו/קראנו/חברה אמרה וכו'. צריך ללכת ולשאול! אני לפעמים ממש הופתעתי מפסקים שקיבלתי, כשלא חשבתי שיש מקום להקל/להחמיר. תשאלו!

ולגבי יוה"כ- יצא לי לצום ולהיניק. אולי לא כ"כ קל אבל אפשרי. אפשר גם לשאוב מראש ולהקפיא..

לעניין יום-כיפור - גם אני כבר כמה פעמים צמתי והינקתי, וזה אפשרי לי. אבל יש נשים שזה לא אפשרי להן, ואז צריך לבחור אחת משתי חלופות - שלא יצומו או שלא יניקו. ועל זה המחלוקת. מה חמור יותר. לשאוב מראש זה פתרון ביניים טוב עבור חלק מהאימהות והתינוקות, אבל לא עבור כולם.

לגבי הצורך לשאול רב - חותמת על כל מילה.

זה לא ט' באב שהוא צום חמור אך מדרבנן. כאן מדובר בדיני כרת...

ומי ששותה או אוכל לסירוגין בלי סיבה רפואית אמנם ניצול מכרת אך עדיין עבר על לאו דאורייתא...

לא ראיתי תינוקות שניזוקו מיום אחד בשנה של חלב אם שאוב או תמ"ל,

מה שכן חובה להתכונן מראש ונכון! לא להגיע ליום כיפור בלי שבדקו שתינוק לומד לקחת בקבוק, שאינו רגיש חלילה, ומבלי שיש מנות שאובות ושהאמא אכלה ושתתה הרבה לפני.

כמובן הבדל גדול בין יולדת ( הפטורה מהצום ב3 ימים שאחרי לידה) ליולדת בתוך שבוע מלידה , ליולדת בתוך 30 יום מלידה. ולמיניקה רגילה. וכל אלו מצריכים שאלת רב.

אבל אם לא מגיעים בגישה של "זה בלתי אפשרי" פתאום רואים שאפשרי. דורות שלמים של אמהות צדיקות הניקו וצמו גם לפני התמ"ל ( אולי מצאו מיניקת?) זה אפשרי.

http://www.medethics.org.il/DB/showQ.asp?ID=4592

(אני מדגישה שאני חלילה לא ממליצה לאף אחת להסתמך על מה שנפסק לאחרות, ועומדת מאחורי כל מילה של קרמבו בעניין, אבל מביאה את התשובה הזאת כדי להראות שזה אכן לא חד-משמעי ויש פסיקות לכאן ולכאן. כן. בשאלה מה חמור יותר.)

והר' הלפרין , כמדומתני , כתב בעיקר תשובות במקרי חולי - לא?

הנה הקישור:

http://www.medethics.org.il/DB/showQ.asp?ID=4592

וליתר ביטחון מעתיקה לך גם את הטקסט מבפנים:

איך יכול להיות לאשה "נסיון קודם", שלא כמו במקרה הזה?

שימי לב- היא גם סכרתית. (חוששת מירידות סוכר) אם כי באמת תשובת הרב כלל לא נגעה בנושא.

ועדיין אני חושבת שחובה וראוי לכל אחת לדאוג שלא להגיע ליום כיפור עם תינוק שלא יודע לקחת בקבוק. בדיוק כפי שראוי לעשות כשאמא יוצאת לעבודה...

אז כן, גם אותי זה הפתיע כשקראתי. הפתיע ושימח. כי השורה הראשונה הייתה כללית, כפי שגם את ציינת. והסתמכה על הרב אויערבאך! אחרי שקראתי את זה חיפשתי הרבה בשמירת שבת כהלכתה, עד שמצאתי באיזה שהוא מקום הערת שוליים שמזכירה שסכנה לתינוק לאכול מזון אחר שאינו חלב אמו. איזו חכמה הלכתית נפלאה! בתקופה שזה נכתב לא הייתה הרבה מודעות רפואית לכך. היום היא לאט לאט חוזרת ומתבססת, עדיין לא התקבלה בציבור הרחב כ"כ, אבל מבוססת יפה במחקר הרפואי (כאן יש ליקוט של הסברים ומראי מקום בנושא - http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html ). כן, כמו שכתבה יוקטנה (אם כי לא הייתי אומרת את זה במילים שלה, וכמובן לא מזדהה עם ההאשמות). יש בכך סכנות של ממש. קיבה של תינוק קטן לא נועדה לאכלס דבר שאינו חלב אמו, וכשמשתמשים בה בדרך שלא אמורים - לעתים המחיר כבד. גם אם לעתים נדירות.

זו אחת מהסיבות שאני לא יוצאת לעבודה והתינוק שלי לא מקבל בקבוק. לא מעוניינת לקחת את הסיכון הזה. לא מעוניינת 'לבדוק רגישות' - הבדיקה עצמה עלולה לעודד את הרגישות, וכל מוצר חלב פרה לא אמור להיכנס לקיבה של התינוק שלי לפני שהיא בשלה להתמודד אתו. לכן גם לא יעלה בדעתי 'לדאוג שלא להגיע ליום כיפור עם תינוק שלא יודע לקחת בקבוק' כפי שכתבת (יש גם פתרון הביניים של שאיבה, לא נכנסת לזה כרגע).

לגבי הניסיון הקודם - אתן צודקות שזה פרדוקס. אני יכולה רק לשער שהוא כיוון את זה לקוראות כמוני וכמוכן, שכבר צמנו וראינו שזה לא פוגע אצלנו בהנקה - אז כעת שראינו את הפסק הזה לא נשנה את דרכנו בגללו ונפסיק לצום בהנקות, אלא רק מי שזה הדבר הראשון שנפסק לה. אני לא בטוחה שההשערה הזאת טובה כל-כך, אבל אחרת אין לי.

איך יהיה לה ניסיון לדעת אם הצום ממעיט את החלב, בלי שהיא תצום פעם אחת ללא שתיה לשיעורין?!

בכל מקרה, בנושא הזה באמת יש דעות שונות. לחברה שלי נאמר לא לצום את תשעה באב בכלל, בהנקה מלאה.

וצריך לשים לב לכך שבשאלה הספציפית הזאת, התינוק גם מסרב לאוכל אחר. אם כי התשובה לא התייחסה למקרה הזה אלא רק לפגיעה ביצירת החלב. אני מאמינה שלשאלה הזאת כל רב היה פוסק לשתות ולאכול.

יחד עם זאת, אני למשל צמתי כמה וכמה ימי כיפורים ותשעה באבים, בהנקות מלאות יותר ופחות, וב"ה גם אם החלב התמעט למספר שעות, הוא לא נגמר. ליתר בטחון השתדלתי תמיד לדאוג לתגבורת של חלב שאוב. אם נאלצתי לשתות, זה היה בגלל הרגשה ממש גרועה שלי ולא בגלל מיעוט חלב.

סליחה, שבת המלכה דוחקת. אולי אשוב להתדיין במוצ"ש.

ביו"כ האחרון הייתי שבועיים אחרי לידה.

והרב ששאלנו פסק לי לשתות בשיעורים.

למרות ששתיתי זה היה הצום הקשה ביותר שהיה לי!

שלצום עם שתיה לשיעורין, זה יותר קשה מלצום מלא.

אני צמתי פחות מחודש אחרי לידה, וזה היה אחד הצומות הקלים ביותר שלי. וכך שמעתי גם מאחרות שצמו מיד אחרי לידה.

ואני בטוחה שמי שפוסק לרעת ההנקה, פשוט לא עבר הכשרה מתאימה בתחום.

בקבוק יחיד עלול לגרום לבלבול פטמות. התינוק לא יסכים לינוק יותר מן השד, ומכאן הדרך לתזונה מלאה של תמ"ל קצרה. פשרה משמעותית ביותר על בריאות התינוק - לכל החיים. ושוב - צריך לעבור הכשרה כדי ללמוד ולהבין עד כמה. חברה של גיסתי איבדה ככה את ההנקה אחרי בקבוק יחיד (!!!) בגיל 8 חודשים (!!!). זה לא שכיח, אבל זה סיכון. שווה? למי?

עוד סיכון - אלרגיה לחלב פרה. חשיפה ראשונה לא קורה כלום (וייתכן שהוא נחשף לתמ"ל בבית היולדות בלי שהאמא יודעת!!!). חשיפה שניה - תגובה לארגית חמורה, שעלולה להביא במהירות גם למות התינוק.

הפלורה במעי (החיידקים השונים שחיים במעי) משתנה דרמטית בחשיפה ראשונה למזון שאיננו חלב אם. שוב - פגיעה בבריאות התינוק.

בהחלט עדיף לתינוק לינוק, ואפילו לקבל קצת פחות ביום כיפור. לא קרה כלום! אגב, זה הרוב בראש, מכיוון שהירידה בחלב אמורה להיות מורגשת (אם בכלל)... למחרת הצום, ולא במהלכו לידיעתכן...

ויש עוד ועוד. אני עברתי הכשרה רצינית מאוד (איכותית, ובהיקף של 32 שעות), ובכל זאת ממש כאין וכאפס לעומת הכשרה של מדריכת הנקה מוסמכת, שלא לדבר על יועצת הנקה. אני מניחה שהפוסקים לא עברו אפילו שעה אחת או שתיים של הכשרה. איך פוסקים בלי לדעת אפילו  כמה שלא יודעים??? קצת ענווה! קצת רצינות!

א) בלבול פטמות מבקבוק יחיד? סליחה, אבל כמה מניקות נזהרות לא לתת בקבוק עד גיל 8 חודשים?! אולי אחת ממאה. הרבה דווקא משתדלות להרגיל לבקבוק חלב אם מגיל צעיר, אם כבר.

ב) בקשר לתגובה אלרגית - באמת!!! לא הגזמת קצת?! אז אף אחד לא ייתן לתינוק חלב פרה, בשום סיטואציה?? כמו בסעיף אלף, יש מעט מאוד שיקפידו על כך עד כדי כך (ואני ביניהם).

ג) אם את אומרת שהצום לא אמור לפגוע בהנקה, אז מה הבעיה בכלל עם פסיקת הרבנים?...

ד) אני עברתי הכשרה רצינית מאוד (איכותית, ובהיקף משוער של כ-1000 שעות) בלימודי תורה ומצוות, מתוכן מספר שעות לא קטן בלימודי הלכות יום הכיפורים בגמרא ובהלכה, ובכל זאת ממש כאין וכאפס לעומת הכשרה של בחור ישיבה, שלא לדבר על רב מוסמך. אני מניחה שלא עברת משהו שמתקרב לזה. איך דנים בפסיקות רבנים בלי לדעת אפילו  כמה שלא יודעים??? קצת ענווה! קצת רצינות!

ועל כן חשוב במיוחד שבימים הראשונים התינוק לא יקבל בקבוק (אפילו לא, ובמיוחד לא, בתינוקיה "כדי האמא תוכל לנוח". כמובן, כל עוד אין צורך רפואי, חלילה).

ב. לא בגיל ינקות. לא סתם ממליצים לחכות עם אלרגנים לגילאים יותר בוגרים.

ג. פסיכולוגית, נשים רבות מרגישות בצום שאין להן חלב. ככה זה אמהות יהודיות טובות! תמיד חושבות שהילד רעב, ותמיד חושבות שאם הילד בוכה זה אשמתן.

אני לא "פוסקת", אלא רק חולקת מידע, והדברים שלי לא משפיעים על המוני אימהות (ותינוקות! לא לשכוח שמדובר בתינוקות).

כי אני מרגישה שיצאה לי הודעה בניסוח מזלזל. אז סליחה יוקטנה, אני אוהבת אותך גם אם לפעמים אני נוגחת ומעריכה אותך מאוד  |נשיקה|

ולענייננו, למרות הנתונים שהבאת שכאמור אני מסכימה איתם ופועלת על פיהם עם תינוקיי הפרטיים, עדיין אני סבורה שזה לגיטימי לגמרי שרב יפסוק על פי הדעה הרווחת בקהילה הרפואית, המקבילה לנוהג המצוי בקרב האימהות.

מי שאין לו ידע עמוק בנבכי ההלכה (לי למשל אין), לא יכול להבין את עומק השיקולים של הפסיקה. למשל, הידעת שיש פציעות שאסור לטפל בהן בשבת, אפילו אם יש חשש מאובדן האיבר? ושאסור לכבות שריפה בשבת, אם היא "רק" מכלה את כל רכושו של בעל הבית, ולא נשקפת סכנת נפשות? ושיש רבנים שפוסקים שחובה לנסוע בשבת רק לבית החולים הקרוב ביותר, ושמותר לקחת רק מלווה אחד? ויש שפוסקים שאסור לתרום איברים מאדם שקבעו בוודאות שהוא מת מוות מוחי? ושצריך למול תינוק בן שמונה ימים?...

ולמרות כל זאת, ניתן לראות שבעצם רק מיעוט מהרבנים יורה למניקה להמשיך בצום מלא אם חלבה מתמעט. ואפילו לא הובא כאן שום ציטוט של רב שמורה זאת, כך שכל הויכוח הוא בכלל בתאוריה...

רבנים פוסקים בהרבה תחומים רפואיים. הדרישה שיעברו הכשרה בתחומים האלה לפני כן לא הגיונית. לא ייתכן שרב יצטרך גם לעבור מסלול לימודי רפואה. המקובל בעולם ההלכה הוא אחרת - רבנים נמצאים בקשר עם רופאים, מקבלים מהם תמונת מצב, ופוסקים בהתאם לכך. אני מאמינה שהוא הדין גם בהנקה. אלא שלמרבה הצער - מי כמוך יודעת - בענייני הנקה רופאים הם לא תמיד הכתובת המוסמכת. הרבה מהידע שקיים היום במחקר הרפואי עוד לא הצליח להבקיע את חומת התפיסות המיושנות בנושאי הזנת התינוק. לכן אין מה להתרגז ולכעוס. כן אפשר ויכול להיות יעיל - מתוך דרך ארץ ויראת כבוד - ליידע. כלומר - אני, לו הייתי יועצת הנקה והייתי רואה פסק של רב שבמקרה של בעיה בצום מוטב לתת תמ"ל, הייתי שולחת לאותו רב מכתב (מעמדת התלמיד ולא מעמדת המורה!) שיש מחקר רפואי מתקדם על הנקה שאולי הוא לא מכיר ולא תיווכו לו אותו הרופאים שנועץ בהם - מקשרת מראי מקום וסיכומי דברים - ושמא הפסיקה שלו תהיה שונה על סמך המידע הזה.

האפשרות של שליחת מכתב לרב עם מידע על מחקר רפואי מתקדם וכו' - היא חביבה, אבל לדעתי, מההיכרות שלי עם כללי פסיקת הלכה בכלל ובנושאי רפואה בפרט, לא תשנה את התמונה במקרה הזה.

וזאת מכיוון שרבנים הולכים לא רק על פי התייעצות עם רופאים, אלא גם על פי מה שמקובל אצל האנשים. אז מכיוון שרוב מוחלט של האנשים לא יראו בבקבוק תמ"ל חד-פעמי מעשה של ספק-פיקוח-נפש, או אפילו נזק כלשהו, ומכיוון שהדיעה הזאת מגובה על ידי רופאים - אז אני לא חושבת שהרב ישתכנע מאיזשהו מחקר. כי כמו שיש מחקר אחד, יכול להיות גם מחקר שמוכיח בדיוק הפוך.

מה גם, שאני לא מאמינה שבכלל יש מחקר שהוכיח שבקבוק תמ"ל לתינוק מהווה ספק פיקוח נפש - עם כל הכבוד לפלורה של המעיים, זה עוד לא נחשב לנזק מהותי מבחינת הלכתית...

אם יהיה רופא ירא שמיים, שיכול לדבר עם הרב ולומר לו את דעתו בנושא, זה כבר משהו קצת אחר.

בנוסף לכך כדאי לציין, שמי שלא מחוייב לרב מסויים, הרשות נתונה בידו לבחור לשאול רב שידוע מראש שהוא מקל בתחום זה. הרב נבנצל מהעיר העתיקה למשל, ידוע כמקל בצומות.

ובסופו של דבר, אני מאמינה שמי שממש קריטי בשבילה לא לתת תמ"ל, תמצא את הדרך לא לעשות זאת. כולל הכנת חלב שאוב מראש (ולתת בכפית אם צריך), נטילת קלי-צום ושות', או למצוא דרך "לסחוט" מהרב היתר לשתות במקרה שיתמעט החלב...

נכון, גם הנורמה הציבורית משפיעה על ההלכה.

אבל לא רק הנורמה הציבורית - מסתבר שגם הנורמה האישית שאישה מאמצת לעצמה. עשיתי הערב עוד חיפוש על תשובות של הרב הלפרין בנושא. מצאתי כמה, והיה משהו שחזר בהן - אם התינוק שלך כבר קיבל תחליפים, אין לך היתר מיוחד ביום כיפור. משהו דומה שמעתי משמו של רב אחר שאנחנו קשורים אליו - אם מבחינתך תמ"ל הוא אופציה סבירה, תכף תחזרי לעבודה וזה מה שתיתני - את לא יכולה פתאום ביו"כ לקבוע שזה פיקוח נפש. אבל אם במהלך כל השנה את מתייחסת לזה כפיקוח נפש (ואני אכן מתייחסת לזה כך! אפילו שילדי הגדול גדל יפה על מטרנה!) תקבלי הקלה גם ביו"כ כדי להימנע מזה. אז יש גישה כזו בהלכה (אני לא זקוקה להקלה ב"ה, אני מיניקה בצום בסדר גמור).

עוד דבר שמצאתי בתשובות הרב הלפרין - מישהי שהלכה לפי שיטתי, ושלחה לו מכתב עם מידע בעקבות תשובה שלו בנושא הנקה. במכתב התשובה שלו הוא לא הסכים עם המידע ושלל אותו מסיבות ענייניות - אבל אני הבנתי מזה שבעיקרון כן קיימת אצלו פתיחות לקבלת מידע ושינוי הפסיקה על פיו. שוב - כל פוסק ודרכו.

כתבת שאת לא מאמינה שיש ספק פיקוח נפש - פתחת במקרה את המסמך שצירפתי לאחותו? יש שם אוסף מראי מקומות למחקרים רציניים ביותר! אם את רוצה לצדם גם סיפורים אישיים - אוכל למצוא ולהפנות אותך.

מאוד מצאה חן בעיניי הפסקה האחרונה בדברייך ליוקטנה (:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&cat=&search_in=2&q=%F6%E5%ED+%E4%F0%F7%E4

על פי זה, ובכלל על פי הידוע לי, נראה שהפסיקה הרווחת היא לשתות אם החלב מתמעט, וממילא - בד"כ אפשר לעבור את הצום בסדר בלי הקלות. כך שהויכוח הוא קצת מיותר...

בקשר למסמך שצירפת  לאחותו - לא מצאתי. זה היה בשרשור הזה? אשמח לראות אותו וגם סיפורים אישיים (רק קחי בחשבון שיש לי חסימה שחוסמת כמעט כל אתר שהיא לא מכירה). גם אשמח לקרוא את התשובה של הרב הלפרין למי ששלחה לו מכתב עם מידע.

דווקא הרב הלפרין הוא דוגמה לרב שכן הגיוני מאוד לשלוח לו מאמר רפואי, מכיוון שכל עיסוקו הוא בתחום הרפואה והמדע, והוא יותר יכול לראות את התמונה השלמה.

פתחתי אחת אחת את כל התשובות בדף שצירפת לי. הפסיקה בהן שונה מזו של הרב הלפרין כפי שציינת, אך ראיתי שאף אחד מהרבנים המשיבים אינו מכניס למשוואה רעיון של תמ"ל או חלב שאוב. אף אחד מהם אינו פוסק שתצום בכל מקרה ובמקרה הצורך תאכיל מבקבוק. חשבתי שיש שפוסקים כך, אבל כעת אני לא מצליחה להיזכר בתשובה ספציפית כזאת, אז אולי בכלל טעיתי ובמקרה כזה על אחת כמה וכמה שהוויכוח מיותר.

את הקישורים השונים אשלח לך בע"ה מחר, ואשמח אם קודם תסבירי לי משהו - כשאני מדביקה להודעות שלי כתובת אינטרנט אני רואה שהיא לא הופכת לקישור (ניתן להדביק אותה בראש הדף וכך להגיע לדף הרלוונטי). גם אחותו כתבה לי קודם שהיא לא מצליחה לפתוח מה שקישרתי. אני רואה שאצלך זה לא כך, והקישור שצירפת ישיר ונוח. איך את עושה את זה?

אני רק הדבקתי את הכתובת כרגיל.

ועד כמה שידוע לי, מי שפוסק שאפשר לתת תמ"ל הוא הרב אליעזר מלמד, שכתב כך במדורו ב"בשבע" ולכן כנראה הפסיקה הזו ידועה.

גם הוא ציין שיש להרגיל את התינוק לבקבוק עוד לפני הצום, כך שזה לא יהיה בהפתעה. ואני מתארת לעצמי שייתכן שהוא פוסק באופן פרטני למי שטוענת שהתינוק שלה לא מוכן לבקבוק או שהיא ממש לא רוצה לתת לו, וכדומה.

דווקא בקשר לפסיקה של הרב הלפרין - מצאתי את המכתב שכנראה התכוונת אליו, של מי שחוששת שהתינוקת תתקשה לינוק, והוא אומר לה שהיא תוכל לשאוב לה - ממש לא הבנתי את התשובה שלו במקרה הזה. איך אפשר לומר ששאיבה יכולה להחליף הנקה?! אפילו אם נניח שכמות החלב תישאר כשהיתה.

זה מה שצירפתי למעלה בעניין מחקרים על נזקי בקבוק בודד:

http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html

סיפורים אישיים - הנה אחד:

http://www.leida.co.il/message.asp?qt=22353

(מספיק לקרוא את השורות הראשונות. אם לא נפתח לך כתבי לי ואתמצת לך.) ראיתי בעבר סיפור די דומה גם באתר תפוז, אבל כרגע אני לא מוצאת אותו, אולי בהמשך. הסיפורים האלה נדירים, השבח לא-ל. אבל מסתמא על דומיהם הסתמכה הההערה בשש"כ שציטטתי לאחותו באותה הודעה (סכנה היא לתינוק לאכול מזון שאינו חלב אמו, לא ציטוט מדויק).

אם כך פסק הרב מלמד - ודאי שיש על מה לדבר, והוויכוח לא 'מיותר'.

לעניין התשובה ההיא של הרב הלפרין - לדעתי יש לא מעט במה להאיר את עיניו בעקבות הדברים שכתב שם. אולי באמת אותה כותבת המשיכה בכך אך בערוץ תקשורת פרטי יותר (-: ואולי הפסיקה כי לא רצתה לעבור את גבול החוצפה.

יש עוד נושא שלא התייחסתי?

מיועצת הנקה שמעתי פעם הסבר כזה:

מדמים את קיבת התינוק בחצי השנה הראשונה למסננת עם חורים גדולים מאוד, זאת כדי שחלבונים מסוימים בחלב האם יוכלו לחדור ישירות מן הקיבה למחזור הדם בקלות רבה. כשנותנים לתינוק תמ"ל בחודשים הראשונים, ובמיוחד בימים הראשונים, חלבוני חלב פרה יכולים לחדור אל מחזור הדם שלו וכך להתחיל את התהליך שמסתיים באלרגיה. ככל שהתינוק גדל, חורי המסננת קטנים יותר, וכך בגיל מאוחר יותר החלבונים הזרים לא יעשו אותו נזק שהם יכולים לעשות בחודשים הראשונים.

(זה בקשר לשאלתך למטה אם לעולם לא ניתן לתינוק חלב פרה.)

הקישור השני אכן נפתח לי וקראתי אותו. ובנוגע לבעייתיות של חלב פרה - את לא צריכה לספר לי. גם אני לא נותנת לא בשנה הראשונה וגם משתדלת שלא בשנים שאחרי...

אבל עדיין, כנראה שסכנת ההלם האנאפילקטי שזה לא הופך נתינת תמ"ל ל"ספק פיקוח נפש".

אחרת, איך ייתכן שכל בתי הרפואה לוקחים סיכון כזה?! כנראה כי זה סיכון של אחד למיליון. וייתכן שיש גורמים שיכולים לנבא את התופעה, שלא פורטו בסיפור האישי שלעיל.

הרי אחרי הכל, יש גם נשים שלא מצליחות להניק!

מה למשל אני הייתי אמורה לעשות, כשהייתי עם 39 מעלות חום, והחלב פשוט נגמר?! לא ללכת לחפש מטרנה אצל השכנים, מחשש לפיקוח נפש? להשאיר את התינוק רעב עד שאבריא?? הרי ברור שיש סיטואציות שבהן יש צורך בתחליף, וכשזה קורה, אז נותנים.

אמנם גם במקרה הנ"ל, קיבלתי בשמחה את הצעתה של השכנה לתת לנו חלב משלה, ולעולם לא אשכח לה את החסד הזה.

אבל אם אין אפשרות וצריך, אז צריך. ואני חושבת שיום הכיפורים הוא לא פחות "צריך" - עם כל ההסתייגויות, כאשר כמו שאמרנו, בד"כ אין צורך בכלל בתמ"ל, אם כי מסתדרים בלי ואם כי הרב מתיר לשתות כשהחלב מתמעט.

סיכוי של אחד למיליון זה לא. אותה יועצת הנקה שציטטתי התקשרה בעקבות הסיפור הנ"ל למנהל בי"ח שניידר (היא חשבה לעשות על זה כתבה), והוא אישר שמגיעים אליהם כמה מקרים כאלה מדי שנה. זה אחוז מספיק (של הסכנה הזאת ולצדה סכנות אחרות שמפורטות במסמך הנ"ל) כדי לגרום לכל ארגוני הבריאות, כולל משרד הבריאות הישראלי, לחזור ולהתריע בפרסומים שונים על הצורך בהנקה ב-ל-ע-ד-י-ת (משרד הבריאות שולח מדי פעם לבתי החולים חוזר שמזכיר להם שאפילו על 5 סיסי מטרנה הם צריכים להחתים את האמא ולהסביר את הסכנות). אז כמו ששתינו יודעות, יש פער בין ההנחיות החמורות האלה לבין מה שמקובל בפועל על הקהילייה הרפואית ועל ציבור האימהות. ולכן בעיניי זה באמת לא מפליא שיש פסקים שונים - אלו נסמכים על ההנחיות ה'אידיאליות' ואלה על המצב הקיים. להזכירך הדיון התפתח לא בעקבות טענה שלי שאין מצב לפסיקה שתתיר תמ"ל, אלא בעקבות קביעה של אחרות שאין מצב לפסיקה שתתיר הקלות בצום במקום תמ"ל. אז אני רק מנסה להראות שהצד הזה בפסיקה קיים גם קיים, ושמבחינה רפואית יש לו על מה להסתמך ועוד איך.

ועל אחרון אחרון:

גם על זה שצריך לפעמים לתת תמ"ל את לא צריכה לספר לי (-: (או )-: ) . נראה לי שלא צריך אפילו בדל מחקר כדי להוכיח שלא לתת לתינוק שום מזון מסוכן הרבה יותר מלתת לו תמ"ל.

אז אם יום כיפור נחשב צורך ברמה כזאת או לא - על זה, מסתבר, נחלקו הדעות.

לא ידעתי שזה עד כדי כך מסוכן, ולא היה לי שמץ של מושג שצריך להחתים יולדות על כך שהתינוק מקבל מטרנה.

לאור זאת, כדאי לדאוג שתמיד יהיה חלב שאוב במקפיא.

הפיסקה האחרונה שלך בעצם מסכמת את כל הדיון, והמשפט האחרון הוא משפט המפתח.

אם כי אני לא הבנתי כמו שאמרת, שקבעו ש"אין מצב לפסיקה שתתיר הקלות בצום במקום תמ"ל". ובאמת ראינו שלא כך הדבר.

העיקר שעכשיו הגענו להסכמה והבנה מלאה!

והעיקר, רק בריאות וצומות כהלכתם לכולנו, ושיתקבלו תפילותינו לרצון לפניו יתברך.

זה הדבר הראשון שאעשה צודקת!

האפשרויות העומדות בפני אישה מניקה, בהתאם לפסיקה הנ"ל, הן:

- לבקש מבעלה שיעשה במקומה את הסידורים מתי שרק אפשר.

- לצאת לזמן קצר, כך שההנקה היא בבית לפני ואחרי.

- לקחת איתה בקבוק חלב שאוב.

- לקחת מים\דייסה\משהו לכרסם, לתינוק מעל חצי שנה.

- למצוא מקום שלא נחשב ל"מקום ציבורי", כגון פינה בחנות לבגדי נשים או משרד ריק.

ואם בכל זאת נתקעים והתינוק צורח, אני מניחה שגם הרב יתיר להניק במקום ציבורי (זו השערה שלי)). אבל לא לבנות על זה מראש.

ואני רוצה להגיד לך, שזה ממש לא נכון ש"לא רואים כלום". קודם כל, יודעים שהיא מניקה. דבר שני, הרבה פעמים כן רואים, ואם את זוכרת, פעם הזכרתי פדיחת הנקה של חברה שלי, בתוך אוטובוס מלא חרדים. פשוט השמיכה נפלה לה מהכתף, או שהתינוק משך אותה.

מן הראוי לציין כאן, שלא ידוע לי מה בדיוק הרב שלנו פוסק בעניין, אבל אני מכירה נשים חרדיות אדוקות שמניקות ח-ו-פ-ש-י גם כשיש באיזור גברים. ואני וחברותיי האברכיות היינו הופכות באופן קבוע את הספסל בגינה לפינת הנקה...

את שכנה שלי במקרה? או שבכל הגינות זה ככה?

דוקא אני אישית לא אוהבת להניק שם, אבל זה ממש מקובל...

הקטע הוא שעברתי דירה לעיר אחרת, וגם שם הצטרפתי לפינת ההנקה על הספסל... אמנם, אם עובר בסביבה גבר אז לא.

ומכירה גם הרבה גברים שחושבים על הרעיון הגאוני של "לסובב את הראש" כשצריך...

למה שהאחריות תעבור מהגבר לתינוק בן יומו (שצריך להתאפק או להתפשר) או לאמו (שאמורה לחפש פתרון עם תינוק צורח על הידיים)?

בכל מרכז חנויות יש חנויות של בגדים. פשוט נכנסים לתא הלבשה ומניקים.

ודואגים כמובן להניק איך שמגיעים ומתחילים את הקניות ואז יש לך לפחות עוד שעתיים-שלוש חופשיות.

לאלו מבינינו שיש מכונית אפשר לחנותבמקום צדדי ומניקים לפני שמתחיליםאת הקניות.

אפילו אותי זה מביך כשמישהי מניקה לידי כאשר אנו במקום ציבורי

נכון שהתינוק חשוב יותר. אין ספק בכך , אך האמא יכולה לעשות מאמץ ולתכנן מראש ולא מלכתחילה לצאת בכוונה שהיא תניק ברשות הרבים לעיני כל.

מה, את נכנסת עם תינוק לתוך התא? המוכרת תראה שלקחת אותו איתך, וזה די יהיה ברור מה את הולכת לעשות שם. היא ממש לא תחשוב שאת מודדת איתו נגיד חצאית.

אולי את מתכוונת שאת מבקשת רשות קודם להיכנס לתא להיניק?

אבל למה שיסכימו לך, זה סתם תופס תא שלם, ונשים שרוצות למדוד מחכות בתור...

לא נשמע לי הגיוני.

כמה וכמה פעמים להניק בתאי הלבשה. כן- ביקשתי רשות ובדרך כלל הסכימו בשמחה!

קרה לי גם די הרבה פעמים שתינוק התחיל לבכות בחנות

והמוכרים מיוזמתם הציעו לי להכנס לתא הלבשה או לפינה נסתרת אחרת בחנות ולהניק את התינוק!

מי כעמך ישראל!

הרבה פעמים לעשות קניות עם הקטנה ולבקש להניק בתאי מדידה ואף פעם לא קיבלתי סירוב!!! 

אפילו שלא קניתי שם כלום...

נראה לי שהכל עניין של רצון וקצת תכנון מראש,

עשיתי עם הקטנה שלי הרבה קניות ואף פעם לא לקחתי תמ"ל ולא שאבתי ולא הנקתי בשם ספסל ברחוב...

אם החנות ממש ריקה אני נכנסת ואם יש אנשים אז אני מבקשת רשות כמובן.

בדר"כ יוצא לי להגיע בשעות הבוקר כששאר הילדים בגנים וביה"ס כך שהחנויות ממש שוממות

בצד עם פינוקי שהזמנתי

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

אלא יש לי למשל לא מעט סיטואציות שאני צריכה להשאיר את הדברים שלי ברכב לשעה-שעתיים

וצריכה שאחכ המים יהיו עדיין ראויים לשתייה

אז לזה חייבים בקבוק רב"פ שומר קור..

באוטו ועדיין נשארים קרים?

לפעמים לא ממש קרים

אבל בהחלט אפשריים לשתיה

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

אגב, יש לי חברות רווקות ואני מדברת איתן לא מעט, ממשלא על הילדים ולא כי הן ביקשו

כי באמת יש עוד המון דברים לדברים עליהם

גם עם חברות אמהות לא תמיד מדברת על הילדים

שיש הבדל בין לדבר על נושאים אחרים לבין להכניס נושא כ"כ משמעותית לטאבו.

אני גם בד"כ לא מדברת עם חברות "על הילדים " אבל העניין של הסטטוס שלי נכנס בשיחה כי פשוט זה החיים שלי.

אפילו אם מדברים על התמודדויות בנושא עבודה יעלה נניח הקושי להגיע בזמן למסגרות וכד'.

ואם זה רגיש ברמה שהפותחת מתארת זה כן מרגיש לי יותר קשה לנהל שיחה זורמת ככה 

לא פותחים קבוצה רק בלי אחת מכן.

תתפתחו קבוצה חדשה ותשלחו קישור לכולן, בחירה של כל אחת אם להצטרף.

או שתשלחו דברים עם פחות פילטרים, היא לא חייבת להגיב לכל הודעה ולא צריך "לחפש" את התגובה שלה.

לעשות מאחורי הגב זה פי אלף יותר פוגע מאשר לשתף בעניינים שיכולים להיות רגישים לה.

(לא שחייב לשמור על חברויות, אבל בגלל שאתן קבוצה, מי שרוצה פורשת מיוזמתה מהאינטרקציה, הקבוצה לא יכולה להוריד אחת מהחברות כי ככה "יצא")

בקיצור הבחירה אם להיחשף צריכה לחזור אליה.

אתן יכוחות לנהוג כרגיל, אולי קצת יותר ברגישות, אבל לא ללכת על ביצים. משם להחזיר לה את הבחירה מה לעשות עם זה.

בהצלחה, והלוואי תמצאו דרך לסיים את זה יפה.

שאלה שתעזור לך לחשוב על זה אחרת, איך תרגישו מולה אם היא תדע על הקבוצה השניה?

נניח אחת מכן תכתוב בקבוצה המקורית: מה ששלחת אתמול היה משעשע, ומישהי אחרת תגיב על זה, וככה היא תבין שכולכן מבינות על מה מדובר חוץ ממנה ואז היא תשאל מה שלחת אתמול??

או יותר גרוע, מישהי בפגישה תראה לה משהו בווטסאפ ואז היא תראה את הקבוצה.. האם יהיה טבעי או חוסר נעימות?

אם טבעי, אז סבבה תשחררי את עצמך מהקבוצה המקורית

ואם חוסר נעימות, אז עדיף להקדים תרופה למכה.

לכן אני חוזרת להגיב בקבוצה המקורית.

מצד שני אני יודעת על עצמי שאין סיכוי שאני שולחת שם דברים שיפגעו בה.. מה שאומר שאו שאני סוג של מפסיקה לשתף בכלל, או שאני משתפת בקבוצה המצומצמת רק דברים שקשורים לילדים ובקבוצה המקורית דברים כלליים.

עכשיו כשאני חושבת על זה, אני תוהה אם שווה לפתוח מולה ולהגיד שומעת, בגלל שזה לא נעים לך, אכפת לך אם נעשה קבוצה ייעודית שיותר מתמקדת בדיבורים על הילדים..? או שזה גם יפגע בה שהיא תרגיש שהיא נשארת בחוץ.. לא יודעת

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

תודה! 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

* קודם כל, כל דבר חדש הוא תמיד קשה במיוחד!

* דבר, שני, כשאני הייתי צעירה בשנה הראשונה, הייתי לוקחת יום חופש ביום של טבילה, הייתי סטודנטית והיה מותר להחסיר 20 אחוז,זה בדיוק נשמר לימים הללו.

* תהיי כמה שיותר בנחת, בכיף, תבקשי מבעלך הטרי שכדי שזה יהיה יום משמח כמו חג, את תהיי אחראית על ההכנות שלך לטבילה והוא יהיה אחראי על הבית, שיהיה נעים, נקי, אוכל טעים, אפשר להזמין משהו.

תתייחסי לזה כמו חג, עובדים קשה לפני החג, אבל בסוף החג מאיר ושמח , הכל חדש ונקי, יש מטעמים וכו'.

* ודבר אחרון, לחלק לימים, יום לפני הטבילה להוריד ציפורניים בידיים וברגליים , להוריד שערות, ואז ביום הטבילה זה בעיקר חפיפה, ניקוי אוזניים, טבור, שיניים ..

וכמובן לעבוד עם רשימה שנוחה לך.

אשריך!!