אני אומרת "מי שמתחלחל שלא יסתכל", אבל אני חילונית ;)

תכלס תינוק קטן לא אמור להישאר רעב או צמא, רק בגלל שלמישהו מבוגר לא נעים להסתכל.

מבוגר אמור להיות מסוגל להתגבר יותר מתינוק בן כמה חודשים.

אולי האימא המניקה צריכה להתגבר ולוותר על הסידורים שלה כדי לא להגיע למצב שבו היא נאלצת לבחור בין הנקה בחוסר צניעות שפוגעת בסובב לבין תינוק שבוכה ולא מקבל לאכול?

אישית אני מניקה גם כשאני יוצאת אבל אני מחפשת תמיד מקום צדדי, וגם לא משתמשת בסינרי הנקה המגוחכים האלו שבכלל לא מכסים כמו שצריך, אלא בשכמיית הנקה שתפרתי לעצמי ובאמת מכסה.

ואני בחיים לא אתיישב ליד גבר זר ואתחיל להניק לידו.

גם אני בחיים לא אעשה את זה על ספסל ליד גבר, אלא אשתדל להיכנס לאיזו חנות, או לפחות באיזה מקום צדדי.

מצד שני, מה, לא נצא מהבית כל עוד יש תינוק שחייב לינוק? :-O זה לא ממש הגיוני... באמת היו פעמים שישבתי באוטובוס וישבו גברים במושבים ליד, ולא יכולתי להניק... אם כי במקרה כזה, אני לגמרי מבינה את מי שכן מניקה, ומי שלא נעים לו, שלא יסתכל.

אני מניקה בכל מקום, יש לי שכמיית הנקה שמכסה הכל ולא רואים כלום.

אני כן מנסה למצוא מקום צדדי אבל אני לא משתגעת.

תינוק צורח

בימינו לא חסר פינות מוסתרות, זה ממש קשה,

לפני שאני יוצאת אני תמיד מקוה למצוא פינה כזו...

ושום דבר לא יעצור אותנו..

הייתי מנסה אולי לחפש מקום צדדי אבל אם אני מכוסה ולא נעים לו..הוא מוזמן לחפש ספסל אחר..

אני אנסה לשבת במקום צדדי יחסית אבל לא אחפש מקום נסתר לגמרי לגמרי שאף אחד לא יראה אותי. (וכמובן שאניק בצניעות).

אני חושבת שלא היייתי מתיישבת ליד גבר ומניקה אבל -

בסיפור שלך מן הסתם לא היו ספסלים פנויים נוספים באזור אחרת היא לא היתה מתיישבת לידו נכון?

במקום בעלך הייתי קמה עוד לפני שהיא התחילה להניק. אמא עם תינוק צריכה את הספסל יותר מאשר גבר בריא.

בכלל כל העניין הזה ש"הנקה זה לא צנוע גם אם לא רואים כלום", זה הרבה עניין של חינוך לדעתי, ומה שרגילים מהבית. אם זו פעולה שגרתית שעושים לתינוק אז לא מתייחסים לזה כמשהו נורא.

אני מקווה שהילדים שלי יתייחסו להנקה כמשהו טבעי ורגיל.

אני רואה את זה כדבר אישי ואינטימי

ופשוט לא יפה לעשות זאת ליד גברים זרים.

יש מספיק דברים שלא תעשי ליד זרים גם אם הם צנועים לגמרי, לא כך?

מי שרוצה למצוא מקום מוצנע, מוצאת בדרך כלל.

רצוי למצוא פינה נסתרת. הרבה מקומות ישמחו לתת לך פינה לשבת בה.

או אפילו למצוא איזה שירותים במצב סביר בקניון ( לא בתוך חדר שירותים כמובן , אבל במבואה)אולי ללכת מאחורי תחנת האוטובוס להניק ולא בדיוק ליד הגבר שיושב שם ( בעלך במקרה הזה)

והכי חשוב- אם זה מפריע לבעלך, ובמקרה שלי אני בטוחה שזה היה מפריע גם לבעלי ( בוודאות!!!!!) אז זה שווה ומחייב את המאמץ למצוא מקום מוצנע.

ולמה זה מפריע לו? כי כל גבר נורמלי יודע ומבין מה היא עושה שם מתחת לסינר ובדיוק מה היא "שולפת " שם ולהרבה גברים זה גורם אי נוחות. כן, יש בזה בעיה של חיכוך עם גבול הצניעות לטעמי.

אז קיבלתי את הרושם הכללי שלהניק בציבור זה ממש בדיעבד, וממש עדיף להימנע מזה - כמובן שהם דיברו על הנקה בצניעות - ועדיין הם אמרו שעדיף להימנע מזה כמה שאפשר.

(זה לפחות הרושם שאני קיבלתי)

אפשר גם תאורטית לקחת לדרך בקבוק עם חלב שאוב (לא שעשיתי את זה אי פעם...)

אגב, זו אחת הסיבות המרכזיות לתמיכה באוטובוסים מהדרין. כשאני עם תינוק יונק, אני בהחלט אעדיף לעלות לאוטובוס כשיש לי אפשרות לשבת בלי שיושבים סביבי גברים.

חיפושית, מה שלומך? איך הולך עם ההנקה?

ברוך השם בסדר! הקשבתי לך ולא נכנסתי להיסטריה כמו שהמליצה היועצת.

פשוט התחלתי לשאוב פעם אחת בבוקר - אחרי שהיא אוכלת. ולפעמים גם בצהריים - אם אני מספיקה.

חוץ מזה אני נותנת לה לאכול יותר זמן - כי זה גם מגביר חלב. וגם לפעמים נותנת לה לאכול כל שעתיים ולא כל 3 (תלוי במצב רוח שלה).

וכשהיא משתוללת על השד - אני סוחטת קצת, ואז מנתקת אותה (ומחליפה צד אם היא עדיין לא אכלה ממנו). והולכת איתה לסלון ואז היא נרגעת.

והכי חשוב - אני מרפה את עצמי במהלך ההנקה, וחושבת חיובי!

ואם היא חזרה לפלוט - אז כנראה שהיא אוכלת מספיק! (והיא גם נהייתה כבדה לי )

להרפות ולחשוב חיובי - זה כל כך חשוב.

טוב שאת מספיקה לשאוב פעם ביום - זה תמיד טוב שיש אקסטרה חלב במקפיא.

זה ממש משמח שהעניינים הסתדרו, דאגתי לך.

כמו שאת אומרת, אם היא פולטת, ועולה במשקל, ושאר הסימנים הידועים - ממש אין שום צורך לדאוג ולחשוב אם יש מספיק או אין מספיק. נקודת המוצא היא שבע"ה יש מספיק חלב, אפילו אם בשאיבה לא יוצא הרבה.

בנוגע להשתוללות שלה בזמן ההנקה, ניסית את העצה של יוקטנה, לנתק אותה ולקחת אותה לעשות קטנים בכיור, או להרגיש את החיתול שלה כדי לדעת שהיא עושה? אולי זה מה שמציק לה, וכבזמן שאת לוקחת אותה לסלון היא עושה ונרגעת.

ומה נחשב בניה הגדולים?

שום דבר על גלויה או מכוסה.

אולי כדאי לעיין יותר...

אני לא ממש מוסמכת לדון בזה ברמה ההלכתית כל כך לעומק.

את דברי קודם אמרתי מהצד האישי וגם מתוך תחושה של צניעות שהיא מעבר להלכה היבשה של צניעת.

אוי אם כך אני עוברת על ההלכה כשאני בבית הורי (מכוסה לגמרי)

ותסלחו לי משהו פה הזוי!!

כאילו אם הילד שלי בן 3 ואני צריכה להניק אני יגיד לו פושפוש זה לא צנוע אמא הולכת לחדר ל 40 דקות אתה נשאר בסלון לבד

אין מה לעשות

???????????????????????????????

סליחה על הציניות

אבל איך אמורים ליישם את ההלכה הזאת?

ואור 77 החמודה זה לא אישי כמובן

סתם תהיות...

אני מתארת לעצמי שהפסק הנ"ל הוא מפי מחבר הקיצור, ולא מפי בעל השו"ע עצמו.

אני דווקא שמעתי שיש דיעה בשם הבן-איש-חי, שאצל האישה המניקה זה לא נחשב לאיבר מוצנע, כי הוא משמש לאכילת התינוק. אמנם זה מרחיק לכת לכיוון השני, היום אין נוהגים כן.

ולגבי "בניה הגדולים" - נראה לי שגיל 3 זה קצת מוגזם. 5-6 אולי.

ניסיתי לחפש את המקור במסכת שבת - ולא ראיתי שם משהו שקשור. וחיפשתי ב"ערוך השולחן" את הסימן הזה, אבל בחלק אבן העזר בכלל אין סימן ר"ב!

שולחן ערוך השלם אין לנו.

תנסו למצוא עוד מקורות.

http://www.kipa.co.il/ask/show/200690

ומצד שני:

"הניקה בשוק... ר' מאיר אומר: תצא (בגט)", כלומר אם האשה מניקה בחוץ, בעלה יכול לגרשה (גטין פט).

הרב יעקב אריאל: לא צנוע להניק במקום ציבורי גם כאשר האישה מכסה את עצמה.
 

הרב דב ליאור: עד גיל שלוש אין בזה בעיה [להניק בפני ילדיה], ומגיל שלוש והלאה לא ראוי שתניק בפניהם.

אני באמת לא יכולה ללכת לחדר להניק...

והבוקר כבר קיבלתי תשובה.

אני לא יודעת אם הרב פסק בהתאם לנתונים שהצגתי בפניו או שזהו פסק גורף, ולכן נמנעתי מלכתוב.

זה היה שייך לעיניין הקודם שכתוב בספר.

אבל כל המקור שכתבתי: "שולחן ערוך המקוצר, כרך קדושה (אבן העזר חלק א'). סימן ר''ב, סעיף י'. לקראת סוף הסעיף." ----> הוא נכון.

אני גם אנסה למצוא בשולחן ערוך השלם ב"נ. נראה אם נמצא...

גם לי זה מעלה תהיות... אז מה עושים???

זה לא קל...

אולי צריך להתכונן ליציאות מהבית עם חלב שאוב או תמ"ל. או לצאת למקומות שאת יכולה להניק שם...

היום יש יותר מודעות ל"חדרי הנקה", בקניונים למשל... או בחנות "שילב" לפחות אחת שראיתי  [ואני לא עושה פרסומת..]

שכל אחת תשאל את הרב שהיא הולכת לפיו ותעשה מה שהוא מדריך אותה...

מי שמגיעה ל"גאולה" לקניות יש שם מקום מקסים שמיועד לאישה- שירותים, מראות וספות לשבת ולהניק בנחת, והכל נקי ונעים ותמורת תשלום די סימלי, לדעתי.

זה בטח משהו חדש!  איפה זה בדיוק?

תמיד היה מציק לי שאין שם שירותים (בתור בחורה עוד) והיינו הולכים לפיצה אורי וסותמים את האף

קוראים לזה "מרכז נוחות". זה נמצא איפה שהוא במלכי ישראל (פינת יונה או קרוב לשם- יש שילוט) 

יש שם גם איפור ומראות, מביאים לך מים קרים והכל עם מוזיקה רוגעת.... חבל שאין כזה דבר בכל מקום. שוה כל שקל, לדעתי...

אגב, כמה עולה?

שרב יפסוק שעדיף לתת תמ"ל במקום להניק בפומבי!

להתפשר על הבריאות של הילד בגלל דבר כזה??? שאפילו לא רואים כלום???

לא כזה בשמים למצוא פינה שקטה, ואם כן, אז שמי שנמצא שם יפנה את מקומו לתינוק!

עמדתי לכתוב תגובה כזאת, ואז נזכרתי שיש גם רבנים, ולא מעטים אפילו, שפוסקים שתינוק בן שבועיים יקבל תמ"ל אם אמא שלו לא מצליחה להיניק ביום כיפור. לשמחתי יש גם אחרים שפוסקים שהיא לא תצום במקרה כזה. העדיפות המוחלטת של הנקה על-פני תמ"ל היא בנפשי כמו שהיא בנפשך, אבל מסתבר שלא אצל כל הרבנים זה השיקול ההלכתי המכריע. כמו בעוד אלף נושאים - יש חילוקי דעות.

ממש מוזר.

נראה לי זה באמת תלוי בגישה של הרב כמו שאמרה פצקרשת.

דבי חיה יקרה- הכניסה ל"מרכז נוחות" עולה חמישה שקלים ואם רוצים מעין "חופשי יומי" אז שבעה שקלים. לא נראה לי מוגזם מידי. (לפחות כך היה ). כשיפתחו גם ברחוב רבי עקיבא בבני ברק כזה דבר תודיעי לנו....

ולגבי ההלכות והרבנים- באמת יש גישות שונות בכל דבר אבל הרבה פעמים אנחנו מחמירות/מקילות כי כך שמענו/קראנו/חברה אמרה וכו'. צריך ללכת ולשאול! אני לפעמים ממש הופתעתי מפסקים שקיבלתי, כשלא חשבתי שיש מקום להקל/להחמיר. תשאלו!

ולגבי יוה"כ- יצא לי לצום ולהיניק. אולי לא כ"כ קל אבל אפשרי. אפשר גם לשאוב מראש ולהקפיא..

לעניין יום-כיפור - גם אני כבר כמה פעמים צמתי והינקתי, וזה אפשרי לי. אבל יש נשים שזה לא אפשרי להן, ואז צריך לבחור אחת משתי חלופות - שלא יצומו או שלא יניקו. ועל זה המחלוקת. מה חמור יותר. לשאוב מראש זה פתרון ביניים טוב עבור חלק מהאימהות והתינוקות, אבל לא עבור כולם.

לגבי הצורך לשאול רב - חותמת על כל מילה.

זה לא ט' באב שהוא צום חמור אך מדרבנן. כאן מדובר בדיני כרת...

ומי ששותה או אוכל לסירוגין בלי סיבה רפואית אמנם ניצול מכרת אך עדיין עבר על לאו דאורייתא...

לא ראיתי תינוקות שניזוקו מיום אחד בשנה של חלב אם שאוב או תמ"ל,

מה שכן חובה להתכונן מראש ונכון! לא להגיע ליום כיפור בלי שבדקו שתינוק לומד לקחת בקבוק, שאינו רגיש חלילה, ומבלי שיש מנות שאובות ושהאמא אכלה ושתתה הרבה לפני.

כמובן הבדל גדול בין יולדת ( הפטורה מהצום ב3 ימים שאחרי לידה) ליולדת בתוך שבוע מלידה , ליולדת בתוך 30 יום מלידה. ולמיניקה רגילה. וכל אלו מצריכים שאלת רב.

אבל אם לא מגיעים בגישה של "זה בלתי אפשרי" פתאום רואים שאפשרי. דורות שלמים של אמהות צדיקות הניקו וצמו גם לפני התמ"ל ( אולי מצאו מיניקת?) זה אפשרי.

http://www.medethics.org.il/DB/showQ.asp?ID=4592

(אני מדגישה שאני חלילה לא ממליצה לאף אחת להסתמך על מה שנפסק לאחרות, ועומדת מאחורי כל מילה של קרמבו בעניין, אבל מביאה את התשובה הזאת כדי להראות שזה אכן לא חד-משמעי ויש פסיקות לכאן ולכאן. כן. בשאלה מה חמור יותר.)

והר' הלפרין , כמדומתני , כתב בעיקר תשובות במקרי חולי - לא?

הנה הקישור:

http://www.medethics.org.il/DB/showQ.asp?ID=4592

וליתר ביטחון מעתיקה לך גם את הטקסט מבפנים:

איך יכול להיות לאשה "נסיון קודם", שלא כמו במקרה הזה?

שימי לב- היא גם סכרתית. (חוששת מירידות סוכר) אם כי באמת תשובת הרב כלל לא נגעה בנושא.

ועדיין אני חושבת שחובה וראוי לכל אחת לדאוג שלא להגיע ליום כיפור עם תינוק שלא יודע לקחת בקבוק. בדיוק כפי שראוי לעשות כשאמא יוצאת לעבודה...

אז כן, גם אותי זה הפתיע כשקראתי. הפתיע ושימח. כי השורה הראשונה הייתה כללית, כפי שגם את ציינת. והסתמכה על הרב אויערבאך! אחרי שקראתי את זה חיפשתי הרבה בשמירת שבת כהלכתה, עד שמצאתי באיזה שהוא מקום הערת שוליים שמזכירה שסכנה לתינוק לאכול מזון אחר שאינו חלב אמו. איזו חכמה הלכתית נפלאה! בתקופה שזה נכתב לא הייתה הרבה מודעות רפואית לכך. היום היא לאט לאט חוזרת ומתבססת, עדיין לא התקבלה בציבור הרחב כ"כ, אבל מבוססת יפה במחקר הרפואי (כאן יש ליקוט של הסברים ומראי מקום בנושא - http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html ). כן, כמו שכתבה יוקטנה (אם כי לא הייתי אומרת את זה במילים שלה, וכמובן לא מזדהה עם ההאשמות). יש בכך סכנות של ממש. קיבה של תינוק קטן לא נועדה לאכלס דבר שאינו חלב אמו, וכשמשתמשים בה בדרך שלא אמורים - לעתים המחיר כבד. גם אם לעתים נדירות.

זו אחת מהסיבות שאני לא יוצאת לעבודה והתינוק שלי לא מקבל בקבוק. לא מעוניינת לקחת את הסיכון הזה. לא מעוניינת 'לבדוק רגישות' - הבדיקה עצמה עלולה לעודד את הרגישות, וכל מוצר חלב פרה לא אמור להיכנס לקיבה של התינוק שלי לפני שהיא בשלה להתמודד אתו. לכן גם לא יעלה בדעתי 'לדאוג שלא להגיע ליום כיפור עם תינוק שלא יודע לקחת בקבוק' כפי שכתבת (יש גם פתרון הביניים של שאיבה, לא נכנסת לזה כרגע).

לגבי הניסיון הקודם - אתן צודקות שזה פרדוקס. אני יכולה רק לשער שהוא כיוון את זה לקוראות כמוני וכמוכן, שכבר צמנו וראינו שזה לא פוגע אצלנו בהנקה - אז כעת שראינו את הפסק הזה לא נשנה את דרכנו בגללו ונפסיק לצום בהנקות, אלא רק מי שזה הדבר הראשון שנפסק לה. אני לא בטוחה שההשערה הזאת טובה כל-כך, אבל אחרת אין לי.

איך יהיה לה ניסיון לדעת אם הצום ממעיט את החלב, בלי שהיא תצום פעם אחת ללא שתיה לשיעורין?!

בכל מקרה, בנושא הזה באמת יש דעות שונות. לחברה שלי נאמר לא לצום את תשעה באב בכלל, בהנקה מלאה.

וצריך לשים לב לכך שבשאלה הספציפית הזאת, התינוק גם מסרב לאוכל אחר. אם כי התשובה לא התייחסה למקרה הזה אלא רק לפגיעה ביצירת החלב. אני מאמינה שלשאלה הזאת כל רב היה פוסק לשתות ולאכול.

יחד עם זאת, אני למשל צמתי כמה וכמה ימי כיפורים ותשעה באבים, בהנקות מלאות יותר ופחות, וב"ה גם אם החלב התמעט למספר שעות, הוא לא נגמר. ליתר בטחון השתדלתי תמיד לדאוג לתגבורת של חלב שאוב. אם נאלצתי לשתות, זה היה בגלל הרגשה ממש גרועה שלי ולא בגלל מיעוט חלב.

סליחה, שבת המלכה דוחקת. אולי אשוב להתדיין במוצ"ש.

ביו"כ האחרון הייתי שבועיים אחרי לידה.

והרב ששאלנו פסק לי לשתות בשיעורים.

למרות ששתיתי זה היה הצום הקשה ביותר שהיה לי!

שלצום עם שתיה לשיעורין, זה יותר קשה מלצום מלא.

אני צמתי פחות מחודש אחרי לידה, וזה היה אחד הצומות הקלים ביותר שלי. וכך שמעתי גם מאחרות שצמו מיד אחרי לידה.

ואני בטוחה שמי שפוסק לרעת ההנקה, פשוט לא עבר הכשרה מתאימה בתחום.

בקבוק יחיד עלול לגרום לבלבול פטמות. התינוק לא יסכים לינוק יותר מן השד, ומכאן הדרך לתזונה מלאה של תמ"ל קצרה. פשרה משמעותית ביותר על בריאות התינוק - לכל החיים. ושוב - צריך לעבור הכשרה כדי ללמוד ולהבין עד כמה. חברה של גיסתי איבדה ככה את ההנקה אחרי בקבוק יחיד (!!!) בגיל 8 חודשים (!!!). זה לא שכיח, אבל זה סיכון. שווה? למי?

עוד סיכון - אלרגיה לחלב פרה. חשיפה ראשונה לא קורה כלום (וייתכן שהוא נחשף לתמ"ל בבית היולדות בלי שהאמא יודעת!!!). חשיפה שניה - תגובה לארגית חמורה, שעלולה להביא במהירות גם למות התינוק.

הפלורה במעי (החיידקים השונים שחיים במעי) משתנה דרמטית בחשיפה ראשונה למזון שאיננו חלב אם. שוב - פגיעה בבריאות התינוק.

בהחלט עדיף לתינוק לינוק, ואפילו לקבל קצת פחות ביום כיפור. לא קרה כלום! אגב, זה הרוב בראש, מכיוון שהירידה בחלב אמורה להיות מורגשת (אם בכלל)... למחרת הצום, ולא במהלכו לידיעתכן...

ויש עוד ועוד. אני עברתי הכשרה רצינית מאוד (איכותית, ובהיקף של 32 שעות), ובכל זאת ממש כאין וכאפס לעומת הכשרה של מדריכת הנקה מוסמכת, שלא לדבר על יועצת הנקה. אני מניחה שהפוסקים לא עברו אפילו שעה אחת או שתיים של הכשרה. איך פוסקים בלי לדעת אפילו  כמה שלא יודעים??? קצת ענווה! קצת רצינות!

א) בלבול פטמות מבקבוק יחיד? סליחה, אבל כמה מניקות נזהרות לא לתת בקבוק עד גיל 8 חודשים?! אולי אחת ממאה. הרבה דווקא משתדלות להרגיל לבקבוק חלב אם מגיל צעיר, אם כבר.

ב) בקשר לתגובה אלרגית - באמת!!! לא הגזמת קצת?! אז אף אחד לא ייתן לתינוק חלב פרה, בשום סיטואציה?? כמו בסעיף אלף, יש מעט מאוד שיקפידו על כך עד כדי כך (ואני ביניהם).

ג) אם את אומרת שהצום לא אמור לפגוע בהנקה, אז מה הבעיה בכלל עם פסיקת הרבנים?...

ד) אני עברתי הכשרה רצינית מאוד (איכותית, ובהיקף משוער של כ-1000 שעות) בלימודי תורה ומצוות, מתוכן מספר שעות לא קטן בלימודי הלכות יום הכיפורים בגמרא ובהלכה, ובכל זאת ממש כאין וכאפס לעומת הכשרה של בחור ישיבה, שלא לדבר על רב מוסמך. אני מניחה שלא עברת משהו שמתקרב לזה. איך דנים בפסיקות רבנים בלי לדעת אפילו  כמה שלא יודעים??? קצת ענווה! קצת רצינות!

ועל כן חשוב במיוחד שבימים הראשונים התינוק לא יקבל בקבוק (אפילו לא, ובמיוחד לא, בתינוקיה "כדי האמא תוכל לנוח". כמובן, כל עוד אין צורך רפואי, חלילה).

ב. לא בגיל ינקות. לא סתם ממליצים לחכות עם אלרגנים לגילאים יותר בוגרים.

ג. פסיכולוגית, נשים רבות מרגישות בצום שאין להן חלב. ככה זה אמהות יהודיות טובות! תמיד חושבות שהילד רעב, ותמיד חושבות שאם הילד בוכה זה אשמתן.

אני לא "פוסקת", אלא רק חולקת מידע, והדברים שלי לא משפיעים על המוני אימהות (ותינוקות! לא לשכוח שמדובר בתינוקות).

כי אני מרגישה שיצאה לי הודעה בניסוח מזלזל. אז סליחה יוקטנה, אני אוהבת אותך גם אם לפעמים אני נוגחת ומעריכה אותך מאוד  |נשיקה|

ולענייננו, למרות הנתונים שהבאת שכאמור אני מסכימה איתם ופועלת על פיהם עם תינוקיי הפרטיים, עדיין אני סבורה שזה לגיטימי לגמרי שרב יפסוק על פי הדעה הרווחת בקהילה הרפואית, המקבילה לנוהג המצוי בקרב האימהות.

מי שאין לו ידע עמוק בנבכי ההלכה (לי למשל אין), לא יכול להבין את עומק השיקולים של הפסיקה. למשל, הידעת שיש פציעות שאסור לטפל בהן בשבת, אפילו אם יש חשש מאובדן האיבר? ושאסור לכבות שריפה בשבת, אם היא "רק" מכלה את כל רכושו של בעל הבית, ולא נשקפת סכנת נפשות? ושיש רבנים שפוסקים שחובה לנסוע בשבת רק לבית החולים הקרוב ביותר, ושמותר לקחת רק מלווה אחד? ויש שפוסקים שאסור לתרום איברים מאדם שקבעו בוודאות שהוא מת מוות מוחי? ושצריך למול תינוק בן שמונה ימים?...

ולמרות כל זאת, ניתן לראות שבעצם רק מיעוט מהרבנים יורה למניקה להמשיך בצום מלא אם חלבה מתמעט. ואפילו לא הובא כאן שום ציטוט של רב שמורה זאת, כך שכל הויכוח הוא בכלל בתאוריה...

רבנים פוסקים בהרבה תחומים רפואיים. הדרישה שיעברו הכשרה בתחומים האלה לפני כן לא הגיונית. לא ייתכן שרב יצטרך גם לעבור מסלול לימודי רפואה. המקובל בעולם ההלכה הוא אחרת - רבנים נמצאים בקשר עם רופאים, מקבלים מהם תמונת מצב, ופוסקים בהתאם לכך. אני מאמינה שהוא הדין גם בהנקה. אלא שלמרבה הצער - מי כמוך יודעת - בענייני הנקה רופאים הם לא תמיד הכתובת המוסמכת. הרבה מהידע שקיים היום במחקר הרפואי עוד לא הצליח להבקיע את חומת התפיסות המיושנות בנושאי הזנת התינוק. לכן אין מה להתרגז ולכעוס. כן אפשר ויכול להיות יעיל - מתוך דרך ארץ ויראת כבוד - ליידע. כלומר - אני, לו הייתי יועצת הנקה והייתי רואה פסק של רב שבמקרה של בעיה בצום מוטב לתת תמ"ל, הייתי שולחת לאותו רב מכתב (מעמדת התלמיד ולא מעמדת המורה!) שיש מחקר רפואי מתקדם על הנקה שאולי הוא לא מכיר ולא תיווכו לו אותו הרופאים שנועץ בהם - מקשרת מראי מקום וסיכומי דברים - ושמא הפסיקה שלו תהיה שונה על סמך המידע הזה.

האפשרות של שליחת מכתב לרב עם מידע על מחקר רפואי מתקדם וכו' - היא חביבה, אבל לדעתי, מההיכרות שלי עם כללי פסיקת הלכה בכלל ובנושאי רפואה בפרט, לא תשנה את התמונה במקרה הזה.

וזאת מכיוון שרבנים הולכים לא רק על פי התייעצות עם רופאים, אלא גם על פי מה שמקובל אצל האנשים. אז מכיוון שרוב מוחלט של האנשים לא יראו בבקבוק תמ"ל חד-פעמי מעשה של ספק-פיקוח-נפש, או אפילו נזק כלשהו, ומכיוון שהדיעה הזאת מגובה על ידי רופאים - אז אני לא חושבת שהרב ישתכנע מאיזשהו מחקר. כי כמו שיש מחקר אחד, יכול להיות גם מחקר שמוכיח בדיוק הפוך.

מה גם, שאני לא מאמינה שבכלל יש מחקר שהוכיח שבקבוק תמ"ל לתינוק מהווה ספק פיקוח נפש - עם כל הכבוד לפלורה של המעיים, זה עוד לא נחשב לנזק מהותי מבחינת הלכתית...

אם יהיה רופא ירא שמיים, שיכול לדבר עם הרב ולומר לו את דעתו בנושא, זה כבר משהו קצת אחר.

בנוסף לכך כדאי לציין, שמי שלא מחוייב לרב מסויים, הרשות נתונה בידו לבחור לשאול רב שידוע מראש שהוא מקל בתחום זה. הרב נבנצל מהעיר העתיקה למשל, ידוע כמקל בצומות.

ובסופו של דבר, אני מאמינה שמי שממש קריטי בשבילה לא לתת תמ"ל, תמצא את הדרך לא לעשות זאת. כולל הכנת חלב שאוב מראש (ולתת בכפית אם צריך), נטילת קלי-צום ושות', או למצוא דרך "לסחוט" מהרב היתר לשתות במקרה שיתמעט החלב...

נכון, גם הנורמה הציבורית משפיעה על ההלכה.

אבל לא רק הנורמה הציבורית - מסתבר שגם הנורמה האישית שאישה מאמצת לעצמה. עשיתי הערב עוד חיפוש על תשובות של הרב הלפרין בנושא. מצאתי כמה, והיה משהו שחזר בהן - אם התינוק שלך כבר קיבל תחליפים, אין לך היתר מיוחד ביום כיפור. משהו דומה שמעתי משמו של רב אחר שאנחנו קשורים אליו - אם מבחינתך תמ"ל הוא אופציה סבירה, תכף תחזרי לעבודה וזה מה שתיתני - את לא יכולה פתאום ביו"כ לקבוע שזה פיקוח נפש. אבל אם במהלך כל השנה את מתייחסת לזה כפיקוח נפש (ואני אכן מתייחסת לזה כך! אפילו שילדי הגדול גדל יפה על מטרנה!) תקבלי הקלה גם ביו"כ כדי להימנע מזה. אז יש גישה כזו בהלכה (אני לא זקוקה להקלה ב"ה, אני מיניקה בצום בסדר גמור).

עוד דבר שמצאתי בתשובות הרב הלפרין - מישהי שהלכה לפי שיטתי, ושלחה לו מכתב עם מידע בעקבות תשובה שלו בנושא הנקה. במכתב התשובה שלו הוא לא הסכים עם המידע ושלל אותו מסיבות ענייניות - אבל אני הבנתי מזה שבעיקרון כן קיימת אצלו פתיחות לקבלת מידע ושינוי הפסיקה על פיו. שוב - כל פוסק ודרכו.

כתבת שאת לא מאמינה שיש ספק פיקוח נפש - פתחת במקרה את המסמך שצירפתי לאחותו? יש שם אוסף מראי מקומות למחקרים רציניים ביותר! אם את רוצה לצדם גם סיפורים אישיים - אוכל למצוא ולהפנות אותך.

מאוד מצאה חן בעיניי הפסקה האחרונה בדברייך ליוקטנה (:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&cat=&search_in=2&q=%F6%E5%ED+%E4%F0%F7%E4

על פי זה, ובכלל על פי הידוע לי, נראה שהפסיקה הרווחת היא לשתות אם החלב מתמעט, וממילא - בד"כ אפשר לעבור את הצום בסדר בלי הקלות. כך שהויכוח הוא קצת מיותר...

בקשר למסמך שצירפת  לאחותו - לא מצאתי. זה היה בשרשור הזה? אשמח לראות אותו וגם סיפורים אישיים (רק קחי בחשבון שיש לי חסימה שחוסמת כמעט כל אתר שהיא לא מכירה). גם אשמח לקרוא את התשובה של הרב הלפרין למי ששלחה לו מכתב עם מידע.

דווקא הרב הלפרין הוא דוגמה לרב שכן הגיוני מאוד לשלוח לו מאמר רפואי, מכיוון שכל עיסוקו הוא בתחום הרפואה והמדע, והוא יותר יכול לראות את התמונה השלמה.

פתחתי אחת אחת את כל התשובות בדף שצירפת לי. הפסיקה בהן שונה מזו של הרב הלפרין כפי שציינת, אך ראיתי שאף אחד מהרבנים המשיבים אינו מכניס למשוואה רעיון של תמ"ל או חלב שאוב. אף אחד מהם אינו פוסק שתצום בכל מקרה ובמקרה הצורך תאכיל מבקבוק. חשבתי שיש שפוסקים כך, אבל כעת אני לא מצליחה להיזכר בתשובה ספציפית כזאת, אז אולי בכלל טעיתי ובמקרה כזה על אחת כמה וכמה שהוויכוח מיותר.

את הקישורים השונים אשלח לך בע"ה מחר, ואשמח אם קודם תסבירי לי משהו - כשאני מדביקה להודעות שלי כתובת אינטרנט אני רואה שהיא לא הופכת לקישור (ניתן להדביק אותה בראש הדף וכך להגיע לדף הרלוונטי). גם אחותו כתבה לי קודם שהיא לא מצליחה לפתוח מה שקישרתי. אני רואה שאצלך זה לא כך, והקישור שצירפת ישיר ונוח. איך את עושה את זה?

אני רק הדבקתי את הכתובת כרגיל.

ועד כמה שידוע לי, מי שפוסק שאפשר לתת תמ"ל הוא הרב אליעזר מלמד, שכתב כך במדורו ב"בשבע" ולכן כנראה הפסיקה הזו ידועה.

גם הוא ציין שיש להרגיל את התינוק לבקבוק עוד לפני הצום, כך שזה לא יהיה בהפתעה. ואני מתארת לעצמי שייתכן שהוא פוסק באופן פרטני למי שטוענת שהתינוק שלה לא מוכן לבקבוק או שהיא ממש לא רוצה לתת לו, וכדומה.

דווקא בקשר לפסיקה של הרב הלפרין - מצאתי את המכתב שכנראה התכוונת אליו, של מי שחוששת שהתינוקת תתקשה לינוק, והוא אומר לה שהיא תוכל לשאוב לה - ממש לא הבנתי את התשובה שלו במקרה הזה. איך אפשר לומר ששאיבה יכולה להחליף הנקה?! אפילו אם נניח שכמות החלב תישאר כשהיתה.

זה מה שצירפתי למעלה בעניין מחקרים על נזקי בקבוק בודד:

http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html

סיפורים אישיים - הנה אחד:

http://www.leida.co.il/message.asp?qt=22353

(מספיק לקרוא את השורות הראשונות. אם לא נפתח לך כתבי לי ואתמצת לך.) ראיתי בעבר סיפור די דומה גם באתר תפוז, אבל כרגע אני לא מוצאת אותו, אולי בהמשך. הסיפורים האלה נדירים, השבח לא-ל. אבל מסתמא על דומיהם הסתמכה הההערה בשש"כ שציטטתי לאחותו באותה הודעה (סכנה היא לתינוק לאכול מזון שאינו חלב אמו, לא ציטוט מדויק).

אם כך פסק הרב מלמד - ודאי שיש על מה לדבר, והוויכוח לא 'מיותר'.

לעניין התשובה ההיא של הרב הלפרין - לדעתי יש לא מעט במה להאיר את עיניו בעקבות הדברים שכתב שם. אולי באמת אותה כותבת המשיכה בכך אך בערוץ תקשורת פרטי יותר (-: ואולי הפסיקה כי לא רצתה לעבור את גבול החוצפה.

יש עוד נושא שלא התייחסתי?

מיועצת הנקה שמעתי פעם הסבר כזה:

מדמים את קיבת התינוק בחצי השנה הראשונה למסננת עם חורים גדולים מאוד, זאת כדי שחלבונים מסוימים בחלב האם יוכלו לחדור ישירות מן הקיבה למחזור הדם בקלות רבה. כשנותנים לתינוק תמ"ל בחודשים הראשונים, ובמיוחד בימים הראשונים, חלבוני חלב פרה יכולים לחדור אל מחזור הדם שלו וכך להתחיל את התהליך שמסתיים באלרגיה. ככל שהתינוק גדל, חורי המסננת קטנים יותר, וכך בגיל מאוחר יותר החלבונים הזרים לא יעשו אותו נזק שהם יכולים לעשות בחודשים הראשונים.

(זה בקשר לשאלתך למטה אם לעולם לא ניתן לתינוק חלב פרה.)

הקישור השני אכן נפתח לי וקראתי אותו. ובנוגע לבעייתיות של חלב פרה - את לא צריכה לספר לי. גם אני לא נותנת לא בשנה הראשונה וגם משתדלת שלא בשנים שאחרי...

אבל עדיין, כנראה שסכנת ההלם האנאפילקטי שזה לא הופך נתינת תמ"ל ל"ספק פיקוח נפש".

אחרת, איך ייתכן שכל בתי הרפואה לוקחים סיכון כזה?! כנראה כי זה סיכון של אחד למיליון. וייתכן שיש גורמים שיכולים לנבא את התופעה, שלא פורטו בסיפור האישי שלעיל.

הרי אחרי הכל, יש גם נשים שלא מצליחות להניק!

מה למשל אני הייתי אמורה לעשות, כשהייתי עם 39 מעלות חום, והחלב פשוט נגמר?! לא ללכת לחפש מטרנה אצל השכנים, מחשש לפיקוח נפש? להשאיר את התינוק רעב עד שאבריא?? הרי ברור שיש סיטואציות שבהן יש צורך בתחליף, וכשזה קורה, אז נותנים.

אמנם גם במקרה הנ"ל, קיבלתי בשמחה את הצעתה של השכנה לתת לנו חלב משלה, ולעולם לא אשכח לה את החסד הזה.

אבל אם אין אפשרות וצריך, אז צריך. ואני חושבת שיום הכיפורים הוא לא פחות "צריך" - עם כל ההסתייגויות, כאשר כמו שאמרנו, בד"כ אין צורך בכלל בתמ"ל, אם כי מסתדרים בלי ואם כי הרב מתיר לשתות כשהחלב מתמעט.

סיכוי של אחד למיליון זה לא. אותה יועצת הנקה שציטטתי התקשרה בעקבות הסיפור הנ"ל למנהל בי"ח שניידר (היא חשבה לעשות על זה כתבה), והוא אישר שמגיעים אליהם כמה מקרים כאלה מדי שנה. זה אחוז מספיק (של הסכנה הזאת ולצדה סכנות אחרות שמפורטות במסמך הנ"ל) כדי לגרום לכל ארגוני הבריאות, כולל משרד הבריאות הישראלי, לחזור ולהתריע בפרסומים שונים על הצורך בהנקה ב-ל-ע-ד-י-ת (משרד הבריאות שולח מדי פעם לבתי החולים חוזר שמזכיר להם שאפילו על 5 סיסי מטרנה הם צריכים להחתים את האמא ולהסביר את הסכנות). אז כמו ששתינו יודעות, יש פער בין ההנחיות החמורות האלה לבין מה שמקובל בפועל על הקהילייה הרפואית ועל ציבור האימהות. ולכן בעיניי זה באמת לא מפליא שיש פסקים שונים - אלו נסמכים על ההנחיות ה'אידיאליות' ואלה על המצב הקיים. להזכירך הדיון התפתח לא בעקבות טענה שלי שאין מצב לפסיקה שתתיר תמ"ל, אלא בעקבות קביעה של אחרות שאין מצב לפסיקה שתתיר הקלות בצום במקום תמ"ל. אז אני רק מנסה להראות שהצד הזה בפסיקה קיים גם קיים, ושמבחינה רפואית יש לו על מה להסתמך ועוד איך.

ועל אחרון אחרון:

גם על זה שצריך לפעמים לתת תמ"ל את לא צריכה לספר לי (-: (או )-: ) . נראה לי שלא צריך אפילו בדל מחקר כדי להוכיח שלא לתת לתינוק שום מזון מסוכן הרבה יותר מלתת לו תמ"ל.

אז אם יום כיפור נחשב צורך ברמה כזאת או לא - על זה, מסתבר, נחלקו הדעות.

לא ידעתי שזה עד כדי כך מסוכן, ולא היה לי שמץ של מושג שצריך להחתים יולדות על כך שהתינוק מקבל מטרנה.

לאור זאת, כדאי לדאוג שתמיד יהיה חלב שאוב במקפיא.

הפיסקה האחרונה שלך בעצם מסכמת את כל הדיון, והמשפט האחרון הוא משפט המפתח.

אם כי אני לא הבנתי כמו שאמרת, שקבעו ש"אין מצב לפסיקה שתתיר הקלות בצום במקום תמ"ל". ובאמת ראינו שלא כך הדבר.

העיקר שעכשיו הגענו להסכמה והבנה מלאה!

והעיקר, רק בריאות וצומות כהלכתם לכולנו, ושיתקבלו תפילותינו לרצון לפניו יתברך.

זה הדבר הראשון שאעשה צודקת!

האפשרויות העומדות בפני אישה מניקה, בהתאם לפסיקה הנ"ל, הן:

- לבקש מבעלה שיעשה במקומה את הסידורים מתי שרק אפשר.

- לצאת לזמן קצר, כך שההנקה היא בבית לפני ואחרי.

- לקחת איתה בקבוק חלב שאוב.

- לקחת מים\דייסה\משהו לכרסם, לתינוק מעל חצי שנה.

- למצוא מקום שלא נחשב ל"מקום ציבורי", כגון פינה בחנות לבגדי נשים או משרד ריק.

ואם בכל זאת נתקעים והתינוק צורח, אני מניחה שגם הרב יתיר להניק במקום ציבורי (זו השערה שלי)). אבל לא לבנות על זה מראש.

ואני רוצה להגיד לך, שזה ממש לא נכון ש"לא רואים כלום". קודם כל, יודעים שהיא מניקה. דבר שני, הרבה פעמים כן רואים, ואם את זוכרת, פעם הזכרתי פדיחת הנקה של חברה שלי, בתוך אוטובוס מלא חרדים. פשוט השמיכה נפלה לה מהכתף, או שהתינוק משך אותה.

מן הראוי לציין כאן, שלא ידוע לי מה בדיוק הרב שלנו פוסק בעניין, אבל אני מכירה נשים חרדיות אדוקות שמניקות ח-ו-פ-ש-י גם כשיש באיזור גברים. ואני וחברותיי האברכיות היינו הופכות באופן קבוע את הספסל בגינה לפינת הנקה...

את שכנה שלי במקרה? או שבכל הגינות זה ככה?

דוקא אני אישית לא אוהבת להניק שם, אבל זה ממש מקובל...

הקטע הוא שעברתי דירה לעיר אחרת, וגם שם הצטרפתי לפינת ההנקה על הספסל... אמנם, אם עובר בסביבה גבר אז לא.

ומכירה גם הרבה גברים שחושבים על הרעיון הגאוני של "לסובב את הראש" כשצריך...

למה שהאחריות תעבור מהגבר לתינוק בן יומו (שצריך להתאפק או להתפשר) או לאמו (שאמורה לחפש פתרון עם תינוק צורח על הידיים)?

בכל מרכז חנויות יש חנויות של בגדים. פשוט נכנסים לתא הלבשה ומניקים.

ודואגים כמובן להניק איך שמגיעים ומתחילים את הקניות ואז יש לך לפחות עוד שעתיים-שלוש חופשיות.

לאלו מבינינו שיש מכונית אפשר לחנותבמקום צדדי ומניקים לפני שמתחיליםאת הקניות.

אפילו אותי זה מביך כשמישהי מניקה לידי כאשר אנו במקום ציבורי

נכון שהתינוק חשוב יותר. אין ספק בכך , אך האמא יכולה לעשות מאמץ ולתכנן מראש ולא מלכתחילה לצאת בכוונה שהיא תניק ברשות הרבים לעיני כל.

מה, את נכנסת עם תינוק לתוך התא? המוכרת תראה שלקחת אותו איתך, וזה די יהיה ברור מה את הולכת לעשות שם. היא ממש לא תחשוב שאת מודדת איתו נגיד חצאית.

אולי את מתכוונת שאת מבקשת רשות קודם להיכנס לתא להיניק?

אבל למה שיסכימו לך, זה סתם תופס תא שלם, ונשים שרוצות למדוד מחכות בתור...

לא נשמע לי הגיוני.

כמה וכמה פעמים להניק בתאי הלבשה. כן- ביקשתי רשות ובדרך כלל הסכימו בשמחה!

קרה לי גם די הרבה פעמים שתינוק התחיל לבכות בחנות

והמוכרים מיוזמתם הציעו לי להכנס לתא הלבשה או לפינה נסתרת אחרת בחנות ולהניק את התינוק!

מי כעמך ישראל!

הרבה פעמים לעשות קניות עם הקטנה ולבקש להניק בתאי מדידה ואף פעם לא קיבלתי סירוב!!! 

אפילו שלא קניתי שם כלום...

נראה לי שהכל עניין של רצון וקצת תכנון מראש,

עשיתי עם הקטנה שלי הרבה קניות ואף פעם לא לקחתי תמ"ל ולא שאבתי ולא הנקתי בשם ספסל ברחוב...

אם החנות ממש ריקה אני נכנסת ואם יש אנשים אז אני מבקשת רשות כמובן.

בדר"כ יוצא לי להגיע בשעות הבוקר כששאר הילדים בגנים וביה"ס כך שהחנויות ממש שוממות

בצד עם פינוקי שהזמנתי

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏