זה עלול רק להעצים אותו ובגדול.

עצה שלי? לטבול וליזום התקרבות ואהבה, גם כשצודקים - מותר להיות המפייס...

מהנסיון שלי, התווכחנו פעם ממש וזה היה ליל טבילה אבל אמרתי שבכל זאת אני הולכת. בכיתי שם חבל"ז. ובבית ישר ניגשתי אליו חיבקתי ואמרתי שאני מצטערת שהתווכחנו ככה והתוצאות היו כ"כ כ"כ משמחות, ב"ה. לעולם, אבל לעולם אל תדחי טבילה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בכזה דבר!!!!

תחשבי שאת הית מחכה למשהו המון זמן והיו לוקחים את זה ממך בגלל משהו שלא קשור בכלל...

דוקא זה יכול לתרום הרבה יותר, אחרי טבילה הכל נראה טוב יותר.....

בס"ד

אני חושבת שאין כמו חיבוק כדי להרגיע את הנפש הסוערת- שלו ושלך.

צריך לחשוב על רעיון להשלים לפחות ליום אחד..

אולי לצאת יום לפני ביחד לאיזה ארוחת ערב במעדה וכדו' לנסות להרגיע, כי תכלס השבועות שלפני המקווה הם שבועות שהכי קל לריב ולהסתכסך, והיום של המקוה אמור לקרב להשלים ולפצות על הכל..

בגדול, זה נכון מה שכתבתם אבל צריך להבחין שישנם מצבים אחרים.

אנו לא מכירים את הכותבת ואת הסיפור המדוייק ולכן רק אביא כאן ציטוט:

וד"ל.

צריל להרחיק לכת.

ויכוח בין בני זוג אינו עונה בד"כ להגדרה של בני מריבה, בני שנואה...וכד'.

רק לחשוב כמה ילדים כאלה יהיו אם כן...

משום שאם החזרה לחיק הבעל והאשה מובילים לקרבה באותו הזמן, אפילו לזמן לא ארוך, הרי שזה כבר לא בן שכזה...

כך למדתי אני, לפחות.

יש דברים שהם מחוץ לקונצנזוס..

החכמה היא לא לשמור על הריב..

אלא לדעת איך לוותר ולשמור על הכבוד העצמי..

זה נראה לי מעשה מאוד ילדותי ולא חכם.

אין כלי המחזיק ברכה אלא השלום

בהצלחה.

תראו ישועות

גבר תופס את החיים אחרת מאישה. ואנחנו חייבות להפנים את זה!

כשאשה כועסת - היא מחכה לקירבה.

כשגבר כועס - הוא מסתגר ובורח.

גבר פעמים רבות אינו יודע כיצד להראות מחוות רגשיות. אצלו זה לפעמים מטרד ומיותר, ולכן הוא אינו יוזם פיוס. אצל אישה זה דלק הכרחי לחיים.

כעת, גם אם תחליטי, זה קצת מסובך ללכת לטבול אם הסחת את דעתך ולא המשכת לבדוק (על תסתמכי עלי, שאלי רב).

אבל, חשוב מאד להשאיר את נושא הטבילה והקשר בין בני הזוג מחוץ לכל וויכוח.

אם את מרגישה שהקשר ביניכם אינו זורם, אינו מעיד על רגשות חמים ועוד - אל תחכי לפיצוץ  ואל תניחי רק שעם הזמן זה יסתדר.

לכי כבר לייעוץ. לא הכרחי ייעוץ זוגי (גברים לא נלהבים ללכת לייעוץ - נשים אפילו די נהנות מכך).

יתכן שאת זקוקה לפרק מטענים, להבין טוב יותר מה קורה לך בזמן מריבה. אולי למצוא דרכים יעילות יותר להראות לבעל את הכעס ולהגיע לפתרון מאשר צעד כל כך חריף שמותיר אותו חסר אונים ומתוסכל.

וגבר חסר אונים ומתוסכל - זה לא האדם שפנוי להענקה רגשית ולצעדי פיוס.

התייעצי,] שאלי, שוחחי, חפשי דרכים - והשקיעי בקשר ביניכם.

לקשר קרוב ואוהב בין בני זוג אין תחליף, רק שלא תמיד הוא מגיע כל כך בקלות.

חצי ניצלוש, וסליחה מעוצו:

בקורס למדריכות כלות במכון "בניין שלם" למדתי שאסור אסור אסור לאשה "להעניש" את הגבר בביטול, דחייה או מניעת טבילה ועונה בשום אופן בשום מצב. כי זה לא הוגן להעמיד אותו במבחן כזה, כי זה כמו למנוע ממנו או מילד קטן להתפנות לנקביו ולהתאפק ימים שלמים, כי זה קשה עד כאב פיזי ונפשי קשה ביותר, כי זה עלול לגרום לו לעבור עברות, כי זה פוגע בשלום בית ללא תקנה, כי מה שהתורה אסרה כבר מספיק קשה ואסור להוסיף על כזה, אוקיי, הפנמתי. זה היה די בשנים הראשונות לנישואים. יפה.

הבעיה היא שככל שהשנים עוברות והכעסים גדלים, זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה לא "להעניש" בזה. מאוד מאוד מאוד קשה. כאילו, מה אני, בובה על חוטים? אם נפגעתי, האם אני אמורה לפעול כמו רובוט בלי להרגיש כלום? או כן להרגיש, אבל כעס גדול? מה, זה יותר טוב? לפי תורתנו תורת אמת, ממש לא!

אם כן, מה הפיתרון, לכל הרוחים והשדות? הרי לעיתים כל אחד מתחפר במוצב שלו, מקיף עצמו בשקי חול, ובין לבין מפגיז בטילי נ"ט ואר.פי.ג'י. נפלא ממש. זה יפה מאוד לומר שהאשה תיזום ותשלים ותתפייס ותמחל ותסלח ותבקש סליחה ראשונה. אבל ככה הוא אף פעם לא יעשה את הצעד הזה בעצמו, ראשון, ביוזמתו! הוא יפעל בשיטת "אחטא ואשוב אחטא ואשוב" ויחשוב: אין לי מה לדאוג, אני יכול לעשות ככל העולה על רוחי, אשתי תמיד תמחל ותסלח, על הכל, לא משנה כמה אוציא אותה מדעתה.

בבקשה אל תטיפו לי. תכל'ס, מעולם עוד לא דחיתי טבילה בגלל ריב. אני ילדה טובה ומחונכת. אבל "זה כואב, זה מפריע לתנועה".

נכון שזה אסור, וזה בעייתי אבל אני לא חושבת שפחות בעיתי זה לחיות "אחד בפה אוחד בלב" ליל טבילה נתפס בעיני ואולי אני טועה כחשוב ביותר ולהגיע עליו עם מטען וכעס, ולעקם פרצוף של סלחתי זה לא פחות חמור. ונראה לי שריב וויכוח גם מוציא את החשק לחצי?!

אז בכל זאת תודה על הנקודות למחשבה, להבא...

ובעז"ה שלא נעמוד בניסיונות נוספים.

(בדיעבד אני לא מצטערת, נכון שהיה קשה אין ספק, מצפונית, אבלהרבה יותר אמיתי להגיע ללילה כזה מתוך שלמות ופיוס ואהבה ולא מתוך כעס וציפיה לפיוס שמי יודי אם תגיע ומתי...) 

העונש כאן זוגי,

כי שניים יוצאים נפסדים.

ואותי לימדו שכדי לדחות ליל טבילה צריכים היתר מרב.

להתגבר על עצמך ולסלוח.... וללכת לטבול....

קל להגיד את זה לאחרים אבל זה ממש קשה בפועל......

שמעתי פעם שיום טבילה זה כמו יום שישי כזה שלא חסר ממה להתעצבן...

אני זוכרת שבטבילה אחת, לא לפני הרבה זמן, אני ובעלי רבנו ממש, וזה היה יום לפני הטבילה. ביום של הטבילה אספתי את עצמי. אמרתי לעצמי שזה יום גדול, יום קדוש, (ותאמיני לי, זה קשששששששששששששששה!!!! במיוחד כששניכם יודעים שאת צודקת...) ושאין מקום להכניס בו ריב.

מצד שני, ישש איסור לקיים יחסי אישות כאשר אחד מהצדדים כועס או כשהם רבים. אז החלטתי (נראה לי בפעם הראשונה מזה 4 שנות נישואים) לעשות את הצעד הראשון. לקחתי את הספר "דרכי טהרה", ציטטתי את התפילה לפני הזיווג גם לגבר וגם לאישה, וכתבתי אותם יפה ושמתי ליד המיטות. ביקשתי מבעלי שיסדר את המיטות יפה יפה כמו שאני אוהבת. והכנתי משחק קטן לשימוח.

בסופו של דבר, הכל בא על מקומו בשלום, לבעלי ממש נגע בלב שככה התאמצתי למרות שאני כועסת (הוא נשמה טובה, מה לעשות...) והוא התנצל מכל הלב, ואני סלחתי מכל הלב... ב"ה, נגמר בטוב.

אני ממש לא אומרת שזה מתאים לכולן, וזה כ"כ כ"כ קשה. אבל בזוגיות המשפט "אל תהיה צודק תהיה חכם" הוא נכון פי כמה וכמה! וגבר שאשתו מונעת ממנו יחסים בגלל כעס, זה כגורם אצלו מרמור וכעסים כמו שלעולם לא נבין את זה אנחנו, הנשים. בערך כמו שאת תעברי משבר נפשי והוא לא יהיה מוכן בשום פנים ואופן להביא לך חיבוק. אפילו לא נגיעה קלה. בשבילם הצורך הפיזי שווה לצורך הנפשי שלנו, ולכן צריך לחשוב 10 פעמים לפני.

ובקשר לקיום יחסים בכעס- לא מומלץ, וגם אסור. ולכן חשוב שתבהירו את כל העניינים לפני, ושתראי שאין לך שום כעס עליו בלב. אם קשה לך- תסבירי לו!

בהצלחה מתוקה, באמת חתיכת נסיון...

קל להגיד שלא דוחים טבילה, אבל משהו מבפנים מתנגד לקרבה הזאת עכשיו.

הרי זה לא צעד טכני, כל הנפש מתכוננת ושמחה לקראת זה וקשה לעשות את זה בעצבות וכעס.

נראה לי שאולי נכון לגייס כוחות נפש ולטבול, אבל לשוחח עם הבעל ולומר לו שיש קושי עכשיו להתקרב. יכול להיות שזה יוביל למהלך של פיוס.

בהצלחה.

גם לי קרה לפני כמה חודשים.

ריב שנמשך יום לפני ושנינו התפייסנו לילה לפני בגלל הטבילה,

אבל... כנראה שלא לגמרי כי שעתיים (!) לפני השקיעה התפוצץ וויכוח נוסף, יותר גדול  כי הוא גם עם מטענים על הריב אתמול. 

כעסתי עליו, התעצבנתי עליו, לא רציתי לעשות  את כל ההכנות לטבילה, ובטח שלא לטבול.

בסוף אמרתי לו שאני עושה את הצעד שלי לפיוס והולכת למקווה, ושיש לו בסביבות השעה לחשוב איך לפייס אותי כשאני חוזרת.

הלכתי למקווה ושעה רק בכיתי, כעסתי על עצמי שבכלל הלכתי.

אבל שחזרתי הביתה חיכה לי חיבוק גדול, ארוחת ערב, נרות ומכתב סליחה.

מכל המקרה הזה הבנתי ש:

1) דווקא בלילות מקווה זה קורה- מעשה שטן.

2) העניין הזה שלא לדחות טבילה זה לא כדי להגיע למצב של "בני שנואה" ח"ו אלא כדי לתת הזדמנות לבעל ולהאשה להתנקות, להתפייס ולסלוח, במצב כזה ששניהם חייבים 'לרדת מהעץ' - יש דד ליין.

3) הפיוס הוא הרבה יותר גדול מאשר סתם פיוס אחרי וייכוח רגיל, הבעל מעריך מאוד שלמרות הכל- טבלת- בשבילו!

לא יודעת אם מתאים לכולם

אבל.. נקודה למחשבה

ב"ה

כל כך הרבה לילות טרום מקווה הייתי בטוחה שזהו מחר אני ל-א טובלת ויהי מה!!!!! האיש עלה על כל גדר, עבר כל גבול ופשוט בלתי נסבל! אבל-- בהגיע היום, במיוחד לאחר שכל השבוע עירב הכנות כידוע,

החלטתי להתגבר, להתחבר לנשים בשושלת האינסופית הנשית. לא .לא בשבילו. בשום פנים ואופן. בשבילי. להזדככות שלי. לנשמה שלי. למאמץ שאני השקעתי כל השבוע, ובכלל.

ואז:

המקווה חלדה להיות מקום שמכין בשבילו אלא מקום אינטימי ונעים לי.

בלי קשר אליו.כמובן שהוא לא יודע זאת, ובטוח שזה רק לו..

אני בהריון וממש מתגעגעת למקווה, בלי עין הרע אני מתכוונת להגיע לשם בפעם הבאה לטבילת סגולה,

וחס וחלילה שלא אצטרך קודם,

אבל מה שפנימיות כתבה שמקווה זה בשביל האישה, לא רק לבעל, מאוד דיבר אלי.

אם כבר כתבת על זה, למרות שזה לא קשור לנושא ממש אז אשתף אותך שבילד הראשון שלי הלכתי לטבול לפני הלידה (ויוםאחרי זה ילדתי וזה היה 10 ימים לפני התאריך ובילד השני שמעתי לפני הלידה שיעור של הרב בורשטיין שלא מומלץ לטבול לפני הלידה ממש כי יכולה להיות פתיחה בלי שאת יודעת ויכול להיות זיהום ובילד השני לא הלכתי ואכן הוא נולד במהירות כזו שבטוח היתה לי פתיחה לפחות גם ביום לפני ולא ידעתי על זה.

אולי כדאי לא ממש להצמיד לתאריך הלידה, אלא בתחילת תשיעי.

שתחזרי הביתה שמחה עם ידיים מלאות.

אם זה מזרז לידה, אני אשמח... סתם.

הסברים מדוע היא לא היתה צריכה לעשות את זה.

אינני מתווכחת על עצם מה שנאמר. לצערי איניי נשואה עדיין, ולכן אין לי ידע בנושא.

מה שכןן, המצב בדיעבד הוא שהיא לא טבלה, והבעיה שלה עדיין קיימת.

השאלה מה היא עושה כעת....

אבל מכאן להסיק ש"אין"?

יש לה בעיית שלום בית. הכי חשוב שתפתור אותה ועיצה בזה היא שואלת כאן.

אחרי שבע"ה תיפתר הבעיה בשעה טובה ומוצלחת, אז יהיה אולי מתאים לכתוב מה להבא....

היא לטבול ואח"כ לבוא הביתה ולהמשיך את העצבנות, אם את לא מסוגלת להתפייס מצידך.

ואם הוא רוצה לפייס, שיפייס, אבל שהדרך תהיה פתוחה,

לא יפה לנעול את הדלת ולזרוק את המפתח לים

אם לא טבלת והוא בא לפייס אותך שעה אחרי שהמקוה נסגר, כבר אין דרך חזרה...

אבל בטח שאת לא חייבת להסכים לקרבה אם את מעוצבנת עליו. מצדך באה הטבילה, שהשאר יבוא מצדו.

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️