זה עלול רק להעצים אותו ובגדול.

עצה שלי? לטבול וליזום התקרבות ואהבה, גם כשצודקים - מותר להיות המפייס...

מהנסיון שלי, התווכחנו פעם ממש וזה היה ליל טבילה אבל אמרתי שבכל זאת אני הולכת. בכיתי שם חבל"ז. ובבית ישר ניגשתי אליו חיבקתי ואמרתי שאני מצטערת שהתווכחנו ככה והתוצאות היו כ"כ כ"כ משמחות, ב"ה. לעולם, אבל לעולם אל תדחי טבילה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בכזה דבר!!!!

תחשבי שאת הית מחכה למשהו המון זמן והיו לוקחים את זה ממך בגלל משהו שלא קשור בכלל...

דוקא זה יכול לתרום הרבה יותר, אחרי טבילה הכל נראה טוב יותר.....

בס"ד

אני חושבת שאין כמו חיבוק כדי להרגיע את הנפש הסוערת- שלו ושלך.

צריך לחשוב על רעיון להשלים לפחות ליום אחד..

אולי לצאת יום לפני ביחד לאיזה ארוחת ערב במעדה וכדו' לנסות להרגיע, כי תכלס השבועות שלפני המקווה הם שבועות שהכי קל לריב ולהסתכסך, והיום של המקוה אמור לקרב להשלים ולפצות על הכל..

בגדול, זה נכון מה שכתבתם אבל צריך להבחין שישנם מצבים אחרים.

אנו לא מכירים את הכותבת ואת הסיפור המדוייק ולכן רק אביא כאן ציטוט:

וד"ל.

צריל להרחיק לכת.

ויכוח בין בני זוג אינו עונה בד"כ להגדרה של בני מריבה, בני שנואה...וכד'.

רק לחשוב כמה ילדים כאלה יהיו אם כן...

משום שאם החזרה לחיק הבעל והאשה מובילים לקרבה באותו הזמן, אפילו לזמן לא ארוך, הרי שזה כבר לא בן שכזה...

כך למדתי אני, לפחות.

יש דברים שהם מחוץ לקונצנזוס..

החכמה היא לא לשמור על הריב..

אלא לדעת איך לוותר ולשמור על הכבוד העצמי..

זה נראה לי מעשה מאוד ילדותי ולא חכם.

אין כלי המחזיק ברכה אלא השלום

בהצלחה.

תראו ישועות

גבר תופס את החיים אחרת מאישה. ואנחנו חייבות להפנים את זה!

כשאשה כועסת - היא מחכה לקירבה.

כשגבר כועס - הוא מסתגר ובורח.

גבר פעמים רבות אינו יודע כיצד להראות מחוות רגשיות. אצלו זה לפעמים מטרד ומיותר, ולכן הוא אינו יוזם פיוס. אצל אישה זה דלק הכרחי לחיים.

כעת, גם אם תחליטי, זה קצת מסובך ללכת לטבול אם הסחת את דעתך ולא המשכת לבדוק (על תסתמכי עלי, שאלי רב).

אבל, חשוב מאד להשאיר את נושא הטבילה והקשר בין בני הזוג מחוץ לכל וויכוח.

אם את מרגישה שהקשר ביניכם אינו זורם, אינו מעיד על רגשות חמים ועוד - אל תחכי לפיצוץ  ואל תניחי רק שעם הזמן זה יסתדר.

לכי כבר לייעוץ. לא הכרחי ייעוץ זוגי (גברים לא נלהבים ללכת לייעוץ - נשים אפילו די נהנות מכך).

יתכן שאת זקוקה לפרק מטענים, להבין טוב יותר מה קורה לך בזמן מריבה. אולי למצוא דרכים יעילות יותר להראות לבעל את הכעס ולהגיע לפתרון מאשר צעד כל כך חריף שמותיר אותו חסר אונים ומתוסכל.

וגבר חסר אונים ומתוסכל - זה לא האדם שפנוי להענקה רגשית ולצעדי פיוס.

התייעצי,] שאלי, שוחחי, חפשי דרכים - והשקיעי בקשר ביניכם.

לקשר קרוב ואוהב בין בני זוג אין תחליף, רק שלא תמיד הוא מגיע כל כך בקלות.

חצי ניצלוש, וסליחה מעוצו:

בקורס למדריכות כלות במכון "בניין שלם" למדתי שאסור אסור אסור לאשה "להעניש" את הגבר בביטול, דחייה או מניעת טבילה ועונה בשום אופן בשום מצב. כי זה לא הוגן להעמיד אותו במבחן כזה, כי זה כמו למנוע ממנו או מילד קטן להתפנות לנקביו ולהתאפק ימים שלמים, כי זה קשה עד כאב פיזי ונפשי קשה ביותר, כי זה עלול לגרום לו לעבור עברות, כי זה פוגע בשלום בית ללא תקנה, כי מה שהתורה אסרה כבר מספיק קשה ואסור להוסיף על כזה, אוקיי, הפנמתי. זה היה די בשנים הראשונות לנישואים. יפה.

הבעיה היא שככל שהשנים עוברות והכעסים גדלים, זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה לא "להעניש" בזה. מאוד מאוד מאוד קשה. כאילו, מה אני, בובה על חוטים? אם נפגעתי, האם אני אמורה לפעול כמו רובוט בלי להרגיש כלום? או כן להרגיש, אבל כעס גדול? מה, זה יותר טוב? לפי תורתנו תורת אמת, ממש לא!

אם כן, מה הפיתרון, לכל הרוחים והשדות? הרי לעיתים כל אחד מתחפר במוצב שלו, מקיף עצמו בשקי חול, ובין לבין מפגיז בטילי נ"ט ואר.פי.ג'י. נפלא ממש. זה יפה מאוד לומר שהאשה תיזום ותשלים ותתפייס ותמחל ותסלח ותבקש סליחה ראשונה. אבל ככה הוא אף פעם לא יעשה את הצעד הזה בעצמו, ראשון, ביוזמתו! הוא יפעל בשיטת "אחטא ואשוב אחטא ואשוב" ויחשוב: אין לי מה לדאוג, אני יכול לעשות ככל העולה על רוחי, אשתי תמיד תמחל ותסלח, על הכל, לא משנה כמה אוציא אותה מדעתה.

בבקשה אל תטיפו לי. תכל'ס, מעולם עוד לא דחיתי טבילה בגלל ריב. אני ילדה טובה ומחונכת. אבל "זה כואב, זה מפריע לתנועה".

נכון שזה אסור, וזה בעייתי אבל אני לא חושבת שפחות בעיתי זה לחיות "אחד בפה אוחד בלב" ליל טבילה נתפס בעיני ואולי אני טועה כחשוב ביותר ולהגיע עליו עם מטען וכעס, ולעקם פרצוף של סלחתי זה לא פחות חמור. ונראה לי שריב וויכוח גם מוציא את החשק לחצי?!

אז בכל זאת תודה על הנקודות למחשבה, להבא...

ובעז"ה שלא נעמוד בניסיונות נוספים.

(בדיעבד אני לא מצטערת, נכון שהיה קשה אין ספק, מצפונית, אבלהרבה יותר אמיתי להגיע ללילה כזה מתוך שלמות ופיוס ואהבה ולא מתוך כעס וציפיה לפיוס שמי יודי אם תגיע ומתי...) 

העונש כאן זוגי,

כי שניים יוצאים נפסדים.

ואותי לימדו שכדי לדחות ליל טבילה צריכים היתר מרב.

להתגבר על עצמך ולסלוח.... וללכת לטבול....

קל להגיד את זה לאחרים אבל זה ממש קשה בפועל......

שמעתי פעם שיום טבילה זה כמו יום שישי כזה שלא חסר ממה להתעצבן...

אני זוכרת שבטבילה אחת, לא לפני הרבה זמן, אני ובעלי רבנו ממש, וזה היה יום לפני הטבילה. ביום של הטבילה אספתי את עצמי. אמרתי לעצמי שזה יום גדול, יום קדוש, (ותאמיני לי, זה קשששששששששששששששה!!!! במיוחד כששניכם יודעים שאת צודקת...) ושאין מקום להכניס בו ריב.

מצד שני, ישש איסור לקיים יחסי אישות כאשר אחד מהצדדים כועס או כשהם רבים. אז החלטתי (נראה לי בפעם הראשונה מזה 4 שנות נישואים) לעשות את הצעד הראשון. לקחתי את הספר "דרכי טהרה", ציטטתי את התפילה לפני הזיווג גם לגבר וגם לאישה, וכתבתי אותם יפה ושמתי ליד המיטות. ביקשתי מבעלי שיסדר את המיטות יפה יפה כמו שאני אוהבת. והכנתי משחק קטן לשימוח.

בסופו של דבר, הכל בא על מקומו בשלום, לבעלי ממש נגע בלב שככה התאמצתי למרות שאני כועסת (הוא נשמה טובה, מה לעשות...) והוא התנצל מכל הלב, ואני סלחתי מכל הלב... ב"ה, נגמר בטוב.

אני ממש לא אומרת שזה מתאים לכולן, וזה כ"כ כ"כ קשה. אבל בזוגיות המשפט "אל תהיה צודק תהיה חכם" הוא נכון פי כמה וכמה! וגבר שאשתו מונעת ממנו יחסים בגלל כעס, זה כגורם אצלו מרמור וכעסים כמו שלעולם לא נבין את זה אנחנו, הנשים. בערך כמו שאת תעברי משבר נפשי והוא לא יהיה מוכן בשום פנים ואופן להביא לך חיבוק. אפילו לא נגיעה קלה. בשבילם הצורך הפיזי שווה לצורך הנפשי שלנו, ולכן צריך לחשוב 10 פעמים לפני.

ובקשר לקיום יחסים בכעס- לא מומלץ, וגם אסור. ולכן חשוב שתבהירו את כל העניינים לפני, ושתראי שאין לך שום כעס עליו בלב. אם קשה לך- תסבירי לו!

בהצלחה מתוקה, באמת חתיכת נסיון...

קל להגיד שלא דוחים טבילה, אבל משהו מבפנים מתנגד לקרבה הזאת עכשיו.

הרי זה לא צעד טכני, כל הנפש מתכוננת ושמחה לקראת זה וקשה לעשות את זה בעצבות וכעס.

נראה לי שאולי נכון לגייס כוחות נפש ולטבול, אבל לשוחח עם הבעל ולומר לו שיש קושי עכשיו להתקרב. יכול להיות שזה יוביל למהלך של פיוס.

בהצלחה.

גם לי קרה לפני כמה חודשים.

ריב שנמשך יום לפני ושנינו התפייסנו לילה לפני בגלל הטבילה,

אבל... כנראה שלא לגמרי כי שעתיים (!) לפני השקיעה התפוצץ וויכוח נוסף, יותר גדול  כי הוא גם עם מטענים על הריב אתמול. 

כעסתי עליו, התעצבנתי עליו, לא רציתי לעשות  את כל ההכנות לטבילה, ובטח שלא לטבול.

בסוף אמרתי לו שאני עושה את הצעד שלי לפיוס והולכת למקווה, ושיש לו בסביבות השעה לחשוב איך לפייס אותי כשאני חוזרת.

הלכתי למקווה ושעה רק בכיתי, כעסתי על עצמי שבכלל הלכתי.

אבל שחזרתי הביתה חיכה לי חיבוק גדול, ארוחת ערב, נרות ומכתב סליחה.

מכל המקרה הזה הבנתי ש:

1) דווקא בלילות מקווה זה קורה- מעשה שטן.

2) העניין הזה שלא לדחות טבילה זה לא כדי להגיע למצב של "בני שנואה" ח"ו אלא כדי לתת הזדמנות לבעל ולהאשה להתנקות, להתפייס ולסלוח, במצב כזה ששניהם חייבים 'לרדת מהעץ' - יש דד ליין.

3) הפיוס הוא הרבה יותר גדול מאשר סתם פיוס אחרי וייכוח רגיל, הבעל מעריך מאוד שלמרות הכל- טבלת- בשבילו!

לא יודעת אם מתאים לכולם

אבל.. נקודה למחשבה

ב"ה

כל כך הרבה לילות טרום מקווה הייתי בטוחה שזהו מחר אני ל-א טובלת ויהי מה!!!!! האיש עלה על כל גדר, עבר כל גבול ופשוט בלתי נסבל! אבל-- בהגיע היום, במיוחד לאחר שכל השבוע עירב הכנות כידוע,

החלטתי להתגבר, להתחבר לנשים בשושלת האינסופית הנשית. לא .לא בשבילו. בשום פנים ואופן. בשבילי. להזדככות שלי. לנשמה שלי. למאמץ שאני השקעתי כל השבוע, ובכלל.

ואז:

המקווה חלדה להיות מקום שמכין בשבילו אלא מקום אינטימי ונעים לי.

בלי קשר אליו.כמובן שהוא לא יודע זאת, ובטוח שזה רק לו..

אני בהריון וממש מתגעגעת למקווה, בלי עין הרע אני מתכוונת להגיע לשם בפעם הבאה לטבילת סגולה,

וחס וחלילה שלא אצטרך קודם,

אבל מה שפנימיות כתבה שמקווה זה בשביל האישה, לא רק לבעל, מאוד דיבר אלי.

אם כבר כתבת על זה, למרות שזה לא קשור לנושא ממש אז אשתף אותך שבילד הראשון שלי הלכתי לטבול לפני הלידה (ויוםאחרי זה ילדתי וזה היה 10 ימים לפני התאריך ובילד השני שמעתי לפני הלידה שיעור של הרב בורשטיין שלא מומלץ לטבול לפני הלידה ממש כי יכולה להיות פתיחה בלי שאת יודעת ויכול להיות זיהום ובילד השני לא הלכתי ואכן הוא נולד במהירות כזו שבטוח היתה לי פתיחה לפחות גם ביום לפני ולא ידעתי על זה.

אולי כדאי לא ממש להצמיד לתאריך הלידה, אלא בתחילת תשיעי.

שתחזרי הביתה שמחה עם ידיים מלאות.

אם זה מזרז לידה, אני אשמח... סתם.

הסברים מדוע היא לא היתה צריכה לעשות את זה.

אינני מתווכחת על עצם מה שנאמר. לצערי איניי נשואה עדיין, ולכן אין לי ידע בנושא.

מה שכןן, המצב בדיעבד הוא שהיא לא טבלה, והבעיה שלה עדיין קיימת.

השאלה מה היא עושה כעת....

אבל מכאן להסיק ש"אין"?

יש לה בעיית שלום בית. הכי חשוב שתפתור אותה ועיצה בזה היא שואלת כאן.

אחרי שבע"ה תיפתר הבעיה בשעה טובה ומוצלחת, אז יהיה אולי מתאים לכתוב מה להבא....

היא לטבול ואח"כ לבוא הביתה ולהמשיך את העצבנות, אם את לא מסוגלת להתפייס מצידך.

ואם הוא רוצה לפייס, שיפייס, אבל שהדרך תהיה פתוחה,

לא יפה לנעול את הדלת ולזרוק את המפתח לים

אם לא טבלת והוא בא לפייס אותך שעה אחרי שהמקוה נסגר, כבר אין דרך חזרה...

אבל בטח שאת לא חייבת להסכים לקרבה אם את מעוצבנת עליו. מצדך באה הטבילה, שהשאר יבוא מצדו.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.