בע"ה

בעיניי זה יפה שיש צבא חובה, כך גם היה בימי התנ"ך.

מה שכן- צריך לבטל לחלוטין גיוס של נשים, ולחייב [אל תהרגו אותי בבקשה] גיוס של בחורי ישיבות.

בציפיית הישועה.

http://www.kav.org.il/100994/921 

התנ"ך מתפרש על פני תקופה של 3500 שנה.

מלבד תקופת יהושוע, דוד והמקרה הנבדל של פילגש בגבעה (לא יותר מ-50 עד 60 שנה בסה"כ) לא היה מושג של גיוס חובה מכל רבדי האוכלוסיה בממלכות ישראל ויהודה.

3500/50 = 1/70 = 1.4%

או באוקצור - את מדברת שטויות הזויות בטון סמכותי

בתנך פירוש המילה צבא איננו כמו משמעותו היום ואכמ"ל (עיין הכתב והקבלה לפירוש צבאותם)

שכירי חרב לא אבל יהודים שילחמו בעד אידאלים (ולא בכיינות מי משרת פחות או יותר) כן!

לא? זה מה שחשבתי.

כל נסיון להתאים את ההיסטוריה לנראטיב הציוני-ישראלי נידון לכשלון, מסיבה פשוטה - אין לכם שום עשב יבש להאחז בו. 

הצבא המושלם לפי המודל היהודי הוא צבא איכותי, מקצועי במובן מסויים, של ברכיים שלא קרעו לבעל.

והגמ' אומרת שאפילו השח בין תפילין של יד לתפילין של ראש חוזר מעורכי המלחמה.

כמובן שכל זה לא קשור לצג"ל שאינו צבא יהודי אלא הגרוע שבצבאות אומות העולם, וליראי ה' אין מה לחפש בו.

אז ישבתי ובזבזתי את זמני על תשובה מושקעת ומפורטת...וכן... אני מודע שזה ארוך.... 

אז אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

לעזרא/נחמיה - יתכן שאתה יודע לקרוא תנך אבל ודאי אינך יודע להבין את הכתוב בו...ואם קראת לא שנית, ואם שנית לא שילשת, ואם שילשת לא פירשו לך. וידוע מאמר רז"ל על 2 מלמדי תינוקות שבעיר חד גריס טפי ולא דייק, וחד דייק ולא דייק שנותנים התינוקות למאן דדייק ולא גריס (ועיין רבינו ירוחם בתוא"ח)...

ולגופו של עניין, מעניין איך הגעת למסקנה שפירוש "צבא" שונה ממשמעותו כיום?

שהרי הרמב"ן ז"ל מפרש "לצבאותם"- לשון אסיפת עם (למען פעולה משותפת) כמו בלווים- “לצבוא צבא בעבודת אהל מועד" ובעניין נדיבת הנשים למשכן- “אשר צבאו פתח אהל מועד" וכן "צבא השמים",וכן הוא מפרש גם לגבי אנשי המלחמה שנקראו "צבא המלחמה".   ואמר הכתוב "צבאותם"-לשון רבים-שהם צבאות רבות כי כל שבט ושבט צבא גדול (בדומה יש בימינו גדודים בצבא).     וכן בעל "מאור ושמש" מפרש המילה "צבאותם" - לשון מחנות שהיו חונים על פי דגלים.    וכן הרד"ק (ישעיה יג) מפרש את המילה צבא כמשמעותה בימינו.   לעומתם, "הכתב והקבלה" (שאגב,לא ציינת לו מקור) מתייחס (במדבר א,ג) אל עניין 'הפקידה' שפקדו לצבא רק זרע כשר (דהיינו ערב רב לא נפקד לצבא,כיוון שפקדו רק מהמשפחות המיוחסות אל 12בני יעקב ולא את הערב רב.) ואילו במקום אחר (במדבר ב,ד) הוא רושם ש- 'צבא' הונח על כל התחברות אנשים יחדיו לעשות דבר מן הדברים,חיל היוצא למלחמה נקרא צבא וכו' (עיי"ש). כלומר גם הכתב והקבלה מפרש כמו הרמב"ן (ושאר הפרשנים).

ואני תמה במה שונה פירוש המילה בעבר מפירושה בימינו?

גם בימינו המילה 'צבא' סתם מתייחסת אל-”כלל כח האדם המאורגן והמזוין,העומד לרשות מדינה (האנציקלופדיה העברית) ואילו המילה 'צבא' בכללותה מתייחסת ל-מכלול אנשים הפועלים למען מטרה משותפת (לדוג' בימינו:'צבא החברים של גלעד').

האם אתה חושב שבאמת ניתן בימינו להקים ולקיים צבא המבוסס רק על מתנדבים אידיאליסטים שלא מקבלים שכר על פועלם (שלא יחשבו כשכירי חרב שכבר בארנו את משמעות פעולתם בהודעה הקודמת...)???אתמה.

וכעת למען הד"ר היקרה שלנו שכנראה על שכמותה אמרו רבותינו בתלמוד ארץ ישראל,בדרך גוזמא: “ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" (ירושלמי סוטה;המאירי).

נעשה סקירה היסטורית-תנכית לאור דברי רבותינו:

צבא כלל ישראלי החל להתקיים מאז עת גאולתינו ממצרים. “וחמושים עלו בני ישראל"- אין חמושים אלא מזוינים...וכתוב זה לא נכתב כי אם לסבר את האוזן,שלא תתמה:במלחמת עמלק,ובמלחמת סיחון ועוג ומדין,מהיכן היה להם כלי זין,שהיכום ישראל לפי חרב?! (שמות יג,יח;ברש"י ישן).     ובכל מלחמותיהם במדבר נלחמו בני ישראל עם צבא מסודר שהיתה בו חובת גיוס כללית ע”פ צרכי הצבא [עיי' דברי רבותינו בפירוש "אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא"(במדבר לא,ד), “בחר לך אנשים"(שמות יז,ט), "ויכהו ישראל לפי חרב"(במדבר כא,כד),עניין דרישת משה מ-2.5השבטים-”האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"(במדבר לב)].

לא תרחק המציאות מהגדרתה של האנציקלופדיה העברית: ”...הנדידות והחניות עצמן התנהלו כמבצע צבאי,כל הכשרים לקרב לחמו,והמשפחות והשבטים נחשבו כיחידות לוחמות"(ערך צבא).

גם בזמן יהושע היה קיים אותו צבא כלל ישראלי עם חובת גיוס[עיי' “כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ה' למלחמה אל ערבות יריחו",חלוץ=מזויין(יהושע ד,יג;מצודת ציון)] מצב זה המשיך עד שזקן יהושע וה' ציווהו לחלק את הארץ ל-9.5השבטים שעוד לא קבלו נחלה (יהושע יג),והארץ שקטה ממלחמה (יהושוע יא,כג).

מאז היו קיימים כוחות הגנה/התקפה לכל שבט בפני עצמו ללא מנהיגות כלל ישראלית במשך 362שנה [21שנה עד מות יהושוע ועוד 341שנה ימות השופטים שמתחלקים לפי: 17-הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע, 5-שעבוד ביד כושן(באותם שנים גם פסל מיכה ומעשה פילגש בגבעה), 35-עתניאל בן קנז, 18-שעבוד לעגלון מלך מואב (באותם שנים היו גם ימי רות ואבימלך), 62-אהוד בן גרא, 1-שמגר בן ענת, 20-שעבוד ליבין וססרא, 20-דבורה וברק בן אבינועם, 7-שעבוד למדיין, 40-גדעון, 3-אבימלך, 23.5-תולע בן פואה,  21.5-יאיר הגלעדי, 17-שעבוד לפלישתים ועמון, 6-יפתח, 7-אבצן, 10.5-אילון הזבולוני, 7.5-עבדון בן הלל (בימי אבצן,אילון,ועבדון היו במקביל גם שעבוד לפלישתים וגם שפיטת שופטים), 20-שעבוד לפלישתים בזמן שמשון.] אחר כך היו עוד 51.5שנות משפט הנביאים [40-עלי, 7חודשים-מעת מות עלי-נפילת ארון ה' ביד פלישתים ושעבוד לפלישתים, 11-שמואל].(מקור התאריכים: סדר עולם רבה).

בכל הימים האלו לא היתה מנהיגות כלל-ישראלית/כלל-שבטית וכל שבט נלחם וקיים כוחות לחימה עצמאיים-שבטיים והשופטים לא כפו על גיוס למלחמה אלא מי שחפץ יצא לקרב (לדוג':"ומשכת בהר תבור"(שופטים ד,ו)-משכת בדברים ולא בכפייה(עיי' במפרשים). סה"כ 413.5 שנים מתוך 850 שנה מהכניסה לארץ ועד היציאה לגלות.

בימי שאול המלך (“שתי שנים מלך על ישראל"(שמואל א יג,א)) היה צבא קבוע כלל-ישראלי קטן עם חובת גיוס ע"פ רצון המלך ("ויבחר לו שאול"(שמואל א יג,ב)) במקביל לצבאות השבטיים.

אבל,מימות דוד המלך (אחר 7.5 השנים שמלך בחברון) כבר הוקם צבא סדיר כלל-ישראלי עם חובת גיוס מלאה לכל איש ישראל שנמצא מתאים וכשיר למלחמה (עיי' שמואל ב פרק י, ועוד מקומות רבים) צבא זה המשיך גם בימי שלמה (מלכים א ט,כב; י,כו). אחרי היפרדות מלכות ישראל (בימי ירבעם ורחבעם) נפרד גם הצבא ל-2 צבאות סדירים שהמשיכו להתקיים עד היציאות לגלות (גלות 10 השבטים ואח"כ גלות יהודה) וחורבן המקדש (עיי' דברי הימים ב יד,יז; יז,יד; כה,ה; כו,יא-טו; לב,ו-ח; ועוד...).

לסיכום, מסתבר שבניגוד לדברייך ברוב הזמן מאז יציאת מצריים ועד לחתימת התנ"ך והיציאה לגלות (סה"כ 890 שנה) היה צבא סדיר עם חובת גיוס כללית(כ-475 שנה).

ולגבי ימינו, וודאי שצה"ל עדיין איננו צבא אידיאלי ועדיין יש הרבה מאוד מה לשפר בו, אבל, מכאן ועד לקביעות ואמירות כמו: "ליראי ה' אין מה לחפש בו", "אינו צבא יהודי" המרחק עצום.

ראוי לציין גם כי צבא אידיאלי מהסוג שהזכרת לא התקיים מעולם בעם היהודי וככל הנראה גם לא יתקיים בו לעולם,שכן מדברי הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם) מוגדר הצבא היהודי-אידיאלי ככזה בעל חובת גיוס ע"פ רצון המלך וצרכי הצבא (במובנים רבים בדומה לימינו (עיי"ש)), ולא כצבא שכירי חרב ומתנדבים אידאליסטים כפי רעיונותיהם של אותם אנשים יראי-מלחמה ורכי-לבב שכפי שכבר כתבתי שמן הסתם הם יהיו גם אלו החוזרים מ-"ערכי המלחמה" גם מצבאו של מלך המשיח בע"ה. 

סליחה על האריכות הרבה!

בציפייה לגאולה שלימה-

The yehudi                                    

הרי גם צבא הכרתים שדוד המלך שם עליהם קצינים יהודים לא היה ממש צבא יהודי אידיאלי....

זה לא מעיד על חוכמה גדולה לתקוף כל דבר בצורה מתלהמת ןבלתי עניינית....

א. צבא זה קיבוץ עם לא צבא מלחמתי דווקא.

ב. בדוגמאות מהנביאים בכל הפעמים (בדקתי) מדובר על יציאה למלחמה שזה אי אפשר בלי צבא. או הטלת פחד על אויבים עוינים. וכל פעם מחדש כשצריכים אוספים את הצבא..

אולי בזמן דוד זה לא היה כי היו מלא מלחמות

א. 'צבא' זה כינוי לאסיפת עם למען מטרה מסויימת (בין היתר למלחמה)

ב. לא כל הפעמים זה יציאה למלחמה. שאול הציב כח צבאי קבוע לשמור מפני הפלישתים,גם דוד ושלמה מינו נציבי חיל ושלחו אותם על פני כל הארץ להגן. ונכון שבעת מלחמה גייסו (בכפייה) יותר לוחמים אבל מימות דוד והלאה תמיד היה גם כח הגנה קבוע בא"י. 

ולכן כשצריך אי אפשר להתווכח (גם היום) אבל חובה עלינו לדרוש זכויות אלמנטריות בתור יהודים דתיים

לא הבאת אפילו מקור אחד שמוכיח את דבריך, מצטער

מצטער על הרעש

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...