סטטיסטית בנים "דתיים פחות" מבנות, וככל שעולה הרמה הדתית כן עולה אחוז הבנות ביחס לבנים.

ככה שמעתי פעם מרב שהוא גם שדכן שהוא מאוד מתקשה לשדך בגלל

הענין הזה שבנים פחות דתיים.. ואני כל כך רוצה שילוב של מישו תורני אבל לא

מרובע אני קוראת לזה תורני אבל חייוני... ואני מרגישה כאילו אין כזה דבר..

בד"כ.

שיש לנו דעות - מה הסטטיסטיקה. 

זה אמור להיות עובדה - ועל גבי זה נביע או נפתח דעה. 

אני לא אוהבת את ההגדרה הזו. *מתחלחל*

בנים לא יחפשו בת ברמה תורנית גבוהה מהם (בשונה מבת, שבד"כ תחפש בחור שירומם אותה).

וכנראה שבאמת, כמו שמשה אמר, ישנם הרבה בנים ברמה רוחנית נמוכה מהרבה בנות-

מה שמוביל להתנגדות להפגש עם בת ברמה גבוהה..

אני דווקא מחפש בחורה דוסית

במחילה מכל החברה כאן.

למה?

כי גבר ימשיך ללכת לתפילות 3 פעמים ביום, לשיעורי תורה קבועים (אכי"ר)

להקביל פני רבו ברגל וכד'..

האישה

תסיים את לימודיה האקדמאים

תוסיף עוד תואר או שניים

תלד ותוסיף ותלד (בקלות ובשמחה)

תצא להתאוורר (באחריות הבעל- חייבים שיתוף פעולה)

ותלך גם ללמוד קצת בשביל הנשמה- אבל במינון קצת פחות.

כך זה בדר"כ בחיים.

ואך תשכחו שהחכם באדם אמר ש "אישה יראת ה' היא תתהלל".

בסוף בסוף אני שואלת מה התרגום שלך/ם ל"דוסית"?

תפקידו של הגבר להוביל את הבית ובתוך כך גם את הלך החיים הדתי בבית. יש בנים רבים שבחורה דוסית טרור גורמת להם להרגיש לא נוח, ואפילו תחושה שהבחורה יצרה פה איזה רף שיהיה להם קשה לעמוד בו- אפילו לדוסים  שביניהם.  

מעבר לזה יש הרבה בנים שעם כל התורניות שבהם, לא רוצים לחזור הביתה ולפגוש אישיות שמזכירה להם את הישיבה.

אם אני לא בכיוון- תקני אותי.

קודם כל הצחקת אותי ממש כשאמרת דוסית טרור! אחלה הגדרה.. אני חושבת שאני כל כך לא כזאת. אולי לא ראית אבל רשמתי שאני מחפשת בחור תורני אבל חיוני.. וגם אני משתדלת להיות כזו.. זאת אומרת משתדלת לעשות את רצון ה' אבל יחד עם זאת לזרום ממש.. בגבולות ההלכה כמובן. ואני מסכימה איתכם שיש בנים שלא רוצים רבנית סגפנית בביתם.. רחלקה- אני לא מכלילה זה מה שיוצא כשכואב..

אולי אפילו בנתיב המקביל.

טישה- עקרת הבית- עיקרו ויסודו.

תפקידו של הגבר להוביל- זה נכון

אבל שום אישה אינה אמורה להיות טרוריסטית או ראש ישיבה.

בסיס השאיפות חייב להיות זהה, המקום בו כל אחד מתחיל- לא חייב להיות בקו זינוק אחיד.

אם שניהם שואפים למקום מסויים והיא עכשיו קצת יותר תורנית ממנו- אין בעיה (לדעתי בכל אופן) שכן השאיפות והחזון שלהם משותף.

היא בתבונתה וברגישותה תכונן את הבית,תתגמש כשצריך ותדרבן

והוא- יהיה ראש המשפחה שיקבל את כל הכבוד מאישתו ומן הסתם ימשיך לצעוד בדרך העולה בית א-ל.

כך לי נראים הדברים

האכן כך?

בעזהי"ת.

זה שבן אחד מתוך כל המליונים (?) שקיימים עלי אדמות אמר את זה עלייך- לא אומר בכלל שכ-ל הבנים לא מעוניינים בדוסיות.

יכול להיות מאוד שבמקרה שלך פשוט הבחור מודע לעצמו, ויודע שזה לא מתאים לו.

ובאופן יותר כללי- רוב האנשים הנורמטיביים לא רוצים "רבנית" בבית.

nema - אני לא מכיר את המציאות בצורה שתיארת. ומהיכרותי הוא שונה לחלוטין.

כמובן שמשום שיש לנו פה הגדרה "דוס", בכלל סיבכת אותנו, כי כל אחד מגדיר דוס בצורה אחרת, פה בפורום, וכל שכן בחברה מסביב.

ואצא בהצהרה קצת דוגמטית, ומטרתה עצה יותר מאשר קביעה.

בקרב בחורי הישיבה, ועולם הישיבות, אלפים רבים של בחורי ישיבות מחפשים בחורות עם יראת שמיים ומידות.

ובהכללה האחרונה - גם הישיבות עצמן שונות וייחודיות בפני עצמן, ולכן כדאי לך לכוון את האנרגיה שלך כלפי נבחרים מהם.

ולבסוף, הדבר המתבקש שכולם כבר הזכירו - את צריכה אדם אחד מכל 6.8 מליארד שימלא את המקום המיוחד של בעלך.

המון המון הצלחה!    

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.