אולי לעשות איתה 'יום שיפור פני החדר שה' שיהיה לה יותר ידידותי ופחות מאיים .

ולנסו להגיע איתה לשורש הבעייה

ליד המיטה, ואיזה ספר נחמד על כיסא, וברגע שמתעוררת - יכולה להדליק ולקרוא קצת עד שתתעייף, גם אם תרדם באור.

גם להשאיר אור לפני החדר באופן שאינה רואה רק חושך כשמתעוררת.

חובה לנסות להגיע למה  שמטריד אותה.

האם ארע משהו? האם רבה עם מישהו יקר לה? האם המורה או חברה זלזלה בה? האם כואב לה משהו? האם מישהוא העליב אותה? האם מישהוא פגע בסודיות שלה או בפרטיות שלה? ( כך מגדירים לילד הטרדות... מה לעשות.) האם מישהו אמר , עשה או דרש ממנה לעשות משהו שסרבה לו אילו יכלה.

לאט לאט, מסביב סביב עד שמגיעים לנקודה.

ואני עם אברכית- יש דברים שדורשים ייעוץ מקצועי.

ועם זאת- הילדה צריכה לדעת שאמא שם בשביל לשמוע.

שוחחתי ואני משוחחת איתה רבות. הקשר ביננו טוב וכשהיא רוצה - היא משתפת ומספרת. עם זאת,ברור שמשהו מטריד אותה, אבל היא לא אוהבת לדבר על קשיים וקשה מאד להגיע אליה. היא מאד מאד מאד מאד לא אוהבת ללכת לביה"ס - לא אוהבת את המורה, לא אוהבת להתאמץ, לא מעניין לה בחלק מהשיעורים וכו'..אני לא חושבת שזה משהו שקשור בפגיעה מעבר לכך - כי אז בוודאות היא היתה אומרת לי או רומזת לי.

ובקטע של היעוץ המקצועי - אשמח לפירוט. יש כל כך הרבה מדריכים/מנחים/יועצים/פסיכולוגים - שכבר הולכים לאיבוד. אני בקשר עם פסיכולוגית ביה"ס ועם היועצת (שלא עושה כלום...)

תודה!

וסביר מאוד להניח שזה קשור.

לגבי הייעוץ המקצועי, אין לי מישהו ספציפי להמליץ עליו. אני מקווה שיהיה כאן מישהו שיוכל להמליץ לך.

אם את רוצה לדבר עוד באישי על העניין של ביה"ס, אני כאן.

ויועצת, פסיכולודית ביה"ס,

במחילה אם יש כאן מישהי כזו...

לא הייתי בונה עליהן.

לא למשהו שצריך טיפול עומק.

מנסיון כאוב, רק הזיק לנו.

אם בלי קשר דווקא לכך משהו מטריד אותה והיא ממש לא אוהבת את בי"ס - כדאי לנסות לגלגל שיחה על מהלך היום בביה"ס, נניח אגב ארוחה, ממש כסדר היום מההתחלה, בלי ללחוץ ובלי כל שיפוט, רק בהבנה והזדהות. לפעמים כשילד רואה שזה כך - הוא מתחיל לומר כל מיני פרטים שהיו בשיעור, אמירות וכד'. לפעמים חבר מציק לפעמים מורה שמעליב; יתכן שאפשר להגיע אם יש שם משהו ש"יושב" עליה, מעבר לאי האהבה לביה"ס שזו תופעה בלתי נדירה לגמרי...

יש גם מומחים לציורי ילדים, לפעמים זה עוזר משהו (הכוונה למישהו עם נסיון רב). את הציור אפשר לבקש בבית אפילו בלי להגיד בשביל מה, ולפעמים זה יכול לתת לפחות כיוון לשימת לב.

אבל זה נשמע לי די בגלל הלימודים..

תאמיני לי שאם יהיה לה טוב בלימודים ותלך בכיף לבית ספר ולא יהיה לה כזה רע בבית ספר היא לא תקום לך יותר בלילה.

נשמע שהיא כמה בלילה מסיוטים שהיא חולמת על זה אולי..או חושבת על זה כולכך..אולי בגלל שהיא יודעת שמחר בבוקר היא צריכה ללכת שוב לבית ספר-ולא טוב לה..(לכי תדעי,אולי יש עוד כמה דברים שהיא לא מספרת לך..אולי מרוב שהיא לא מצליחה כולכך בבית ספר,היא לא רוצה לאכזב אותך..או משו דומה לזה..)

אני מציאה לך לקחת אותה ליעוץ רוב הסיכוים שזה יעזור לה..

המון ב"הצלחה

גם כתוצאה מלימודים.

הסיבות יכולות להיות מגוונות ושונות כגון- קשיים מוטורים, רגשיים, חברתיים ואקדמאיים.

על-מנת לעלות על שורש הבעיה

מומלץ ללכת להיוועץ עם איש מקצוע שיאבחן את מקור הקושי וימליץ על דרכי טיפול בהתאם.

פעמים רבות חרדות ופחדים נוצרים עקב מתח גופני רב שמסתבר במהלך היום.

מתח זה מתפרק ומשתחרר בזמן שינה [חלימה].

עבודה גופנית מעודדת פירוק מתחים ומשפרת את מצב הרוח.

אורננה פרידמן

מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום

ופסיכותרפיה גופנית

היא סיבה או תוצאה. כלומר אם זו סיבה זה אומר שמשהוא משובש במערכת הריגשית שלה, או זוהי תוצאה של משהוא שהיא עברה וכו'. היה מקרה של ילדה שפחדה לישון כי בלילה היתה שומעת את הוריה רבים בצורה קשה מאוד!  ההורים כמובן חשבו שהיא ושאר הילדים ישנים ולא שומעים כלום. בעוד שהיא שמעה הכל ופתחה חרדות קשות מפני הרדמות. ושוב, נסי לאבחן  אם ההתנהגות הזו היא סיבה או תוצאה. כמובן שתמיד צריך לטפל בסיבות ולא בתוצאות. בהצלחה.

עד שתמצאי יועצת מוצלחת, כדאי שתנסי לחשוב איך היה בגן חובה. האם היא עשתה את כל המטלות, או התקשתה (יתכן שיש בעיה במוטוריקה עדינה והכתיבה מעייפת אותה והקושי מאיט את הקצב וגורם לתסכול), האם היו לה קשרים חברתיים טובים (אולי יש לה בעיה ליצור קשרים). ובכיתה א- האם היא למדה לקרוא ולכתוב בקצב של הכיתה, או שאולי היו לה קשיים (ויתכן שיש לה ליקויי למידה שמקשים על התפקוד בכיתה ועל שעורי הבית).

אם התשובות לכל חיוביות, כלומר, בגן חובה ובכיתה א לא היו לה קשיים והיו לה קשרים חברתיים טובים, יתכן שהבעיה היא במורה או בחברות, ואז- אפשר לבקש להעביר אותה לכיתה מקבילה (אם יש ואולי אף לבי"ס אחר בשנה"ל הבאה כדי להתחיל מחדש).

אחרי שתחשבי על כל זה, כדאי לשוחח עם בתך ב-4 עיניים, אולי כשאחיה ישנים, או בחדר אחר, במלוא תשומת הלב. נסי לשאול אותה אם היא מתקשה לעמוד בקצב הלימוד, ואולי יש משהו חריג מעט אצלה (איטית מעט בלימודים, שמנמונת, נמוכה, גבוהה וכו')- משהו שגורם לחברה/ות ללגלג עליה, ואולי סתם מישהי החליטה להתנכל לה. יתכן שהיא נחשפה למשהו שגרם לה לפחדים (למשל, שמעה בחדשות אודות פיגוע או נפילת טילים), אולי אפילו סתם דיבורים של חברות על התבגרות, או משפט ששמעה אותך אומרת לבעלך והוציאה אותו מהקשרו.

אם לא תצליחי לדובב אותה, אולי תוכלי לקחת פסק זמן ולצאת מחוץ לבית לשעה ולבלות רק איתה ואז לשבת איתה מחוץ לבית ולדובב אותה.

הילד מפתח מודעות למציאות שיש מוות בעולם.

כילדה זו היתה התמודדות מאוד קשה שלי.

ולא חוויתי מוות קרוב או רחוק עד לפני שנה בדיוק

פשוט התודעה הזאתי זורקת אותך למקום שקשה לילד קטן להכיל את זה.

אני הייתי משתפת את חברה שלי והיינו בוכות על זה

מדמיינות הלוויה של הורים..

ושיתפנו את אמא שלי שניסתה לעודד ולתרום

אבל עדיין זה היה במודע וזה הפחיד ממש.

בגיל הזה לפני לא מעט זמן אחותי הקטנה התחילה לשאול אותי שאלות על מוות, על סבא שלנו, על העולם הזה

נסי לברר איתה מהיכן הפחד, אני חושבת שזה תקופה וזה עובר

לי היה מאוד עוזר לישון עם אמא שלי, אז היא ידעה שהיא ישנה איתי כשאני נלחצת בלילה.

צריך לברר באיזה פחד מדובר, לא הייתי ממהרת לטיפול

הגיל הזה מגיעה בו בינה מסוימת והבנה אחרת שהיא מעמידה אותך מול התמודדויות לא פשוטות

וזה עובר, ועם הגיל הילד גם מצליח להכיל את זה.

תחכי קצת, אם הפחד עובר והיא מתגברת לא כדאי טיפול.

ייקח לה קצת זמן והיא תדחיק (והדחקה מבחינה פסיכולוגית זה מנגנון הגנה עצמי ככה שהוא בריא מאוד)
אבל את כאמא תהיי שם לצידה.

אני חושבת שהתמזל מזלך, רוב הילדים עוברים את זה מתישהו
רק לך הבת שלך שיתפה וסיפרה.

לכן אין מה למהר לטיפול, את יכולה את להתייעץ מה נכון לעשות אבל לא כדאי לחשוף ילדה צעירה לטיפול מרגש לגיטימי.

בהצלחה בע"ה

תודה לכולם על העיצות המחכימות והמעודדות.

קיבלתי את הרעיון של האור (ונזכרתי שקניתי מנורת לילה מזמן שרק מחכה להרכבה...) - כך שהיא יכולה להדליק אור בלילה ולקרוא קצת. המון חיבוקים, נשיקות, הרפיתי קצת מהלחץ ואפשרתי לפחד להיות בין כל החיבוקים והנשיקות. אפילו עשיתי עוד שיחה עם המורה וגייסתי גם אותה למאמץ המלחמתי ו....

הילדה כבר כמה לילות ישנה, היא קמה פחות, היא מוטרדת פחות, היא רגועה יותר בימים ובקיצור - בעז"ה אנחנו בדרך טובה.

על הרגישות לבתך ועל המאמצים לעזור לה. את נפלאה!

לפעמים אכן הדרך הפשוטה מצליחה. טוב שעירניים לעוד סיבות אפשריות, אבל האמת היא שלפעמים ילדים סתם פוחדים מהחושך, ומתחילים לדמיין... ואם יש אופציה לאור - הכל עובר.  ואחרי שכבר מתרגלים לישון - אז ישנים...

איזה כיף לשמוע...

ואחרי הכל.......

הכי הכי הכי חשוב לאהוב לחבק ושתאמיני בה!!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....