על איפה בדיוק זה מפריע לך?

מה בהתנהגות שונה? מה מטריד אותך עד כדי כך שאת לא יכולה לחיות איתו?

כי נראה לי שחבל לוותר על מישהו שטוב לך איתו בגלל דבר כזה.

זה צריך להיות משמעותי מאוד כדי להפרד, בעיני.

קודם כול זה צריך להיות ברור, שאין לנו מושג על מה את מדברת. אין לנו אפילו פיקסל מהתמונה הגדולה שמהווה את הקשר שלך.

ולמרות זאת,

הכינויים שהשתמשת בהם, אינם אומרים לי דבר. והם גם לא צריכים להגיד לך דבר.

את צריכה להסתכל על הבחור, ולחשוב טוב טוב עם עצמך - האם את רוצה קשר איתו, האם את רוצה לצאת לפגישה נוספת איתו, האם את רוצה לבנות קשר וזוגיות איתו, וכו וכו

וזו שאלה שרק את מבינה בכלל בכדי לענות. אז קחי את מכלול התכונות שלו, את האישיות, את הרשמים, המחשבות ורגשות, כל מה שיש אצלך, ותחליטי מי את ומה את רוצה, והאם הוא התשובה.

אין לך מה ללמוד ממקרים של אחרים, כל סוגי האנשים מתחתנים עם כל סוגי האנשים, והדבר החשוב הוא, שלהם יהיה מתאים, ושהם יבואו בגישה הנכונה ומתוך המקום הנכון.

שיהיה לך בהצלחה!

אם אתם כבר הרבה זמן, והקשר הוא עמוק וזה עדיין מפריע לך,

יכול להיות שבעצם משהו אחר מפריע לך בו,

אבל הביטוי של זה בא בהדל העדות.

אבל באמת משהו אחר מפריע לך בו...ואת צריכה לחשוב מהו.

אם אתם רק בהתחלה של הקשר,

תמשיכי לצאת איתו.

אחרי שתכירי אותו באמת כבר לא יהיה לך אכפת כ"כ מפרט כזה...

ממש בהצלחה

בעיות מנטאליות הם בהחלט סיבה לחתוך!!!

אם את מוצאת את העניין מטריד אותך, אז הוא לא יפסיק להטריד אותך גם אחרי החתונה....

קשה לגשר על פערי מנטאליות כשבונים בית!!!!!

אם טוב לך איתו, והעניין הזה רק "מעקצץ" אז תחכי, יש מצב שהאופי שלו יחפה על זה וזה כבר לא יפריע לך...

אבל אם את מוצאת את עצמך חושבת על זה כל הזמן אז עזבי, אל תכניסי את עצמך למיטה חולה...

וד"א, יש מלא מרוקאים שווים

בהצלחהה!!!

המנטליות והשוני בין המשפחות גם אם מצליחים לגשר עליהם בין בני הזוג

היא לא עניין של מה בכך.

היא תערים קשיים בהמשך.

אז אם את לא מרגישה שלמות בקשר בעקבותיה - אני הייתי חותכת.

[דגש על המרגישה שלמות, כי אין שלמות..]

המון בהצלחה!!

אין מה לעשות?? מנטליות זה חלק גדול ומשמעותי בחיים..

התמודדויות שונות עם החיים, משפחות שונות ודרך חיים שונה..

אין לי משהו נגד שום זרם עדה או משהו כזה בעם.. אבל...

ויש גם מלא מרוקאים שווים וגם ספרדים שיותר דומים למרוקאים במנטליות שגם לא חסר להם כלום....

גם אני יצאתי עם צהבהב כזה, לקח לי חודש אבל הבנתי שהוא בחור מצויין, אבל בפעם הראשונה שנתווכח אני אשתגע מהאדישות שלו....

עדיף שלא עם כל הכבודדדד

אולי דוקא בגלל השוני המנטאלי הוא כל כך מוקסים בעינייך?

אולי דוקא בגלל השוני במנטליות הוא כ"כ מקסים בעינייך?

בס"ד

ועדות שונות מוסיפות על ההתמודויות  אם כי בד"כ יש בשונות גם הרבה קסם אתגר וענין.

אני מרוקאית.

מאוד.

כולל הכל.(חוץ מאוכל חריף).

שנים מספר בחיי הייתי משתכנזת - אבל בשלב מסוים (במדרשה) הבנתי שיש לזה עניין - ללכת לביכנ"ס ספרדי, להקפיד על מנהגים של הבית, וכד'.

ואז חזרתי להיות ספרדיה.

לא סתם ספרדיה.

מרוקאית.

ואני נשואה.

לאשכנזי.

אבא שלו סופר פולני - שאין דברים כאלה.

ואמא שלו חצי ירושלמית (שזה יותר אשכנזי מספרדי לדעתי..) וחצי יקית.

בקיצור - את יכולה להבין.

אבל מה זה משנה??

טוב לי איתו?

הוא מרגיע אותי,

ומכבד אותי?

ואוהב אותי?

זה הכי חשוב.

עזבי אותך עדה.

אם תגידי דברים ספציפיים - יש על מה לדבר.

אני אישית מאוד מאוד נעלבתי כשפעם שמעתי ממשהי שהיא לא מוכנה לצאת עם ספרדים.

מה את חושבת? שהעדה שלך יותר טוב מהם?

שטויות במיץ.

פגשתי כל כך הרבה ששונים מהעדה שלהם....

תחשבי על זה.

ותנסי למקד את הנקודה שמפריעה לך.

תתעלמי לחלוטין מהעדה.

זה לא רלוונטי.

סיפור קטן לסיום.

שמעתי על מישהו - שיא התותח. אין אין עליו!

בן 40.

רווק.

כשהציעו לו מישהי ממש מקסימה, טובה, עם לב גדול וכד',

הוא שאל מאיזה עדה היא.

כשאמרו לו "ספרדייה" הוא אפילו לא הסכים לצאת.

סליחה.

אבל עכשיו אני מבינה למה הוא עוד לא נשוי..

ממש מסכימה- השאלה היא לא העדה אלא האופי הספציפי של כל אדם.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.