הקושי

הכנת שיעורי בית לתלמידים עם הפרעת קשב וריכוז (הק"ר) מהווה בדרך כלל מקור לא-אכזב לסכסוכים ולעימותים בין ההורים – הלוחצים, לבין הילד – המסרב. לפעמים ההורים מוותרים, לפעמים ההורים הופכים את הכנת שיעורי הבית לקריטריון היחיד של היחסים בינם לבין הילד, לפעמים ההורים בעצם מבינים את הילד, אך הם בעצמם נלחצים בידי מורים/יועצים שאמרו להם שהילד "צריך" לעשות שיעורי בית...

אבל מה מקור הבעיה ? האם הילד באמת "סרבן" עיקש, שלא רוצה לעשות כלום, מסרב לשתף פעולה עם ההורים, רוצה להכשיל עצמו במבחנים וכיוצ"ב? אני אולי אפתיע רבים מכם אם אטען שדווקא גישה של "חייבים" לעשות שיעורי בית עלולה לגרום לילד לפתח גישות כאלה. לעתים הילד נקרע בין הרצון שלו לעשות שיעורים, לרצות את הוריו/מוריו ועוד...

אני אומר זאת מניסיוני האישי... בתור ילד תמיד בלטתי בסקרנות שלי, בידע הרחב, ביכולת ההבעה בעל-פה... אבל שיעורים? השתגעתם... ממני והלאה... בעל-פה היו כולם בטחתי שאני מה זה דגרן – אבל המחברות היו ריקות, חצי או רבע מלאות, מקושקשות ועוד... לא עזרו כל השיחות, ואפילו לא שתי מורות זכורות במיוחד לדיראון שהיו מורידות לי ציונים על אי-הכנת שיעורי בית בכתב. לפחות אחת מהן אפילו טרחה והודיעה שכל שלוש פעמים של אי-הכנת שיעורים אי תוריד ציון. התוצאה היחידה הייתה שהממוצע שלי ירד מ"טוב מאוד" ל"טוב" ומטה... ברור שכעסתי, במיוחד כאשר תלמיד אחר היו מעלים לו ציון אם היה עושה שיעורים... (זה היה במיוחד לאחר שבמשך שנתיים הייתה לי מורה שויתרה לי על השיעורים....). כל המוטיבציה שלי ללמוד ירדה פלאים, ופשוט ניתקתי מגע...

זה אגב לא מנע ממני לגמור תואר שני במדעי הרוח...

אבל למה ומדוע?

הפרעת הקשב כמפריעה לשיעורים

צריך להבין שהכנת שיעורים דורשת מהתלמיד משאבי קשב מרובים. צריך לזכור שאצל אנשים עם הפרעות קשב, משך הקשב אינו עולה על 15 דקות, ובדרך כלל פחות, גם אם הם מאוד רוצים, גם אם זה מאוד מעניין אותם... הם פשוט לא יכולים להתרכז.

בנוסף לבעיה של טווח קשב, לבעלי הפרעת קשב יש בעיות נוספות. שתיים מהן חשובות במיוחד: קשיי התארגנות יום-יומיים – מה שלפעמים נקרא "פיזור", וקושי להתרכז בסביבה עם כמה גירויים. צריך להבין שויסות הגירויים, ההחלטה מה חשוב ומה לא, הינה תכונה נפוצה אצל רוב בני-האדם. ואילו אצל בעלי הפרעת קשב יש בעיה "להחליט" מה יותר חשוב, הרעש של העפרון מטור הימני, הSMS מהטור שמאלי, הקול של המורה ... כל אלה הם גירויים שמונעים מבעל הרעת קשב להתרכז. יש לציין שבין בעלי הפרעת הקשב יש כאלה שצריכים הרבה גרויים – אבל בכמות שכל אדם נורמלי היה משתגע מהם. לא ברור למה, אבל זה חלק מאוהה הפרעה.

כדי להכין שיעורים התלמיד צריך להעתיק מהלוח נכון, לרשום הכול במחברת, ולעשות זאת בזמן קצוב מבלי שדעתו תהייה מוסחת – לרוב האנשים זה נשמע פשוט. לבעלי הפרעת קשב זה כמעט משימה בלתי-אפשרית, במיוחד אם נזכור שלרבים מהם יש לקות למידה נוספת. זה בערך כמו לדרוש מנכה רגליים לרוץ מאה מטר... (במקרה שלי הפרעת הקשב לוותה בתפיסה חזותית בעייתית במיוחד, ובעיות עיניים שונות = כולל בעייה של מיקוד ראיה - שחלקן נתגלו רק לאחר גיל 40)....

אם כך איך להכין שיעורים?

אנו רואים לפיכך שהכנת השיעורים מהווה עבור תלמיד עם הפרעת קשב משימה בלתי אפשרית כמעט, או קשה מנשוא. אם הוא מתגבר עליה זה במאמצים מרובים, שתובעים את מחירם בתחומים אחרים. זה נכון בעיקר לגבי סוגי מסויים של ילדות שכדי לרצות את סביבתן משקיעות מאמצים ללמוד, ומשלמות על כך מחיר כבד

אז אם בכל זאת שהילד/ה יכון שיעורים, צריך לעשות זאת בדרך המתאימה לו.

כדי למצוא דרך כזאת צריך לחשוב ראשית לשם מה צריך להכין שיעורים...

ניתן לחלק את המטרות של שיעורי הבית לשלוש עיקריות::

1. לאפשר לתלמיד תרגול נוסף של מה שנלמד בכיתה

2. להרגיל אותו לבצע עבודות חקר

3. לאפשר למורה לדעת מה הילדים למדו והאם אפשר להתקדם הלאה.

צריך להודות כי ישנם תלמידים שצריכים את שיעורי הבית כדי ללמוד יותר טוב. אבל בדרך כלל תלמידים עם הפרעת קשב אינם כאלה... אם הם ניחנים ביכולות אינטלקטואליות, הם לומדים לבד, מה שמעניין אותם, ובית הספר רק מפריע... אם לא, שום דבר לא יעזור, או שלפעמים אפילו יגרום לנזק.

בכל מקרה, כדי שיוכלו לעשות זאת יש צורך בשיתוף פעולה בין ההורים למורים , ולהגיע ביחד לסיכום של איזה שיעורים להכין, באיזו כמות ואיך להכין. סיכום כזה תלוי במידה רבה ביכולתו של כל ילד ובקושי שלו. בשבל שני המשפחה צריכה להתארגן כך שלילד/ה יווצרו התנאים הטובים ביותר להכנת שיעורים.

להלן מספר הצעות:

ברמת המורים.

אילו שיעורים להכין:

זאת לכאורה שאלה פשוטה, שהרי כולם צריכים להכין אותם שיעורים. אבל לא. לבעלי הפרעת קשב יש "מנגנון" שונה אסור שהשיעורים היו משעממים וחד גוניים. בנוסח 1 כמה זה 3+5 2. כמה זה 2+4? וכן הלאה... סגנון כזה יביא אותם מהר מאוד לשעמום, להסחת דעת ולחיפוש אחר גירויים חדש. חשוב שהשיעורים יהיו מגוונים וינסו ל"אתגר" יש לדאוג שהדף לא יהיה עמוס מדי.

רצוי לחשוב על שיעורים שיתאימו לתחומי העיניין של התלמיד. למשל

במקום לשאול כמה זה 40% של מאה, אפשר לאמץ זאת למשל בדרך של שאלה בכדורסל.

דרק שארפ (שחקן מכבי בכדורסל) קולע 45 אחוז משלוש נקודת, ו-50 אחוז משתי נקודות. יש לו 10 זריקות במהלך המשחק. מאיזה מרחק עדיף שיקלע?... או לבת אפשר לנסוח זאת בצורה של תחרות ריקודים...

כמה שיעורים להכין?

מאוד תלוי בכל ילד ובקושי שלו. יהיו ילדים שלא יצטרכו בכלל שיעורים, יהיו אחרים שיותר.

איך להכין שיעורים?

שוב לכאורה תשובה פשוטה - בחוברת. אבל בעלי הפרעת קשב מתקשים לא פעם עם מחברות, יש להם כתב יד לא ברור ועוד... למה שלא יכתבו במחשב? יותר פשוט ויותר ברור...

ואם קשה להם לכתוב, למה שלא יקליטו את התשובה? או אולי שיכתיבו אותה, או יביעו בציור או במצגת, או בשיר? ה נכון גם לגבי ליקויי אחרים, ולא רק לבעלי הפרעת קשב...

ואם יהיו כאלה שיגידו לי ומה עם הבגרות? אשיב שהשיטה של להכריח את הילד לעשות שיעורים למרות הקשיים עלולה לפתח אצלו כל כך הרבה תסכולים וקשיים עד שהבגרות תהיה רחוקה ממנו והלאה..

לאחר התארגנות עם בית הספר, יש להתארגן גם בבית, וליצור את התנאים שבהם הילד יוכל להתרכז בצורה הטובה ביותר. ושוב, זאת לא דרישה מוגזמת, אם רוצים שהילד ילמד, צריך לעזור לו. כשיגדל הוא יוכל לפעול במסגרת הנוחה לו, אם יצליח. עד אז, צריך לעזור לו.

ברמת ההורים.

להלן מספר עצות:

1. אם הכנת השיעורים מהווה קושי מהותי, נסו לדבר עם המורים הרלוונטיים ולהפחית את המטלות לבית.

2. חזרה על דבר מוכר הינה משימה קשה לבעלי הפרעות קשב. לפיכך אין זה מפתיע שילד אינטליגנטי עם הפרעת קשב יתקשה בהכנת שיעורים. השתדלו שבשיערי הבית יהיה גיוון ואתגר.

3. דאגו שהילד יוכל לברר עם חברים לכיתה מה בדיוק השיעורים שיש להכין, אם לא, נסו לברר עם המורה או עם חבר מהם השיעורים. אין לראות בכך סתם הפניית תשומת לב לילד. סביר להניח כי הילד יצטרך להודות בהמשך כי יש לו הפרעת קשב המקשה על ביצוע מטלות מסוימות, והוא צריך עזרה והבנה מהסביבה. עדיף לפיכך להתרגל לכך כמה שיותר מוקדם.

4. בהתייעצות עם המורים, נסו להיעזר במידת האפשר באמצעי המחשה ויזואליים וקוליים – סרטים, מצגות וכיו"ב.

5. העדיפו להתמקד במטלות יצירתיות ומפעילות דמיון ויכולת הבעה על פני תרגילים משעממים.

6. חשוב מאוד לקבוע זמן מוגדר מראש להכנת שיעורים, אולם תדאגו להשאיר מספיק זמן לפעילות חברתית, תחביבים וכו'.

7. דאגו שהילד יאכל משהו לפני הכנת השיעורים, כדי שלא יהיה רעב, אך לא "מפוצץ" ורדום.

8. התאימו את הזמן להכנת שיעורים ליכולת הקשב של הילד. זכרו כי ללא טיפול תרופתי טווח הקשב הממוצע של ילד עם הק"ר אינו עולה על 15 דקות.

9. תאמו מראש את הציפיות שלכם. אל תצפו שבבת אחת הילד יכין מראש את כל השיעורים. התייחסו לכל תשובה ותרגיל עשויים כאל הישג ראוי לשבח. חישבו על צ'ופר מתאים. (המינון יכול לרדת בהדרגה). גם ככה קשה לו.

10. באשר מדובר בפרויקטים ארוכי-טווח חלקו אותם למנות קטנות ככל האפשר.

11. הכינו מקום מסודר ונוח, מומלץ שתהיה "פינה מיוחדת" לשיעורי הבית.

12. השתדלו שהילד ישלים את כל המשימות שלו לפני הכנת השיעורים. (פינוי זבל, שטיפת כלים, שיחות עם חברים, תוכנית טלוויזיה אהובה...)

13. דאגו שבעת הכנת השיעורים לא יוטרד התלמיד – אלא כאשר הדבר חיוני. הימנעו גם ככל האפשר מרעשים לא-חיוניים. זה לא טרור, ילדים הסובלים מפיצול קשב יתקשו מאוד לחזור לשיעורי הבית אם יש אירוע המטריד אותם. תשתדלו גם לא להפעיל רעשים מחוץ לחדרים כמו טלוויזיה בקול רם וכו'. במידה והרעש מפריע לילד בצורה בלתי-נסבלת, נסו להרגיל אותו לעבוד עם אוזניות.

14. בידקו עם הילד אם התנאים באזור הלימודים מתאימים לו מבחינת אור ואוויר, ותנו לו לקבוע תנאים אלה. למשל, אל תחליטו על דעת עצמכם להדליק מזגן, או לפתוח חלון וכיו"ב. לפעמים אפילו לעט בו משתמש הילד יש חשיבות.

15. אם לילד יש התאמות - התחשבו בהן (לא חבל על הכסף הרב ששילמתם או ששילמו הוריו?). אל תתקנו לילד עם פטור משגיאות כתיב את שגיאות הכתיב, ואל תכריחו ילד לכתוב בעט אם יש המלצה להשתמש במחשב.

16. זכרו כי עבודה עם ילד הסובל מהפרעת קשב ו/או לקויות למידה דורשת ידע מקצועי רב. במידה ואתם נוכחים לדעת כי הכנת השיעורים עם הילד הינה משימה קשה מדי עבורכם, אל תיקחו אותה על עצמכם. אתם עלולים לגרום נזק הן לעצמכם והן לילדכם.

17. ועצה נוספת: אם הילד לא הכין עד כה שיעורי בית, אל תתחילו עם דרישה שישב שעה או חצי שעה. הציבו לו שעון חול או דקות, והתחילו מ-5 דקת נטו – שלא כוללות את הזמן לטלפון, להסתובבות בבית ועוד... תתפלאו לראות כמה אפשר לעשות ב-5 דקות פשוטות.

וזכרו תמיד, הילד לא מעמיד פנים ולא מתעצל.

באמת קשה לו להכין שיעורים. 

המאמר נלקח מהאתר קשב לADHD