בסיעתא דשמייא!

ראיתם פעם איך תינוק מתחיל ללכת?
בהתחלה - הוא הולך צעד אחד, וכולו מבסוט מעצמו שהוא הצליח לעשות את הצעד הזה -
ואז הוא נופל.
אח"כ הוא כבר מתקדם קצת, מצליח ללכת 2 צעדים בלי עזרה - ואז הוא שוב נופל.
חשבתם פעם מה יקרה אם התינוק פתאום יחשוב לעצמו: 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם.
מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לי להישאר לזחול'.
אם היינו עושים את זה - כולנו היינו עדיין זוחלים על הרצפה, בלי ללכת.
---

אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שמהיום, זהו. אני לא מדברת או שומעת לשון הרע.
מצדי יישרף העולם - אני החלטתי. לא רוצה לשון הרע.
ובהתחלה באמת עמדתי בזה -
ככה שבוע שלם כל מילה שנייה שלי הייתה 'לשון הרע'. חברות שלי כבר ידעו שלידי לא
מדברים על אנשים אחרים, כי אני אפסיק אותן באמצע.
אבל אחרי איזה שבוע, זהו. לא יכולתי יותר.
פשוט הייתי "חייבת" לפרוק מה מישהי עשתה לי. ובאמת עשיתי את זה.
ואחר כך?
ווא, ווא. אח"כ פשוט אכלתי את עצמי מבפנים, אמרתי לעצמי: איך חטאתי?! איך דיברתי
לשון הרע אחרי שבוע שלם שהצלחתי לשמור על הפה?!

אבל אז הבנתי משהו -
אי אפשר בבת-אחת להגיד שזהו, אני מפסיקה לחטוא במשהו.
כי זה פשוט לא עובד ככה.
כמו התינוק - שאין מצב שהוא יצליח בבת-אחת ללכת, הוא יכול ללכת רק צעד, ליפול -
ואז להתקדם שוב 2 צעדים, וכן הלאה.
ככה גם אנחנו - אנחנו צריכים להתקדם בחיים לאט-לאט, צעד אחרי צעד.
אחרת, אנחנו פשוט נתרסק בבום אחד גדול.

וכמו התינוק - יש לנו גם נפילות בהתקדמות הזאת.
אין מצב שנצליח רק להתקדם, בלי ליפול.
אבל החכמה האמיתית היא לדעת לא להתייאש למרות הכל - למרות שקשה, למרות שנפלנו - לקום.
זה מה שבאמת מראה לאבאל'ה שבשמים כמה אנחנו אוהבים אותו.
כי זה לא חכמה לעבוד את ה' כשהכל טוב ויפה, החכמה האמיתית היא לדעת לעבוד את ה' גם כשקשה, גם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך.

כמו שאם התינוק יבוא ויאמר: 'יאללה, אין לי כח לכל הנפילות האלה, אני לא רוצה לקום' - הוא לא יתקדם לשומקום.
ככה גם אנחנו. אם נתייאש, אם לא נסכים לקום מהנפילות, נשאר בדיוק באותו מקום.לא תהיה לנו התחדשות בחיים, לא נוכל להתקדם.

יש משל שיא החזק על הקטע הזה -
אם יבא מישהו, יעמיד איזה בלוק עץ וינסה לטפס עליו - הוא לא יצליח בשום מצב. וגם אם הוא ירגיש שהוא מצליח לטפס, באיזשהו שלב הוא יכול ליפול ולשבור את הראש.
אבל אם הוא ייקח סולם - הוא יצליח לטפס.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק - שעל הסולם אפשר לטפס, אבל על הבלוק לא?
שבסולם יש מדרגות, יש שלבים.
והסולם בנוי בצורה כזאת שיש גם רווח בין שלב ושלב - ובזכות הרווח הזה אנחנו יכולים לשים את הרגליים על השלב הבא בסולם.
עכשיו בואו נעבור לנמשל -
כל מדרגה בסולם זה בעצם שלב בהתקדמות שלנו.
מה שמפריד בין השלבים האלה זה דווקא הרווח שבין כל שלב.
הרווח הזה הוא בעצם הירידות שלנו, הנפילות שלנו.
כל פעם לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם - צריך לעבור דרך הרווח, דרך הנפילה.
אבל רק ככה - אפשר להגיע למדרגה הבאה.


מה שאני מנסה לומר פה זה שאם אנחנו נופלים, זה לא אומר שאנחנו במדרגה נמוכה יותר ממה שהיינו קודם. כי דווקא מתוך הנפילות האלה - אנחנו צומחים.
אחי, אם חטאת, ואתה בכל זאת קם - אתה פשוט מלך. אין עליך.
כי למרות כל הקושי - הצלחת להתגבר.
ולכן, אתה במדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם.

גם את, אחותי -
אם למרות שלא הצלחת הפעם, את עדיין לא מתייאשת - וממשיכה.
את פשוט מדהימה.
אבאל'ה שבשמים כ"כ גאה בך..
הוא מראה לכולם איך הבת שלו לא מוותרת, וממשיכה להתקדם, למרות הנסיונות הקשים.
אין, את פשוט אשת חיל

אז שבעז"ה נזכה להצליח להתקדם צעד אחרי צעד, ולמרות שלפעמים ניפול -
שנצליח לקום מהנפילה.
וככה בעז"ה נצליח לעלות אל השלב הכי גבוה בסולם

שבעז"ה יהיה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!

יש למישו אולי?

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

תודה רבה!