וגם אולי תמצאי שם כמה תשובות:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t324460#4038931

והכי טבעי,הכי כייף אצל אמא..

אז אפשר לבקש קצת עזרה ומנשא אולי לשכנים יש?

ממי לבקש עזרה, ומנשא מביאים לי בע"ה בסוף השבוע..

אני כבר ממש שבורה.. נגמרו לי הכוחות.. הוא כל היום עלי, וכל היום לא מרוצה.. חוץ מכשהוא אוכל וכשאני מטיילת איתו...

זה כבר באמת לא נורמאלי. אי אפשר לתפקד ככה. הוא ער כבר משתיים עשרה, וישן רק לעשר דקות, פעמיים. זהו.

עכשיו סופסוף המובייל המנגן שלו קצת מעניין אותו. אני תוהה כמה זמן זה יעבוד... לא היה היום אף רגע שהוא היה ער ולא בכה... וזה בכי של "תרימו אותי", כי מיד כשמרימים הוא נרגע...

דיי, נראה לי יש פינוק גם בגיל חודש.. אני מתחילה להשתכנע בזה יותר ויותר...

הנה הוא מתחיל שוב לבכות.....

ויש לי כמה הצעות שהקלו עלי- כשאני הורדצי אותה מהידיים, עטפתי יפה בשמיכה, וטפחתי לה במקצב דומה לפעימות הלב שלי על הגב או יותר בעדינות על הבטן (תלוי בתנוחה). תוך כמה ימים (4?) היא התרגלה...

חשוב מאוד שלא תשתגעי- תנסי לנדנד בעגלה, לבקש מהבעל להחזיק אותו... אבל תקפידי להתחשב גם ביכולות ובכוחות שלך.

שום דבר טוב לא יצא לשום תינוק מאמא מתוסכלת ועייפה....

אל תשתכנעי שזה פינוק,

פינוק זה מגיל שנה (כך שמעתי)

אולי תבקשי מבעלך שיחזיק אותו כשהוא בבית?

זה מצב חולף, מנסיון של כמה חודשים יותר

בהצלחה ותהיי חזקה

אני זוכרת את השוק שקיבלתי כשהבנתי מה זה תינוק!!! אני קוראת לתקופה הזו "התקופה השחורה" (והיתה לי עוד תקופה שחורה, אחרי שהשניה נולדה... רק בשלישי התאפסתי!).

התינוק המתוק הזה, עד לאחרונה, היה כל הזמן על הידיים שלך, וכל הזמן בתנועה, כי הוא היה בבטן

עכשיו הוא צריך פתאום להסתגל להרעה הממשית הפתאומית בתנאים שלו להיות על הידיים ובתנועה - רק לפעמים.

מחקרים מצאו שסריקת מח של תינוק מראה שאחרי שהוא נשאר ללא מגע וללא תנועה למשך כמה דקות, פוסקת תנועת הנוירונים במח. במילים אחרות: המח מפסיק להתפתח. במילים עוד יותר אחרות: מח התינוק זקוק למגע ותנועה על מנת להתפתח כראוי

מה אני אומרת? התינוק שלך ממש לא מפונק, הוא פשוט מרגיש (פיזית) שמשהו לא בסדר, ושהוא צריך. אז הוא מזעיק זו לא קנוניה נגדך, ולא תכנית זדונית של כל התינוקות להטריד את כל האימהות

מה שכן, גם אם הצרכים של התינוק מאוד מאוד חשובים (בכל זאת, התפתחות מוחית זה בערך כל מה שהוא יעשה בשנתיים הקרובות. 90% מהמח מסיים להתפתח בשנתיים הראשונות - תחשבי! מכל החיים!), גם לך יש צרכים. אם לא תמצאי דרך לספק את הצרכים שלך, יהיה לך מאוד קשה לספק את הצרכים המרובים של התינוק! ועל כן עלייך לחשוב על הצרכים שלך כעל הצרכים של התינוק. זה למענו! זה צורך חיוני שלך להשיג עזרה! וגם חברה של אנשים בוגרים סביבך. כאלה שאפשר לדבר איתם.

תנסי להזמין סבתא-חמות-דודה-אחות-גיסה-חברה בכל יום מישהי אחרת. ואם לא - אז לסוע אליהן! אל תישארי לבד!!!

וכשמישהי באה אל תתביישי! הן יכולות לכבס ולקפל ולשטוף כלים ורצפה ולהכין ארוחה חמה ולחתוך ירקות (אין סיבה שתאכלי זבל, או שלא תאכלי). אנשים רוצים לעזור ושמחים לעזור והכי-הכי הם שמחים כשהם יודעים שהם עושים משהו שאת באמת באמת צריכה!!!

ושוב - אל תישארי לבד!!!

הוצאת לי את רוב המילים מהפה . והנה המעט שנשארו-

תסתכלי על הבן הקטן שלך, המתוק הזה. הוא צריך אותך. נכון, הוא "מצטרך" אותך ממש הרבה, וזה נחווה אצלך כתובעני, עם זאת- הוא צריך את המגע ואת החיבוק שלך. זה נעים לו ונותן לו ביטחון, שלווה, רוגע. ולמרות שזה קשה, ונדמה שהוא מתפנק- הכל מאהבה אלייך ומהרצון להיות קרוב אלייך. זה לא מתוק?

(ויש לי אחת קטנה כזו בבית, שגם לה שיש ימים שהיא- כהגדרתי- "לא מאפשרת", אז אני כותבת לך ושומעת את זה גם בעצמי).

ובנוגע לתובעניות של זה- תדאגי לעצמך. זה כ"כ כ"כ חשוב. לפני שבוע, בדיוק נזכרתי בהקשר הזה בפירמידת הצרכים של מסאלו, אם את מכירה. חשוב שתאכלי כמו שצריך. זה צורך גופני בסיסי ביותר.

ואם עברו הרבה שעות מאז שהוא ישן (אולי שלוש שעות, בגיל שלו; אני לא בקיאה בזה)- להתעקש שהוא יילך לישון. מתעורר כשאת שמה במיטה? להרדים ולהניח שוב. אפשר גם לנסות בשיטה שאת מרדימה אותו מלכתחילה במיטה, ואז הוא נשאר לישון שם. אפשר להרדים בידיים, תוך כדי ששששש ששששש, ואז להעביר למיטה ולהמשיך את ה-ששששש ששששש עוד חמש-עשר-חמש-עשרה דקות, עד שהוא ישן. זה מה שאני קוראת "ביסוס שינה"

ולא לוותר. שוב ושוב ושוב ושוב. כמה שצריך. אם החלטת שהוא צריך לישון כי הוא לא רגוע ואין משהו אחר שמפריע לו, אז להשכיב אותו לישון. גם אם הוא מתקשה להירדם או להמשיך לישון- פשוט תעזרי לו בזה, כי זה קשה קצת לקטנטנים האלו

בהצלחה, יקרה!

 לגזור ולהדביק על המקרר ובכל פינה בבית בענק!

ממש תודה... 

מצטערת.

תודאי שהוא לא רעב/צמא(צמא לא רלונטי בגיל הזה)

שלא צריך להחליף לו

שהוא לא צריך גרעפס.

ותהני מהעצמה שבקולו.

יכול להיות שהוא בוכה כי הוא רוצה לישון אבל את מחזיקה אותו ומפריעה לו לישון.

כשאת עיפה את רוצה שירימו אותך או שיעזבו אותך במנוחה??

וגם יותר מזה... ואני ממש לא נהנת לשמוע אותו ככה.

ואם הייתי מפריעה לו לישון הוא היה בוכה מזה שאני מרימה אותו, ולא נרגע ונרדם מזה.

לי זה נשמע כאילו שמשהו מציק לו.

מה שיוקטנה אמרה, שתינוקות רוצים תנועה, זה נכון במידה רבה, ובע"ה כשיהיה לך המנשא בסוף השבוע אני מקווה שייקל עלייך.

אבל רוב התינוקות שאני מכירה, לא דורשים שיטיילו איתם על הכתף, כששום דבר לא מציק להם.

כשהם ערים, הם בד"כ רוצים יחס, ומסכימים רק זמן קצר ביותר לשכב ולהסתכל על משחקים עם מוזיקה ברקע.

אבל הם גם ישנים, או יושבים על אמא בלי שהיא תטייל איתם.

אז מה עם הקוליק? הוא מוציא גזים?

אנחנו בד"כ יודעים. לא כ"כ קשה לנו לזהות את זה, במיוחד כי הוא צורח עד השמים, המסכן :/

מקפל את הרגליים לבטן.. והבטן נהיית ממש קשה.. וזה בא והולך כמו גלים...

אתמול במשך היום זה לא היה גזים... אין לי מושג מה זה היה :/ אולי הוא צריך חום וחיבוקים יותר מתינוקות אחרים... אני לא יודעת... ניסיתי להושיב אותו בסלקל, לשחק איתו וכו'... הוא בכה עד שהרמתי אותו...

היום לעומת זאת הוא כל כך עייף שהוא הסכים לכל תנוחה - כל עוד היא עלי... חח לפחות זה היה בלי תנאים =)

ועכשיו הוא ישן.. נראה מה יהיה בהמשך היום בע"ה..

תודה על כל התשובות...

נראה לי שאני באפיסת כוחות... אני הולכת לישון, וחייבת לחשוב על פיתרון כמה שיותר מהר.

לילה טוב.

פשוט לצאת איתם החוצה! הם ממש נרגעים בחוץ. אין לי מושג איך הם מבדילים ומרגישים שהם לא בבית! אבל זה עובד!

אם אני אגיד לך שהבן שלי היה כל היום על הידיים? ושהיום הוא באמת ילד עירני וקשוב וחכם במיוחד?

אני מאמינה שתינוק יודע לבקש מה נחוץ לו, ואם מה שנחוץ לו זה ידיים של אמא תמידיות- אז כנראה שהוא באמת צריך את זה. עובדה שיש תינוקות שלא רוצים, ואין כזה דבר פיתוח הרגלים או פינוק בגיל כזה, כי עד גיל הרבה יותר מאוחר הם בכלל לא מבינים קשרים של סיבה ותוצאה. בגלל זה תינוק יתפלא כל פעם מחדש שתניקי אותו, שתחליפי לו. שום דבר הוא לא מובן מאליו בשבילם בגיל הזה! 

לדעתי מנשא יעשה לך ממש חיים קלים. אני גם תמיד אהבתי את העובדה שהיה כ"כ קל לגרום לו להפסיק לבכות- פשוט להרים אותו וזהו! יש בזה גם יתרונות. יש תינוקות שלא נרגעים מכלום...

אין לך מישהי שאת יכולה להלוות ממנה מנשא עד סוף השבוע? את תראי איך כל החיים ישתנו אחרי שהידיים שלך ישתחררו מצד אחד, והוא יהיה  רגוע על אמא מצד שני...

ובהצלחה! וזה עובר, במיוחד כשהם מתחילים לזחול... 

היום הוא רגוע יחסית.. נראה איך יהיה בהמשך..

תודה רבה 

ואני אומרת שזה שטויות-

אני צריכה חום וגם חום פיזי-ותינוק צריך הרבה יותר,

אז אמרו לי שהיא כל הזמן תרצה ידים-

אז אמרו-

ועכשיו מה המטפלת שלה אומרת-

הבת שלך אי אפשר להחזיק אותה- דקה אני מחזיקה אותה היא כבר עם כל הגוף מנסה להגיע לריצפה...

אז ברור שהיא דורשת את ה"ידיים" שלה- אבל מי אמר שזה רע

או כמו שלמדתי בקורס על חרדות-

ילד שמקבל את כל החום שהוא צריך יודע גם לשחרר

ילד שבחסך- כל הזמן ינסה להשלים....

מבחינתי כמו שבשבילי חיבוק זה לא מותרות אלא צורך ככה גם עם המתוקית שלי....

מה שכן-אני יודעת שכתינוקת קטנטנה- היא לא הייתה נרדמת בגלל זה- אבל לוקח זמן ותשומת לב, ולומדים איך לדאוג שתישן...קצת בעזרת הלוחשת....קצת בעזרת חברה...

אז נכון שהגב הולך וגם הכח. אבל ביום שהם לומדים לזחול ואחר כך ללכת נשאר רק הקשר המתוק והטעם הטוב. ההזהרות הופכות להיות כ"כ לא רלוונטיות..

וקראתי כתבה על איזה שבט איפושהו באפריקה שאין אצלם ביכלל מושג של אלימות פיזית ואפילו לא מילולית. חוקרת שבדקה את הנושא הגיע למסכנה שהדבר נובע מכך שמהרגע שהתינוק נולד ועד שהוא מבקש זאת, הוא צמוד לאחד מהוריו על הגב, הבטן הרגליים או כל מקום אחר- בחיבוק ואהבה.

הילדים שם כנראה גדלים בריאים באמת.

ואם מישהי מכירה את המחקר הזה אשמח לקבל הפניה אליו.

זה "עקרון הרצף", של ג'יין לידלוף. ספר מאוד מפורסם.

אבל הוא לא מהווה מחקר מדעי, רק צפיה והתרשמות אישית שלה.

ואני אחפש את הספר הזה- נראה שוה קריאה

ובאמת המנשא הציל...

אם זה מנחם אז תדעי שזה עובר להם אחרי זמן מה

חודש וחצי אחרי לידה בטח לא יזיק לך לישון קצת, אולי זה ירגיע אותו אם תשני לידו, או כשהוא שוכב עליך,

במקום להניח אותו כשהוא נרדם?

אני לא מאמינה שהוא יתפנק מזה, אחרי הכל, הוא היה בבטן שלך 9 חודשים, ובבוא הזמן הוא הסכים לצאת, כך שאנחנו רואים שהוא מוכן לעשות שינויים בחיים שלו כשהוא בשל להם

אבל אני מפחדת לישון איתו.. הוא קטנטן כזה ואני מפחדת שאני אמעך אותו בטעות :S או אתן לו איזו מכה בלי לשים לב... לא יודעת... אתן לא מפחדות לישון איתם?..

אלא אם את משתמשת באלכוהול או סמים, חלילה, או עם עודף משקל קיצוני.

אין כל מניעה או סכנה לישון עם התינוק. תהנו לכם!

המיטה, שלא יפול חס וחלילה, ותשימי אותו בינך ובין הקיר.

שעסקה בטמפרמנט של תינוקות.

אולי תנסי להלביש חם יותר \ קר יותר, הדוק יותר \ רפוי יותר?

יש תינוקות שנרגעים בעיטוף הדוק. הכי טוב לדעתי לעשות את זה באמצעות מנשא בד. אני ממליצה לכל הריונית כאן, להצטייד במנשא בד כבר מהיום הראשון. לקחת מחברה ולנסות כמה ימים, עד שמחליטים אם לקנות.

מי שרוצה שאשאיל לה, אפשר בשמחה למסר"ש.

אבל גם בלי מנשא, אפשר לעטוף באמצעות שמיכה או חיתול בד, כמו שהיו עושים פעם.

גם עיסויים יכולים לעזור. בכללית נותנים קורס עיסוי בקופ"ח, במחיר סמלי. לדעתי זה שווה.

מעניין לבדוק את זה...

ניסיתי לשים את הטיטול רפוי יותר, כי חשבתי שאולי לוחץ לו, אבל זה לא עזר...

תודה על הרעיון =)

ראשית, אני חותמת בשתי ידיים על מה שיוקטנה כתבה.

שנית-

יש תינוקות שרגישים לדבר מה שאמא אוכלת.  יש רגישים יותר ויש רגישים פחות.  ייתכן וחוסר השקט נובע מרגישות כזאת.  ניתן לבדוק בכמה דרכים לא פולשניות - בי-קום B-COM, קרניו-סקרל CRANIO-SACRAL, אייפק  IPEC

בל השיטות טובות לאבחון, קרניו סקרל ואייפק יכולות גם לטפל על מנת להקטין או להעלים את הרגישות.  גם הבדיקה וגם הטיפול אינם פולשניות.

ישנה גם אפשרות שהלידה היתה לא נעימה לתינוקת, רעש, המולה, צירים למשך שעות על גבי שעות ועוד כהנה וכהנה.  יתכן גם שמהלך ההריון היה לחוץ, מתוח וכד'.  מדהים לדעת שכל הדברים האלה יכולים לגרום לתינוקות לרצות להיות כל היום על הידיים!   הפתרון הוא מספר טיפולים לא גדול באייפק או קרניו סקרל.

וגם אם לא "פותרים את הבעיה", חשוב שלאמא יהיו הכוחות להחזיק את התינוק או לדאוג למישהו אחר שתפקידו\ה יהיה להחזיק את התינוק.

א י ן  ד ב ר  כ ז ה  פינוק בגיל הזה, גם לא בגיל גדול יותר. 

התינוק לא רוצה לבכות.  הוא בוכה כדי להעביר לנו מסר, כך הם מדברים.  זה מאוד לא כיף לבכות. 

לגבי שינה עם התינוק - חובה לאמא במצב כמו שאת מתארת!!!!!!

כך תשרדי בקלות רבה יותר, מנסיון!

וכמו שיוקטנה כתבה, אמא לא שתויה ולא מסוממת ולא סובלת מעודף משקל של 200 ק"ג,

לעולם לא תתגלגל על תינוקה!!!!

הדבר שיש להקפיד עליו הוא שהתינוק נמצא בינך לבין הקיר, ואין רווח בין המזרון לקיר.  אפשר לשים שמיכה\ כרית בינו לבין הקיר. 

ככה תחזיקי אותו וגם תנוחי - פתרון פלא לאמא הקורסת.

אגב, לפני שנים רבות הבכורה שלי היתה בדיוק כפי שאת מתארת את תינוקך.  היא בלתה את כל היום על הידיים וכו'.  כיום היא הילדה הכי עצמאית שיש, פועלת, נמרצת וכו' וכו'. 

מכיוון שהיא קבלה את מה שהיתה זקוקה לה כשהיתה תינוקת, היא כעת עצמאית לחלוטין (וחלילה לא תלותית...  עיין ערך שגוי שמכנים "פינוק".  א' - למה פינוק הוא דבר שלילי?  אני אוהבת כשמפנקים אותי, ונראה לי שכל אחד אוהב את זה.  ב' - אם כתינוק נמלא את כל צרכיו, הוא לא יזדקק למילוי צרכים אלו בגיל מבוגר יותר...)

לסיכום - מצאי עזרה ותמיכה, איכשהו, וחוץ מזה - כנסי למטה עם הקטן והחמוד, ותהנו מהמנוחה ביחד, הכלים והספונג'ה יחכו בסבלנות, הם גם יחכו בשקט....

עצה נוספת שקבלתי כשהיית אמא טריה -

כשהמצב נראה בלתי אפשרי, ולא ניתן (כביכול או שלא) להמשיך, לא לחשוב על כל היום הארוך שעוד מחכה לי, אלא להתמקד בלשרוד את חמשת הדקות הבאות.  בדרך כלל ניתן לשרוד חמש דקות.  בגמר דקות אלה, לתת לעצמנו טפיחה גדולה על השכם, ולהחליט לשרוד רק עוד חמש דקות, וכו' עד גמר היום.

יהיו גם ימים שלשרוד דקה אחת נראה בלתי אפשרי לגמרי.  במצב כזה יש לכוון לשרוד רק עוד 60 שניות.  לטפוח על השכם אחרי ההצלחה - לא לזלזל בהצלחה - ולהמשיך עוד 60 שניות.

אני עדיין זוכרת שהסתכלתי על השעון עם הגדולה שלי, והעובדה ששרדתי באמת נתן לי כח להמשיך לשרוד את אותו יום וגם את הימים הבאים, למרות שטיפוס האברסט היה נראה כפשוט יותר.......

הרבה חיבוקים,

פיגא

ממש עשית לי טוב על הלב עם החיזוקים =)

ב"ה הלידה הייתה בסדר גמור, לא שעות על גבי שעות וכו'. אבל אם אני אראה שהמצב ממשיך ומשהו נורא מציק לו - אני אקח בחשבון את הדברים שהצעת לבדוק.

ב"ה אתמול ובלילה הוא היה כ"כ רגוע ושלו.. נראה אם זה ימשיך ככה, הלוואי בע"ה...

תודה רבה רבה!

כולן כאן כל כך נותנות כוח... זה מדהים 

מהניסיון שלי כשהתינוק רגיש למשהו הוא לא רגוע וכדאי מאוד לעשות בדיקה.

אצל הילדים שלי לא היו גזים ולא שום תופעות כאשר הם לא אכלו / או שאני לא אכלתי את המאכלים

שהיו רגישים אליהם.

יחד לא סתם בוכה מטבעו הוא אמור לאכול ולישן אבל יש דברים שמפריעים לו:

1) רגישויות לאוכל - גזים אבל יותר מזה חשוב לחזק את הכבד שלהם במח אחד ובביכום זה עוזר פלאים 

2) קר לו

3) טונוס שרירים גבוה

4) רעב? רואים לפי הטיטול שתן לפחות 5 טיטולים  .

נשמע טיפת חלב ? אז לא ! אחרי כמה ילדים את מבינה שלא חייבים לחיות ככה .... עם צרחות . ויותר חשוב מזה הילד מפסיק לסבול. 

תאמיני לי אני מחבקת מנשקת את התינוקות שלי ומרימה אותם ב"ה המון . אבל משהו מפריע להם. למה???  

בהצלחה

שבר במפסעה הרניה תבדקי אצל רופא לא תמיד רואים מבחוץ....

יש פינוק בגיל הזה. תינוק לא צריך להיות כל היום על הידיים.

לכל אמא יש גישה משלה לגידול ילדים.

הגישות מתחלקות לשניים:

א) תנו לו ידיים, ידיים וידיים, כמה שיבקש וגם כשלא יבקש, זה מפתח את המוח ואת הכל, ובמקביל לדאוג לצרכי האמא.

ב) כל עוד לא ברור לך שיש משהו פתיר שמציק לתינוק (ואולי גם כשכן?), אין להרים אותו כי זה יפנק אותו ויגרום לו לגדול בכיין ומקולקל.

יש גישת אמצע, שאומרת שיש להיענות לבכי של תינוק, ושתינוק שדורש כל היום שדווקא יטיילו איתו בתנוחה מסויימת, מאותת על מאי-נוחות או כאב כלשהו, וכדאי לנסות לבדוק את הדבר כדי למצוא פתרון.

כך או כך, כל הילדים יגדלו בע"ה לתפארת עם ישראל, כשאמא שלהם תעשה את מה שהיא סבורה לנכון ולטוב להם.

אני פשוט לא רוצה להתוכח. אבל כשאנשים רואים כזאת אחידות דעים הם יכולים לחשוב שככה זה. כמו שתינוק זוחל הוא גם מבלה יום שלם על הידיים.

וזה ממש לא ככה וכל האימהות המסורות שמחזיקות את התינוק יום שלם.

לא עושות לו טובה!

לא בשביל להתווכח, אבל בשביל הסקרנות, אולי תספרי לנו על מה מתבססת ההנחה שלך?

ואם הגזמתי, הגזמתי לשני הכיוונים... אך אני חושבת שדווקא הצגתי את שתי הגישות בצורה די הוגנת. כמובן שלא התכוונתי שעל פי גישת הלא-להרים לא מרימים את התינוק בכלל, אם זה מה שהשתמע. אלא שלא מרימים אותו לבקשתו כשהוא בוכה, אלא אם כן צריך לתת לו טיפול כלשהו.

הם תוהים למה, אם תוכלי להסביר, את נגד כל שיטת חינוך אחרת משלך?

קשה לי להאמין שתינוק שבקושי יצא לאוויר העולם מנסה לגנוב כמה דקות של פינוק, ומוכן לבכות על זה במשך שעות (כי עובדה שהוא נרגע ר-ק מהידיים, אז משמע שהוא רק רצה פינוק). 

אני הבנתי שלך קשה להבין למה להרים תינוק אם לא מציק לו כלום. סבבה. זכותך. למה את לא מוכנה לגלות סבלנות כלפי דעות של אחרות?

שב"ה אני הרבה יותר רגועה, וגם הקטנצ'יק...

אני לא ממש יודעת איך הדברים נרגעו, אבל זה משמח מאוד =)

אני שמחה שהוא אוהב ורוצה את הקרבה שלנו, אבל ב"ה הוא כבר מוכן לשבת בסלקל ולהסתכל עלינו גם בלי ידיים... בימים האחרונים הוא אפילו מוכן לקחת מוצץ וזה שינה את פני הדברים ממש! זה מרגיע אותו כ"כ... הלוואי שימשיך טוב בע"ה..

תודה לכולן, על כל העצות!!!

אין עליכן 

תמיד יש ימים שהם קשים במיוחד, וזה עובר, בע"ה.

תודה שעדכנת

נכון?

ההבדל הוא שבתינוקות נוספים פשוט יודעים שיום אחד זה יקרה...

יש אמונה ותקווה

ראשית, יש את הלוחשת לתינוקות, שהיא עוזרת מאד,

חוץ מזה את צריכה לומר לעצמך שוב ושוב שאת אמא טובה גם אם הוא בוכה.

אם האכלת אותו והוא אכן שבע, והחלפת לו טיטול ולא קר/חם לו- אז מותר לך להניח אותו

ללכת לשירותים, לאכול וכל מה שאת צריכה

ואם הוא יבכה? אז מה? לומדים לחיות בשלוות נפש עם בכי אם את לא תולה את טיב ההורות שלך בבכי שלו

זה לא נותן הצדקה להזנחה אבל זה פותר מרגשי אשמה מיותרים.

חוץ מזה, שלהרים ילד כל היום זה פריווילגיה של ילד ראשון ושל ילד שמיני(כי אז יש ילדים קודמים שירימו)

ותחשבי אם היית מעוניינת להרים אותו כל היום גם כשהוא יהיה בן שנה וישקול 11 קילו

אני לא קיצונית לשום כיוון ואני בעד חיבוק ומגע פיזי מרובה אבל בלי חנק

אי אפשר להרים את התינוק כל היום על הידיים ולגדל משפחה בריאה וגדולה ולשמוח בזה ,לענ"ד

לא כל התינוקות אוהבים להיות בו - לי היו 3 שיכלו להיות שם כל הזמן

ו-3 שאפילו להרדם לא יכלו שם, זה הציק להם

ותחשבי על הצעד הזה טוב כי זה אמנם משחרר את הידיים אבל גורם כאבי גב, לא חכם לטווח ארוך, חד פעמי או מחוץ לבית זה טוב אבל לא צריך להגזים לשום כיוון

אני לא אוהבת את הגישות שמכריחות אותך להיות מחבקת כל היום, זה יפה ופסטורלי על הדף אבל כשאת יולדת עייפה, נראה לי לא מומלץ. תלוי כמובן אם זה ילד ראשון או שני או רביעי וכו'

אצלינו אנחנו צוחקים על זה שמילד רביעי והלאה הם הבינו שכנראה לא יעזור להם לבכות אז הם אפילו לא מנסים

שכשהוא בוכה ככה ואני לא יכולה יותר, והגב שלי שבור והידיים כואבות ואני גמורה - אין לי ברירה אלא להשאיר אותו קצת בלעדיי... לצרוח לו... ואז אני מרגישה אימא נוראית.....

אחרי שהמצב השתפר לכמה ימים, המתוק שלי חזר לעצמו והכל חזר להיות כמו שהיה... ואז עזבתי את הבלאגן בבית ואת כל המטלות, וכשהוא נתן לי - התיישבתי במחשב וקראתי מאמרים, וראיתי שיש כאלה תינוקות. שזו תופעה ולא משהו חריג. אלה תינוקות שצריכים יותר חום מאחרים, קשה להם יותר להסתגל לעולם, הם עירניים מאוד ולא מצליחים להתעלם כאשר יש להם גירויים רבים מדי, ועמוס להם מדי... ואז הם בוכים וצורחים.... אלה אותם תינוקות שנבהלים כשמורידים להם את הבגדים בשביל טיטול או אמבטיה (ככה הוא היה, עכשיו נרגע ב"ה!), שנבהלים מכל פיפס קטנטן, שבוכים ובוכים ובד"כ אין שיטה אחת שעובדת אצלם תמיד (לפעמים לוקח מוצץ, לפעמים לא, לפעמים נרגע כששרים לו, לפעמים לא... וכו').

ואז ההורים מתוסכלים, מרגישים גרועים, מרגישים שהם לא יודעים לטפל בילד שלהם, שהם לא מסוגלים להכיל אותו וכו'...

ברגע שהבנתי שיש לזה שם, שזה קיים, שזה צורך מיוחד שלו, שהוא צריך את תקופת ההסתגלות הזו לעולם - הרגשתי שקיבלתי יותר כוח. טוב, זה היה רק אתמול... אז אני מקווה שהכוח לא יגמר לי מהר מדי ;)

ואז, אתמול בלילה כשהוא היה לא רגוע למשך שעתיים בערך (לא הרבה יחסית ללילות אחרים...) טיילתי איתו ונענעתי אותו, וכשהוא שכב לי בידיים, מתבונן בי בעיניים גדולות ועירניות, הסברתי לעצמי, שכל השנים הללו קיבלתי כל כך הרבה מההורים המסורים שלי, שהיו ערים בשבילי לילות ודאגו לי להכל, למרות שלא הייתי קלה בכלל - והנה עכשיו הגיע הזמן שלי לתת להעניק. אני מגדלת ילד ב"ה, קיבלתי תפקיד ואני אמלא אותו הכי טוב שאפשר.

גם אם זה אומר שלפעמים אצטרך לעזוב אותו לכמה דקות לבכות, כדי שאוכל להירגע ולהיטען מחדש - אני עדיין אימא טובה ומסורה. ואם קיבלתי ילד שזקוק לכל זה - סימן שיש לי את זה בשביל לתת לו.

ועוד דבר שהבנתי (בזכות שרשורים שונים בפורום הזה ובהורות) - אין דרך אחת שנכונה לכל ההורים, או לכל הילדים. אבל מה שחשוב הוא - שיהיה להורים ביטחון בעצמם, שהם יודעים מה טוב לילד שלהם, שהם הורים טובים בשבילו, ושהם לא צריכים כל פעם לפחד שהם עושים משהו לא טוב (כמובן שזה לא אומר לא להיות קשובים לשמוע דעות ושיטות אחרות!). ולכן, אחרי שיצאתי מבולבלת מהמגוון העצום של דעות שונות - החלטתי שאני מוכנה להיות שם ולהעניק לבן שלי כמה שאוכל, ועדיף יותר מדי מאשר פחות מדי (כמובן בלי לשכוח את עצמי - אחרת לא יהיה לי את הכוח להעניק לו...)

אני שמחה שה' כיוון אותי לפורומים האלה, שאני יכולה לשאול ולהתבכיין - ולקבל עידוד ותמיכה שכל כך עוזרים!!!

אתן מדהימות אחת אחת... 

הבוקר סופסוף קיבלתי את המנשא!!!

נראה איך זה יילך בע"ה.... 

גם אני קיבלתי המוןבפורומים שגלשתי בהם. כמה כלים וכמה ידע! והכי חשוב - בחירה! המון המון בחירה! בין המון אפשרויות! ובכל פעם לקחתי משהו שונה, שהתאים לי בדיוק באותו הזמן, עם אותו הילד באמת מתנה מופלאה
 

החיפוש והתובנות שלך, מעוררים התפעלות.

ואני ממש שמחה שקיבלת את המנשא! תתחדשו איזה מנשא קנית?

הילד שלך פוחד כנראה מנטישה עקב הטראומה שעבר בלידה.

ממליצה לך לקחת אותו לטיפול בתחום הקינסולוגיה.

מטפלות בתחום תמצאי באתר HK-מיתרים.

בהצלחה.

מה, את חושבת, שתינוק שלך פסיכי, לרצות לעזוב את אמא ולהישאר לבד במיטה???!!!

למה את חושבת עליו ככה?

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה

אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם

זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים

כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם

פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות

נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו

אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה

לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה

ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה

אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..

ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית

וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים

פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני

או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..

קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.

לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.

באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.

דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

אלבומים זה באמת יקר

מציעה שתבדקי אם יש להם הנחות מדי פעם ואז לחכות לזמן של הנחה כדי להדפיס (אם אין לחץ של זמן)

או לחילופין לחפש קופון הנחה מלכתחילה לאתר אחר וללכת עליו.

אני עושה אלבומים בwow, פתיחה מלאה, ובאמת חיכיתי לרגע של מבצע כדי להדפיס כי המחיר המלא מוגזם. זה עדיין לא זול, אבל מזכרת משמעותית להמשך...

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.