וגם אולי תמצאי שם כמה תשובות:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t324460#4038931

והכי טבעי,הכי כייף אצל אמא..

אז אפשר לבקש קצת עזרה ומנשא אולי לשכנים יש?

ממי לבקש עזרה, ומנשא מביאים לי בע"ה בסוף השבוע..

אני כבר ממש שבורה.. נגמרו לי הכוחות.. הוא כל היום עלי, וכל היום לא מרוצה.. חוץ מכשהוא אוכל וכשאני מטיילת איתו...

זה כבר באמת לא נורמאלי. אי אפשר לתפקד ככה. הוא ער כבר משתיים עשרה, וישן רק לעשר דקות, פעמיים. זהו.

עכשיו סופסוף המובייל המנגן שלו קצת מעניין אותו. אני תוהה כמה זמן זה יעבוד... לא היה היום אף רגע שהוא היה ער ולא בכה... וזה בכי של "תרימו אותי", כי מיד כשמרימים הוא נרגע...

דיי, נראה לי יש פינוק גם בגיל חודש.. אני מתחילה להשתכנע בזה יותר ויותר...

הנה הוא מתחיל שוב לבכות.....

ויש לי כמה הצעות שהקלו עלי- כשאני הורדצי אותה מהידיים, עטפתי יפה בשמיכה, וטפחתי לה במקצב דומה לפעימות הלב שלי על הגב או יותר בעדינות על הבטן (תלוי בתנוחה). תוך כמה ימים (4?) היא התרגלה...

חשוב מאוד שלא תשתגעי- תנסי לנדנד בעגלה, לבקש מהבעל להחזיק אותו... אבל תקפידי להתחשב גם ביכולות ובכוחות שלך.

שום דבר טוב לא יצא לשום תינוק מאמא מתוסכלת ועייפה....

אל תשתכנעי שזה פינוק,

פינוק זה מגיל שנה (כך שמעתי)

אולי תבקשי מבעלך שיחזיק אותו כשהוא בבית?

זה מצב חולף, מנסיון של כמה חודשים יותר

בהצלחה ותהיי חזקה

אני זוכרת את השוק שקיבלתי כשהבנתי מה זה תינוק!!! אני קוראת לתקופה הזו "התקופה השחורה" (והיתה לי עוד תקופה שחורה, אחרי שהשניה נולדה... רק בשלישי התאפסתי!).

התינוק המתוק הזה, עד לאחרונה, היה כל הזמן על הידיים שלך, וכל הזמן בתנועה, כי הוא היה בבטן

עכשיו הוא צריך פתאום להסתגל להרעה הממשית הפתאומית בתנאים שלו להיות על הידיים ובתנועה - רק לפעמים.

מחקרים מצאו שסריקת מח של תינוק מראה שאחרי שהוא נשאר ללא מגע וללא תנועה למשך כמה דקות, פוסקת תנועת הנוירונים במח. במילים אחרות: המח מפסיק להתפתח. במילים עוד יותר אחרות: מח התינוק זקוק למגע ותנועה על מנת להתפתח כראוי

מה אני אומרת? התינוק שלך ממש לא מפונק, הוא פשוט מרגיש (פיזית) שמשהו לא בסדר, ושהוא צריך. אז הוא מזעיק זו לא קנוניה נגדך, ולא תכנית זדונית של כל התינוקות להטריד את כל האימהות

מה שכן, גם אם הצרכים של התינוק מאוד מאוד חשובים (בכל זאת, התפתחות מוחית זה בערך כל מה שהוא יעשה בשנתיים הקרובות. 90% מהמח מסיים להתפתח בשנתיים הראשונות - תחשבי! מכל החיים!), גם לך יש צרכים. אם לא תמצאי דרך לספק את הצרכים שלך, יהיה לך מאוד קשה לספק את הצרכים המרובים של התינוק! ועל כן עלייך לחשוב על הצרכים שלך כעל הצרכים של התינוק. זה למענו! זה צורך חיוני שלך להשיג עזרה! וגם חברה של אנשים בוגרים סביבך. כאלה שאפשר לדבר איתם.

תנסי להזמין סבתא-חמות-דודה-אחות-גיסה-חברה בכל יום מישהי אחרת. ואם לא - אז לסוע אליהן! אל תישארי לבד!!!

וכשמישהי באה אל תתביישי! הן יכולות לכבס ולקפל ולשטוף כלים ורצפה ולהכין ארוחה חמה ולחתוך ירקות (אין סיבה שתאכלי זבל, או שלא תאכלי). אנשים רוצים לעזור ושמחים לעזור והכי-הכי הם שמחים כשהם יודעים שהם עושים משהו שאת באמת באמת צריכה!!!

ושוב - אל תישארי לבד!!!

הוצאת לי את רוב המילים מהפה . והנה המעט שנשארו-

תסתכלי על הבן הקטן שלך, המתוק הזה. הוא צריך אותך. נכון, הוא "מצטרך" אותך ממש הרבה, וזה נחווה אצלך כתובעני, עם זאת- הוא צריך את המגע ואת החיבוק שלך. זה נעים לו ונותן לו ביטחון, שלווה, רוגע. ולמרות שזה קשה, ונדמה שהוא מתפנק- הכל מאהבה אלייך ומהרצון להיות קרוב אלייך. זה לא מתוק?

(ויש לי אחת קטנה כזו בבית, שגם לה שיש ימים שהיא- כהגדרתי- "לא מאפשרת", אז אני כותבת לך ושומעת את זה גם בעצמי).

ובנוגע לתובעניות של זה- תדאגי לעצמך. זה כ"כ כ"כ חשוב. לפני שבוע, בדיוק נזכרתי בהקשר הזה בפירמידת הצרכים של מסאלו, אם את מכירה. חשוב שתאכלי כמו שצריך. זה צורך גופני בסיסי ביותר.

ואם עברו הרבה שעות מאז שהוא ישן (אולי שלוש שעות, בגיל שלו; אני לא בקיאה בזה)- להתעקש שהוא יילך לישון. מתעורר כשאת שמה במיטה? להרדים ולהניח שוב. אפשר גם לנסות בשיטה שאת מרדימה אותו מלכתחילה במיטה, ואז הוא נשאר לישון שם. אפשר להרדים בידיים, תוך כדי ששששש ששששש, ואז להעביר למיטה ולהמשיך את ה-ששששש ששששש עוד חמש-עשר-חמש-עשרה דקות, עד שהוא ישן. זה מה שאני קוראת "ביסוס שינה"

ולא לוותר. שוב ושוב ושוב ושוב. כמה שצריך. אם החלטת שהוא צריך לישון כי הוא לא רגוע ואין משהו אחר שמפריע לו, אז להשכיב אותו לישון. גם אם הוא מתקשה להירדם או להמשיך לישון- פשוט תעזרי לו בזה, כי זה קשה קצת לקטנטנים האלו

בהצלחה, יקרה!

 לגזור ולהדביק על המקרר ובכל פינה בבית בענק!

ממש תודה... 

מצטערת.

תודאי שהוא לא רעב/צמא(צמא לא רלונטי בגיל הזה)

שלא צריך להחליף לו

שהוא לא צריך גרעפס.

ותהני מהעצמה שבקולו.

יכול להיות שהוא בוכה כי הוא רוצה לישון אבל את מחזיקה אותו ומפריעה לו לישון.

כשאת עיפה את רוצה שירימו אותך או שיעזבו אותך במנוחה??

וגם יותר מזה... ואני ממש לא נהנת לשמוע אותו ככה.

ואם הייתי מפריעה לו לישון הוא היה בוכה מזה שאני מרימה אותו, ולא נרגע ונרדם מזה.

לי זה נשמע כאילו שמשהו מציק לו.

מה שיוקטנה אמרה, שתינוקות רוצים תנועה, זה נכון במידה רבה, ובע"ה כשיהיה לך המנשא בסוף השבוע אני מקווה שייקל עלייך.

אבל רוב התינוקות שאני מכירה, לא דורשים שיטיילו איתם על הכתף, כששום דבר לא מציק להם.

כשהם ערים, הם בד"כ רוצים יחס, ומסכימים רק זמן קצר ביותר לשכב ולהסתכל על משחקים עם מוזיקה ברקע.

אבל הם גם ישנים, או יושבים על אמא בלי שהיא תטייל איתם.

אז מה עם הקוליק? הוא מוציא גזים?

אנחנו בד"כ יודעים. לא כ"כ קשה לנו לזהות את זה, במיוחד כי הוא צורח עד השמים, המסכן :/

מקפל את הרגליים לבטן.. והבטן נהיית ממש קשה.. וזה בא והולך כמו גלים...

אתמול במשך היום זה לא היה גזים... אין לי מושג מה זה היה :/ אולי הוא צריך חום וחיבוקים יותר מתינוקות אחרים... אני לא יודעת... ניסיתי להושיב אותו בסלקל, לשחק איתו וכו'... הוא בכה עד שהרמתי אותו...

היום לעומת זאת הוא כל כך עייף שהוא הסכים לכל תנוחה - כל עוד היא עלי... חח לפחות זה היה בלי תנאים =)

ועכשיו הוא ישן.. נראה מה יהיה בהמשך היום בע"ה..

תודה על כל התשובות...

נראה לי שאני באפיסת כוחות... אני הולכת לישון, וחייבת לחשוב על פיתרון כמה שיותר מהר.

לילה טוב.

פשוט לצאת איתם החוצה! הם ממש נרגעים בחוץ. אין לי מושג איך הם מבדילים ומרגישים שהם לא בבית! אבל זה עובד!

אם אני אגיד לך שהבן שלי היה כל היום על הידיים? ושהיום הוא באמת ילד עירני וקשוב וחכם במיוחד?

אני מאמינה שתינוק יודע לבקש מה נחוץ לו, ואם מה שנחוץ לו זה ידיים של אמא תמידיות- אז כנראה שהוא באמת צריך את זה. עובדה שיש תינוקות שלא רוצים, ואין כזה דבר פיתוח הרגלים או פינוק בגיל כזה, כי עד גיל הרבה יותר מאוחר הם בכלל לא מבינים קשרים של סיבה ותוצאה. בגלל זה תינוק יתפלא כל פעם מחדש שתניקי אותו, שתחליפי לו. שום דבר הוא לא מובן מאליו בשבילם בגיל הזה! 

לדעתי מנשא יעשה לך ממש חיים קלים. אני גם תמיד אהבתי את העובדה שהיה כ"כ קל לגרום לו להפסיק לבכות- פשוט להרים אותו וזהו! יש בזה גם יתרונות. יש תינוקות שלא נרגעים מכלום...

אין לך מישהי שאת יכולה להלוות ממנה מנשא עד סוף השבוע? את תראי איך כל החיים ישתנו אחרי שהידיים שלך ישתחררו מצד אחד, והוא יהיה  רגוע על אמא מצד שני...

ובהצלחה! וזה עובר, במיוחד כשהם מתחילים לזחול... 

היום הוא רגוע יחסית.. נראה איך יהיה בהמשך..

תודה רבה 

ואני אומרת שזה שטויות-

אני צריכה חום וגם חום פיזי-ותינוק צריך הרבה יותר,

אז אמרו לי שהיא כל הזמן תרצה ידים-

אז אמרו-

ועכשיו מה המטפלת שלה אומרת-

הבת שלך אי אפשר להחזיק אותה- דקה אני מחזיקה אותה היא כבר עם כל הגוף מנסה להגיע לריצפה...

אז ברור שהיא דורשת את ה"ידיים" שלה- אבל מי אמר שזה רע

או כמו שלמדתי בקורס על חרדות-

ילד שמקבל את כל החום שהוא צריך יודע גם לשחרר

ילד שבחסך- כל הזמן ינסה להשלים....

מבחינתי כמו שבשבילי חיבוק זה לא מותרות אלא צורך ככה גם עם המתוקית שלי....

מה שכן-אני יודעת שכתינוקת קטנטנה- היא לא הייתה נרדמת בגלל זה- אבל לוקח זמן ותשומת לב, ולומדים איך לדאוג שתישן...קצת בעזרת הלוחשת....קצת בעזרת חברה...

אז נכון שהגב הולך וגם הכח. אבל ביום שהם לומדים לזחול ואחר כך ללכת נשאר רק הקשר המתוק והטעם הטוב. ההזהרות הופכות להיות כ"כ לא רלוונטיות..

וקראתי כתבה על איזה שבט איפושהו באפריקה שאין אצלם ביכלל מושג של אלימות פיזית ואפילו לא מילולית. חוקרת שבדקה את הנושא הגיע למסכנה שהדבר נובע מכך שמהרגע שהתינוק נולד ועד שהוא מבקש זאת, הוא צמוד לאחד מהוריו על הגב, הבטן הרגליים או כל מקום אחר- בחיבוק ואהבה.

הילדים שם כנראה גדלים בריאים באמת.

ואם מישהי מכירה את המחקר הזה אשמח לקבל הפניה אליו.

זה "עקרון הרצף", של ג'יין לידלוף. ספר מאוד מפורסם.

אבל הוא לא מהווה מחקר מדעי, רק צפיה והתרשמות אישית שלה.

ואני אחפש את הספר הזה- נראה שוה קריאה

ובאמת המנשא הציל...

אם זה מנחם אז תדעי שזה עובר להם אחרי זמן מה

חודש וחצי אחרי לידה בטח לא יזיק לך לישון קצת, אולי זה ירגיע אותו אם תשני לידו, או כשהוא שוכב עליך,

במקום להניח אותו כשהוא נרדם?

אני לא מאמינה שהוא יתפנק מזה, אחרי הכל, הוא היה בבטן שלך 9 חודשים, ובבוא הזמן הוא הסכים לצאת, כך שאנחנו רואים שהוא מוכן לעשות שינויים בחיים שלו כשהוא בשל להם

אבל אני מפחדת לישון איתו.. הוא קטנטן כזה ואני מפחדת שאני אמעך אותו בטעות :S או אתן לו איזו מכה בלי לשים לב... לא יודעת... אתן לא מפחדות לישון איתם?..

אלא אם את משתמשת באלכוהול או סמים, חלילה, או עם עודף משקל קיצוני.

אין כל מניעה או סכנה לישון עם התינוק. תהנו לכם!

המיטה, שלא יפול חס וחלילה, ותשימי אותו בינך ובין הקיר.

שעסקה בטמפרמנט של תינוקות.

אולי תנסי להלביש חם יותר \ קר יותר, הדוק יותר \ רפוי יותר?

יש תינוקות שנרגעים בעיטוף הדוק. הכי טוב לדעתי לעשות את זה באמצעות מנשא בד. אני ממליצה לכל הריונית כאן, להצטייד במנשא בד כבר מהיום הראשון. לקחת מחברה ולנסות כמה ימים, עד שמחליטים אם לקנות.

מי שרוצה שאשאיל לה, אפשר בשמחה למסר"ש.

אבל גם בלי מנשא, אפשר לעטוף באמצעות שמיכה או חיתול בד, כמו שהיו עושים פעם.

גם עיסויים יכולים לעזור. בכללית נותנים קורס עיסוי בקופ"ח, במחיר סמלי. לדעתי זה שווה.

מעניין לבדוק את זה...

ניסיתי לשים את הטיטול רפוי יותר, כי חשבתי שאולי לוחץ לו, אבל זה לא עזר...

תודה על הרעיון =)

ראשית, אני חותמת בשתי ידיים על מה שיוקטנה כתבה.

שנית-

יש תינוקות שרגישים לדבר מה שאמא אוכלת.  יש רגישים יותר ויש רגישים פחות.  ייתכן וחוסר השקט נובע מרגישות כזאת.  ניתן לבדוק בכמה דרכים לא פולשניות - בי-קום B-COM, קרניו-סקרל CRANIO-SACRAL, אייפק  IPEC

בל השיטות טובות לאבחון, קרניו סקרל ואייפק יכולות גם לטפל על מנת להקטין או להעלים את הרגישות.  גם הבדיקה וגם הטיפול אינם פולשניות.

ישנה גם אפשרות שהלידה היתה לא נעימה לתינוקת, רעש, המולה, צירים למשך שעות על גבי שעות ועוד כהנה וכהנה.  יתכן גם שמהלך ההריון היה לחוץ, מתוח וכד'.  מדהים לדעת שכל הדברים האלה יכולים לגרום לתינוקות לרצות להיות כל היום על הידיים!   הפתרון הוא מספר טיפולים לא גדול באייפק או קרניו סקרל.

וגם אם לא "פותרים את הבעיה", חשוב שלאמא יהיו הכוחות להחזיק את התינוק או לדאוג למישהו אחר שתפקידו\ה יהיה להחזיק את התינוק.

א י ן  ד ב ר  כ ז ה  פינוק בגיל הזה, גם לא בגיל גדול יותר. 

התינוק לא רוצה לבכות.  הוא בוכה כדי להעביר לנו מסר, כך הם מדברים.  זה מאוד לא כיף לבכות. 

לגבי שינה עם התינוק - חובה לאמא במצב כמו שאת מתארת!!!!!!

כך תשרדי בקלות רבה יותר, מנסיון!

וכמו שיוקטנה כתבה, אמא לא שתויה ולא מסוממת ולא סובלת מעודף משקל של 200 ק"ג,

לעולם לא תתגלגל על תינוקה!!!!

הדבר שיש להקפיד עליו הוא שהתינוק נמצא בינך לבין הקיר, ואין רווח בין המזרון לקיר.  אפשר לשים שמיכה\ כרית בינו לבין הקיר. 

ככה תחזיקי אותו וגם תנוחי - פתרון פלא לאמא הקורסת.

אגב, לפני שנים רבות הבכורה שלי היתה בדיוק כפי שאת מתארת את תינוקך.  היא בלתה את כל היום על הידיים וכו'.  כיום היא הילדה הכי עצמאית שיש, פועלת, נמרצת וכו' וכו'. 

מכיוון שהיא קבלה את מה שהיתה זקוקה לה כשהיתה תינוקת, היא כעת עצמאית לחלוטין (וחלילה לא תלותית...  עיין ערך שגוי שמכנים "פינוק".  א' - למה פינוק הוא דבר שלילי?  אני אוהבת כשמפנקים אותי, ונראה לי שכל אחד אוהב את זה.  ב' - אם כתינוק נמלא את כל צרכיו, הוא לא יזדקק למילוי צרכים אלו בגיל מבוגר יותר...)

לסיכום - מצאי עזרה ותמיכה, איכשהו, וחוץ מזה - כנסי למטה עם הקטן והחמוד, ותהנו מהמנוחה ביחד, הכלים והספונג'ה יחכו בסבלנות, הם גם יחכו בשקט....

עצה נוספת שקבלתי כשהיית אמא טריה -

כשהמצב נראה בלתי אפשרי, ולא ניתן (כביכול או שלא) להמשיך, לא לחשוב על כל היום הארוך שעוד מחכה לי, אלא להתמקד בלשרוד את חמשת הדקות הבאות.  בדרך כלל ניתן לשרוד חמש דקות.  בגמר דקות אלה, לתת לעצמנו טפיחה גדולה על השכם, ולהחליט לשרוד רק עוד חמש דקות, וכו' עד גמר היום.

יהיו גם ימים שלשרוד דקה אחת נראה בלתי אפשרי לגמרי.  במצב כזה יש לכוון לשרוד רק עוד 60 שניות.  לטפוח על השכם אחרי ההצלחה - לא לזלזל בהצלחה - ולהמשיך עוד 60 שניות.

אני עדיין זוכרת שהסתכלתי על השעון עם הגדולה שלי, והעובדה ששרדתי באמת נתן לי כח להמשיך לשרוד את אותו יום וגם את הימים הבאים, למרות שטיפוס האברסט היה נראה כפשוט יותר.......

הרבה חיבוקים,

פיגא

ממש עשית לי טוב על הלב עם החיזוקים =)

ב"ה הלידה הייתה בסדר גמור, לא שעות על גבי שעות וכו'. אבל אם אני אראה שהמצב ממשיך ומשהו נורא מציק לו - אני אקח בחשבון את הדברים שהצעת לבדוק.

ב"ה אתמול ובלילה הוא היה כ"כ רגוע ושלו.. נראה אם זה ימשיך ככה, הלוואי בע"ה...

תודה רבה רבה!

כולן כאן כל כך נותנות כוח... זה מדהים 

מהניסיון שלי כשהתינוק רגיש למשהו הוא לא רגוע וכדאי מאוד לעשות בדיקה.

אצל הילדים שלי לא היו גזים ולא שום תופעות כאשר הם לא אכלו / או שאני לא אכלתי את המאכלים

שהיו רגישים אליהם.

יחד לא סתם בוכה מטבעו הוא אמור לאכול ולישן אבל יש דברים שמפריעים לו:

1) רגישויות לאוכל - גזים אבל יותר מזה חשוב לחזק את הכבד שלהם במח אחד ובביכום זה עוזר פלאים 

2) קר לו

3) טונוס שרירים גבוה

4) רעב? רואים לפי הטיטול שתן לפחות 5 טיטולים  .

נשמע טיפת חלב ? אז לא ! אחרי כמה ילדים את מבינה שלא חייבים לחיות ככה .... עם צרחות . ויותר חשוב מזה הילד מפסיק לסבול. 

תאמיני לי אני מחבקת מנשקת את התינוקות שלי ומרימה אותם ב"ה המון . אבל משהו מפריע להם. למה???  

בהצלחה

שבר במפסעה הרניה תבדקי אצל רופא לא תמיד רואים מבחוץ....

יש פינוק בגיל הזה. תינוק לא צריך להיות כל היום על הידיים.

לכל אמא יש גישה משלה לגידול ילדים.

הגישות מתחלקות לשניים:

א) תנו לו ידיים, ידיים וידיים, כמה שיבקש וגם כשלא יבקש, זה מפתח את המוח ואת הכל, ובמקביל לדאוג לצרכי האמא.

ב) כל עוד לא ברור לך שיש משהו פתיר שמציק לתינוק (ואולי גם כשכן?), אין להרים אותו כי זה יפנק אותו ויגרום לו לגדול בכיין ומקולקל.

יש גישת אמצע, שאומרת שיש להיענות לבכי של תינוק, ושתינוק שדורש כל היום שדווקא יטיילו איתו בתנוחה מסויימת, מאותת על מאי-נוחות או כאב כלשהו, וכדאי לנסות לבדוק את הדבר כדי למצוא פתרון.

כך או כך, כל הילדים יגדלו בע"ה לתפארת עם ישראל, כשאמא שלהם תעשה את מה שהיא סבורה לנכון ולטוב להם.

אני פשוט לא רוצה להתוכח. אבל כשאנשים רואים כזאת אחידות דעים הם יכולים לחשוב שככה זה. כמו שתינוק זוחל הוא גם מבלה יום שלם על הידיים.

וזה ממש לא ככה וכל האימהות המסורות שמחזיקות את התינוק יום שלם.

לא עושות לו טובה!

לא בשביל להתווכח, אבל בשביל הסקרנות, אולי תספרי לנו על מה מתבססת ההנחה שלך?

ואם הגזמתי, הגזמתי לשני הכיוונים... אך אני חושבת שדווקא הצגתי את שתי הגישות בצורה די הוגנת. כמובן שלא התכוונתי שעל פי גישת הלא-להרים לא מרימים את התינוק בכלל, אם זה מה שהשתמע. אלא שלא מרימים אותו לבקשתו כשהוא בוכה, אלא אם כן צריך לתת לו טיפול כלשהו.

הם תוהים למה, אם תוכלי להסביר, את נגד כל שיטת חינוך אחרת משלך?

קשה לי להאמין שתינוק שבקושי יצא לאוויר העולם מנסה לגנוב כמה דקות של פינוק, ומוכן לבכות על זה במשך שעות (כי עובדה שהוא נרגע ר-ק מהידיים, אז משמע שהוא רק רצה פינוק). 

אני הבנתי שלך קשה להבין למה להרים תינוק אם לא מציק לו כלום. סבבה. זכותך. למה את לא מוכנה לגלות סבלנות כלפי דעות של אחרות?

שב"ה אני הרבה יותר רגועה, וגם הקטנצ'יק...

אני לא ממש יודעת איך הדברים נרגעו, אבל זה משמח מאוד =)

אני שמחה שהוא אוהב ורוצה את הקרבה שלנו, אבל ב"ה הוא כבר מוכן לשבת בסלקל ולהסתכל עלינו גם בלי ידיים... בימים האחרונים הוא אפילו מוכן לקחת מוצץ וזה שינה את פני הדברים ממש! זה מרגיע אותו כ"כ... הלוואי שימשיך טוב בע"ה..

תודה לכולן, על כל העצות!!!

אין עליכן 

תמיד יש ימים שהם קשים במיוחד, וזה עובר, בע"ה.

תודה שעדכנת

נכון?

ההבדל הוא שבתינוקות נוספים פשוט יודעים שיום אחד זה יקרה...

יש אמונה ותקווה

ראשית, יש את הלוחשת לתינוקות, שהיא עוזרת מאד,

חוץ מזה את צריכה לומר לעצמך שוב ושוב שאת אמא טובה גם אם הוא בוכה.

אם האכלת אותו והוא אכן שבע, והחלפת לו טיטול ולא קר/חם לו- אז מותר לך להניח אותו

ללכת לשירותים, לאכול וכל מה שאת צריכה

ואם הוא יבכה? אז מה? לומדים לחיות בשלוות נפש עם בכי אם את לא תולה את טיב ההורות שלך בבכי שלו

זה לא נותן הצדקה להזנחה אבל זה פותר מרגשי אשמה מיותרים.

חוץ מזה, שלהרים ילד כל היום זה פריווילגיה של ילד ראשון ושל ילד שמיני(כי אז יש ילדים קודמים שירימו)

ותחשבי אם היית מעוניינת להרים אותו כל היום גם כשהוא יהיה בן שנה וישקול 11 קילו

אני לא קיצונית לשום כיוון ואני בעד חיבוק ומגע פיזי מרובה אבל בלי חנק

אי אפשר להרים את התינוק כל היום על הידיים ולגדל משפחה בריאה וגדולה ולשמוח בזה ,לענ"ד

לא כל התינוקות אוהבים להיות בו - לי היו 3 שיכלו להיות שם כל הזמן

ו-3 שאפילו להרדם לא יכלו שם, זה הציק להם

ותחשבי על הצעד הזה טוב כי זה אמנם משחרר את הידיים אבל גורם כאבי גב, לא חכם לטווח ארוך, חד פעמי או מחוץ לבית זה טוב אבל לא צריך להגזים לשום כיוון

אני לא אוהבת את הגישות שמכריחות אותך להיות מחבקת כל היום, זה יפה ופסטורלי על הדף אבל כשאת יולדת עייפה, נראה לי לא מומלץ. תלוי כמובן אם זה ילד ראשון או שני או רביעי וכו'

אצלינו אנחנו צוחקים על זה שמילד רביעי והלאה הם הבינו שכנראה לא יעזור להם לבכות אז הם אפילו לא מנסים

שכשהוא בוכה ככה ואני לא יכולה יותר, והגב שלי שבור והידיים כואבות ואני גמורה - אין לי ברירה אלא להשאיר אותו קצת בלעדיי... לצרוח לו... ואז אני מרגישה אימא נוראית.....

אחרי שהמצב השתפר לכמה ימים, המתוק שלי חזר לעצמו והכל חזר להיות כמו שהיה... ואז עזבתי את הבלאגן בבית ואת כל המטלות, וכשהוא נתן לי - התיישבתי במחשב וקראתי מאמרים, וראיתי שיש כאלה תינוקות. שזו תופעה ולא משהו חריג. אלה תינוקות שצריכים יותר חום מאחרים, קשה להם יותר להסתגל לעולם, הם עירניים מאוד ולא מצליחים להתעלם כאשר יש להם גירויים רבים מדי, ועמוס להם מדי... ואז הם בוכים וצורחים.... אלה אותם תינוקות שנבהלים כשמורידים להם את הבגדים בשביל טיטול או אמבטיה (ככה הוא היה, עכשיו נרגע ב"ה!), שנבהלים מכל פיפס קטנטן, שבוכים ובוכים ובד"כ אין שיטה אחת שעובדת אצלם תמיד (לפעמים לוקח מוצץ, לפעמים לא, לפעמים נרגע כששרים לו, לפעמים לא... וכו').

ואז ההורים מתוסכלים, מרגישים גרועים, מרגישים שהם לא יודעים לטפל בילד שלהם, שהם לא מסוגלים להכיל אותו וכו'...

ברגע שהבנתי שיש לזה שם, שזה קיים, שזה צורך מיוחד שלו, שהוא צריך את תקופת ההסתגלות הזו לעולם - הרגשתי שקיבלתי יותר כוח. טוב, זה היה רק אתמול... אז אני מקווה שהכוח לא יגמר לי מהר מדי ;)

ואז, אתמול בלילה כשהוא היה לא רגוע למשך שעתיים בערך (לא הרבה יחסית ללילות אחרים...) טיילתי איתו ונענעתי אותו, וכשהוא שכב לי בידיים, מתבונן בי בעיניים גדולות ועירניות, הסברתי לעצמי, שכל השנים הללו קיבלתי כל כך הרבה מההורים המסורים שלי, שהיו ערים בשבילי לילות ודאגו לי להכל, למרות שלא הייתי קלה בכלל - והנה עכשיו הגיע הזמן שלי לתת להעניק. אני מגדלת ילד ב"ה, קיבלתי תפקיד ואני אמלא אותו הכי טוב שאפשר.

גם אם זה אומר שלפעמים אצטרך לעזוב אותו לכמה דקות לבכות, כדי שאוכל להירגע ולהיטען מחדש - אני עדיין אימא טובה ומסורה. ואם קיבלתי ילד שזקוק לכל זה - סימן שיש לי את זה בשביל לתת לו.

ועוד דבר שהבנתי (בזכות שרשורים שונים בפורום הזה ובהורות) - אין דרך אחת שנכונה לכל ההורים, או לכל הילדים. אבל מה שחשוב הוא - שיהיה להורים ביטחון בעצמם, שהם יודעים מה טוב לילד שלהם, שהם הורים טובים בשבילו, ושהם לא צריכים כל פעם לפחד שהם עושים משהו לא טוב (כמובן שזה לא אומר לא להיות קשובים לשמוע דעות ושיטות אחרות!). ולכן, אחרי שיצאתי מבולבלת מהמגוון העצום של דעות שונות - החלטתי שאני מוכנה להיות שם ולהעניק לבן שלי כמה שאוכל, ועדיף יותר מדי מאשר פחות מדי (כמובן בלי לשכוח את עצמי - אחרת לא יהיה לי את הכוח להעניק לו...)

אני שמחה שה' כיוון אותי לפורומים האלה, שאני יכולה לשאול ולהתבכיין - ולקבל עידוד ותמיכה שכל כך עוזרים!!!

אתן מדהימות אחת אחת... 

הבוקר סופסוף קיבלתי את המנשא!!!

נראה איך זה יילך בע"ה.... 

גם אני קיבלתי המוןבפורומים שגלשתי בהם. כמה כלים וכמה ידע! והכי חשוב - בחירה! המון המון בחירה! בין המון אפשרויות! ובכל פעם לקחתי משהו שונה, שהתאים לי בדיוק באותו הזמן, עם אותו הילד באמת מתנה מופלאה
 

החיפוש והתובנות שלך, מעוררים התפעלות.

ואני ממש שמחה שקיבלת את המנשא! תתחדשו איזה מנשא קנית?

הילד שלך פוחד כנראה מנטישה עקב הטראומה שעבר בלידה.

ממליצה לך לקחת אותו לטיפול בתחום הקינסולוגיה.

מטפלות בתחום תמצאי באתר HK-מיתרים.

בהצלחה.

מה, את חושבת, שתינוק שלך פסיכי, לרצות לעזוב את אמא ולהישאר לבד במיטה???!!!

למה את חושבת עליו ככה?

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

ובקלות!

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.