ולא מה שלא מתחשק לך...

עד החתונה זה יעבור. וכבר ציטטתי פה פעם רופא שיניים פיקח: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה..

כנראה היא מרגישה שזה מה שהיא צריכה. לא תמיד זה טוב "להנדס" את הילדים...

אצל אחת ניסיתי ונכנעתי מהשכנועים.

אצל השניה, שהיתה ערה לילות שלמים עד שסוף סוף מצאה את האצבע המרגיעה - לא העזתי לנסות שוב את המוצץ. המחיר היה שווה לי.

את הדין על זה בטח ניתן אחכ....

וגם אני בהתחלה נלחמתי שבועיים עד שהתעייפתי (נלחמתי לבד לבלי זה לא הפריע וזה היה קשה) והיא מוצצת עד היום כנראה שזה גם קשור לכך שהיא ילדה מאוד רגועה כי "המוצץ" היה בידיה ובשליטתה זה גם נח באוטובוס לא צריך להיות לחוצים שאולי המוצץ נפל.

היום כשהיא בת שנתיים וחצי יש זמנים שאסור לה להיות עם אצבע בפה כמו קידוש, קריאת שמע ואפשר לחשוב על עוד אפציןת כדי להרגיל אותה לשלוט באצבע שלה התחלנו עם זה לפני כשנה היא מאוד הפנימה ועשתה. זה עוזר כדי לשלוט בהתמכרות ( אצבע זה סוג של התמכרות)

סתם דרך אגב גם אני מצצתי אצבע בתור תינוקת וגם במשפחה של בעלי אולי זה תורשתי? גם אצלכם במשפחה מישהו מצץ אולי זה קשור????.

ביום הלידה עשינו אולטרסאונד, וראינו שהיא מוצצת אצבע,

שבועיים אחרי שנולדה, היא המשיכה...

אני אהבתי את זה, אבל אחרי שבטיפת חלב אמרו לי שזה ישנה לה את מבנה הלסת,

נלחצתי וחיפשתי בגוגל "מציצת אצבע",

מצחיק, כל המאמרים שעלו לי בחיפוש היו בעד...

אז נשארנו עם האצבע...

לשים לה משהו חריף על האצבע

הביאה אותך אלינו מתחילת המאה הקודמת?

אחרי שהיה עם מוצץ ונגמל והיה בלי כלום,  פתאום חזר לאצבע?

האם זה מעיד על בעיה? מה אפשר לעשות?

תינוק שמעדיף אצבע על מוצץ, זה בדרך כלל מתחיל עוד מהבטן ואין מה לנסות אפילו,

המציצה של התינוקות זה ענין אחד. כמעט כולם מוצצים או אצבע או מוצץ.  יש ילדים גדולים יותר שרוצים למצוץ אצבע. זה לא חייב להיות המשך ישיר. זה גם יכול להימשך עד גיל די מאוחר לפעמים. אצבע זה לא טיטול..  אם הילד מקבל מספיק יחס חם ונעים, ולא יודעים על שום מצוקה בבית, גן וכד' - שיהיה בריא.  לא חייב להעיד על בעיה. יש גם לילד תחושות ודברים שהוא צריך.  אך נכון שאם יש בעיה - ילד יכול להגיב גם בזה. לכן טוב להיותבטוחים שזה לא כך.

הבן שלי היה סרבן מוצצים. ברגע שהבנתי שהוא ממש אבל ממש לא רוצה מוצץ (בגיל שבוע כבר היה מעיף אותו בקשת שתי שניות אחרי שנתנו לו אותו) הרפנו, והוא לא התלונן.

אחרי חודש הוא התחיל להכניס אצבע לפה. עכשיו, אני אולי מוזרה פה בנוף, אבל אני מאווווווד נגד זה. אז פשוט הסחתי את דעתו כל פעם שמצץ אצבע. אם ראיתי שהוא קצת רעב, הוצאתי את האצבע והנקתי אותו קצת. אם סתם שיעמם לו- שיחקתי איתו ושיעשעתי אותו או שיצאנו לטייל ושמתי אותו על הבטן. יום אחד הוא פשוט שכח מהעניין והפסיק (לקח יומיים-שלושה בערך) ושלום על ישראל.

כל פעם שאני רואה את היילדים שאיתו בגן- בני ארבע לפעמים- עם מוצץ או אצבע או שניהם, אני מודה לה' שאני לא צריכה להתמודד עם עוד גמילה...

אבל כמובן- זה לשיקולך לגמרי. תעשי מה שנראה לך טוב!

מצויינים. הבת השלישית שלי סירבה לקחת מוצץ ולי ממש לא התאים להיות המוצץ שלה בהנקה!

קניתי לה בסופרפארם מוצצי טומי טיפי וראה זה פלא...

יש לי קרוב מש' שהוא רופא שיניים והוא אומר שאצבע מאוד מזיקה וגם הרבה יותר קשה לגמול מזה.

בהצלחה רבה

זקוק לישור שיניים ויש הרבה שלא מצצו אצבע ונזקקו לישור שיניים 

אם ילד יכול להרגחע את עצמו לבד? מה טוב מיזה

הבת שלי כשהיתה בת חודשיים בערך התחילה למצוץ אצבע וכבר היו מי שאמרו- אוי זה ימשיך עד גיל מאוחר   אחרי כמה חודשים הפסיקה ויש לה את שמיכי השמיכה שהיא ממוללת ומתחבקת איתה כדי לישון.  לא כולם ממשיכים עם האצבע.  עכשיו בגיל שנה וחצי היא התחילה קצת עם מוצץ כי היא מחקה את אחיה התאום.

ודרך אגב את הבן לימדתי בגיל 7 וחצי חודשים למצוץ מוצץ כדי למנוע מאיתנו להישתגע... קשרתי גומי תפירה למוצץ ושמתי לו (בהשגחה כמובן) כשראיתי שמוצץ הבאתי לו מוצץ אחר בלי הגומי. כך כמה פעמים עד דלמד למצוץ ולא לזרוק החוצה את המוצץ ועד היום אני מודה לקב"ה על זה! מאז ישן טוב - סופסוף אחרי 7 וחצי חודשים של סיוטיאדה! ועד היום ברוך השם מתעורר בלילה שם את המוצץ בחזרה בפה וממשיך לישון.  ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים! אין כמו השם!

ראיתי עוד שתי בנות שזה עשה להן טוב,

זה עזר לאחת מהן במקום אצבע בפה .ולשנייה פשוט נתנו כי לא רצתה שום מוצץ.

                            ב"הצלחה,מירב

נראה לי שאנסה להמשיך לנסות סוג אחר של מוצץ.

אם זה לא יעזור, אני אתן לה להנות עם האצבע.

ולגבי התורשה, אני ובעלי היינו שנינו עם מוצצים עד גיל מאוחר (אני כיתה ד' ובעלי כיתה ג'   )

תודה רבה לכם, ולגבי היישור שיניים, נראה לי אני אפתח שירשור חדש לגבי ביטוחים משלימים

זה יעבור לה עם הגיל אבל לבינתיים שתרגיע את עצמה ככה

אני לא אומרת שזה דבר רע שהיא תמצוץ אצבע, אבל אני חושבת שזה נכון שיותר קשה לגמול מזה.

אמנם יש כאלה שפשוט עובר להם מעצמו... אבל אני למשל מצצתי אצבע עד כתה ב' בערך (ולא היה לי קל להיגמל מזה. ממש לא), ויש לי חברה שהיום בגילי (מעל 20) ועדיין מוצצת אצבע (וכן, השיניים שלה עקומות)...

מה שכן, יש הרבה שלא מוצצים אצבע - ובכל זאת השיניים שלהם עקומות.. ככה שאני לא יודעת עד כמה זה משנה מהבחינה הזאת. ואולי באמת יש בזה משהו שזה נותן רוגע נפשי כשלא תלויים בחפץ אחר בכדי להירגע... =)

אני ואחותי האחרת א מצצנו אצבע, אני גם לא לקחתי מוצץ ולא בקבוק.

בכל זאת, אני ואחותי שלקחה מוצץ היינו זקוקות ליישור שיניים, ואחותי שמצצה אצבע עד גיל מופלג - שום כלום! אין צדק בעולם...
 

איזה קטע... 

שעניין הפלטה ליישור שיניים, אייזו קשור כלל למציצת  אגודל. אני עצמי מצצתי אצבע ולא נזקקתי לכך.  הבנתי שבכלל מדובר בתנוחה של הלשון. כנראה שאפשר למצוץ אצבע נכון..

אחותי מוצצת אצבע עד היום (בת 30   )

ויש לה שיניים כאלו יפות ומשורטטות

שהשיניים שלי אחרי טיפול אורטודנטי נראו כאילו הן זקוקות לטיפול נוסף בהשוואה אליה.

אז כנראה שיש אמת בדברייך.

נסי לתת לה מוצץ גומי פשוט. בד"כ הם אוהבים את זה וקל יותר להרגיל מאשר לסיליקון. אחרי שהיא תתרגל, תוכלי להחליף לסיליקון.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....