הכינוי שבחרת לך, מצביע על הקונפליקט שנוצר אצלך בין השכל לרגש.
השכל מטיף לך: תשמחי! את יודעת כמה אנשים היו נותנים את כל הונם, רכושם ובריאותם כדי לזכות באוצרות שיש לך? נו, תשמחי כבר! למה את לא שמחה?!
ואילו הרגש... מה לעשות? את אישה! ההורמונים, הבלגן בבית, הבחילות, הילדים שהם מתוקים באמת, אבל יודעים כל כך טוב לשגע את השכל... נו, איך לא תבכי?!
אני מציעה לך להרפות,
לזכור שאת עושה עבודה ענקית ועצומה,
את יוצרת אדם, לא פחות.
ולא שזה בא לך בקלות, יאללה ככה בכיף, אלא עשית בירור ארוך עם עצמך, כדי לעשות את הדבר הנכון. וזה באמת הדבר הנכון והטוב!
אז מותר לך להוריד פרופיל, מותר לך להיעזר בכלים חד-פעמיים, מנקה לכבוד שבת ולפסח, בייביסיטר שתעשה לילדים כל כך כיף שהם יתחננו ללכת איתה, מותר לך לשלוח בפורים שני משלוחים סמליים עם עוגה של אנג'ל ובקבוק יין, ומותר לך גם לבכות. כן-כן. תסתגרי בחדר, ותבכי את כל הפחדים, החששות, הדאגות, הקשיים, הבחילות ורגשי האשמה.
ואז תצאי בחזרה אל העולם, עד הבכי הבא...
ותזכרי, שזה לא תמיד כל כך קשה. תיזכרי בתקופה שבה תפקדת נהדר, אחרי שהילדים טיפה גדלו. תתפללי לה' שיהיה לך תינוק קל ונוח. אני מבטיחה לך, מתוקה, את תראי כמה טוב זה יהיה! שלושה ילדים זה לא באמת הרבה יותר קשה משניים. ילד שני זה שוק, במיוחד כשהם כל כך צמודים. עם ילד שלישי, כבר תראי איך את מיומנת והכל הרבה יותר מוכר וזורם.
בהצלחה יקרה,
תעדכני אותנו בהמשך...