הבת שלי לפני כמה חודשים התעקשה שאפתח לה משחק קופסא שנקרא "פרופסור".
זה משחק שמכיל לוחות ולכל לוח כרטיסים שצריך להתאים, התאמת צבעים, צורות, מה יוצא דופן וכו' בכל מיני רמות.
הייתי בטוחה שהיא עדיין קטנה בשביל להתאים כרטיסים, היא היתה אז בת שנה ושמונה חודשים בערך, אבל אמרתי ננסה.
בפעם הראשונה היא באמת קשקשה את הכרטיסים אבל ניסיתי להסביר לה מה עושים, למרות שהיה נראה לי שאני מדברת לאוויר. הקטע הוא שאני אף פעם לא יודעת מה מכל מה שאני מדברת אליה נקלט, כי היא לא מדברת עדיין.
בקיצור -- בפעם השניה שהוצאנו את המשחק, היא הפתיעה אותי, וחשבה, והסתכלה שוב על הלוח, ושוב על הכרטיס שלה, עד שהיא החליטה איפה לשים, והיא ידעה ממש בסדר! מה שיפה שאם היא לא ידעה או סתם התעצלה היא הפעילה שיטת ניסוי וטעייה: הניחה בסתמיות וחיכתה שאני "לא נכון" והעבירה למשבצת הבאה ואז שוב "לא נכון" - עד שהגיעה למשבצת הנכונה. גם כן סוג של אסטרטגייה שהצחיק אותי לראות בגיל כל כך קטן.
מה אני באה לשאול,
בכרטיסים היא יודעת למיין צבעים, ואפילו צבעים + צורות (משולש צהוב, ריבוע אדום, עיגול צהוב..) בלי לשיים, רק למיין.
אבל בחיים עצמם היא לא מראה שהיא יודעת בכלל הבדלים בין צבעים,
יום אחד למשל היא התחילה להשחיל לי על האצבעות גומיות שיער צבעוניות, אז אמרתי להפריד, ולהלביש על כל אצבע גומיות מצבע אחד, ולמרות שהדגמתי לה היא ממש לא ידעה.
עכשיו, (יוקטנה, אולי זה קצת יעצבן) הגננת שלה אמרה לי שהיא כבר די גדולה, והם ממיינים בגן לגו לפי צבעים, והבת שלי לא יודעת. ספרתי לה איך שהיא יודעת יפה את הכרטיסים והיא בקשה שאני אשלח אותם בתיק מחר בבוקר.
ולמה אוף?
כי לפני שהקטנטונת הלכה לישון הוצאתי את המשחק לא ממש בשביל לשחק איתה בכיף נטו, אלא יותר כדי <לבחון> אותה, או לעשות מין חזרה לפני שהיא תעמוד למבחן בגן (לא חושבת שהיא כבר הרגישה שזה לא בשביל הכיף, אבל אם התחושות שלי ימשכו סביר שמתישהו היא תרגיש).
ואגיד לך:
