כן, הכנתי ועמדתי למדוד.... ( מי היה מאמין, כפירה בעיקר ממש)
אבל היא הבטיחה לא לגלות לדודות התימניות שלנו אז:
2 קג' קמח מנופה בקערה גדולה מאד
בכוס מים חמימים+ 1/2 כפית סוכר, מתסיסים 3 כפות של שמרים יבשים ( מקביל לשקית וחצי שמרית, 75 גר' טריים)
מוסיפים לקמח,
ומוסיפים: 8+1/2 כוסות מים חמימים
1 כוס שמן
בערך כף- כף וחצי מלח ( סליחה, את זה שכחתי למדווד...)
2 כפות בורגול דק ( גרישה)
ללוש היטב- מתקבל בצק רך אך לא נוזלי ( אם יוצקים ממצקת- הוא "נמשך" עד שנופל אך לא נוזל ממנו)
להשאיר להתפחה ( קורה מהר יחסית)
אני מעדיפה את הפיתות אפויות בתנור.
לטעמי הן תפוחות יותר ככה וטעימות יותר, לבעלת הבית יש גם פחות כוויות... היתרון של התנור הוא שאני מתפיחה לכמה דק' כל פיתה לפני שהיא נכנסת לתנור כך שהיא נהיית אוורירית יותר.
במצקת גדושה או בידיים רטובות מניחים כמות של בצק על נייר האפיה ( הפרוס על תבנית או על רשת התנור)
טובלים ידיים בשמן זית ( אני שמה קערית שמן לידי) ובידיים משומנות שוטחים את הבצק לגודל הרצוי.
מפזרים על הפיתה זעתר.
משהים 5 דק' לפני שמכניסים למרכז התנור שחומם מראש לכ 220 מעלות,
לכל פיתה לוקח כ 10 דק' אפיה. אין מנוס מניסוי וטעיה בקטע הזה- שלא יהיה רך מדי , שלא יתקשה,
בסיר גריל- התהליך דומה, אך צריך למהר לשטוח את הבצק. הבצק תופח פחות כי הוא מקבל מיד מכת חום ומייד מתחיל תהליך אפיה. נמנעת ממנו הזכות לתפוח מעט לפני.
משתדלים להעלים את הפיתות לפני שהן נעלמות ע"י בני המשפחה...
לפחות אם רוצים שישארו כמה לשבת,
ממה שזכור לי יוצאות כ14 פיתות.
או לבעלי 
...) חחח אין יאוש בעולם כללל
.
)
)
